תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"א מאמרים

ויאמר כו' אל תיראו כו' ויובן בהקדם

רשימת העמודים (7) מצוטט ב־4 עמודים חיפוש חדש

קצהויאמר כו' אל תיראו כו' ויובן בהקדם

בס"ד יום ב' דחה"ש אחר התפלה

(לד-לו)

ב' דחה"ש

(ויאמר משה אל העם אל תיראו¹⁰⁷⁷ כו' תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו¹⁰⁷⁸. וצ"ל הלא היראה היא הראשית לכל כמ"ש ראשית חכ' יראת ה', וכתי' מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה¹⁰⁷⁹, והרבה פסוקים בתורה מזהירים על היראה, את ה' אלקיך תירא¹⁰⁸⁰, למען תירא¹⁰⁸¹ וכדומה, וכתי' סוף דבר כו' את האלקי' ירא¹⁰⁸² כו' כי זה כל האדם, וכנודע שיראה היא שרש שס"ה ל"ת והאיך קצואמר משה לכ"י אל תיראו¹⁰⁸³ כו', וגם כי בכאן עצמו אמר אח"כ שבא האלקי' בכדי שתהי' יראתו ע"פ והאיך אומר אל תיראו).

<50>

(לד) ויובן¹⁰⁸⁴ בהקדם עוד מעלת היראה על בחי' האהבה ע"פ מה שנודע שהיראה נק' זאת, והאהבה נק' בשם זה¹⁰⁸⁵ בחי' דכר¹⁰⁸⁶ כו', וכתי' זה אלי ואנוהו¹⁰⁸⁷, פי' אנוהו הוא תיבה מורכבת משני תיבות אני¹⁰⁸⁸ והוא¹⁰⁸⁹, כלומר בחי' אוא"ס מה שכבר נמשך ושהי' מתחלה בבחי' הוא לשון נסתר והעלם להיות כי אוא"ס הוא קדוש ומובדל הוא בערך גם מהנאצלים כו' שע"ז רומז תיבת הוא כידוע, ועתה נמשך בבחי' התחברות וגילוי אור בנאצלים שע"ז רומז תי' אני כו' וזהו אני והוא, מה שהי' בבחי' הוא היינו בבחי' נסתר נתגלה להיות נק' אני כלומר שנתגליתי כאדם האומר ע"ע אני הוא, למי ששואלו אי' פלוני שנעלם ממנו איה הוא, ואומר לו אני הוא הנעלם שאתה דורש עליו ואני הוא שנגלה לפניך כו', וא"כ תיבת ואנוהו רומז שאוא"ס בחי' אור המאציל שהי' בבחי' הוא בבחי' הסתר מתגלה בנאצלים להיות מתחברים יחד, והוא בחי' ת"ת דז"א שעליו נא' זה אלי ואנוהו בבחי' נוי ותפארת שבו נמשך אור הכתר הנק' הוא¹⁰⁹⁰, ואזי נק' הקב"ה קדוש בוא"ו, וזהו בחי' גילוי אור ממש עד שיוכלו להורות עליו ולומר זה כו', כמ"ש במ"א ע"פ זה הדבר¹⁰⁹¹ כו', ואין לגילוי אור זה ערך עם עצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' התפשטות וגילוי אור הנק' קדש עילאה שנת"ל.

וביאור ¹⁰⁹² הענין יובן בהקדם מארז"ל לא זז מחבבה¹⁰⁹³ עד שקראה אמי, שהקב"ה קרא לכנס"י בשם אמי, והיינו כמו שהאם מברכת בנה כך כנס"י מברכת להקב"ה כו', כי הנה שם הקב"ה הוא קדוש וברוך¹⁰⁹⁴, קדוש בוא"ו שהוא קצזמורה על בחי' המשכה¹⁰⁹⁵ שהוא המשכת קדושתו ית' להיות ממכ"ע וסוכ"ע שהוא המשכה והארה בעלמא שאין ערוך אליו ית' כי הוא אחדות פשוט והנבראים המה בע"ג, ואפי' נבראים עליונים אלף אלפים ורבוי¹⁰⁹⁶ רבבן, ולגדודיו אין מספר¹⁰⁹⁷ שהם נבראים הגדולים כנודע שהמלאך בשליש העולם עומד, והם בבחי' אין מספר ואין סוף, מ"מ הרי הם בבחי' התחלקות, אלא שההתחלקות הוא בתוס' וריבוי עד אין קץ ותכלית, משא"כ בבחי' אוא"ס ב"ה בכבודו ובעצמו לא שייך כלל כל זה כי הוא ית' אחדות פשוט בתכלית הפשיטות, אלא שנמשך המשכה והארה מצומצמת בכדי שיהיו העולמות והנבראים יכולים לקבל כאו"א לפי מדריגתו¹⁰⁹⁸, ומ"מ הארה והמשכה זו נק' בחי' קדוש להיותה מובדל כי הארה והמשכה זו¹⁰⁹⁹ אינה כמו הנשמה המתפשטת בתוך הגוף להחיותו ולקיימו שהיא מתפעלת ממקרי הגוף לפי שהיא מלובשת ממש בתוך הגוף, שהרי כשמתלבשת במחשבה א' היא נתפסת ומוקפת בה עד שאינה יכולה להתלבש במח' אחרת¹¹⁰⁰, משא"כ ההארה וההמשכה שממנו ית' להחיות ולהוות העולמות רבים ונבראים עד אין קץ ותכלית שעליהם אמר דהע"ה

<51>

מה רבו מעשיך ה'¹¹⁰¹ שהם ריבוי והתחלקות הנבראים לאין שיעור, וכולם שונות זה מזה, ואין דעותיהם שוות ואין מחשבותיהם שוות זל"ז, ואין מחשבת ודיעה נברא¹¹⁰² א' תופסת ומקפת החיות הנמשך ממנו ית' להטריד ולבלבל שלא יתלבש להחיות ולהוות נבראים אחרים שבמח' ודיעות משונים מדיעה ומח' נברא זה, לפי שההארה והמשכה זו אינה אלא בבחי' השגחה בעלמא פי' עם היות שהוא השגחה פרטיות על כל דרכי איש¹¹⁰³ ועלילות מצעדי גבר¹¹⁰⁴ אך אין זה כידיעת¹¹⁰⁵ האדם שכאשר ברצונו לידע איזה דבר הנה ידיעתו מלובשת באותו דבר שיודע, אבל בו ית' אינו כן אלא ע"ד שהכל גלוי וידוע לפניו כמ"ש במ"א בד"ה רני ושמחי¹¹⁰⁶ וע"פ ארדה נא ואראה¹¹⁰⁷, ואינה נתפסת ומלובשת ממש בתוך הנבראים, רק צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת, וכמ"ש היוצר יחד לבם¹¹⁰⁸ המבין אל כל מעשיהם, ולכן נק' ההארה והמשכה זו בחי' קדוש ומובדל, אלא שהוא קדוש בוא"ו קצחשמורה על ההמשכה שהוא ההמשכת בחי' ההשגחה וסקירה אחת, וז"ע שהמלאכי' אומרים ג"פ קדוש¹¹⁰⁹ עד שאומרים ה' צבאות שפי' צבאות הוא אות הוא בצבא דילי'¹¹¹⁰ ובחי' זו הוא ג"כ קדוש ומובדל כו'.

קיצור. היראה נק' זאת והאהבה זה, זה אלי ואנוהו ת"ת דז"א שנק' הקב"ה קדוש בוא"ו, כי אוא"ס הוא אח"פ ושיומשך ריבוי התהוות הנבראים זהו מהארה בעלמא, וג"ז הוא קדוש ומובדל, ולא כמו הנשמה שמתלבשת ומתפעלת, אלא שסוקר הכל בסקירה א' כו'.

(לה) וזהו ¹¹¹¹ דכתי' אין קדוש כהוי'¹¹¹², ופי' בזח"ג תזריע דמ"ג א'¹¹¹³, דכמה קדישין אינון¹¹¹⁴ כו' ולאו קדישין כהוי' ע"ש, והענין הוא כי פי' הוי' ל' מהוה¹¹¹⁵ שמהוה את הנבראים, ואע"פ שמהוה הכל אעפ"כ הוא קדוש ומובדל ממש מהם בבחי' סוכ"ע ואינו כדמיון הנשמה וכנ"ל, ולכן בחי' קדוש כזה לא נמצא בכל בחי' קדישין דלעילא מפני שבכל סדרי ההשתל' מי שנק' קדוש שהוא מובדל מאיזה דבר, לא ימצא בו ההפכי היינו ההתפשטות והאחיזה בדבר¹¹¹⁶ שהוא קדוש ומובדל ממנו, משא"כ למעלה באוא"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא קדוש ומובדל, ואעפ"כ הוא דוקא המהוה כל העולמות שעיקר החיות וההתהוות הוא מבחי' המקיף, וכמ"ש בסש"ב ס"פ ך"ג וס"פ מ"ח, וכ"ה בע"ח שהמקיף מצחצח הכלי מבחוץ¹¹¹⁷, ועמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל'¹¹¹⁸, וזהו אין קדוש כהוי', והיינו משום דאיהו תפיס בכולהו עלמין¹¹¹⁹ ע"י שהוא סוכ"ע, ומחי' ומהוה אותם עי"ז מאין ליש, ועכ"ז לית מאן דתפיס בי' והוא קדוש ומובדל כו'. והנה כתי' שאו ידיכם קדש¹¹²⁰ וברכו את הוי' כי המשכת בחי' קדוש להיות הוי' צבאות צריכה ברכה והמשכה שתמשך בכל דור ודור שלא יסתלק החיות מפני הדור שאינו ראוי לכך, ויהי' נצרך להמשיך קצטמחדש בחי' המשכת קדושתו ית', וברכה והמשכה זו הוא מבחי' קדש <52>

העליון שהוא למעלה מעלה מבחי' קדוש בוא"ו שה"ע להיות המשכה בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, משא"כ קדש בלא וא"ו אינה¹¹²¹ בגדר עלמין כלל, והוא למעלה מעלה מבחי' ממכ"ע ומבחי' סוכ"ע, ועל בחי' זו נא' אם חטאת מה תפעל¹¹²² ורבו פשעיך כו' אם צדקת¹¹²³ כו' שאין העוונות פוגמים כלל ומשם נמשך שפע ברכה היינו מקדש העליון להיות המשכת אוא"ס ב"ה בנבראים גם שלא לפי מעשיהם, וזהו פי' הקב"ה שהוא קדוש בוא"ו להיות המשכה להוות ולהחיות הנבראים הוא ברוך ונמשך מקדש העליון בכל דור ודור.

אך הגורם להיות השפעת שפע ברכה והמשכה מקדש העליון להיות קדוש בוא"ו זהו ע"י שאו ידיכם בבחי' קדש, פי' ידיכם זהו היחוד דק"ש שמע ובשכמל"ו, שהם יחו"ע ויחו"ת¹¹²⁴, יחו"ע למס"נ באחד¹¹²⁵ במס"נ ממש שתתהפך נפשו להיות בטילה ונכללת באוא"ס ב"ה ומיוחדת בבחי' יחו"ע איך שהוא אחד ממש שהוא לבדו הוא ואין עוד מלבדו, ואי לזאת תכלה ותכסוף הנפש לצאת מנרתיקה הוא מאסר הגוף כו', ובחי' יחו"ת הוא בע"כ אתה חי¹¹²⁶ דהיינו אחר שכבר נמשך שם כבוד מל' להיות מל' כ"ע להוות מאין ליש דוקא, ומוכרחת להיות יש גשמי, רק שיהי' בחי' ביטול היש שיהי' היש בטל ונכלל ג"כ באוא"ס ב"ה בקיום עוצם עיניו מראות ברע¹¹²⁷ ובשמירתן¹¹²⁸ ממח' אשר לא לה' המה, ולא תתורו אחרי לבבכם¹¹²⁹, וע"י נשיאת ידים אלו בבחי' יחוד אוא"ס שהוא לבדו הוא, וכמו קודם שנבה"ע, ולכן ע"י העלאה זו נמשך הברכה מבחי' קדש העליון שיומשך אוא"ס ב"ה להיות ממכ"ע וסוכ"ע כו', וזהו עד שקראה אמי שהיא מברכת לבחי' קדוש בוא"ו כו', ונמצא מובן שבחי' קדוש בוא"ו אינו בערך כלל לבחי' קדש העליון עצמו כו'.

קיצור. אין קדוש כהוי' שהגם שהוא מהוה עכ"ז הוא מובדל, ואיהו תפיס ולית מאן דתפיס בי', ולהיות המשכה זו זהו ע"י שאו ידיכם יחו"ע ויחו"ת, שנמשך ברכה מקדש העליון להיות קדוש בוא"ו.

(לו) והנה ¹¹³⁰ כמו שע"י העבודה דשאו ידיכם באים לבחי' קדש העליון כן ע"י היראה באים ג"כ לבחי' קדש העליון בחי' קדש עילאה, וזהו בזאת ריבא אהרן אל הקדש ע"י בחי' יראה שנק' בשם זאת יבא לבחי' ומדריגת קדש עילאה לפי שענין היראה היא בחי' הביטול והכנעת עצמותו בבחי' חותם שוקע שעי"ז נמשך גילוי בחי' חותם בולט שמלמעלה היינו בחי' קדש בלא וא"ו שלמעלה מעלה מבחי' קדוש בוא"ו, וע' בזח"ב תרומה קנ"ח ב' הה"ד וזאת¹¹³¹ כו', וכתי' אל יתהלל כו' כ"א בזאת¹¹³², בזאת אני בוטח¹¹³³, וז"ע וזאת הברכה¹¹³⁴, אבל בבחי' האהבה שהוא בחי' יש מי שאוהב, שזהו עדיין בחי' יש, שיש מי שמתפעל¹¹³⁵ בבחי' האהבה, ואינו דומה לבחי' <53>

היראה שהיא כוויצת וסילוק מהותו כו' שזהו בחי' ביטול גמור, לכן ע"י האהבה א"א לבא כ"א לבחי' אוא"ס מה שכבר נמשך הגילוי בנאצלים בלבד שז"ע זה אלי ואנוהו כמשנ"ל, לפי שבחי' אהבה היא בבחי' זה בחי' התגלות מציאות יש ודבר מה, ומזה יובן ענין מעלת מצה שנק' לחם עני בחי' הכנעה ויר"ת שעי"ז נמשך מה שנגלה עליהם ממה"מ כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי¹¹³⁶, ולכן לע"ל בב"א¹¹³⁷ נא' והריחו ביראת ה'¹¹³⁸ יראה דוקא, וז"ע שם ירושלים יראה שלם כמ"ש התוס'¹¹³⁹, שלימות היראה¹¹⁴⁰ דוקא בחי' חותם שוקע, ועי"ז יתגלה לע"ל בחי' חותם בולט¹¹⁴¹ כמ"ש חשף ה' את זרוע קדשו¹¹⁴¹, ואז יגיעו כולם לשלימות היראה כמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' והדר גאונו¹¹⁴² שמחמת עוצם הגילוי יתגלה בכאו"א בחי' יראת הרוממות כו'.

קיצור. שכשם שע"י נשיאות ידים מגיעים לבחי' קדש כן ע"י היראה באים לבחי' קדש כמ"ש בזאת יבא אהרן אל הקדש, והיינו לפי שהיראה היא ביטול ראגמור, וה"ז כמו בחי' היחוד דיחו"ע ויחו"ת שאין עוד מלבדו שזהו כמו קדש מלה בגרמי', ולכן לע"ל והריחו ביראת ה' וכן ירושלים שלימות היראה.

(ומעתה יובן ענין אל תיראו ע"פ פי' הרמב"ן ז"ל¹¹⁴³ שפי' שמה שחרדו, וינועו ויעמדו מרחוק זה הי' קודם אשר ירד ה' על ה"ס, ומפני כי נהפכו ציריהם ממה שראו הקולות והברקים לכן שיערו שכשישמעו הקול ימותו (פי' שיכלה נפשם במס"נ וא"כ לא יקיימו עוד התומ"צ בגשמיות) ולזה רצו לשמוע מפי משה כו', והשערתם הי' נכונה שהרי עכדו"ד פרחה נשמתם, רק שהחזירם בטל תחי'¹¹⁴⁴, ולכן לא אמר להם משה לא תמותון שגם הוא שיער שיהי' כן רק שהבין שמסתמא יחיים בטל תחי' דאל"כ למי יצווה לקיים התומ"צ, ולזה א"ל אל תיראו מחשש פן תמותון, ומה שבא האלקים זהו בשביל שיהי' אצלם היראה לבלי תחטאו היינו בחי' יראת חטא, וגם י"ל שא"ל אל תיראו פי' שאין דרך היראה שעי"ז תעמדו מרחוק כ"א שתגישו בכדי שיהי' שלימות היראה כו').

הערות

עמוד קצה

1077. ויאמר משה אל העם אל תיראו : מכאן מתחיל מאמר הי"א מהמשך מצה זו (הכולל פרקים לד-לו). פל"ד — לפיסקא ויובן — לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו (בהוספות) — וראה שם ע' תנא) בהוספות ושינויים. ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ריש ע' נו ובשולי היריעה שם. — לפיסקא וביאור — לשון לקו"ת שה"ש כא, ב בשינויים והוספות (צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן). וראה גם בהנסמו במ"מ לשם. פל"ה — המשך לשון הלקו"ת שה"ש כא, ב בשינויים והוספות. פל"ו — לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו (בהוספות) — וראה שם ע' תנא) בהוספות ושינויים. ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע נו. ממאמר זה ישנם עוד שני הנחות והם: א) הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נמצא רק הפסוק ולא רשם יותר ונדפס לקמן (בחלק הנחותיו). ב) הנחה אחרת נדפסה לקמן (בחלק ההנחות). הפתיחה וכן סיום המאמר באים בסוגרים — אולי ניתוספו לאחרי כתיבת המאמר [בצילום גוכתי"ק שנמצא בריש המשך והחרים תרל"א ע' 5 (לקמן ע' תעח), הנה פתיחה זו נרשמה מהצד]. הכותרת המופיע בריש המאמר הנה התיבות: ”יום ב' ד" ”אחר התפלה" ניתוספו מהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב.
1078. ויאמר משה אל העם אל תיראו. . תחטאו : יתרו כ, יז.
1079. מה ה' אלקיך. . ליראה : עקב י, יב.
1080. את ה' אלקיך תירא : ואתחנן ו, יג. עקב י, כ.
1081. למען תירא : ואתחנן ו, ב.
1082. סוף דבר. . האלקי' ירא : קהלת יב, יג.
. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.

עמוד קצו

1083. והאיך אמר משה לכ"י אל תיראו : ראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' ס. סה"מ תרל"ח ע' קמו.
1084. ויובן : מכאן עד סיום הפיסקא — לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו (בהוספות) — וראה שם ע' תנא) בהוספות ושינויים. ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ריש ע' נו ובשולי היריעה שם.
1085. והאהבה נק' בשם זה : ראה הערה שלפנ"ז.
1086. והאהבה. . בחי' דכר : ראה תניא פמ"ג.
1087. זה אלי ואנוהו : בשלח טו, ב.
1088. אנוהו. . אני והוא : ראה (בנוסף להערה 1084) של"ה בעשרה מאמרות המאמר הראשון מ, א. המשך תער"ב ח"א ע' שכז וע' תסג.
1089. והוא : בשל"ה ואוה"ת (וכן בהקיצור) כאן: והו . אבל בסמוך באוה"ת שם וכן בע' תנא במאמרי אדה"ז שם כבפנים.
1090. הכתר הנק' הוא : ראה שערי אורה — לר"י גיקטלייא — שער י [ירושלים תש"ך קא, ב]. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ה מערכת הוא. ע"ח (שער תיקון הנוקבא) של"ד, ספ"ב.
1091. כמ"ש במ"א ע"פ זה הדבר : במאמרי אדה"ז תקס"ד כאן: כמ"ש בזוהר ע"פ זה הדבר. ראה גם מאמרי אדה"ז שם ע' קצ וע' קצה. לקו"ת מטות פב סע"א ואילך. פג, ב.
1092. וביאור : מכאן ועד לקמן קרוב לספל"ה — לשון לקו"ת שה"ש כא, ב בשינויים והוספות (צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן). וראה גם בהנסמן במ"מ לשם.
1093. לא זז מחבבה : ראה פדר"כ פסקא א ויהי ביום כלות משה. הנסמן במ"מ ללקו"ת כאן.
1094. שם הקב"ה הוא קדוש וברוך : ראה ברכות ג, א. ב. ראה גם לקו"ת תזריע כב, ג. תו"ח תרומה ח"ב שיז, ב ואילך. וש"נ. וראה גם תו"ח בא ח"א קכב, ב. בסמוך הערה 1098.
א. להעיר ג"כ מסוכה מה, א וברש"י שם. וראה ג"כ פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ו מערכת וה"ו.

עמוד קצז

1095. קדוש בוא"ו. . המשכה : ראה גם (בנוסף ללקו"ת כאן) לעיל הערה 942.
1096. ורבוי : בהמשך הנדפס: ורבוא. בלקו"ת כאן: ורבי.
1097. ולגדודיו אין מספר : חגיגה יג, ב. ראה גם סה"מ תרל"ה ח"ב ע' שנג תרל"ח ע' ב והנסמן בהנ"ל.
1098. מדריגתו : באוה"ת שה"ש כרך ג' ע' תתצג ניתוסף: ונקראת הארה זו סובב וממלא (והן הנק' קדוש וברוך וז"ס קב"ה).
1099. נק'. . והמשכה זו : בהמשך הנדפס: ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: והמשכה זו. . והמשכה זו. ובלקו"ת כבפנים (בשינוי קצת).
1100. כשמתלבשת במחשבה א'. . אחרת : ראה גם שו"ע אדה"ז הל' ק"ש רסע"ג קו"א ס"ג.
1101. מה רבו מעשיך ה' : תהלים קד, כד. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול על יד הערה 36 ואילך ובהנסמן שם.
1102. נברא : בהמשך הנדפס: ליתא.
1103. על כל דרכי איש : ע"פ איוב לד, כא. משלי טז, ב. ירמי' לב, יט.
1104. ועלילות מצעדי גבר : ברכת זכרונות.
1105. כידיעת : בהמשך הנדפס: כמו דיעות. בלקו"ת כבפנים.
1106. בד"ה רני ושמחי : תו"א מקץ לו, א.
1107. וע"פ ארדה נא ואראה : תו"א וירא יד, ד.
1108. היוצר יחד לבם : תהלים לג, טו.

עמוד קצח

1109. שהמלאכי' אומרים ג"פ קדוש : ישעי' ו, ג.
1110. צבאות. . בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א [לגי' הע"י]. לקו"ת האזינו עד, רע"ד ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' שעט. וש"נ.
1111. וזהו : המשך לשון הלקו"ת שה"ש כא, ב בשינויים והוספות.
1112. אין קדוש כהוי' : שמואל-א ב, ב.
1113. דמ"ג א' : וכ"ה בלקו"ת כאן. אבל בסה"מ תרל"ה ח"א ע' פה (שמעתיק לשון הלקו"ת): דמ"ד א'. תרנ"ד ע' קנא.
1114. אינון : בזהר ובלקו"ת: נינהו.
1115. הוי' ל' מהוה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"ט. שער עצמות וכלים שער ד, ספ"י. שער היחוה"א פ"ד. פ"ז. הערה בסה"מ ת"ש ע' 40. וראה ג"כ לקמן פמ"ז.
1116. בדבר : בהמשך הנדפס ליתא. בלקו"ת כבפנים.
1117. שהמקיף מצחצח הכלי מבחוץ : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"ב. שער השתל' הי"ס ש"ב, ענף ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תצט. ח"ב ע' תתקלט ואילך. תו"ח פקודי ח"ב תמט, ד ואילך. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ויאמר משה אל העם אל תיראו כאן פיסקא וזהו דכתיב.
1118. בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' : מג"א צא, ג.
1119. דאיהו תפיס בכולהו עלמין : ראה זהר רע"מ פינחס רכה, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קפב. תו"ח נח סו, ג הערה 30.
1120. שאו ידיכם קדש : תהלים קלד, ב.

עמוד קצט

1121. אינה : בהמשך הנדפס ובלקו"ת: אינו.
1122. אם חטאת מה תפעל : איוב לה, ו [בדילוג].
1123. אם צדקת : איוב לה, ז. בלקו"ת ועד"ז באוה"ת (שה"ש כרך ג' ע' תתצד) מובאים הפסוקים בשינוי. ובסה"מ תרל"ה ח"א ריש ע' פו מובא כבפנים.
1124. שמע ובשכמל"ו. . יחו"ע ויחו"ת : זהר בראשית יח, ב. ראה תו"א ויקהל קטו, ב ואילך.
1125. למס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
1126. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
1127. עוצם עיניו מראות ברע : ישעי' לג, טו.
1128. ובשמירתן : בהמשך הנדפס ובלקו"ת: ובשמירתו.
1129. ולא תתורו אחרי לבבכם : שלח טו, לט.
1130. והנה. . דודי : לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו (בהוספות) — וראה שם ע' תנא) בהוספות ושינויים. ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע נו.

עמוד ר

1131. הה"ד וזאת : ויחי מט, כח.
1132. אל יתהלל כו' כ"א בזאת : ירמי' ט, כב. כג.
1133. בזאת אני בוטח : תהלים כז, ג.
1134. וזאת הברכה : ברכה לג, א.
1135. שיש מי שמתפעל : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד ואוה"ת כאן. שע"ת לה, ד. לו, רע"א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רנג. ע' שז. תו"ח בשלח ח"א קלח, סע"ג. ויקהל ח"ב תיג, ב. המשך תער"ב ח"א ע' קכו.
1136. בלק"ת בד"ה קול דודי : שה"ש יד, ד ואילך.
1137. בב"א : בהמשך הנדפס: בג"א בגאולה אחרונה?.
1138. והריחו ביראת ה' : ישעי' יא, ג.
1139. ירושלים יראה שלום כמ"ש התוס' : ראה תוד"ה הר תענית טז, א . ב"ר פנ"ו, י. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ד"ה ויאמר משה אל העם אל תיראו על יד הערה 85. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושם העיר מיום ה' שמה על יד הערה 9. (בחלק ההנחות) ד"ה שובה ישראל הא' על יד הערה 140. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רצה ובהנסמן במ"מ לשם. סה"מ תרכ"ז ע' תיד. וש"נ. תרל"ח ע' תמא. וש"נ.
1140. ירושלים. . שלימות היראה : ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 86. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) בהמאמר שם בשם הלקו"ת. וש"נ. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה שובה שם על יד הערה 141. סה"מ תרכ"ז ע' תיט. תרל"ח ע' תסז.
1141. חותם שוקע. . חותם בולט : ראה גם לקו"ת שה"ש מו, א.
1141. חשף ה' את זרוע קדשו : ישעי' נב, י.
1142. ובאו במערות. . והדר גאונו : ישעי' ב, יט [בדילוג. ושם: ומהדר — ראה גם בהנחה כאן על יד הערה 90. תו"ח בשלח קנד, ד ובהערה 212].
ב. הובא גם באוה"ת חוקת ע' תתנו. המשך תער"ב ח"ג ע' א'תנה.

עמוד רא

1143. ע"פ פי' הרמב"ן ז"ל : יתרו כ, טו.
1144. שהחזירם בטל תחי' : שבת פח, ב.

מצוטט ב־4 עמודים

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 4

תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ראה קראתי בשם ‹ קד סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח
תרמ"א ‹ מאמרים ‹ להבין וכו' בענין הציץ ‹ קעד סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח
תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ראה קראתי ‹ תמ סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח
תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ ‹ תס סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח