[ישקני מנשיקות פיהו] והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו
עז[ישקני מנשיקות פיהו] והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו
פ' תרומה
<31>
(ך) והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו497 ובתחנונים אובילם כו' (ירמי' סי' ל"א498 ), והענין הוא מפני שלע"ל יהי' גילוי בחי' טעמי תורה כדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו499, וז"ל ע"ש שנתן להם תורתו ודיבר עמהם פנים אל פנים, ואותם דודים עודם עריבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמים500 ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו, ונמצא פי' ישקני מנשיקות פיהו על בחי' טעמים שיתגלו לע"ל שזהו עיקר ביאת המשיח, וקיבול שכר הוא אח"כ כמ"ש בסש"ב פל"ו בהג"ה שקבלת501 שכר עיקרו באלף השביעי502 כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל, וכדי להיות גילוי זה א"א כ"א ע"י בכיה דוקא, וכמ"ש מזה503 בלק"ת בד"ה שוש אשיש פ"ד504 שהוא התעוררות רחמים והוא מדתו של יעקב505 שמבריח מן הקצה אל הקצה ע' זח"ב תרומה קע"ה ב', וכמ"ש בסש"ב פמ"ה וז"ל וזהו שאה"כ וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך506 כי רחל היא עחכנס"י507 מקור כל הנשמות ויעקב במדתו העליונה שהיא מדה"ר שבאצי' הוא המעורר ר"ר עלי'508 וישא את קולו למעלה למקור הרחמים העליונים הנק' אב הרחמים ומקורם509, ויבך לעורר משם510 ולהמשיך משם רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנס"י להעלותן, ונמצא כי התעוררות ר"ר דיעקב שיומשך למעלה לצורך העלאת כנס"י ונש"י זהו ע"י בכי' דוקא שעי"ז דוקא ממשיך להיות ברחמיך הרבים רחם עלינו511, וזהו שאומרים בברכת אהבת עולם אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו, פי' אבינו זהו קאי על יעקב שמדתו שבאצי' הי' בחי' ת"ת512 דאצי' שזהו בחי' רחמן, והוא ע"י בכייתו מעורר להיות ברחמיך הרבים רחם עלינו, וזהו המרחם רחם נא עלינו513 כו', ולכן נא' וזכרתי את בריתי יעקב514, והיינו כי יש ב' בחי' רחמים515 הא' הוא בחי' הרחמים שבסדר השתלשלות שהם במדה וגבול, אבל בחי' רחמיך הרבים הם בלי קץ וגבול כלל שהם רחמים גדולים, והענין דהנה מצד קוטן דעתינו אין אנו משיגי' כ"כ גודל עוצם הרחמנות שעל הנפש האלקי' אשר ירדה פלאים בסתר המדריגה, ותמורת היותה דבוקה באוא"ס חיי החיים ע"י עמידתה באהוי"ר, ירדה פלאים בסתר המדריגה בגוף ונה"ב המסית ומדיח כו', ומצד קוטן דעתינו אין אנו משיגי' כ"ז, וגם כי על כל פשעים תכסה האהבה516 שאוהב א"ע כו' כי אין אדם רואה חוב לעצמו517, אבל למעלה ידוע הכל, לכן אנו מבקשי' ברחמיך הרבים רחם עלינו כו', ומלבד הידיעה הנה גם הרחמים הם רחמים פשוטי' כו', וע"ז אמר ברחמים גדולים אקבצך518, שזה קאי על לע"ל, וגם עכשיו אקבצך מהיותך מוטרד במח"ז וקשור בעניני עוה"ז השפל, לרוממינו משפלתינו כו', וזהו המלך המרומם לבדו519 כו' ואח"כ אמר ברחמיך הרבים שהוא ית' המרומם לבדו, ויחיד חי העולמי' מלך520 שחיות כל העולמות עליונים ותחתונים הוא מבחי' מל' דא"ס אבל הוא ית' יחיד ומיוחד, וכמ"ש מזה בת"א בד"ה <32>
