ועבדתם את הוי' אלקיכם
עבועבדתם את הוי' אלקיכם
בס"ד משפטים ך"ג ך"ה
ועבדתם את הוי' אלקיכם1 ובירך כו' והסירותי2 כו', וארז"ל בפרק ח' דב"ק דף צ"ב ע"ב ועבדתם את הוי' אלקיכם זו ק"ש ותפלה3, וכמאמרז"ל ע"פ ולעבדו בכל לבבכם4 איזהו עבודה שבלב זו תפלה5 כו', ולהבין זה צ"ל מה שתחלת הפסוק נא' בלשון נסתר ועבדתם, ולא אמר מי הוא האומר זה, וסוף הפסוק נאמר לשון נוכח6 והסירותי מחלה, כמדבר בעד עצמו שהוא יסור המחלה כו', וגם צ"ל מי הוא האומר ועבדתם שא"א לומר שמשה הוא האומר ועבדתם את כו' שהרי תחלת הפרשה הוא הנה אנכי שולח מלאך לפניך7 שזהו מאמר הקב"ה למשה, וגם א"א לומר שהמדבר ועבדתם הוא ש' הוי' דהל"ל והייתם לי עבדים, וברכתי את לחמך, אלא שצ"ל כמ"ש הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה8, וז"ל לא כתב מרע"ה9 את10 התורה כמדבר בעד עצמו כמו11 שנא' ביחזקאל ויהי12 דבר ה' אלי לאמר13, וכן עגבירמיהו14, אבל15 מרע"ה כתב כשלישי16 המדבר כו' עכ"ל17, ופי' שלישי המדבר ז"ע בחי' עצמיות המאציל18 שע"ז רמז הרמב"ן ז"ל כשלישי המדבר, וכענין שנא' בהרבה פרשיות שבתורה ובציוי המצות שמסיים אני הוי', שלכאו' צ"ל הלא אינו ידוע19 מי הוא האני, אלא שצריך לומר שאני מורה על בחי' עצמיות המאציל אני ראשון20 (כמ"ש בד"ה זכור את יוה"ש לקדשו21, ושם בענין ה' שמו כו'), וע"ז הוא שאומר אני הוי', שאני הוא בחי' עצמותו והוי' כולא חד22, ובחי' עצמותו זהו ידוע ושגור בפי הכל23.
והנה בענין העבודה יש בגמרא24 ובפסיקתא25 הובא בילקוט האזינו26 שמהם משמע שהעבודה צורך גבוה27, ויש במדרש תנחומא פ' שמיני28 ובמדת"ל סי' י"ח29
נרשם בשולי היריעה:
ובזה יובן מה שחותם בהרבה ציווים אני הוי' שלכאו' צ"ל הלא אינו ידוע מי הוא האני, אלא מפני ששם שמים שגור בפי הכלא וזהו אני הוא ש' ה' כו'.
עדובמד"ר ויקרא פי"ג30 וכי מאי איכפת לי' אם שוחט בהמה, או נוחר, ומסיים לא ניתנה מצות אלא לצרף בהם31 כו' משמע שאינם צורך גבוה. ואיתא בספר32 עבודת הקדש שמ"ש ועבדתם קאי על למעלה33 שעבודה זו היא צורך גבוה כבי', והיינו שע"י העבודה ממשיכים כח וגבורה34 בפשמ"ע, וכמ"ש צור ילדך תשי35 יו"ד37 זעירא36, שע"י העדר העבודה ח"ו מתישין כבי' כח וגבורה של מעלה, ולהיפך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפשמ"ע, וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אד'38, יו"ד רבתי39, וכמארז"ל בפרק ט' דשבת ע"פ ועתה יגדל נא, כלום יש עבד41 שנותן שלום לרבו כו' הי' לך לעזרני כו' מיד אמר ועתה יגדל נא הרי שהעבודה מוסיף כח למעלה, ע' בתולע"י בהקדמה דף ה' ע"א42 הביא מארז"ל זה40, וע"פ הקבלה43 יו"ד רבתי הוא בחי' חכמה סתימאה שבכתר, והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' ח"ס שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכמה תתאה44, אבל בחי' העליונות שבאצי' אינם מאירים כו', נמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאו' אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו שע"י שירותו משלים לו חסרונו שחסר לו, אבל למעלה ידוע אנת הוא שלימותא דכולהו45, וכלום חסר ח"ו, וא"כ איך שייך ענין העבודה למעלה שיהי' צורך גבוה כבי' כו', וגם מה תופס מקום העבודה שם, שהרי כתיב אם חטאת כו' עהורבו פשעיך מה תעשה לו46, אם צדקת מה תתן לו47 ומה מידך יקח48, וכמו שהקשה בלק"ת בד"ה לא הביט49.
ב) אך הענין51 הוא דהנה במעשה המצות כתי' וצדקה תהי' לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה (בפ' ואתחנן ס"פ וא"ו פסוק ך"ה) שנקראו כל המצות בשם צדקה50, ולכן האדם המקיים המצות נק' בשם צדיק52 שהוא פועל הצדקה של המצות שנקראו בשם צדקה. והנה ארז"ל בפ"ק דכתובות דף ה' סע"א גדולים מעשה צדיקים53 יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ נאמר54 אף ידי55 יסדה וימיני56 טפחה שמים, משא"כ במעשה צדיקים57 נא' מקדש אד' כוננו ידיך58 ב' ידות, וע"ש בתוספת59. והענין הוא דהנה בבריאת העולמות כתי' בראשית ברא אלקים60, שבריאת העולמות נמשך רק מבחי' ש' אלקים שהרי לא נז' ש' הוי' בכל ששת ימי בראשית בכל העשרה מאמרות, רק שלאחר שבת אז נזכר שם הוי', כמ"ש ביום עשות ה' אלקים61 ארץ ושמים, משא"כ מתחלה לא נזכר ש' הוי' רק ש' אלקים לבד.
והנה שרש ההפרש בין ש' הוי' לש' אלקים62, ששם הוי' הוא בחי' שמו הגדול63, וכמארז"ל עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד64, שהוא בחי' שמו הגדול, עווהוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלות העולמות, וכנ"ל שהי' קודם שנברה"ע, ושם אלקים הוא בחי' ממכ"ע65 שמתלבש בתוך העולמות, וזהו ג"כ ענין מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם66, כ"א בש' שדי לפי ששם שדי הוא שאמר לעולמו די67, כי העולמות נמשכו בבחי' גבול ומדה וכמו שארז"ל מן הארץ לרקיע68 מהלך ת"ק שנה כו', ואפי' עולמות עליונים ג"כ הם בבחי' גבול ומדה, ואפי' ג"ע הוא בבחי' גבול כי ג"ע הוא השגה, וענין ההשגה הוא בחי' גבול כמובן.
