בעשרה מאמרות
תקכאבעשרה מאמרות
ש"פ בחקתי
בעשרה 1 מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי3 להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בע"מ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בע"מ2. והקשו המפרשים מאחר שיוכל להבראות במאמר אחד למה יהי' עונש מר כ"כ לרשעים שמאבדין את העולם כמו שנברא בע"מ מאחר שיוכל להבראות במאמר א'5, ובמד"ש אי' משל4 ע"ז א' שקנה חפץ שוה זוז זהוב6 בעשרה זהובים ונגנב ונמצא הגנב האם יתחייב לשלם לפ"ע ששלם זה עבורו, אלא לפ"ע שוי' שהוא זהוב א', וכמו"כ למה יפרע מהם כמו שנברא בעש"מ מאחר שיוכל להבראות במאמר אחד, וכן צ"ל מ"ש וליתן שכר טוב לצדיקים כו' בע"מ, ונת"ל התירוץ ע"ז7 דאם הי' נברא העולם מבחי' מא' אחד היו הנבראים תקכבבטלים בתכלית ולא הי' כלל שכר ועונש צדיק ורשע, דפי' שכר ועונש הוא דרשע צ"ל לו עונש וצדיק צ"ל לו תשלום שכר וכ"ז דוקא מע"מ דניתן הבחירה חפשית וכמ"ש ראה נתתי לפניך8 את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע והעצה ובחרת בחיים9.
והנה מאמ' אחד מפרש בגמ' שהו"ע בראשית נמי מאמר הוא10 וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו11 וזהו עוד פי' בתי' בראשית, דפשט הפשוט הוא דכאן כתי' ברא12 אלקים את השמים וכאן כתי' בדבר ה' שמים נעשו והשמים נברא בדיבור לכן מפרש דמאמר אחד הוא בראשית. ולפ"ז מפרש בראשית ל' דיבור והוא עוד פי' בתי' בראשית דהת"י מפרש בראשית בחוכמתא וכמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית13, דוד לאחר דחשיב כל הנבראים אח"כ אמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית בבינה14, וכתי' רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו15 פי' ריבוי הנבראים שנתהוו הוא מבחי' נפלאותיך הם ל"ב נת"ח16 ומחשבותיך זהו הארת החכ' שמאיר בבינה דחו"ב הם תרדל"מ17, וזהו כמו שמפרש הת"י בחוכמתא, והת"א מפרש בראשית בקדמין דכתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ18 הרי השמים נתהווה מבחי' חפץ עליון והוא למעלה מבחי' חכ' והוא בחי' מ"ש והחכ' מאין תמצא19 שהוא האין שממציא מציאות החכ' וזהו בקדמין קדם הוא בחי' כתר20 שכולל ב' בחי' רצון וחפץ. ובגמ' מפרש דבראשית הוא בחי' דיבור וצ"ל ב' ענינים, דלפי פי' הגמ' דמא' אחד הוא דיבור איך יובן ע"פ משנת"ל21 דהמאמר אחד הוא למעלה מהע"מ, דלתירוץ הב' דהמא' א' הוא דיבור ומה שנברא בע"מ הוא מפני שהעולם על מילואו נברא22 והוא כפי' הגמ' דהמא' אחד הוא דיבור, אבל לתירוץ הא' שנת"ל דהמאמר אחד הוא למעלה מהע"מ והו"ע בחוכמתא שת"י או בקדמין שת"א ואיך יתפרש זה לפי' הגמ'.
תקכגובסך הכל צ"ל והלא כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה ויש בזה ב' פי'23 הא' שע"י מדת החסד נבנה העולם, הב' דכשצריכים לבנות העולם צריכים לבנות תחלה מדת החסד וזהו כי אמרתי עולם שצריכים לבנות העולם חסד יבנה נבנה מדת החסד תחלה, וא"כ הרי מקור העולם הוא בחי' חסד, וא"כ צ"ל מ"ש בעשרה מאמרות והו"ע בחוכמתא ועוד24
הערות
עמוד תקכא
- 1. בעשרה מאמרות נברא העולם : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. בהכותרת כאן נרשם: ש"פ בחקתי — ראה הנרשם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בתחילתו.
- 3. כדי : כ"ה גם במחזור וויטרי כאן. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 3.
- 2. בעשרה מאמרות . . שנברא בע"מ : אבות רפ"ה.
- 5. יהי' עונש . . שיוכל להבראות במאמר א' : ראה גם לקו"ש בראשית כרך ל ע' 4 ואילך.
- 4. והקשו המפרשים . . ובמד"ש אי' משל : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ ובהערה 39.
- 6. זוז זהוב : בתחילה נרשם: זהוב זוז. ומחק תיבת זוז. ורשמו בין השיטין לפני תיבת זהוב.
- 7. ונת"ל התירוץ ע"ז : הנחה ד"ה כי תבואו . . ושבתה הארץ סוף פיסקא והענין דמאמר א' ואילך.
עמוד תקכב
- 8. ראה נתתי לפניך : ראה נצבים ל, טו [ושם: לפניך היום . . ואת].
- 9. ובחרת בחיים : נצבים שם, יט.
- 10. בראשית נמי מאמר הוא : בראשית א, א. ר"ה לב, א.
- 11. בדבר ה' שמים נעשו : תהלים לג, ו.
- 12. כתי' ברא : אולי צ"ל: כתי' בראשית ברא.
- 13. מה רבו . . כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 14. כולם בחכ' עשית בבינה : זהר תזריע מג, א.
- 15. רבות עשית . . אלינו : תהלים מ, ו.
- 16. ל"ב נת"ח : ס"י פ"א, מ"א. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 82.
- 17. דחו"ב הם תרדל"מ : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שסו. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ב ובהערה 8.
- 18. כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ : תהלים קלה, ו.
- 19. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב.
- 20. קדם . . כתר : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ט מערכת קדם.
- 21. משנת"ל : הנחה ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ פיסקא והענין דמאמר א' ואילך.
- 22. שהעולם על מילואו נברא : ראה ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם). ראה גם תו"ח ח"ש קלד, א. לקו"ש בראשית כרך כה ע' 14 ואילך.
עמוד תקכג
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.