יביאו לבוש מל'521 ובד"ה כי אתה נרי הוי'522, ולכן ברחמיך הרבים רחם עלינו, וז"ע מ"ש בת"א בד"ה אשירה להוי'523 עטכי גאה גאה שזהו חנון ורחום הוי'524 שהקדים בחי' חנון לרחום להיות הוי', וכדפי' בלק"ת סד"ה ואתחנן אל הוי', ושם ספ"ד525 שכדי להיות הוי' שהוא צמצום והתפשטות כו' כ"ז הוא מחמת שהוא חנון ורחום, וא"כ ברחמיך הרבים היינו רח"ר הנמשכים מש' הוי' דלעילא שלפני ההשתלשלות להיות הוי' שבסדר ההשתל', והרד"א בפי' ברכת יוצר אור כ' ברחמיך הרבים רחם עלינו ע"ש וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה (נחמי' סי' ט' ל"א) והוא ע"ד אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם (במלאכי סי' ג'526 ), והנה אני הוי' לא שניתי זהו בבחי' ע"י וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש הראשון ושם פ"ד527 כי בבחי' אצי' שהוא בחי' כמראה אדם יש שינויים, פעמים שההתכללות בענין שהחסד גובר ופעמים להיפך לפי פעלם דבני נשא ע' בזהר וירא דק"ט ע"ב, משא"כ למעלה מהאצי' בבחי' כי לא אדם הוא עז"נ אני הוי' לא שניתי ומבחי' זו נמשך מה שאתם בנ"י לא כליתם ע"ד חצי כלים528 והם אינם כלים, וע' בפרש"י בחומש ר"פ נצבים ך"ט י"ב, ולכן הביא הרד"א פסוק זה אע"פ שיש עוד פסוקים כהנה כמו בנחמי' ט' י"ט ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם, וע' מפסוק זה בילקוט פ' בלק ע"פ מה אקב לא קבה אל דרמ"ג ע"ב529 דהרבותא שאפי' בשעת החטא רחמיו עליהם, ועוד כהנה רבות, והיינו מטעם הנ"ל, והנה מבחי' הרחמים נמשך להיות ותן בלבינו בינה530 להבין ולהשכיל, ולכן ע"י בבכי יבואו התעוררות רחמים יומשך531 גילוי בחי' פנימיות התורה לע"ל.
קיצור. שהגילוי טעמי תורה שלע"ל יהי' ג"כ ע"י בכי', וכענין המשכת ר"ר זהו ע"י בכי' דיעקב שנא' וישא את קולו ויבך, וזהו שאומרי' בברכת יוצ"א ברחמיך הרבים532, אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא כו', וזהו המלך המרומם, ויחיד חי העולמי' מלך, חנון ורחום הוי', והרד"א ע"ד ברחמיך הרבים לא עשיתם כלה, חצי כלים והם אינם כלים כו'.
(ךא) וזהו ובלילה שירו עמי533 וארז"ל פ"ב דחגיגה די"ב ע"ב כל העוסק בתורה בעוה"ז שדומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב כו', ובת"א בד"ה ויהי מקץ שנתים ימים דרוש השני534 כ' והנה בתורה יש בחי' טנת"א ובחי' טעמים שבתורה535 הוא כמ"ש ובלילה שירו536 עמי שבחי' השירה והטעמים פשהוא537 בחי' הניגון הוא עמו, ושם538 שדוד נענש על שאמר זמירות היו לי חוקיך539 כו' כי התו' היא למעלה מבחי' זו, אלא כענין ואהי' אצלו שעשועי' יום יום540 והוא ענין שירה עמי בחי' טעמים וע' באגה"ק סי' ל"ו ד"ה דוד זמירות541 קרית להו, ובלק"ת בד"ה ואהי' אצלו אמון פ"ג ובהביאור פ"ב542, ונת' מזה במ"א באריכות, ע"ש ומשם תדרשנו543. ובלק"ת בד"ה שה"ש544 פ"ב כ' והנה התלבשות והמשכה זו מבחי' שמו הגדול להתלבש בתורה, פי' שמו הגדול היינו ש' הוי' דלעילא שלמעלה
<33>
מהפסיק טעמא545, דהיינו ענין הקב"ה יושב ועוסק בתורה546 הוא בחי' טעמי תורה פאורננא דאורייתא זרקא מקף שופר547, והענין כי האותיות הם בחג"ת והתגין בינה, והנקודות בחכמה והטעמים בכתר כן נת' ממ"ש הפרד"ס בשער האותיות הוא שער ך"ז פ"ג ובשער הנקודות פ"ו548 ובשער הטעמי' פ"ה, והענין כי שרש האותיות הם בחי' כלים549 שבהם וע"י נמשך אור השכל מהרב לתלמיד שהרי אם לא האותיות לא הי' יכולת האדם להשפיע לזולתו דבר חכ', והנה לפי שנתחלקו לחלקי' היינו ך"ב הברות ע"כ יוכלו להיות כלים כמו שיוצק מחביות גדולה לתוך כלים קטנים כך עי"ז יכולים550 לקבל, וההתחלקות הוא ע"י בחי' הגבורות, והוא ג"כ החסד כו' וכמו גבורות גשמים551 שיורדים בגבו' טיפין טיפין552 וזהו עיקר החסד, ע"כ המשכת האותיות הוא מבחי' חג"ת, או י"ל הצירוף האותיות להיות תיבה זהו ע"י החסד, וכמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב553 וכשנצטרפו ריבוי אותיות554 להיות תיבה אזי מלבד ריבוי מיני כחות וחיות הנמשכי' כפי מספר אותיות התיבה555, עוד זאת העולה על כולנה המשכת כח עליון וחיות כלליות556 כו' והוא המחברתן557 ומצרפתן יחד כו' עכ"ל, וא"כ י"ל שזהו מבחי' החסד, ובס"י איתא שך"ב אותיות נחלקי' בשלשה558 מדרגות559 יש מהם בבחי' החסדי' ויש בבחי' הגבורות ויש מהם בבחי' ממוצעים, וי"ל מאחר שהאותיות הם כלים, והכלים יש בהם ג' בחי' פנימי אמצעי חיצון560, ע"כ כלולים מחג"ת, וע' בלק"ת פ' שלח בד"ה פ' הנסכים561 ושם פ"א גבי וג' כחות אלו הם בחי' אברהם יצחק ויעקב, נמצא האותיות הם מחג"ת, והתגין הם562 מהבינה, וכ"כ במאו"א אות תי"ו סעי' יו"ד תגין563 מצד בינה תגא ברישא דמלכא, וע' באגה"ק סי' ך"ט ד"ה אשת חיל עטרת בעלה בענין ודאשתמש בתגא חלף שהמל'564 נק' תגא וכתרה של תורה לפי שהם גילוי רצון העליון ב"ה, שהוא למעלה מחכ' עילאה כו', וא"כ מה שהם מהבינה זהו ע"ד בחי' בעטרה שעטרה לו אמו565, ואפ"ל שזהו ת"ת דאימא פבשנעשה כתר לז"א566, וזהו ההפרש בין תגין ובין טעמים שהם ג"כ בכתר אלא שהטעמים הם בעתיק יומין וא"א567 שהם כתר דאצי' ממש, משא"כ התגין הם מה שמת"ת דאימא נעשה כתר לז"א, וע' מענין ב' כתרים אלו בלק"ת סוף שה"ש567 בהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה ובסידור568 ד"ה הנ"ל, ועמ"ש בד"ה ומשוש חתן על כלה569 שתושבע"פ נק' כלה ונק' א"ח571, ותושב"כ נק' חתן570 והשפעה מתושב"כ לתושבע"פ זהו ע"י אותיות דתושב"כ שהם נמשכי' בתושבע"פ, והיינו דכתי' ונהר יוצא מעדן572 להשקות את הגן, גן הוא בחי' תושבע"פ ונהר יוצא הוא בחי' אותיות וכמ"ש במאו"א אות א' סנ"ב573 אות נק' היסוד כי הוא אות ברית קדש ואתוון רברבין ביסוד אימא ואתוון בינונים ביסוד ז"א ואתוון זעירין574 ביסוד דמל', וא"כ המשכת אותיות בינונים דתושב"כ הם בחי' יסוד ז"א שנמשך בתושבע"פ מל'575, וא"ח <34>
עט"ב576 נק' תגא כתר דז"א, וזהו ששים המה מלכות577 ושמונים פלגשים כו' אחת היא יונתי578, ששים המה מלכות ששים מס'579 שמקבלים מאותיות דתושב"כ, ותגין רצון התו' כתר דז"א אחת היא יונתי בחי' רעו"ד וכענין מס"נ שלמעלה מהטו"ד, ע"ד יש קונה עולמו580 בשעה א' כמ"ש בד"ה מה יפו581 פעמיך בנעלים שממשיך רצה"ע רעדכ"ר582 כתר דא"א שלמעלה מהרצון שבתורה583 וזהו תפלה גימ' שירה584 שע"י רעו"ד נמשך שירה עמי טעמים כי מס"נ פגהוא למעלה מהטו"ד585, ור"ל למעלה מהטעם והדעת ושכל המושג ע"ד שהחכ' נק' טעמים586 לפעמים, וע"כ ממשיך בחי' טעמים דכתר שלמעלה מהטעמים דחכ', וי"ל שז"ע מ"ש טוב טעם ודעת למדני587 בחי' טעם הכמוס, וי"ל לפי שבמצותיך האמנתי האמונה היא למעלה מהטו"ד, וכן המצות שרשן בכתר588 כו', וזהו שוש אשיש589 כו' כחתן כו' תושב"כ וככלה כו'590 תושבע"פ להיות כי אשיש בטעמים דכ"ע כו' והנקודות הם מחכ' ולכן ע"י הנקודות משתנה פי' התיבה, והיינו כי מקור הדבור מהחכ' אבא יסד ברתא לכן הנקודות שהם מהחכ' עושים הפי' בהתיבה, וכ"ה בפרד"ס שער הנקודות פ"ו וכ"כ במאו"א591 אות נו"ן ס"ל נקודות בכ"מ מצד החכ' וכן נקודה בהיכלא נקודה חכ' בהיכלא בינה, וע' בד"ה ראה שבלק"ת592 שבנפש זהו בחי' הביטול שלמעלה מן השכל, וא"כ לכאו' זהו כענין הטעמים שנת"ל שזהו בחי' מס"נ שלמעלה מן השכל, אך הענין דבאמת יש הבדל ביניהם שענין בחי' הביטול דחכ' בחי' ונחנו מה593 זהו ג"כ למעלה מהשכל המושג אך אעפ"כ בחכ' זהו מושג, ולכן בהמשכתם למטה נמשך מהם פי' התיבה שזהו פשט שיבין זולתו, אך הטעמים שבכתר הם זרקא מקף שופר נגינה זהו למעלה לגמרי משכל המושג שאינם שייכי' כלל לפי' האותיות, והטעם שאינם שייכי' כלל להבנת האותיות לפי ששרשם מהכתר שהוא למעלה מהשגה כ"א הם ניגון ונעימה והיינו שהם המשכת התענוג עליון שהוא בעצם למעלה מהשכל, ולכן כשמשכיל ונופל לו שכל חדש מתמלא תענוג לפי שברגע זו נמשך מעצמיות נפשו בחי' נפש המשכלת להאיר בבחי' השכל דחכ' ואז מאיר התענוג שהוא מבחי' העונג דכתר, ולכן נא' אז תתענג על הוי'594 היינו בחי' הוי' דחכ', וזהו בחי' הטעמים דכתר כו'.
קיצור. ובלילה שירה, עסק התו' בעוה"ז שדומה ללילה, טנת"א, אותיות בחג"ת, תגין בבינה, נקודות בחכ', טעמים בכתר.
הערות
עמוד עז
- 497. והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו : מאמר זה הוא מאמר הח' מההמשך וכולל פרקים כ-כא. מאמר זה מיוסד על מאמר ד"ה וידבר וגו' וארא וגו' שנדפס באוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקעא ואילך. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחה: ישקני מנשיקות פיהו .
- 498. בבכי יבואו. . ירמי' סי' ל"א : פסוק ח.
- 499. כדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו : שה"ש א, ב. ראה גם אותיות דר"ע אות ז . לקו"ת שה"ש מח, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'תעג ואילך. ח"ב ע' תקצ. וש"נ. שה"א ג, ב הערה 10. סה"מ תרל"ח ע' רכא. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה בסופו.
- 500. טעמים : ברש"י ובהמשך הנדפס: טעמי'.
- 501. שקבלת : בתניא: וקבלת.
- 502. באלף השביעי : ראה גם מ"מ הגהות והע"ק לסש"ב ובליקוט פירושים כאן. תניא עם ליקוט פירושים וכו' כאן.
- 503. מזה : ניתוסף בפנים ע"פ ההמשך הנדפס.
- 504. בלק"ת. . פ"ד : נצבים מח, א ואילך.
- 505. רחמים. . יעקב : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 18.
- 506. וישק. . ויבך : ויצא כט, יא.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- א. נדפס גם באוצר המדרשים (אייזענשטיין) ח"ב ע' 414.
עמוד עח
- 507. רחל היא כנס"י : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. (בנוסף לתניא כאן). תו"א מג"א צד, ד.
- 508. עלי' : וכ"ה בתניא. בהמשך הנדפס: עליו.
- 509. אב הרחמים ומקורם : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 14.
- 510. משם : וכ"ה גם בהמשך הנדפס. ובתניא ליתא.
- 511. ברחמיך הרבים רחם עלינו : נוסח ברכת יוצר.
- 512. יעקב. . ת"ת : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 16.
- 513. עלינו : בהמשך הנדפס ליתא.
- 514. וזכרתי את בריתי יעקב : בחוקותי כו, מב.
- 515. ב' בחי' רחמים : ראה תו"ח בשלח ח"א קעא, א ואילך. לעיל הערה 509.
- 516. על כל פשעים תכסה האהבה : ע"פ משלי י, יב.
- 517. אין אדם רואה חוב לעצמו : ראה שבת קיט, א.
- 518. ברחמים גדולים אקבצך : ישעי' נד, ז [ושם: וברחמים — אבל כ"ה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 32. סה"מ תרל"ח ע' תלא. תו"ח בשלח ח"א קעז, א. וש"נ].
- 519. המלך המרומם לבדו : נוסח ברכת יוצר.
- 520. ויחיד. . מלך : נוסח ברכת ברוך שאמר.
- 521. בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' : מג"א צ, ג.
- 522. ובד"ה כי אתה נרי הוי' : מקץ מ, ג.
- 523. בת"א בד"ה אשירה להוי' : בשלח סג, ב.
עמוד עט
- 524. חנון ורחום הוי' : תהלים קיא, ד. קמה, ח. דהי"ב ל, ט.
- 525. בלק"ת סד"ה ואתחנן. . ספ"ד : ג, א.
- 526. סי' ג : פסוק ו.
- 527. בלק"ת בשה"ש. . פ"ד : ראה שם כג, ג.
- 528. חצי כלים : סוטה ט, א. רש"י האזינו לב, כג.
- 529. בילקוט פ' בלק. . דרמ"ג ע"ב : דפוס וויניציא שכ"ו. בלק כג, ח (רמז תשסו).
- 530. ותן בלבינו בינה : ברכת אהבת עולם.
- 531. רחמים יומשך : כ"ה גם באוה"ת כאן. ובהמשך הנדפס: בחי' רחמים שיומשך.
- 532. ברחמיך הרבים : ליתא בהמשך הנדפס.
- 533. ובלילה שירו עמי : תהלים מב, ט [ושם: שירה — ראה אוה"ת ברכה ע' א'תתנא: קרי בחולם כמו שירו בוא"ו. ראה גם סה"מ תרכ"ו ע' רצב]. באוה"ת ובהמשך הנדפס: שירה.
- 534. ובת"א בד"ה ויהי מקץ. . השני : לא, ג.
- 535. שבתורה : בתו"א: שבתורה שבע"פ. באוה"ת כאן כבפנים.
- 536. שירו : בתו"א באוה"ת ובהמשך הנדפס: שירה.
עמוד פ
- 537. שהוא : בתו"א ובאוה"ת: שהם.
- 538. ושם : בתו"א לג, א.
- 539. זמירות היו לי חוקיך : תהלים קיט, נד.
- 540. ואהי' אצלו שעשועי' יום יום : משלי ח, ל [בדילוג — תיבת אצלו ליתא באוה"ת כאן].
- 541. באגה"ק סל"ו ד"ה דוד זמירות : תניא קס, ב ואילך.
- 542. ובלק"ת בד"ה ואהי' אצלו אמון. . פ"ב : במדבר יח, ג. יט, ג.
- 543. ונת'. . תדרשנו : באוה"ת כאן ליתא. ראה גם אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמא. סה"מ תרכ"ז ס"ע שצא ואילך. ע' תסג ואילך. תרכ"ט ע' תה ואילך. תרל"ג ח"ב ע' תקנד ואילך ובהנסמן בהנ"ל.
- 544. ובלק"ת [בהמשך הנדפס: ועמ"ש בלק"ת] בד"ה שה"ש : א, ג [בהוספות וכו'].
- 545. ש' הוי'. . מהפסיק טעמא : תשא לד, ו. זהר אד"ר נשא קלח, רע"א. באוה"ת וארא כאן ניתוסף: עיין לעיל סעי' ב — ע' ב'תקסד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' נה. וש"נ.
- 546. הקב"ה יושב ועוסק בתורה : ע"ז ג, ב.
- ב. קו"א נקרא ג"כ אגה"ק — לקו"ת ד"ה ויקרא. ועוד. ”הערות" כ"ק אדמו"ר בסו"ס התניא (מהדורת קה"ת תשי"ד ואילך).
- ג. ראה ב”הערות" שם: קו"א מסומן1 — בהוצאות2: 1856 תרכ"ב. לעמברג חמו"ד. 31864 ווין חש"ד. ובהערה לשם: כנראה גם הצ"צ סימן את הקו"א. . ד"ה דוד זמירות סימן ל"ו. ובמהדורת י"א ניסן תשמ"ב (מהדורא קסד) ואילך ניתוסף: הערה לאחר זמן: לאחרונה נתקבלו כמה ביכלאך. . מסומן בגכי"ק הצ"צ סי' ל"ז. . סי' ל"ו. וכ"ה גם באוה"ת מקץ כרך ה' ע' 1946. וארא כאן ע' ב'תקעב. תצוה ע' א'תשנג. תהלים (יהל אור) ע' תסא. ע' תרלח. ביאוה"ז נשא כרך ב ע' תתקעג. סה"מ תרכ"ז ע' רצד. ס"ע שצא. אבל באוה"ת בראשית כרך ה ע' 2010. וארא כרך ז ע' ב'תקצ. יתרו ע' תתפט. תזריע כרך א ע' רנה. ואתחנן ע' קסא. ברכה ע' א'תתנ. תהלים כרך ב ע' תתקמא. ביאוה"ז אחרי כרך ב ע' תתקכב: סי' ל"ז4. ויש להעיר שבכ"מ5 צויין ש”ד"ה וצדקה כנחל איתן" הוא סי' ל"ז. וכ"ה גם (בנוסף לכל הבא לקמן) בסה"מ תרפ"ו שהובא בסמוך בהערה 4. ולהעיר מסה"ש תש"ה ע' 111. והם המסומנים ברשימת דפוסי התניא — כב. כח. כט. ל. כו[א-ב]. — כנראה שהציונים נעשו עפ"י דעת המו"ל. בס' תורת חב"ד ח"א (לקו"א תניא), כפר חב"ד ג' תמוז תשמ"א ע' 22 בהערה 87 הנה משום מה נעדרה מהדורה זו. ויש להוסיפה ולפי מספריו צ"ל: כד. ולכאורה כן משמע גם מסה"מ תרנ"ג ריש ע' רלט. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' ו וע' כ. סה"מ תרפ"ו ע' קצב שקורא ל”ד"ה להבין מ"ש בפע"ח" סי' ל"ו. ומהם: אוה"ת בראשית כרך ג ע' 1118. ויחי (כרך ב) ע' שפז. (כרך ו) ע' 2274. (כרך ז) ע' 2538. וארא כאן ע' ב'תקעב. בשלח ע' תלב. תזריע (כרך ב) ע' תקטו. (כרך ד) ע' א'נב. בחוקותי כרך ב ע' תרצג [ושם: סי' ל"ד. אבל במהדורת תשנ"ג: סי' ל"ז]. פ' ראה ע' תרסב וע' תרסג. ירמי' כרך א ע' שנ. תהלים (יהל אור) ע' שלה.
עמוד פא
- 547. זרקא מקף שופר : ראה זהר בראשית כד, א. ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסט.
- 548. פ"ו : כ"ה גם באוה"ת כאן. ובהמשך הנדפס: פ"ג. וצ"ל כבפנים.
- 549. האותיות. . כלים : נסמן לעיל במאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך הערה 33.
- 550. יכולים : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס. ובאוה"ת כאן: יוכל התלמיד.
- 551. גבורות גשמים : תענית ב, א. ראה סידור שחרית סא, ד. שער הסוכות רנז, ד. שער הלולב רסד, ב. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' נו. תקס"ב ח"א ע' לב. ענינים ע' שפ. אמרי בינה שער הק"ש נא, א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א' תכח ואילך. סה"מ תרכ"ז ס"ע רמט ואילך. וש"נ.
- 552. טיפין : ניתוסף בפנים ע"פ ההמשך הנדפס. וכ"ה גם באוה"ת כאן.
- 553. פי"ב : בהמשך הנדפס: פמ"ב. וצ"ל כבפנים.
- 554. ריבוי אותיות : באוה"ת ובתניא: אותיות הרבה.
- 555. אותיות התיבה : בהמשך הנדפס: אותיות התו'. בתניא: האותיות שבתיבה. באוה"ת: התיבה.
- 556. כלליות : באוה"ת ובתניא: כללית.
- 557. והוא המחברתן : בתניא: והיא מחברתן. באוה"ת: והיא המחברתן.
- 558. ובס"י איתא שך"ב אותיות נחלקי' בשלשה מדרגות : רפ"ב.
- 559. שך"ב אותיות נחלקי' בשלשה מדרגות : ועיין מזה בפרדס שער האותיות פ"ג (אוה"ת כאן).
- 560. והכלים. . פנימי אמצעי חיצון : ראה ע"ח שער המוחין ש"כ, פ"ה.
- 561. בלק"ת פ' שלח בד"ה פ' הנסכים : [באוה"ת כאן: בד"ה ענין הנסכים] מא, ד.
- 562. הם : בהמשך הנדפס: הוא.
- 563. תגין : במאו"א: תגי.
- 564. שהמל' : באוה"ת: שההלכות.
- 565. בעטרה שעטרה לו אמו : שה"ש ג, יא.
עמוד פב
- 566. ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א : ראה ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, רפ"ה ורפ"ז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 567. שהטעמים הם בעתיק יומין וא"א : ראה מאו"א מערכת טעמים סי"ח.
- 567. בלק"ת סוף שה"ש : מז, ג ואילך.
- 568. ובסידור : דרושים לחתונה קל, ב ואילך.
- 569. בד"ה ומשוש חתן על כלה : וכ"ה באוה"ת כאן. שה"ש ח"ב ע' תנד. ראה אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תכט: בד"ה כמשוש חתן על כלה ויצא תקס"ח. הועתק גם לקמן בהמשך מצה זו רפ"ב [ושם: ומשוש]. מאמרי אדה"ז הנחת הר"פ ע' סג [ושם: והי' כמשוש]. נביאים ע' קפה [ושם: כנ"ל]. ע' קפט [ושם: כמשוש חתן]. אוה"ת סידור ע' רכו ואילך. ובארוכה במאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' טו ואילך.
- 571. א"ח : אשת חיל.
- 570. שתושבע"פ נק' כלה. . ותושב"כ נק' חתן : ראה גם ערכי הכנויים לבעל סדה"ד מערכת חתן. לקו"ת ברכה צד, ג. צה, ד. מאמרי אדה"א דרושי חתונה שם ובהערה לשם. סה"מ תרל"ח ע' קנה ואילך. לקמן המשך מצה זו פי"ז ובהערה 535. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מצה זו על יד הערה 24.
- 572. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
- 573. סנ"ב : באוה"ת כאן : סי"ב וצ"ל כבפנים, וכ"ה באוה"ת נח נה, ב.
- 574. ואתוון רברבין. . זעירין : במאו"א: ואותיות רברבין ביסוד בינה ואותיות. . ואותיות קטנות — וכ"ה באוה"ת נח שם.
- 575. בתושבע"פ מל' : ראה ת"ז בהקדמה יז, א.
- 576. וא"ח עט"ב : משלי יב, ד.
- 577. ששים המה מלכות : שה"ש ו, ח.
- 578. אחת היא יונתי : שם ו, ט. ראה לקו"ת פ' ראה לא, ד. שה"ש מא, ג ואליך.
- 579. ששים. . מס' : בלקו"ת שה"ש לח, ב מציין: ע' ברבות בשיר השירים במקומו ובפ' קרח [פי"ח, כא] גבי ובני קרח לא מתו. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' עו.
- 580. יש קונה עולמו : ע"ז י, ב.
- 581. בד"ה מה יפו : ראה לקו"ת שה"ש מג, ג.
- 582. רעדכ"ר : ראה זהר ספדצ"נ תרומה קעו, ב. תו"ח בראשית לו, ג הערה 23. תצוה ח"ב שעו, ג.
- 583. שלמעלה מהרצון שבתורה : ראה גם מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' תמח. סהמ"צ להצ"צ לט, ב.
- 584. תפלה גימ' שירה : מובא גם באוה"ת וארא כאן ע' ב'תקעג. חוקת ע' תתמ. תהלים כרך ב ע' תתקמב. סה"מ תר"ל ע' קסא.
עמוד פג
- 585. מס"נ הוא למעלה מהטו"ד : ראה תו"א מג"א צט, ב. (מובא) לקמן בהמשך מצה זו פכ"ו ובהערה 855.
- 586. שהחכ' נק' טעמים : ראה לקמן הערה 622.
- 587. טוב טעם ודעת למדני : תהלים קיט, סו. ראה גם ביאוה"ז האזינו קכו, ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תפב ואילך.
- 588. המצות שרשן בכתר : ראה תניא פמ"א בהגהה ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רסג. וש"נ.
- 589. שוש אשיש : ישעי' סא, י.
- 590. תושב"כ וככלה כו' : בהמשך הנדפס ליתא. באוה"ת כאן כבפנים ובהשמטת כל ה”כו''.
- 591. במאו"א : בשינוי קצת.
- 592. בד"ה ראה שבלק"ת : פ' ראה יח, א ואילך.
- 593. ונחנו מה : בשלח טז, ז. ח. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' כב. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מג, א. וש"נ. לקמן המשך מצה זו פ"ד. פכ"ז. פרק ג"ל. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך ובהערה 36. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו על יד הערה 140.
- 594. אז תתענג על הוי' : ישעי' נח,יד.
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
רש"י על דברים ל״ב:כ״ג - הטקסט מספריא
אספה עלימו רעות. אַחְבִּיר רָעָה עַל רָעָה, לְשׁוֹן "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "סְפוֹת הָרָוָה" (דברים כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" (ירמיהו ז'). דָּ"אַ — אספה אֲכַלֶּה, כְּמוֹ "פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט):
חצי אכלה בם. כָּל חִצַּי אַשְׁלִים בָּהֶם, וּקְלָלָה זוֹ לְפִי הַפֻּרְעָנוּת לִבְרָכָה הִיא — חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים (ספרי; סוטה ט'):
אספה עלימו רעות — This means, I will join evil to evil, אספה having the same meaning as in (Isaiah 29:1) “add ye (ספו) year to year”; (Deuteronomy 29:18) “in order to add (ספות) the drunkenness to the thirst”; (Jeremiah 7:21) “Add (ספו) your burnt offerings to your sacrifices”. — Another explanation of אספה: it means, “I will expend” (bring to an end so that there will be no more evils to bring upon them); similar to (Genesis 19:15) “lest thou be brought to an end (תספה).
חצי אכלה בם means all my arrows I will use to the full against them (i.e., there will be no arrows left). This curse according to the wording in which the punishment is expressed, implies a blessing: My arrows will come to an end, but they themselves will not come to an end (i.e. they will never be exterminated) (Sifrei Devarim 321:2; Sotah 9a).
מצוטט ב־7 עמודים
תורת מנחם 2
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ו סה"מ תר"ם ח"א ע' פב
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשל"ב סה"מ תר"ם ח"א ע' פב
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 5
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ובירך את לחמך ‹ פט סה"מ תר"ם ח"א ע' פא
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וירא ישראל ‹ רלה סה"מ תר"ם ח"א ע' פא
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ אז ישיר משה ‹ תיב סה"מ תר"ם ח"א ע' עז
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וברך את לחמך ‹ תלו סה"מ תר"ם ח"א ע' פא
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ והמים להם חומה ‹ תצט סה"מ תר"ם ח"א ע' פא