והנה כדי שיומשך העולמות שהם בבחי' גבול מאוא"ס הבלתי בע"ג בתכלית אין זה ע"פ השתלשלות, כי אין ערוך כלל בחי' הגבול לגבי בחי' בלתי בע"ג69, ואינו בגדר וסוג כלל, שאפי' אחד במספר לגבי אלף אלפי' או ריבו רבבות, הגם שהם רחוקים מאד זה מזה בריחוק הערך בבחי' המספר, אעפ"כ יש להם ערך וסוג קצת זה לזה, שהרי הוא חלק א' מאלף אלפי' או מריבו רבבות וה"ה בגדר חשבון עכ"פ והם מסוג אחד עכ"פ, משא"כ גבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך כלל, ולגבי בחי' בלתי בע"ג שוה מספר ריבו רבבין כמו מספר א' והיינו שגם מספר היותר גדול ג"כ אינו בערך כלל, ולכן כדי שיתהוה התהוות העולמות שהם בע"ג מאוא"ס הבלתי בע"ג זהו ע"י שם אלקים דוקא, כי ש' אלקים הוא בחי' הצמצום70 שצמצם א"ע כבי' שיהי' מקור לעולמות בע"ג ומדה, וזהו שבכל ששת ימי בראשית לא נא' כ"א שם אלקים לבד, משא"כ ש' הוי' מורה על בחי' הי' הוה ויהי' כאחד71, שהוא בחי' שמו הגדול, הנה מבחי' זה לא הי' יכול להיות התהוות העולמות בבחי' גבול, רק בשבת אחר שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו72, אז נא' שם הוי', כי בשבת הוא התגלות ש' הוי' וכמ"ש שער החצר הפנימיות כו' סגור יהי'73 ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, ר"ת ש' הוי'74, לפי שבשבת הוא התגלות ש' הוי', והיינו לפי שבשבת הוא שביתה בחי' תענוג שחוזר למקורו, כי בששת ימי החול הוא בחי' ירידת עזוהמשכת החכ' בבחי' דבור שנק' עשי' כו', משא"כ בשבת הוא בחי' עליה למקורו שמאיר שם התגלות עצמותו כו', וזהו שפי' רש"י ז"ל ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי, והיינו כי שם הוי' בחי' ומדריגת אמת75 (הגם ששארי שמות הם ג"כ אמת76 כמ"ש במ"א), שג' אותיות אמת77 הם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי78 כו', ולהאבות לא נתגלה עדיין בחי' אמיתית שם הוי' רק הגילוי הי' להם מבחי' שאר שמות כו', וזהו דכתי' יהללו את ש' הוי' כי הוא צוה ונבראו79, ולא כתי' ברא והיינו כי ברא הוא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל80 ולכן בש' אלקים שהוא מדת הצמצום כנ"ל נא' ברא היינו שנתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע, משא"כ אצל ש' הוי' נא' רק ונבראו לשון ממילא לפי שש' הוי' אינו מתלבש בעולמות רק בבחי' מקיף והעלם שהוא בחי' סוכ"ע. ובזה יובן משארז"ל גדולים מעשה הצדיקים81 העוסקים בתומ"צ82 ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהארץ נברא ביד שמאל כמארז"ל נטה ימינו וברא שמים83, נטה שמאלו וברא ארץ, ולכן בארץ נעשה העלם והסתר גמור כו' ושמים שנברא בבחי' יד ימין שם מאיר אלקות בבחי' גילוי יותר, אך מ"מ הגילוי שבשמים אינו מאיר בארץ, וכמ"ש השמים שמים לה'84 והארץ נתן לבני אדם, לפי שכל אחד נברא ביד אחת אך במעשה הצדיקים נא' בהם מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות בחד מעשה, והיינו בחי' ההתחברות בחי' שמים וארץ וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ85, דאחיד בשמי' ובארעא86, והיינו כי בבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות למטה ממש, וכמ"ש ועשו לי מקדש87 ושכנתי בתוכם שהי' מאיר גילוי שם הוי' למטה עחוכמ"ש והוי' בהיכל קדשו88 כו', ולכן גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שמעשה שמים וארץ הוא בחי' העלם וע"י מעשה צדיקים נמשך גילוי ש' הוי' למטה.
ג) ובזה יובן מ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, דלכאורה קשה איך שייך למעלה בחי' עבודה שהרי נא' אם צדקת מה תתן לו כנ"ל, אך הענין הוא דבאמת לגבי עצמותו ומהותו אין שייך כלל לומר לשון עבודה שהרי אם צדקת כו', אך מה ששייך העבודה זהו דוקא בבחי' הוי' אלקיך שם שייך העבודה, דהיינו להמשיך את בחי' שם הוי', כי אע"פ ששם הוי' הוא בחי' שמו הגדול בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות, מ"מ הוא רק בחי' שם לבד, והוא למעלה מהשתלשלות מבחי' העולמות שהם בבחי' גבול ממש, אבל לגבי עצמותו ומהותו ממש הוא רק בחי' שם לבד, וכדי שיומשך בחי' שם הוי' הוא ע"י צמצום89, וזהו ששם הוי' הוא מתחיל ביו"ד שהוא בחי' צמצום*, וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם, דהיינו שע"י העבודה ממשיכים שיתהוה בחי' ש' הוי' ואח"כ אלקיכם דהיינו שיומשך מבחי' ש' הוי' בשם אלקים, עד שיהא נקרא הוי' אלקיכם, אלקיכם ממש, וזהו ג"כ מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך90 שיהי' נק' הוי' אלקיך ממש**.
והנה ע"י מה ממשיכים שיהי' הוי' אלקיך או אלקיכם זהו ע"י העבודה, וארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה, והענין הוא דהנה תפלה הוא לשון התחברות, וכמשארז"ל התופל כלי חרס91, דהנה כתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה92, והיינו שענין הסולם הוא מחבר מעלה ומטה, ואיתא סולם דא צלותא93
)
נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים ואולי שייך כאן:
צמצם דיו"ד י"ל בכדי שיהי' הגילוי שיהי' ביטול היש וביטול אמיתי ומ"מ צמצום זה דיו"ד זהו כמו צמצם שכינתוב בכדי שיוכל להיות הגילוי ואינו דומה לצמצום דש' אלקים שבברה"ע שהוא בכדי שיהי' מציאות היש.
**) נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים ואולי שייך כאן:
הוי' אלקיך ממש י"ל כמו במ"ת אנכי הוי' אלקיךג שמאנכי נמשך שהוי' יהי' אלקיך.
עטשהתפלה היא מחבר מלמטה למעלה ולכן נק' התפלה בחי' סולם, דהנה כתי' ארוממך אלקי המלך94, והיינו כי מתחלה צריך לרומם את בחי' אלקי המלך לעצמות אוא"ס, וזהו ארוממך, ופי' אלקי המלך, אלקי הוא בחי' ומדריגת בראשית ברא אלקים, והמלך הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים95 שפי' עולם שנעשה בחי' העלם96 והסתר, וכדי שיהי' המשכת בחי' גילוי אור א"ס למטה צריך לרומם את בחי' המלכות מקור כל העולמות לעצמות אוא"ס, והתרוממות זו נעשה ע"י התפלה, וכמו והחיות נושאות את הכסא97 שחיות הקדש ע"י עבודתם בבחי' ביטול ורוצים להכלל בעצמות אוא"ס עי"ז הם מנשאים את בחי' כסא שהוא בחי' מל' מקור העולמות, וכך ע"י התפלה שכנגד תמידין תקנו98 שהוא להקריב את נה"ב ששרשו ג"כ מבחי' חיות הקדש99 ושמרי האופנים100, הנה ע"י הקרבה זו שהוא בחי' תפלה נעשה העלאת בחי' מל' מקור העולמות, וזהו ארוממך אלקי המלך. ועפ"ז יובן ענין ועבדתם את הוי' היינו שתיבת את הוא בחי' אותיות שמאלף ועד תי"ו101, שהוא בחי' מלכות בחי' דבור102 דעשרה מאמרות שבהם נברה"ע103, וצריך לרומם את בחי' המל' לש' הוי' עד שיהי' בבחי' את הוי' ממש דהיינו טפל104 לש' הוי' וכמ"ש יראו את הוי' קדושיו105, דהנה כתיב יראו מהוי' כל הארץ106, שמשמע כל הארץ, וכתי' יראו את הוי' קדושיו שמשמע שהוא רק קדושיו, והתירוץ ע"ז הוא דמ"ש יראו מהוי' כל הארץ זהו בחי' יר"ת וע"כ כתי' יראו מה', אך יראו את הוי' היינו יר"ע107, וזהו את הוי' שהוא טפל לשם הוי' ממש בבחי' ביטול במציאות וכמ"ש את בשרו108 ודרשו רז"ל את הטפל לבשרו109, ועי"ז נמשך אח"כ בחי' ש' הוי' כו'.
והנה כדי שיומשך בחי' ש' הוי' זהו בדרך כלל ע"י בחי' ש' הוי' שבנפש האדם110, וזהו שארז"ל ועבדתם את ה' אלקיכם זו ק"ש ותפלה, דהנה יו"ד ה"א הוא פבחי' רצוא ושוב וז"ע ק"ש ותפלה, כי ק"ש הוא בחי' רצוא111, וכדאיתא אם רץ לבך112, וז"ע ואהבת את הוי' אלקיך שהוא בחי' אהבה בחי' רצוא, ותפלה הוא בחי' שוב113, ברוך אתה הוי' שהוא בחי' המשכה114 למטה בחי' יר"ע שהוא בחי' יו"ד של ש' הוי', ואה"ר שבק"ש הוא בחי' ה' ראשונה של ש' הוי', והוא"ו הוא בחי' תורה, הקל קול יעקב115 קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול תפלה, וקלא בתראה מלא וא"ו שהוא קול תורה, כי תורה היא וא"ו של ש' הוי'117, שיתא סדרי משנה116 בחי' מדות116 כשר פסול כו', וה' אחרונה הוא בחי' דבור של תורה, וע"י ד' בחי' אלו עי"ז ממשיכים בחי' ש' הוי', והיינו כי הגם ששם הוי' נמשך מתחלה בבריאות העולמות117 אחר שבת כו', אך מ"מ בגלותא דמצרים קודב"ה סליק לעילא ולעילא118, וצריך להמשיך את בחי' ש' הוי' כו'. וזהו ועבדתם את הוי' שע"י העבודה יומשך ש' הוי', ואח"כ אלקיכם שהוא המשכה למטה עד שיהי' נק' אלקיכם, ויהי' התחברות ש' הוי' בשם אלקים, וזהו ע"י מעשה המצות, כי הנה כתי' (ישעי' נ"ט ב) עונותיכם היו מבדילים119 ביניכם לבין אלקיכם, שע"י העון נעשה מסך מבדיל כו' שלא יהי' מאיר גילוי אלקות למטה, אך ע"י המצות נעשה אלקיכם ממש ואין דבר מפסיק בנינו לבין אבינו שבשמים, נמצא שע"י ק"ש ותפלה ותורה עי"ז ממשיכים את ש' הוי', וע"י המצות נמשך מבחי' ש' הוי' בשם אלקים כו'.
ד) וענין ועבדתם את ה' אלקיכם עפה"ק120, היינו להמשיך בחי' מוחין לז"א וט"ס לנוק', דהנה בסוד שרש לא נאצלו ז"א רק ששה מדות121, ומל' נאצלה רק פאבבחי' נקודה122 כו', וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה123 מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, והיינו כי עשרים קאי על חו"ב שנאצלו בע"ס שלימים, משא"כ זו"נ הוא רק שבע שנים, וצריך להמשיך מוחין לז"א וט"ס לנוק'. והיינו כי כדי שיומשך למטה צריך שיומשך דוקא מבחי' מוחין, כי קטן אינו מוליד124 והוא מפני שלא נגמר עדיין המוחין שלו בשלימות וע"כ אינו יכול להוליד, וכך כדי שיומשך למטה צריך שיומשך מבחי' מוחין עליונים. וזהו ועבדתם את הוי' היינו המשכת ש' הוי' לז"א שהוא בחי' המשכת מוחין, וזהו מה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין125, כי הקב"ה הוא בחי' ז"א126, ומניח תפילין הוא המשכת מוחין לז"א, כי תפילין הוא ד' מוחין127, ואח"כ נמשך בחי' אלקיכם דהיינו ט"ס לנוק' שיבנה בבחי' פרצוף שלם, ואז יכול להיות הגילוי למטה ממש עד שיהי' נק' אלקיכם, לפי שכשהוא רק בבחי' נקודה לבד אזי אינו יכול להיות בבחי' גילוי למטה, רק כשנבנה בבחי' פרצוף שלם יכול להיות נמשך למטה ג"כ כו'.
וענין ההפרש שבין ש' הוי' לש' אלקים עפה"ק, ז"ע ההפרש שבין אורות לכלים, דהנה ש' הוי' נק' ש' העצם128, דהיינו בחי' אורות המאיר בכלים דאצי', ושארי שמות הם רק בחי' כלים129 כמו ש' אל בחסד130 וש' אלקים בגבורה131 שהוא רק בחי' כלי החסד וכלי הגבורה, והנה כלים הם מגבילים את האור132, והיינו שהם בבחי' גבול ממש לפ"ד הע"ח133, וכמ"ש בפרקי היכלות שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבו רבבות פרסאות134 (ע' במק"מ פ' בשלח135) שהוא בחי' גבול וקאי על בחי' כלים דאצילות, ואפי' לדעת הפרד"ס136 שהכלים הם למעלה מבחי' פבגבול137 אעפ"כ הם מקור לגבול שמהם יכול להיות נמשך בבחי' גבול ומדה כו', אבל אורות הם למעלה מבחי' גדר גבול כלל, וז"ע ש' הוי' שהוא למעלה מבחי' גדר גבול לפי שהוא בחי' אור כו', ומ"ש במ"א שש' הוי' הוא בת"ת138, היינו שבת"ת אפי' הכלי הוא ג"כ בחי' ש' הוי'139, לפי שת"ת הוא מחבר חו"ג140, וכדי שיוכל לחבר חו"ג נמשך מלמעלה מב' הבחי' ששרשו מבחי' כתר כו', וע"כ הכלי של הת"ת הוא ג"כ בחי' ש' הוי' כו', וזהו שש' הוי' נק' ש' העצם לפי שהוא בחי' האור כו' וע"כ הוא מצטרף עם כל השמות כמו ה' אלקים ה' צבאות141 וכדומה והיינו לפי שהוא בחי' האור כו'.
הערות
עמוד עב
- 1. ועבדתם את הוי' אלקיכם : מאמר זה והמשכו מאמר ד"ה ובירך את לחמך הם מאמר ד"ה והי' עקב תרל"ג (בהשמטת ההתחלה ובהוספות וכו') שנדפס בסה"מ תרל"ג ח"ב ס"ע תכט ואילך. וש"נ. ונעתקו במאמר ד"ה זה בסה"מ תרס"ב ע' ערב ואילך עם הוספות וכו'. המאמר נכתב בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהר"ש. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן בחלק הנחותיו.
- 2. ועבדתם . . ובירך כו' והסידותי : משפטים כג, כה (כמצויין בהכותרת כאן).
- 3. דב"ק דף צ"ב ע"ב ועבדתם . . ק"ש ותפלה : מובא גם באוה"ת משפטים ע' א'רמב.
- 4. ולעבדו בכל לבבכם : עקב יא, יג.
- 5. איזהו עבודה שבלב זו תפלה : ראה ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א. רמב"ם ריש הלכות תפלה. אוה"ת עקב ע' תרח.
- 6. שתחלת הפסוק . . נסתר . . נוכח : ראה גם אוה"ת משפטים כאן ע' א'ריט. ע' א'רלט.
- 7. הנה אנכי . . לפניך : משפטים כג, כ.
- 8. הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה : ראה פתיחת הרמב"ן על התורה. הועתק גם באוה"ת משפטים כאן ע' א'ריט. דברים ע' א. יתרו ע' תתקעט. ראה גם אוה"ת משפטים כאן כרך ח ע' ג'לא. סה"מ תרל"ח ע' שלג. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה ובירך את לחמך בסופו.
- 9. מרע"ה : כ"ה גם באוה"ת משפטים כאן ע' א'ריט. דברים ע' א. יתרו ע' תתקעט. ברמב"ן שם: משה רבינו.
- 10. את : כ"ה גם באוה"ת שבהערה שלפנ"ז. ברמב"ן שם ליתא.
- 11. עצמו כמו : כ"ה גם באוה"ת משפטים ודברים שבהערה 9. ברמב"ן שם: עצמו . . כמו.
- 12. ביחזקאל ויהי : כ"ה גם באוה"ת שבהערה שלפנ"ז. ברמב"ן שם: ביחזקאל . . ויהי.
