[ובחודש השביעי] ויובן ענין הטוב

תקלה[ובחודש השביעי] ויובן ענין הטוב

ר"ה

ויובן ענין הטוב⁵⁰² הזה מענין ההפרש שבין אבנים טובות לאבנים פשוטים ששניהם מין דומם ואין שום יתרון לאבן הטוב על האבן הפשוט שיעלה להיות מסוג אחר כמו הצומח גם הפחות שבמין הצומח ה"ה סוג אחר ומובדל מבחי' הדומם להיות נושא ע"ע שם צומח כו', משא"כ האבן הטוב אין לו יתרון בזה, ומ"מ ה"ה יקר מאד שלא בערך נגד האבן הפשוט שזהו מפני בהירותו ומיעוט מציאותו בעולם והטורח הרב וסכנת הנפש שיש במציאותו כו' זהו המרבה שכרו בריבוי שלא בערך נגד האבן הפשוט, ועד"ז יובן במעשה המצות שענין בחי' המעשה ה"ה כח היותר אחרון כמו הצומח⁵⁰³ שהוא בחי' היותר אחרונה, ועכ"ז מעשה גדול לפי גודל מעלת בחי' הכפיה⁵⁰⁵ שיש בו, מל' גט מעושה⁵⁰⁶, או מעשין על הצדקה⁵⁰⁷ כמ"ש תקלומזה בד"ה ושננתם באריכות⁵⁰⁴, ואמנם כשעושה מעהמ"צ בקרירות בדרך מצות אנשים מלומדה⁵⁰⁸, דהיינו שמניח תפילין מפני שיודע מקטנותו שאביו הרגילו לילך בבקר לביהכנ"ס וללבוש טו"ת ולהתפלל, אמנם מתפלל הוא <34>

במהירות גדול עד שאינו שומע מה שהוא מדבר כלל ומחמת רוב רגילותו באותיות ותיבות התפלה ה"ה שגור בפיו כ"כ עד שא"צ לחשוב בהן כלל, אשר ע"כ יקרה שא"י באיזהו זמר או פסוק הוא עומד, וכן עטיפת הטלית ש"מ⁵⁰⁹ והנחת תפילין הוא ע"צ⁵¹⁰ ההרגל ואינו זוכר כלל שמונחים על ראשו ולכן יקרה באנשים רבים שאינם מרגישים כלל שהתפילין אינם מונחי' על מקומן וכהנה רבות בכל פרטי המצות אפי' בנתינת צדקה שזה הוא מרגיש אבל אינו מקיים כמ"ש ואל ירע לבבך⁵¹¹ בתתך לו, ואשר הוא נותן זהו מפני כי א"א באו"א שחבירו נמנה לדבר מצוה והוא לא ימנה⁵¹² כו', או שא"ד המכריחו כו', שההכרח זו עצמו הי' טוב שהי' בכלל אתכפיא אם לא הי' מרע לבבו בנתינתו, אבל כשהרע לבבו ה"ז אינו כדבעי במצות הצדקה וגמ"ח, וכן בשארי מצות, וע"ז הוא שאה"כ כי פנו אלי עורף⁵¹³ פי' שהגם במה שפנו אלי דהיינו בהלכו לבהכנ"ס ומתעטף בציצית ולובש תפילין ומתפלל שזהו מה שפונה אלי, כי בעת שהוא עוסק במו"מ בהלכו בשוק וכדומה ה"ה משוקע בהבלי עולם, וכשמכוין בכדי שירויח שיוכל לפרנס א"ע וב"ב שיוכל לעבוד את הבורא ה"ז טוב, אבל ראיתי בני עלייה כזו ומועטי' המה⁵¹⁴, כ"א שטרוד וקשור במוחו ולבו עד ששוכח על הכל כו', ונמצא כי באופן נורא כזה ה"ה רחוק בתכלית מה' עושיהו, כ"א בעת שהולך לבהכנ"ס כנ"ל שזהו מה שפונה אליו ית' כו' מ"מ ה"ה פונה עורף ולא פנים, פי' פנים הוא כמו אדם המדבר עם זולתו ומסביר לו פנים ומדבר בנחת בכדי שיקובלו דבריו ושיראה זולתו שמחשיבו כו', משא"כ עורף הוא כאדם הנותן לחבירו בחי' המותרות שלו ובהכרח כמאן דשדי בתר כתפוי⁵¹⁵ כו', כך הבא לבהכנ"ס ומחפז בכל מיני חיפוזים למהר להתפלל שאינו ממתין עד שיקבצו עשרה אנשים או שדוחק את כולם שימהרו כמוהו כו', ומתפלל במהירות מאד ואינו שומע כלל וכנ"ל ה"ז אות ומופת שמחמת הרגילו מוכרח להתפלל, אבל העיקר אצלו מה שצריך לעשות אח"כ, רק שא"א כ"א שיתפלל תחלה כו', זהו מה שצווח הנביא שהגם כי פנו אלי אבל זהו רק בבחי' עורף לבד בחי' אחוריי' וחיצוני' כו', שמעשה המצות כאלו ה"ז אינם טובים כלל, שא"א לכחד ולומר שאין זה מצוה ח"ו, כ"א שעושה מצוה ולא כמוטל תקלזעליו שזהו אינו טוב, משא"כ כשלובש טו"ת לקיים מצות בוראו ולשעבד הלב והמוח, ופרטי הכוונות שיש בהם כמ"ש בכהאריז"ל, ועצם העשי' צ"ל בקעומ"ש דוקא כמ"ש במ"א בד"ה ועתה יגדל נא, וביאורו⁵¹⁶, ובכלל הכוונה הוא להעלות הקלף וצמר הציצית והם יעלו את האדם הנושאם ועושה אותם למצוה כו' שזהו ענין תשובה להשיב הניצוץ שבצמר וקלף הבהמה ולהעלות נפשו כו' אז המעשים דמעשה המצות הם טובים כו', <35>

וכן בשארי המצות כו' וע"ז הוא שכיוונו רז"ל באמרם תשובה ומעש"ט שע"י התשובה נעשו המעשים דמעהמ"צ טובים ומאירים⁵¹⁷ כבהירת האבן הטוב כו' ועי"ז הוא כ"י בתשובה שכ"י היותו ה"ה מקיים מצות, וכן בעולת התמיד בתפלה שכנגד תמידין תקנו⁵¹⁸ כשמתפלל ושב לה' בכל לבו⁵¹⁹ ובכל נפשו ובכל מאודו הרי ע"י תפלה זו מתעלים כל מעהמ"צ שעשה ביום ההוא וכמ"ש בד"ה את שבתותי תשמורו הנדפס בלק"ת⁵²⁰.

קיצור. שמיטה ויובל זהו ג"כ תשובה וכמו"כ בכל השבת נפשו בפקדון לאביו שבשמים, וכשמשיבה בטוב ז"ע תשו' ומע"ט שע"י התשובה שמעלה הניצוצות ונפשו עי"ז הוא אות ומופת שהמעשים הם טובים, וזהו כ"י בתשובה כו'.

ךב) וביאור הענין יובן ע"פ מ"ש רז"ל במד"ר⁵²¹ בראשית פי"ד⁵²² ע"פ ויפח באפיו נשמת⁵²³ חיים⁵²⁴, לפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת, אבל לע"ל⁵²⁵ בנתינה שנא' ונתתי רוחי בכם וחייתם⁵²⁶, ולבא לבחי' זו זהו ע"י תשובה וכמ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה, אומרו נתנה דוקא לפי ששרש ענין ירידת הנשמה גם עכשיו בעוה"ז היא בנתינה ולכן א"א אלקי נשמה שנתת בי⁵²⁷ נתת דוקא, רק שבגוף שאינו מאיר כ"א הארת הנשמה לבד לכן אומרים אח"כ ואתה נפחת⁵²⁸ וכמ"ש ויפח באפיו, ומפני שהיא בנפיחה הארה מועטת כאדם הנופח שנופח רק דבר מועט לכן מת, אבל ע"י התשובה שהיא החזרת הנפש בכל לילה מליאה מצות כרמון⁵²⁹, וכאשר התשובה היא כדבעי אזי מובן כי מעשיה⁵³⁰ שעשה בקיום התומ"צ תקלחהם טובים כנ"ל שז"ע והרוח תשוב כו' אשר נתנה דוקא עי"ז מאיר מלמעלה בחי' נתינה והוא אשר בגמר הבירורים של הנשמה תשוב להחיות הגוף בבחי' נתינה שיהי' חי וקיים לעולם כו', וע"ד שארז"ל נותן בעין יפה נותן⁵³¹, שבחי' עין יפה שלמעלה הוא בחי' עינא פקיחא דלא נאים⁵³², וז"ע עין לא ראתה⁵³³ אלקי' זולתך כו'⁵³⁴.

ויובן ענין בחי' והרוח תשוב שבכל לילה נשמת האדם עולה למעלה בעת שישן ועולה להתכלל בשרשה ומקורה למי שזוכה לזה וכמ"ש מי יעלה בהר ה'⁵³⁵ נקי כפים ובר לבב⁵³⁶ כו', שחשיב במזמור זה דברים כללים שהם ג"כ אות ומופת על כל מעשה בני האדם אם טוב הם כו', ולכן זהו עבודת האדם בכ"י להיות בבחי' תשובה לשרשו ומקורו, ובכדי לבוא לבחי' זו בק"ש באמרו ה' אחד⁵³⁷ למס"נ באחד⁵³⁸ ולשפוך נפשו לה' בתפלה הקדימו פסוד"ז קודם התפלה איך שהשמים והארץ וכל אשר בהם אומרים שירה, ואח"כ ברכת יוצר אור איך שהמלאכים שרפי' ואופנים אומרים שירה ובטלים בתכלית הביטול לפי ערכם שנתהוו מבחי' הדבור⁵⁴⁰ כמ"ש במ"א⁵³⁹ כו', בכדי שעי"ז תתעורר התשוקה⁵⁴¹ מקרב איש ולב עמוק למס"נ באחד בדביקות ותשוקה נפלאה כו', והנה ההתבוננות לבוא לבחי' תשוקה זו, זהו ע"י שיתבונן בעצמו איך שהוא אוהב א"ע ורוצה בטובתו מאד כשמשכיל להבין מה הוא אוהב אם הגוף או הנפש, שא"א <36>

לומר שאוהב את הגוף שהרי בצאת הנפש מן הגוף מלבד מה שאינו שייך כלל ענין האהבה שמתבטל לגמרי ענין בחי' האהבה הנה לאדם החי מובן בטוב טעם שאינו שייך לאהוב גוף בלתי חי, כ"א האהבה היא להארת הנפש המחי' את הגוף, וגם ממקומו מוכרח שענין האהבה מכחות הנפש היא, וכשאוהב א"ע הנה זהו הנפש שהנפש הוא בחי' העצם של הארת האהבה שהיא כח מכחות הנפש כו', וכמו שהוא בגוף ונפש כ"ה בכל דברים הגשמיים שנבראו בעולם שהאדם אוהב אותם זהו מצד שנהנה מטעמם או מריחם וכדומה שכ"ז הוא מצד החיות המחי' את הדבר ההיא ולא מבחי' גשם הדבר ההיא כו', וכשיתבונן בזה היטב איך שהוא ית' הוא המחי' ומהוה הכל ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב שכל מה שנברא ונוצר ונעשה במע"ב הוא מחדש חיותו בכ"י תמיד אשר עי"ז מהוה אותו וכמ"ש ואתה מחי' את כולם⁵⁴² א"ת מחי' אלא מהוה⁵⁴³, וכולא חד באמת שהחיות תקלטמהווהו⁵⁴⁴ כו', ואי לזאת מה לו לאהוב אם פרט איזה דבר או את בחי' אוא"ס ב"ה חיי החיים המחי' ומהוה הכל, ועד"מ כשאוהב איזה דבר שערב לו הנה אם הי' בא אחד ואומר לו שיש ממין זה עצמו עוד משובח⁵⁴⁵ יותר שלא בערך הי' מתמלא תאוה לאותו הדבר בתשוקה רבה כ"ש כשיתבונן שאוא"ס ב"ה בחי' חיי החיים הנה הארת דבורו היא אשר מחי' ומהוה כל הנבראים והיצורים והנעשים כ"ש שצ"ל בבחי' אהבה ותשוקה לאוא"ס ב"ה בכליות⁵⁴⁶ הנפש ממש, וכמ"ש מי לי בשמים⁵⁴⁶ ועמך לא חפצתי שכל מה שהוא עמך פי' בטל וטפל לך אינו רוצה כלל כ"א אותך אוא"ס עצומ"ה מקור לכל הארה והשפעה כו' וזהו שמע ישראל פי' שמע הוא מל' הסכת ושמע, וישמע שאול, שהוא לשון אסיפה וקיבוץ שיאסוף ויקבץ כל הכחות מכחות הנפש המפוזרים ומלובשי'⁵⁴⁷ במחשבות ורצונות הזרות שכאו"א כשעושה חשבון הנפש בינו לבין קונו יודע ומכיר מקומו היטב איך שהוא רחוק בתכלית הריחוק מאלקות אשר בכחו הגדול שניתנה ובנפשו היקרה חלק אלקה ממעל הי' יכול לבוא לדבקה בו אוא"ס חיי החיים ב"ה וכנ"ל, וע"י העמקת הדעת בהתבוננות הנ"ל איך שהוא אוהב חיי נפשו כו' עי"ז יבין היטב איך שתועה בדרך לא לו כלל, ואז ישוב לה' בכל לבו ובכל נפשו וכמשל מי שהולך בדרך והבין בטוב שטעה⁵⁴⁸ ולא הלך בדרך שצריך לילך כ"א תועה במדבריות ויערות וא"י להיכן ילך שיבא על הדרך הישר, שאם מזדמן לו אז אחד הולך לנגדו והראה לו הדרך ילך בה דרך הישר מתמלא עונג גדול ומחזיק טובה מאד להאיש שהראה לו הדרך הישר, ועד"ז יובן שההולך ברצונותיו הזרות עד שמוחו ולבו נעשים שממה כמדבר, וכשמתבונן כנ"ל ההתבוננות זהו כמו האיש שמראה לו דרך הישר, שצ"ל אצלו ענג נפלא ממה שבא בדרך הישר דרך ה' לדבקה בו ית' אוא"ס חיי החיים כו', וזהו שתקנו ק"ש שעהמ"ט⁵⁴⁹ מלבד ק"ש דשחרית ודערבית, שצ"ל כנ"ל בחי' עולת תמיד⁵⁵⁰ כו' כשבא לשכב עהמ"ט לישן שמוסר נפשו בפקדון לאבשב"ש, מלבד שא"י אם יזכה שיוחזר לו נפשו שצריך לשוב כמו קודם מותו שז"ע שוב יום אחד לפני מיתתך⁵⁵¹, שקאי על עבודה <37>

של כל היום בג"פ ק"ש, הנה קודם שישן צריך האדם לחשוב כל מחשבותיו וכל דבוריו וכל עשיותיו שעשה כל היום מאז עמדו בבקר עד הערב עת השינה וימצא שהלך בחשך וסכל מעשיו ע"י רצונותיו הזרים, ואז ישוב לה' בכל לבו תקמובכל נפשו, וע"י תשובה זו יעלה כל המעשים הטובים שעשה שז"ע בתשו' ובמעש"ט כנ"ל וע"י בחי' והרוח תשוב זה אל האלקים אשר נתנה פי' האלקי' דוקא לפי שזבחי אלקים רוח נשברה⁵⁵² לב נשבר ונדכה, דכה לא נא' כ"א נדכה⁵⁵³, והיינו ע"י ההתבוננות שמתבונן איך שהוא רחוק כו' ואיך שטוב וישר לפני כל מבין ויודע לבא לדבקה בו כו', ואם לעוברי רצונו כך⁵⁵⁴ לעושי רצונו עאכו"כ פי' עוברי רצונו הוא ההשפעה הנמשך בעניני העוה"ז הגשמיי' שהם עוברי רצונו פי' שאינם רצה"ע כמו המצות שהם רצה"ע ב"ה, לעושי רצונו שהוא בחי' התומ"צ עאכו"כ שאוא"ס ב"ה מתלבש בהם ובהם יש בחי' בעל הרצון שכולל כלל כל הרצונות והנושא ע"ע בחי' הכלל הזה כו', שהוא אוא"ס עצומ"ה שלמעלה מבחי' רצון כללי ג"כ, וגם ע"י תשובה זו ארז"ל במקום שבע"ת עומדין⁵⁵⁵ אין צ"ג יכולים לעמוד שם שהרי גם הצ"ג צריך שיהי' בבחי' תשובה זו כו' שהוא ענין בחי' ההחזרה והרוח תשוב שהרי בע"כ הוא חי בחיים הגשמי' ולא ימלט כו', וכמ"ש כי אין אדם צדיק בארץ ולא יחטא⁵⁵⁷, וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף הגשמי בכדי לבוא לבחי' ומדריגת תשובה שע"ז אמרו נמצא כ"י בתשובה כו'⁵⁵⁶, וזהו ג"כ שרש ענין השבת ג"כ שיוחזרו המוחין למקורן, כי בראשית נמי מאמר הוא וכנ"ל רק מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שצ"ל הכנה⁵⁵⁸ בששת ימי החול כו', והוא בחי' השבת שיש בימי החול שהוא התפלה⁵⁵⁹ שנק' עולת תמיד ע"י בחי' הק"ש שמע ישראל לאסוף כל הכחות לבוא לדבקה בו במס"נ באחד כו', ואז עולת שבת בשבתו⁵⁶⁰ שבשבת עולים כל העבודה שבששת ימי החול לבחי' שבתו של שבת כו', ועי"ז יזכה לע"ל שינתן לו נפשו בנתינה נותן בעין יפה נותן בחי' עין לא ראתה אלקים זולתך כו'.

קיצור. בעוה"ז בנפיחה, ולע"ל בנתינה ע"י והרוח תשוב כו', נתנה דוקא, פי' והרוח תשוב בק"ש ג"פ ביום ע"י התבוננות שאוהב חיי נפשו כ"ש בחי' אור א"ס חיי החיים כו', אל האלקים בחי' לב נשבר ונדכה, ע"י התבוננות, וזהו כ"י בתשובה כו'.