- 13. לאמר : כ"ה גם באוה"ת שבהערה שלפנ"ז. ברמב"ן שם ניתוסף: בן אדם — יחזקאל ג, טז-יז. ראה סה"מ תרל"ח שם הערה 14.
עמוד עג
- 14. וכן בירמיהו : כ"ה גם באוה"ת דברים. ובאוה"ת משפטים (וכן בירמי'). ברמב"ן שם: וכמו שנאמר בירמי'. ראה סה"מ תרל"ח שם הערה 15.
- 15. בירמיהו אבל : ראה גם באוה"ת שבהערה שלפנ"ז. ברמב"ן שם: בירמיה . . אבל.
- 16. כתב כשלישי : כ"ה גם באוה"ת שבהערה שלפנ"ז. ברמב"ן שם: כתב . . כשלישי.
- 17. עכ"ל : ראה שדי חמד מערכת כללי הפוסקים כרך ט סט"ז אות סג.
- 18. שלישי המדבר . . עצמיות המאציל : ראה גם אוה"ת יתרו ע' תשעא. ובשם אדה"ז בפלח הרמון יתרו ע' ריז. אמור ע' רל וע' רלב.
- 19. אני הוי' . . אינו ידוע : שמיני יא, מד. מה. ועוד. ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה שוש תשיש הא' והב' על יד הערות 74-75. אוה"ת יתרו ס"ע תתקלח ואילך. סה"מ תרל"ח ע' שלב. וש"נ. פלח הרמון אמור ע' רלב.
- 20. אני ראשון : ישעי' מד, ו.
- 21. בד"ה זכור . . לקדשו : נדפס לפני מאמר זה ושם פ"ה.
- 22. שאני . . והוי' כולא חד : ראה גם לעיל שם ובהערה 100.
- 23. עצמותו . . בפי הכל : ראה הנסמן בשולי היריעה כאן.
- 24. בגמרא : שבת פט, א הועתק בסמוך בפנים. הובא בעבודת הקדש בהקדמה [ירושלים תשנ"ב ח, ב]. חלק העבודה פ"א [סט, סע"א].
- 25. ובפסיקתא : ראה פסיקתא דר"כ פסקא סליחות (פסקא כו) בשינויים.
- 26. בילקוט האזינו : לב, יח רמז תתקמה (צויין אליו בסה"מ תרכ"ז ע' קמ. תרל"ח ע' מח. עזר"ת ע' קצה].
- 27. שהעבודה צורך גבוה : ראה עבודת הקודש בהקדמה. חלק העבודה פ"א ואילך. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכב. וש"נ. עבודת הקודש דבסמוך בפנים.
- 28. במדרש תנחומא פ' שמיני : סי' ז-ח. הובא בעבודת הקדש חלק העבודה פ"ג ע"פ אוה"ת משפטים כאן ע' א'ריט. בעבודת הקדש שם מציין: במדרש ילמדנו. ראה מבוא לתנחומא באבער אותיות ב-ג.
- 29. ובמדת"ל [ ובמדרש תהלים] סי' י"ח : פסוק לא (אות כה).
- א. ששם שמים שגור בפי הכל: ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' קמב. וש"נ. שע"ת ח, ב ובהערה 24 . סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תלו. ע' תס. וש"נ. תרל"ח ע' שיז. תניא פי"ח (ע' כד).
עמוד עד
- 30. ובמד"ר ויקרא פי"ג : סימן ג.
- 31. וכי מאי . . אלא לצרף בהם : ראה גם ב"ר רפמ"ד. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. תר"ם ח"א ע' צג. וש"נ.
- 32. ואיתא בספר : מכאן עד סוף הפיסקא ראה סה"מ תרל"ג ח"ב כאן ע' תל (בשינוים והוספות).
- 33. בספר עבודת הקדש . . ועבדתם . . על למעלה : חלק העבודה פט"ו [קה, א].
- 34. כח וגבורה : כ"ה בילקוט שבהערה 26. אבל בפסיקתא שבהערה 25 כח בגבורה. ראה (הנסמן בהערות שם) אוה"ת איוב כרך א ע' תרעט ואילך (מג"א ע' ב'שצז ואילך. ובמהדורת תש"נ ע' ריג ואילך). שלח ע' תסט. (ע' תעב. ע' תעט). סה"מ תרל"ג כאן ע' תל. תרכ"ז ע' קלד. ע' קמ-קמא. תרל"ח ע' לד. ע' מח. ע' רסג. ע' תעד. תר"ם ח"ב ע' תשא. תרס"ב כאן ע' רעג. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקיג. עזר"ת ע' קצה. תש"ט ע' 27 הב' [ושם: במד"ר איכה . . וגבורה. באוה"ת וכ"ה לפנינו שם: בגבורה].
- 35. צור ילדך תשי : האזינו לב, יח.
- 37. יו"ד זעירא . . יו"ד רבתי : ראה גם תו"ח סנהדרין דמ"ו בד"ה קלני הועתק באוה"ת איוב שם. הובא גם (ברשימות על איכה ע' 12 נדפס) באוה"ת איכה כרך ב ע' א'מא.
- 36. תשי יו"ד זעירא : מסורה קטנה האזינו שם. ראה אנציקלפדי' תלמודית חכ"א מערכת יו"ד ע' קלו הערה 80. אוה"ת איוב שם. סה"מ תרל"ח ע' תעד.
- 38. ועתה יגדל נא כח אד' : שלח יד, יז.
- 39. יגדל . . יו"ד רבתי : מסורה ריש בראשית. ראה אנציקלפדי' שם הערה 76. אוה"ת איוב שם.
- 41. בפרק ט' דשבת . . כלום יש עבד : ראה שם פט, א.
- 42. בתולע"י . . ה' ע"א : הובא גם באוה"ת משפטים ע' א'רמב. שלח ע' תעא.
- 40. וכמארז"ל . . מארז"ל זה : הוספה על סה"מ תרל"ג כאן.
- 43. וע"פ הקבלה : וכ"ה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 29. ראה גם אוה"ת איוב שבהערה 34: ורבינו ז"ל פי' יו"ד רבתי דיגדל זהו מו"ס. ובמג"א שבהערה 34: יו"ד דיגדל שהיא גדולה והיינו שהיא חכמה שבכתר מו"ס ע' ביאור כי אתה נרי.
- 44. תתאה : בסה"מ תרל"ג כאן: שבמל'.
- 45. אנת הוא שלימותא דכולהו : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
עמוד עה
- 46. אם חטאת . . תעשה לו : איוב לה, ו.
- 47. אם צדקת מה תתן לו : איוב שם, ז.
- 48. ומה מידך יקח : סיום הכתוב אם צדקת [ושם: או מה — ראה גם סה"מ תרל"ח ע' תיג. וש"נ. תר"ם ח"א ע' שיב. וש"נ].
- 49. בלק"ת בד"ה לא הביט : בלק ע, ג. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ד ע' א'תקיז ואילך. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' שלה. וש"נ.
- 51. וצדקה תהי' לנו. . כל המצות בשם צדקה : ראה גם לקמן מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין ובהערה 51.
- 50. אך הענין . . בשם צדקה : הוספה על סה"מ תרל"ג כאן.
- 52. המקיים המצות . . צדיק : ראה לקו"ת מסעי צא, א. שה"ש טז, ג. סה"מ תרל"ח ע' תז. וש"נ.
- 53. גדולים מעשה צדיקים : ראה גם בסיום הפרק ובהנסמן שם. מכאן עד סיום הפרק נדפס גם בסה"מ תרל"ד ע' קד ואילך. ע' עדר ואילך (הנוסח כפי שמופיע בסה"מ תרל"ג כאן. וש"נ).
- 54. נאמר : בכתובות ובסה"מ תרל"ג: כתיב — וכ"ה לקמן בפנים קרוב לסיום הפרק.
- 55. אף ידי : ישעי' מח, יג.
- 56. יסדה וימיני : וכ"ה בסה"מ תרס"ב כאן ע' רעג. להלן קרוב לסיום הפרק: יסדה ארץ וימיני.
- 57. משא"כ במעשה צדיקים : וכ"ה בסה"מ תרל"ג ותרס"ב כאן. בכתובות: ואילו במעשה ידיהם של צדיקים. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ובהערה 71.
- 58. מקדש אד' כוננו ידיך : בשלח טו, יז. [בכתובות שם מובאים גם התיבות: מכון לשבתך פעלת ה'].
- 59. וע"ש בתוספת : ד"ה דאילו. בסה"מ תרל"ג כאן ליתא.
- 60. בראשית ברא אלקים : בראשית א, א. ראה גם לקו"ת שה"ש לב, א. סידור שער התפלה כז, א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ס"ע לה ואילך. תו"ח יתרו ח"ב רסו, ב ואילך ובהנסמן שם. לקמן מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ספ"ב ואילך.
- 61. ביום עשות ה' אלקים : בראשית ב, ד.
- 62. ההפרש בין ש' הוי' לש' אלקים : ראה לקו"ת בלק עג, ד. עד, ב. תו"ח וארא ח"א עג, ב. וש"נ.
- 63. ששם הוי' . . שמו הגדול : ראה תו"א שמות נ, רע"א. לקו"ת פ' ראה נ, ב. אוה"ת שמות ע' יא. כרך ז שמות ע' ב'תעט. ע' ב'תפג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רכו ובהנסמן שם.
- 64. עד שלא . . ושמו בלבד : ראה פדר"א פ"ג. תו"ח וארא ח"א נג, ב הערה 6.
עמוד עו
- 65. סוכ"ע . . ממכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 66. וארא . . לא נודעתי להם : וארא ו, ג.
- 67. שדי . . שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה על יד הערה 80.
- 68. מן הארץ לרקיע : ראה חגיגה יג, א. לקמן מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 23 ואילך.
- 69. אין ערוך כלל בחי' הגבול . . בלתי בע"ג : ראה גם תניא פמ"ח. לקו"ת שה"ש לח, ג. שערי אורה לא, א ובהערה 23. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכז. וש"נ.
- 70. אלקים . . הצמצום : ראה שער היחוה"א רפ"ו. תו"ח שמות ח"א לד, ד. וש"נ.
- 71. הוי' . . הי' הוה ויהי' כאחד : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז. תו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.
- 72. ויברך אלקים . . ויקדש אותו : בראשית ב, ג.
- 73. שער החצר הפנימיות כו' סגור יהי' : יחזקאל מו, א [ושם: הפנימית . . יהי' סגור]. אבל כהלשון שבפנים ”סגור יהי'" מובא בכ"מ ומהם: לקו"ת תצא לז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתפ. וש"נ. אוה"ת יתרו ע' תשלז. ע' תשנג. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 50. סה"מ תרכ"ז ע' עה. תרל"ג כאן ע' תלא. תרל"ד כאן ע' קה וע' ערה. תר"ם ח"א ע' קלז. וש"נ. תרס"ב כאן ע' ערה. תרפ"ז ע' קנה. תש"ג ע' 63 (ושם: הפנימי)].
- 74. ימי המעשה . . יפתח ר"ת ש' הוי' : בסה"מ (תרפ"ז ו)תש"ג שם: ימי המעשה וביום השבת ר"ת הוי' כסדרו, או המעשה וביום השבת יפתח ר"ת הוי' למפרע — שער הפסוקים להאריז"ל ס"פ פנחס. פע"ח שער ר"ח שי"ט, פ"ב. ראה גם אוה"ת יחזקאל כרך א ע' תכו. לקמן שם. סה"מ תרל"ג־ תרל"ד ותרס"ב שבהערה שלפנ"ז.
עמוד עז
- 75. שם הוי' . . אמת : ראה גם לקמן [במאמר שנדפס לאח"ז] פ"ו. אוה"ת ויחי כרך ז ע' 2544. ע' תתתעה.
- 76. הגם ששארי שמות הם ג"כ אמת : ראה גם סה"מ תר"ל ע' סא. ע' סז. תרל"ח ע' תלה.
- 77. שג' אותיות אמת : ב"ר פפ"א, ב. ראה גם יפ"ת שם. סה"מ תרכ"ז ע' שטו.
- 78. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי : ישעי' מד, ו.
- 79. יהללו . . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה. ראה תו"א מג"א צו, ג. לקו"ת פ' ראה כ, סע"ג ואילך. שה"ש יד, ג. סה"מ תרל"ח ע' יב. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ספ"ב ואילך. ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה פ"א.
- 80. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת) סוף ש"ג.
- 81. גדולים מעשה הצדיקים : ראה להבא בסמוך סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסה ואילך.
- 82. העוסקים בתומ"צ : תיבות אלו הם הוספה על המארז"ל המובא גם לעיל בריש הפרק.
- 83. נטה ימינו וברא שמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב בפנים. לעיל הערה 81.
- 84. השמים שמים לה' : תהלים קטו, טז.
- 85. כי כל בשמים ובארץ : דברי הימים-א כט, יא.
- 86. דאחיד בשמי' ובארעא : ראה זהר בראשית לא, א. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' עט. וש"נ. לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 164.
- 87. ועשו לי מקדש : תרומה כה, ח.
עמוד עח
- 88. והוי' בהיכל קדשו : חבקוק ב, כ.
- 89. שיומשך בחי' שם הוי' . . צמצום : ראה לקו"ת שמע"צ צב, ד. סה"מ תרכ"ט ע' קכו. וש"נ.
- 90. ואהבת את הוי' אלקיך : ואתחנן ו, ה. ראה תו"א תצוה פב, רע"ג. לקו"ת שה"ש מב, ב.
- 91. תפלה . . התופל כלי חרס : כלים פ"ג, מ"ה. ראה גם לעיל מאמר ד"ה והי' אור הלבנה פ"א. וש"נ.
- 92. סולם מוצב ארצה . . השמימה : ויצא כח, יב.
- 93. סולם דא צלותא : ראה זח"א בהשמטות רסו, ב. ח"ג תוספת שו, ב. ת"ז תמ"ה פג, א. סה"מ תרל"ח ע' מה. וש"נ. תש"ח ע' 80.
- ב. צמצם שכינתו: ראה ב"ר פ"ד, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע שמו ואילך (נו"א). לקו"ת אמור לד, ב. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קכט. שה"א ז, א ובהערה 12.
- ג. אנכי הוי' אלקיך: יתרו כ, ב. סדר כתיבת שתי הערות אלו הם: בשולי הגליון בצד הימיני של העמוד נרשמו בג' שורות קצרות (התיבות שעל יד הערה ב) ”צמצם . . אמיתי", ואח"כ רשם קו קצר באורך הע', והתחיל ממעל מתחלת השורה ורשם התיבות ”ומ"מ . . היש", ואח"כ המשיך בהיפך הע' ממעל לשורות אלו ונרשמה ההערה ”הוי' אלקיך . . אלקיך". בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק — נרשמו שתי הערות אלו ביחד.
עמוד עט
- 94. ארוממך אלקי המלך : תהלים קמה, א. ראה תו"א מקץ מ, ג. מא, סע"א ואילך.
- 95. מלכותך מלכות כל עולמים : תהלים שם, יג.
- 96. עולם . . העלם : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
- 97. והחיות נושאות את הכסא : ראה בחיי תרומה כה, י בשם הפדר"א ספ"ד. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' שעג.
- 98. התפלה שכנגד תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
- 99. נה"ב ששרשו . . חיות הקדש : ראה תו"א וישב כט, סע"ב. יתרו עא, סע"א. לקו"ת אמור לו, ב. נשא כח, ג.
- 100. נה"ב ששרשו . . ושמרי האופנים : ראה לקו"ת ויקרא ב, ב. האזינו עד, ג.
- 101. את . . אותיות שמאלף ועד תי"ו : ראה זהר בראשית כט, ב. רקאנטי בראשית ב, א. לקו"ת עקב טו, א. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלז. וש"נ.
- 102. מלכות בחי' דבור : ראה זהר לך פו, ב. ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, ספ"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפב. וש"נ.
- 103. דעשרה מאמרות שבהם נברה"ע : אבות רפ"ה.
- 104. את . . טפל : ראה בסמוך הערה 109.
- 105. יראו את הוי' קדושיו : תהלים לד, י.
- 106. יראו מהוי' כל הארץ : תהלים לג, ח.
- 107. יראו מהוי' . . יר"ת . . יראו את הוי' . . יר"ע : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. לקמן מאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה פ"א. וש"נ.
- 108. את בשרו : משפטים כא, כח.
- 109. את הטפל לבשרו : ב"ק מא, ב.
- 110. ש' הוי' שבנפש האדם : ראה גם בענין שם ה' שבנפש לקו"ת פ' ראה יח, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' ט. וש"נ.
עמוד פ
- 111. ק"ש . . רצוא : ראה תו"א בראשית א, ד. לקו"ת שה"ש מז, א. שער האמונה עז, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ס"ע שכח ואילך. וש"נ.
- 112. אם רץ לבך : ס"י פ"א, מ"ח.
- 113. ותפלה . . שוב : ראה תו"א. לקו"ת. שה"א. הנסמן במאמרי אדה"א שבהערה 111.
- 114. ברוך . . המשכה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' רפ"ג. וש"נ.
- 115. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה סידור שער התפלה יט, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' שמח. וש"נ. תו"ח מקץ רכז, ב ובהערות 32-4. וראה גם לקמן מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערות 171-172.
- 117. שיתא סדרי משנה בחי' מדות : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 87.
- 116. שיתא סדרי משנה : ראה זהר בראשית מב, א. במד"ר פי"ב, יז. פי"ג, טוטז. שבת לא, א. לקו"ש בשלח כרך יא ע' 56 הערה 13.
- 116. תורה היא וא"ו של ש' הוי' : ראה גם זהר רע"מ תצא רעח, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ס"ע קס ואילך. ש"א נא, ב ובהערה 33. סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב ובהערה לשם. לקמן שם על יד הערה 170.
- 117. בבריאות העולמות : ראה גם תניא פכ"א כז, א ובליקוטי לוי יצחק שם. בסה"מ תרל"ג כאן ס"ע תלג: בבריאת העולמות. וראה גם לקמן מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 163. ד"ה להבין וכו' בענין הציץ ובהערה 78. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 90.
- 118. קודב"ה סליק לעילא ולעילא : ראה זהר ויגש רי, א. ויקרא כ, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שסג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א לט, סע"א ואילך ובהערה 72. סה"מ תר"ם ח"א ע' שיב. וש"נ.
- 119. עונותיכם היו מבדילים : ראה גם לעיל מאמר ד"ה והי' אור הלבנה פ"ב.
- 120. עפה"ק : ע"פ הקבלה.
- 121. ז"א רק ששה מדות : ראה ע"ח שער המלכים שי"א, פ"ה. שער המוחין ש"כ, פ"א. שער מיעוט הירח של"ו, פ"א.
עמוד פא
- 122. ומל' . . נקודה : ראה ע"ח שער המלכים שם. שער מיעוט הירח שם, פ"א. פ"ב. לקו"ת צו יא, ב.
- 123. ויהיו חיי שרה : ח"ש כג, א. ראה זהר שם קכג, א. ביאוה"ז ח"ש קלא, ב ואילך.
- 124. קטן אינו מוליד : ראה סנהדרין סח, ב ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' קסז. וש"נ.
- 125. הקב"ה מניח תפילין : ברכות ו, א. ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 126.
- 126. הקב"ה הוא בחי' ז"א : ראה ע"ח שער הכללים פי"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל ברכות ו, א (ה, א בדפי הספר).
- 127. תפילין הוא ד' מוחין : ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 127.
- 128. ש' הוי' נק' ש' העצם : ראה כ"מ לרמב"ם הל' ע"ז פ"ב, ה"ז. פרדס שער שם בן ד' שי"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכו.
- 129. ש' הוי' . . אורות . . ושארי שמות . . כלים : ראה תו"א בא ס, א. תו"ח בא ח"א קיג, ב ואילך. סה"מ תרמ"ג ע' עה ואילך.
- 130. ש' אל בחסד : ראה זהר אחרי סה, א. תו"ח נח סד, ג הערה 39.
- 131. וש' אלקים בגבורה : ראה זהר יתרו פג, ב. הנסמן בתו"ח שם הערה 41.
- 132. כלים הם מגבילים את האור : ראה תו"א בראשית ג, א. לקו"ת אחרי כח, ג. ביאוה"ז בשלח מ, א. בלק ק, ב.
- 133. כלים . . גבול . . הע"ח : ראה שם שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"ב. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרמח ובהנסמן שם.
- 134. בפרקי היכלות רל"ו אלפים רבו רבבות פרסאות : ראה גם לקמן מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ פ"א. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן בסופה. סה"מ תרל"ח ע' ז ובהערות שם.
- 135. במק"מ פ' בשלח : בסה"מ שם מציין נו, ב.
- 136. הפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
עמוד פב
- 137. הפרד"ס שהכלים הם למעלה מבחי' גבול : באוה"ת בהר כרך ג ע' תתפו כותב: בפרדס שער עצמות וכלים פ"ב שדעת הרדב"ז בספר מגן דוד שהספירות הם עצם אלקות. והוא [הפרדס] ז"ל כתב בפר"ז [ראה אוה"ת על ענינים ע' רסז: פ"ד]. שהספירות הם עצמות וכלים, וא"כ לדבריו הכלים הם . . בחי' גבול. ראה גם הנסמן בסה"מ תרל"ג ח"ב כאן ס"ע תלד ואילך. ולהעיר מסה"מ תרמ"ג ע' קיח ואילך. ולהעיר שהובא באוה"ת דלעיל ”דעת הרדב"ז בספר מגן דוד" ובאוה"ת על ענינים ע' רסו כותב ע"ז: ”ולא מצאתי זה עדיין במג"ד". ויש לציין שבפרדס שם כתב בשם ר' דוד בספר מגן דוד. וכבר העירו שהכוונה לר' דוד וספר מגן דוד אחר.
- 138. שש' הוי' הוא בת"ת : ראה זהר ויקרא יא, א. ע"ח שער השמות שער מ"ד, פ"ג. פ"ו. סידור שער המועדים ריז, ג. תו"ח בראשית מא, א הערה 7.
- 139. שבת"ת אפי' הכלי . . ש' הוי' : ראה תו"א נח י, סע"ב ואילך. תו"ח נח סד, ג ואילך. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' תשפד.
- 140. שת"ת הוא מחבר חו"ג : ראה גם לקו"ת תזריע כג, ג. לקמן מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ובהערה 49. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלא-רלג.
- 141. ה' צבאות : שמו"א א, יא.
רמב"ן על שמות כ״ג:כ׳ - הטקסט מספריא
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ כָּאן נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא וּשְׁכִינָה אוֹמֶרֶת "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (שמות ל"ג:ג'). כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא, הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו כִּי שְׁמִי מְשֻׁתָּף בְּקִרְבּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין לח:) זֶה מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, מְטַטְרוֹן בְּגֵימַטְרְיָא שַׁדַּי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ג:כ"א). וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (שמות רבה ל"ב:ח') רָאִיתִי גַּם כֵּן יֵשׁ מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ כָּךְ שֶׁזֶּה עַל דְּבַר הָעֵגֶל. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, שֶׁהֲרֵי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה, שֶׁהקב"ה אָמַר לוֹ "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (להלן לג ב ג), וּמֹשֶׁה בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים וְאָמַר "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" (שם טו-טז), וְנִתְרַצָּה לוֹ הקב"ה וְאָמַר לוֹ, "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" (שם יז). וְכָךְ אָמְרוּ (סנהדרין שם) דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוָנְקָא לָא קַבְּלִינֵהּ, דִּכְתִיב "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה":
וְהַתְּשׁוּבָה לְפִי הַדַּעַת הַזֹּאת, כִּי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה עִם מֹשֶׁה בְּיָמָיו, הוּא מַה שֶׁאָמַר (שמות ל"ג:ט"ז) "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ", וְאָמַר (שם יז) "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם", וְעוֹד אָמַר (שם לד י) "וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ", אֲבָל לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שָׁלַח לָהֶם מַלְאָךְ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יהושע ה יג יד) "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", וְשָׁם תִּרְאֶה שֶׁשְּׁאָלוֹ יְהוֹשֻׁעַ "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (שם יד), וְלֹא צִוָּה דָּבָר שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שם טו), וְלֹא בֵּרֵר לָמָּה בָּא. אֲבָל הָיְתָה הַמַּרְאָה לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ כִּי מֵעַתָּה יִהְיֶה מַלְאָךְ שָׁלוּחַ לִפְנֵיהֶם לַצָּבָא בְּבֹאָם בַּמִּלְחָמָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "עַתָּה בָאתִי" (שם יד). וְכָךְ אָמְרוּ בְּתַנְחוּמָא (יח) אֲנִי הוּא שֶׁבָּאתִי בִּימֵי מֹשֶׁה רַבְּךָ וְדָחָה אוֹתִי וְלֹא רָצָה שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ. וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ (בשמו"ר לב ג) בִּטֵּל שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ לָהֶם שַׂר כָּל יְמֵי מֹשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת מֹשֶׁה חָזַר אוֹתוֹ הַשַּׂר לִמְקוֹמוֹ, שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", לְכָךְ נֶאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":
וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שֶׁהֻבְטְחוּ בּוֹ בְּכָאן הוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל (בראשית מח טז) אֲשֶׁר הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בְּקִרְבּוֹ, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו ד), וְהוּא שֶׁאָמַר "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" (בראשית לא יג), כִּי דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לִשְׁכּוֹן בְּבֵיתוֹ, וְיִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב מַלְאָךְ בַּעֲבוּר הֱיוֹת כָּל הַנְהָגַת הָעוֹלָם הַזֶּה בַּמִּדָּה הַהִיא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין לח:) כִּי הוּא מְטַטְרוֹן, וְהוּא שֵׁם לְמוֹרֵה הַדֶּרֶךְ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה (רמב"ן על שמות י"ב:י"ב). וְזֶה טַעַם לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדִכְתִיב "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות ט"ו:י"ז), וְהַטַּעַם אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי לִי, לִהְיוֹת בֵּית קָדְשִׁי וְתִפְאַרְתִּי כִּי שָׁם הַכִּסֵּא שָׁלֵם. וְעוֹד אַזְכִּיר (רמב"ן על שמות כ"ד:א') כַּוָּנָתָם בִּשְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ. וְהִנֵּה קוֹלוֹ הוּא קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, וְהַמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ מִפִּי הַנְּבִיאִים, אוֹ הַטַּעַם שֶׁלֹּא יְקַצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת וְיַעַזְבוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ (פתיחתא איכה רבתי ב) "וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ" (ישעיה ה כד) זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁוֹ "וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות כ"ג:כ"א) לִדְבָרַי, וְכֵן אָמַר "כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" (שמות כ"ג:כ"ב). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ג:כ') רֶמֶז זֶה, שֶׁתִּרְגֵּם אֲרֵי בִּשְׁמִי מֵימְרֵהּ, כִּי בוֹ יְדַבֵּר:
וְאָמַר וְאָיַבְתִּי אֶת אוֹיְבֶיךָ, שֶׁגַּם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֶהְיֶה לָהֶם אוֹיֵב, וְצַרְתִּי אֶת צוֹרְרֶיךָ עַל יָדוֹ בְּמִדַּת הַדִּין. וְלָכֵן פֵּרֵשׁ כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְגוֹ' וְהַכְּנַעֲנִי וְהִכְחַדְתִּיו, בַּהֲבִיאוֹ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא הַמַּכְחִיד אוֹתָם. וְהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד יַכְחִידֵם. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שׁוֹכֵן בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאמַר הקב"ה לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ (שמות ל"ג:ג'), כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, אֲבָל כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל רָצָה לְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִתּוֹכָם וְשֶׁיִּהְיֶה מַלְאָךְ מִשְּׁלוּחָיו הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְחָזַר וְשִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, וְשָׁם אֲפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים בְּע"ה: וְגַם שָׁם בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שמות רבה לב ח) רָמְזוּ לָזֶה, אָמְרוּ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, אָמַר לוֹ הקב"ה מִי שֶׁשָּׁמַר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יִצְחָק אָמַר "הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" (בראשית כד ז), בְּיַעֲקֹב "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי" (שם מח טז), אָמַר לָהֶם הוּא גְּאָלַנִי מִיַּד עֵשָׂו, הוּא הִצִּילַנִי מִיַּד לָבָן, הוּא זָנַנִי וּפִרְנְסַנִי בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה אַף עַכְשָׁו מִי שֶׁשִּׁמֵּר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם (שמו"ר לב ד) בְּפֵרוּשׁ, אָמַר לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל הִזָּהֲרוּ בַּשָּׁלִיחַ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִדַּת הַדִּין הוּא אַל תַּמֵּר בּוֹ וכו'. וּמִכָּל מָקוֹם לְדִבְרֵי הַכֹּל הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֱמֶת הוּא, שֶׁכָּל יְמֵי מֹשֶׁה לֹא הָיָה מַלְאָךְ שַׂר צָבָא הוֹלֵךְ עִמָּהֶם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ז:י"א) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל", וּבִימֵי יְהוֹשֻׁעַ הֻצְרַךְ לוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו מַלְאָךְ שַׂר צְבָא ה' לִלְחוֹם מִלְחֲמוֹתָם, וְהוּא גַּבְרִיאֵל הַנִּלְחָם לָהֶם, וְזֶהוּ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ (יהושע ה יג), כִּי בָא לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
בראשית רבה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ח - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל – לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה״, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.
וַאֲפִילוּ עוֹלָם הַבָּא וְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, מְדוֹר נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּשָׁמוֹת עַצְמָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּלְאָכִים – הֵן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, כִּי יֵשׁ גְּבוּל לְהַשָּׂגָתָן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמֵּאִיר עֲלֵיהֶן בְּהִתְלַבְּשׁוּת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳. וְלָכֵן יֵשׁ גְּבוּל לַהֲנָאָתָן שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִתְעַנְּגִין בְּאוֹר ה׳, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּצִיאוּתָן וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹרָן.
וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.
וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם, לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״, וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״.
וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״הַלְבָּשָׁה״, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת ״מִתְלַבֶּשֶׁת״ אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית – נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד, וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
אֲבָל עִיקַּר הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כָּל כָּךְ נִקְרָא ״מַקִּיף״ וְ״סוֹבֵב״, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בְּתוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִיּוּת, אַף שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְהַיְינוּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה׳״. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה, רַק חַיּוּת מְעַט מִזְּעֵר, בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ לְבַד. וְכָל אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא סוֹבֵב עָלֶיהָ, אַף שֶׁהוּא בְּתוֹכָהּ מַמָּשׁ. מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בָּהּ יוֹתֵר, רַק מַשְׁפִּיעַ בָּהּ בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְכָל הַשְׁפָּעָה שֶׁבִּבְחִינַת הֶסְתֵּר, נִקְרָא מַקִּיף מִלְמַעְלָה, כִּי, ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ הוּא לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וּלְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר, הוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁמְּצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁרָאָה אוֹ שֶׁרוֹאֶה, הִנֵּה אַף שֶׁכָּל גּוּף עֶצֶם הַדָּבָר הַהוּא וְגַבּוֹ וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, כּוּלּוֹ מְצוּיָּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאָהוּ כוּלּוֹ אוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ, הִנֵּה נִקְרֵאת דַּעְתּוֹ מַקֶּפֶת הַדָּבָר הַהוּא כּוּלּוֹ. וְהַדָּבָר הַהוּא מוּקָּף בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, רַק, שֶׁאֵינוֹ מוּקָּף בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – רַק בְּדִמְיוֹן מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כוּ׳״, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, מַקֶּפֶת כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד תַּחְתִּיתוֹ, וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.
לְמָשָׁל, כַּדּוּר הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הֲרֵי יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַקֶּפֶת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ עַד תַּחְתִּיתוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי, יְדִיעָה זוֹ, הִיא חַיּוּת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ כּוּלּוֹ, וְהִתְהַוּוּתוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ. רַק שֶׁלֹּא הָיָה מִתְהַוֶּה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה, בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית וְחַיּוּת מוּעֶטֶת מְאֹד, כְּדֵי בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ. אִם לֹא, עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, שֶׁצִּמְצְמוּ הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, וּבִבְחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ בִּלְבָד.
אַךְ יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְיוּחֶדֶת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ – כִּי ״הוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ, וּבִידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, וְלֹא בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ כִּידִיעַת הָאָדָם, כִּי כּוּלָּם נִמְצָאִים מֵאֲמִיתָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ׳״
הגהה
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִסְכִּימוּ ﬠִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּ״ס מֵהָרְמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְכֵן הוּא לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסוֹד הַצִּמְצוּמִים וְהִתְלַבְּשׁוּת אוֹרוֹת בַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְﬠֵיל פֶּרֶק ב׳:
– הֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. אַף שֶׁיְּדִיעָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עָבְיוֹ וְתוֹכוֹ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וּמְהַוָּוה אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
בראשית רבה פ״א:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵּית אֵל (בראשית לה, א), (משלי ל, לב): אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה, בֶּן עַזַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אִם נִבַלְתָּ עַצְמְךָ בְּדִבְרֵי תוֹרָה סוֹפְךָ לְהִתְנַשֵּׂא בָהֶם, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה, אִם נִזְדַּמְּמוּ אַחֲרֶיךָ דְּבָרִים יָד לְפֶה, חַד יָדַע תְּרֵין לָא יָדְעִין. רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה עַל יְדֵי שֶׁנִּשֵּׂאתָ אֶת עַצְמְךָ בְּהוֹן. רַבֵּינוּ הֲוָה עָבַר עַל סֵימוֹנְיָא וְיָצְאוּ אַנְשֵׁי סֵימוֹנְיָא לִקְרָאתוֹ, אָמְרוּ לוֹ רַבִּי תֵּן לָנוּ אָדָם אֶחָד שֶׁיְהֵא מַקְרֵא אוֹתָנוּ וְשׁוֹנֶה אוֹתָנוּ וְדָן אֶת דִּינֵנוּ, נָתַן לָהֶם רַבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי וְעָשׂוּ לוֹ בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנָּהּ, נִתְעַלְּמָה דִּבְרֵי תוֹרָה מִפִּיו, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁלשָׁה שְׁאֵלוֹת, אָמְרוּ לוֹ, גִּדֶּמֶת יְבָמָה הֵיאךְ חוֹלֶצֶת, וְלֹא הֱשִׁיבָן, רָקְקָה דַּם מַהוּ, וְלֹא הֱשִׁיבָן כְּלוּם, אָמְרוּ דִּלְמָא דְּלֵית בַּר אוּלְפַן בַּר אַגָדָה הוּא, נִשְׁאֲלֵיהּ קְרָאֵי, אֲמָרוּן לֵיהּ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (דניאל י, כא): אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, אִם אֱמֶת לָמָּה רָשׁוּם וְאִם רָשׁוּם לָמָּה אֱמֶת, וְלֹא הֱשִׁיבָן, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁצָּרָתוֹ צָרָה הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָמַר לֵיהּ מָה עֲבָדוּן לָךְ אַנְשֵׁי סֵימוֹנְיָא, אָמַר לוֹ אַל תַּזְכִּירֵנִי צָרָתִי, שְׁלשָׁה שְׁאֵלוֹת שָׁאֲלוּ אוֹתִי וְלֹא יָכֹלְתִּי לַהֲשִׁיבָן. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אִינוּן, אָמַר לוֹ גִּדֶּמֶת בַּמֶּה הִיא חוֹלֶצֶת, אָמַר לוֹ וְהָא לֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, אֲמַר לֵיהּ אֵין אֲפִלּוּ בְּשִׁנֶּיהָ אֲפִלּוּ בְּגוּפָהּ. רָקְקָה דַם מַהוּ, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, אָמַר לוֹ אִם הָיָה בּוֹ צַחְצוּחִית שֶׁל רֹק הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה פָּסוּל. אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב אֱמֶת, אִם אֱמֶת לָמָּה רָשׁוּם וְאִם רָשׁוּם לָמָּה אֱמֶת, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, אָמַר לוֹ רָשׁוּם עַד שֶׁלֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה, אֱמֶת מִשֶּׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה, וּמָה הוּא, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבֵּנוּ בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר אֱמֶת, מַהוּ אֱמֶת, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָלֶ"ף בְּרֹאשָׁן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, מ"ם בָּאֶמְצַע, תי"ו בַּסּוֹף, וְעַל שֵׁם (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וגו'. אָמַר לוֹ וְלָמָּה לֹא הֲשִׁיבוֹתָ אוֹתָן כְּשֵׁם שֶׁהֲשִׁיבוֹתָ אוֹתִי, אָמַר לֵיהּ עָשׂוּ לִי בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי עָלֶיהָ לְמַעְלָה הֵימֶנָּהּ, וּטְפַת רוּחִי עָלַי וְנִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי דִבְרֵי תוֹרָה, וְקָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אִם חָשַׁבְתָּ בְּלִבְּךָ דְּבַר מִצְוָה לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתָ נוֹחַ לְךָ לִתֵּן זָמָם עַל פִּיךָ וְלֹא לִפְסֹק. אָמַר רַבִּי יוּדָן מַה יָּדְךָ סְמוּכָה לְפִיךָ כֵּן יִהְיֶה נִדְרְךָ סָמוּךְ לְפִיךָ. רַבָּנָן אָמְרֵי מַה יָּדְךָ קֹדֶם לְפִיךָ כֵּן יִהְיֶה נִדְרְךָ קֹדֶם לְפִיךָ. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן שֶׁהֲרֵי אָבִינוּ יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁאִחֵר נִדְרוֹ נִתְבַּקְּרָה פִּנְקָסוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵּית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בִּשְׁעַת עָקְתָא נִדְרָא בִּשְׁעַת רַוְחָא שִׁטְפָא. אָמַר רַבִּי לֵוִי מְהוּלְתָךְ חַרְשָׁה אַקֵּשׁ עֲלָהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַעֲקֹב, שָׁכַחְתָּ נִדְרְךָ, קוּם עֲלֵה בֵית אֵל, לְבֵיתוֹ שֶׁל אֵל, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, וְאִם אֵין אַתְּ עוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי אַתְּ כְּעֵשָׂו, מַה עֵשָׂו נוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אַף אַתְּ נוֹדֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם.
משנה כלים ג׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הטופל כלי חרס הבריא. רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור. ואת הרעוע טמא. וכן בחידוק הקרויה:
בראשית רבה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר. אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וגו', מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְעוֹד שְׁאָלוֹ אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם, אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, פַּלְגָּא.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל.