שיחה ג
527שיחה ג
ב"ה, יום ב' פ' נצבים-וילך ח"י אלול, ה'תשמ"ו ברוקלין, נ. י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
יום ב' פ' נצבים-וילך: להעיר מהשיעור-חומש דיום זה (נצבים ל, ו) ,(ומל ה' אלקיך) את לבכך ואת לבב (זרעך)" -- ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. אבודרהם סדר תפלת ר"ה (בשם הדרשנים). ב"ח לטור או"ח סתפק"א (ד"ה והעבירו). ר"ח שער התשובה פיד (ד"ה עוד -- קטו, ב). של"ה ריש מס' ר"ה (ריג, א). לקו"ת ראה יט, א. לג, ד) -- ענין התשובה (ראה גם לעיל ע' 273). ומרומז בזה גם ענין התפלה -- אגה"ק ס"ד.
9' נצבים-וילך: להעיר אשר השבת (השלימות) של שבוע זה הוא ,שבת מברכים חודש תשרי" -- ראה תורת הבעש"ט בזה (,היום יום" כ"ה אלול. כתר שם טוב -- הוצאת קהית -- הוספות סי' לא. וש"נ).
ח"י אלול: התחלת ייב ימים האחרונים דחודש (אלול --) החשבון דשנה העוברת, מתאימים לחדשי השנה, וח"י אלול -- לחשבון חודש תשרי העבר (ספר השיחות היתש"ג ע' 177. שם ע' 179).
אלול : הראשי-תיבות בתיבה זו -- ראה לקוש ח"ט ע' 297 ואילך. חכייד ע' דדן. שם ע' 313-14. לעיל עי 5, ושי"נ.
סגולה-טְאָג: להעיר, אשר ח"י אלול נקרא ,יום טוב", ,מועד", ,יום הבהיר", ,יום הזך והבהיר" ו/,יום הקדוש" -- ספר השיחות ה'תש"א ע' 105. ה'תש"ב ע' 133. היתש"ג ע' 90. שם ע' 140 ואילך. שם ע' 188. לקו"ד כרך ג ע' 946 ואילך. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122 ואילך. ועוד.
דער געבורטסטאָג: בענין יום הולדת של צדיקים -- ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 8 שוה"ג להערה 1. וש"נ. וראה ג"כ בעניננו (ח'י אלול): ספר השיחות ה'תש"ג ע' 89 ואילך. שם ע' 186. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד שם.
בעל התניא והשלחן-ערוך: ראה לקו"ש ח"ו ע' 3 ואילך ובהערה 14 שם.
הויפט-נקודה פוו ראש-השנה . . הכתרת המלך: ראה לקו"ש חכ"ד ע' 621 הערה ד"ה אַלגעמיינע נקודה וד"ה הכתרה . . מיט תקיעת שופר (שם ע' 622).
528(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
529(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
530777777 השלימות -=-ווערן אַלע-פריערדיקע-נבראים ==-דומם; צומח; און-חי-=--דערהויבן-צו=- 531(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
532(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
533בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ולכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה 1
₪ + רד
והיחה לה' המלוכה: עובדי' א, כא. וראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א. ולכתיבה וחתימה טובה: ראה מטה אפרים סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין בשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"ח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה לקוטי לוי"צ -- אגרות ע' רי: שאם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו' אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה כו'. ולהעיר מר"ה טז, ב , .. . בר"ה . . צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים". ולהעיר מענין הסליחה -- דלכאורה פשוט שיום סליחה הוא יוהכ"פ -- ובכ"ז בכמרזיל שמתחילה " (מופקדת) וכו' בר"ה (יל"ש תהלים קל, ד (רמז תתפא קרוב לסופו). פסיקתא פיסקא ולקחתם לכם (בהוצאת באָבְער -- קפג, ב). וראה גם ויק"ר פ"ל, ז. קה"ר פ"ט, ז. ועוד). וראה או"ת להה"מ קב, ג-ד (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך -- סתי"ח). יהל אור להצ"צ תהלים שם (ע' תקב). ובסה"מ תר"ל ד"ה את ה' האמרת היום (ע' חצר): אף שעיקר הסליחה נא' ביוהכ"פ, אך מ"מ הסליחה מתחלת בר"ה, וכמ"ש רז"ל במד"ר ע"פ כי עמך הסליחה למען תורא הסליחה מופקדת עמך מר"ה עד יוהכ"פ, והיינו שהסליחה מתחלת מר"ה, ומה שהיא מופקדת עד יוכ"פ זהו למען תורא, כדי שיהי' בחי' יראה ויגיע לבחיי תשובה כו', לשנה טובה ומתוקה: להעיר: בטור או"ח סתקפ"ג (ורמ"א שם ס"א), שבליל ר"ה ,רגילין לאכול . . תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה". וכיה בשו"ע אדה"ז שם. אבל בסידור האריז"ל ובסידור אדה"ז: שנה טובה ומתוקה (ראה לבוש או"ח סתקפ"ג). וראה לקוטי לוי"צ -- אגרות ע' שיא ואילך.
הערות
עמוד 528
- 1. + % %
- 2. מלך ישראל: תפלת מוסף דר"ה (ברכת מלכיות) מישעי' מד, ו.
- 3. מלך על כל הארץ: נוסח תפלת העמידה דר"ה (חתימת ברכת ,אלקינו כו' מלוך כו'"), וכן בקידוש ובברכת ההפטורה.
- 4. מקבל צו זיין מלכותו ברצון: ראה אוה"ת ר"ה ע' א'רצהזו. שם ע' א'שמא-ב. ד"ה מן המיצר תר"ס. יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב. ובכ"מ. מקומות שנסמנו בלקו"ש חט"ו ע' 237 הע' 60.
- 5. עול מלכותו צוזאַמען מיט עול מצוות: דקבלו מלכותי תחילה ואח"כ אגזור עליכם גזירות (ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. פרש"י עה"פ אחרי יח, ב. וראה המשך יו"ט של ר"ה תש"ג (סה"מ תשיג) פכ"ו). וראה ברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות.
- 6. המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ'"ב (פז, סע'א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א),
- 7. ימים טובים . . .מקראי קודש": אמור כג, ב. ד. לז, ולהלן שם כו"כ פעמים ,מקרא קודש".
עמוד 529
- 1. חג האביב: ראה בא יג, ד. משפטים כג, טו. תשא לד, יח. ראה טז, א.
- 2. חג הקציר: משפטים שם, טז.
- 3. כי בסוכות . . בני ישראל: אמור שם, מג.
- 4. בסוכות (ענני הכבוד): סוכה יא, סע"ב. מכילתא עה"פ בא יב, לז. תנחומא עה"פ שם (סי' ט). מכילתא עה"פ בשלח יג, כ. תו"כ עה"פ אמור שם. תיב"ע, ת"א ופרש"י עה"פ אמור שם. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הלי סוכה סתרכ"ה.
- 5. חג האסיף: משפטים שם. תשא שם, כב.
- 6. יום הכפורים . . צווייטע לוחות: ראה תענית כו, ב (במשנה ובפרש"י). שם ל, ב.
- 7. יום הכפורים . . תשובה"טאֶן: והוא ,קץ מחילה וסליחה לישראל" -- רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז.
- 8. זכר למעשה בראשית: ראה יתרו כ, יא (ובתפלות שבת פיסקא ,ישמחו במלכותך". ובקידוש דשבת: זכרון למעשה בראשית).
- 9. זְכר ליציאת מצרים: ראה ואתחנן ה, טו (ובקידוש דשבת).
- 10. זכר ליציאת מצרים: ב' אופנים בזה: באופן כללי -- והוא בכל המצוות (גם בר"ה -- כמפורש בהקידוש ובכללות התפלות ובשבת כמפורש בקידוש) ובאופן מיוחד ואינו בשבת דדברות הא' ולא בתפלות דשבת. וי"ל דגם לא בהיחוד דר"ה כבפנים המכתב.
- 11. ויל דוגמא לדבר: בראשית ברא (כל העולם, כולל כל אוה"ע) בשביל ישראל שנקרא ראשית ואח"כ נחלקים -- העולם וכו' וישראל.
- 12. דער יום"טוב ראש-השנה איז . . אַן אידישער יום"טוב: להעיר מתו"כ עה"פ אמור כג, כד: בני ישראל מקרא קודש ואין הגוים מקרא קודש. ובפירוש הראב"ד שם: ... והכי פירוש' אע"ג דבראש השנה גוים וישראל נידוניז בו, סד"א ליהוו נמי גוים בכלל מקרא קודש ותקיעת שופר, להכי כתב רחמנא בני ישראל.
- 13. שתמליכוני עליכם: ר"ה טז, א. לד, ב.
עמוד 530
- 1. יום הזכרון: כן נקרא בתפלות ובקידוש דר"ה (ולפי נוסח חב"ד -- גם בברכת הדלקת נר יו"ט דר"ה). וראה אמור כג, כד: בחודש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה. -- ולהעיר לקביעות שנה זו מירוש' (ר"ה פ"ד ה"א) דזכרון תרועה הוא כשחל בשבת -- דאז אין תוקעין מן התורה (משא"כ לבבלי רייה (כט, ב) שהוא רק אסמכתא).
- 2. סוף מעשה במחשבה תחילה: פיוט ,לכה דודי" (,לקראת שבת").
- 3. בחיר הנבראים: ראה בהנסמן בלקו"ש שם.
- 4. דורך דעם מענטשן . . ווערו אַלע פריערדיקע נבראים . . דערהויבן: ראה עיקרים מ"ג פ"א. קונטרס ומעין מ"א פ"ג. ספר השיחות תורת שלום ע' 243. לקו"ש חכ"ד ע' 643. מכתב ח"י אלול ה'תשמיה (לעיל עי 5 ואילך).
- 5. יציר כפיו של הקב"ה: ראה ב"ר פכ"ד, ה. קה"ר פ"ג, יא (ב).
- 6. בואו . . עושנו: תהלים צה, ו.
- 7. השם מלך . . בל תמוט: תהלים צג, א. וראה פדר"א שם.
עמוד 531
- 1. לקוטי מכתבים כלליים לו"ה תשמ"ז שיחות ו53
- 2. + % %
- 3. ₪ ----]-
- 4. (ראש -- -קאָפ"): כידוע הטעם דנקרא ,ראש השנה" (ולא תחילת השנה) -- לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א, ר"ה נח, א. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.
- 5. גלייד אויפשטייענדיק אינדערפרי: סידור אדה"ז (קודם מודה אני). וכ"ה בשו"ע אדה"ז או"ח ס"א ס"ה. מהדו"ב שם ס"ו.
- 6. כל מה שברא הקב"ה: אבות ספ"ו. -- סיום הפרק שאומרים תמיד בשבת שלפני ר"ה -- לפי הנוהגין לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ.
- 7. לעשות לו יתכרך דירה בתחתונים: ראה תנחומא נשא טז. במדב"ר פי"ג, ו. תניא פל"ו.
- 8. באָם אָנהויב דאוונען הודו: דה"א טז, ח. תהלים קה, א.
- 9. די תפלה . . מלוך . . בכבודן: תפלת העמידה דר"ה.
עמוד 532
- 2. לקוטי מכתבים כלליים לו"ה תשמ"ז שיחות
- 2. % + שי
- 3. ונגלה . . בשר: ישעי מ, ה. וראה תניא שם. שער האמונה פכ"ד ואילך.
- 4. אני נבראתי לשמש את קוני: משנה וברייתא סוף מס' קידושין.
- 5. די וועלט . . ש-ד"י: בתפלת וע"כ נקוה (נתקנה ע"י יהושע ב"נ בכיבוש א"י -- ראה כלבו סי' טז. תשובת הגאונים שערי תשובה סי' מג. שער הכולל פי"א. אוצר התפילות במקומו).
- 6. יסוד היסודות ועמוד החכמות: הרמב"ם ריש ספרו (והל' יסודי התורה). וראה בארוכה ,הדרן" על הרמב"ם (קה"ת, י"א ניסן תשמ"ה). לקו"ש חכו ע' 114 ואילך.
- 7. הראנו . . בארצנו: תהלים פה, חזיו"ד. וראה הערות למכתב י"א ניסן שנה זו בסופו (הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קה"ת, תנש"א) ע' תשפו). שיחת כ"ו ניסן (בהיחידות) ושבעה עשר בתמוז שנה זו,
- 8. והי" ה' למלך על כל הארץ: זכרי' יד, ט.
עמוד 533
- 0. ילו
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
יוה"כ הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית, ובמוסף, ובמנחה, ובנעילה.והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.
בראשית רבה כ״ד:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת, כְּתִיב (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה הָיָה אוֹמְרוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לְמשֶׁה, וּמַה טַּעַם אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ חַד, (איוב כח, כז): הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ (איוב, כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, זֶה משֶׁה. וְרַבִּי אַחָא אָמַר ד', אָז רָאָהּ חַד, וַיְסַפְּרָהּ חַד, הֱכִינָהּ חַד, וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ, מַה טַּעַם זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתְנָהּ לוֹ. חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ וּמַה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְווֹת נָתַתִּי לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תרי"ג מִצְווֹת, רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן כִּי אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ י"ב שְׁבָטִים, מַאי טַעְמֵיהּ זֶ"ה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן אֶלָּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן זֶ"ה, ז' שִׁבְעָה ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי י"ב.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
מדרש תנחומא, נשא ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
במדבר רבה י״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, מַהוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, רְאֵה הֵיאַךְ כְּתִיב בִּבְרִיַּת יוֹם רִאשׁוֹן (בראשית א, ה): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, יוֹם רִאשׁוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא יוֹם אֶחָד, וּכְשֵׁם שֶׁאָמַר יוֹם אֶחָד יֹאמַר יוֹם שְׁנָיִם יוֹם שְׁלשָׁה, אֶלָּא לָמָּה אָמַר יוֹם אֶחָד, שֶׁעַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְהִשְּׁרָה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ וּבָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהַקְרִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִכָּתֵב שֶׁבְּיוֹם זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מַהוּ הָרִאשׁוֹן, לִבְרִיאַת עוֹלָם, מְלַמֵּד שֶׁאֶחָד בְּשַׁבָּת הָיָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר עֶשֶׂר עֲטָרוֹת נָטַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, רִאשׁוֹן לַכְּהֻנָּה, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאוּת, רִאשׁוֹן לַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה, רִאשׁוֹן לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, רִאשׁוֹן לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לְאִסּוּר בָּמָה, רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כד): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ וגו':
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מצוטט ב־14 עמודים
אגרות קודש 4
- כרך כו ‹ ט'תשמ לקו"ש חכ"ט ע' 527
- כרך כו ‹ ט'תשמב לקו"ש חכ"ט ע' 527
- כרך כו ‹ ט'תשנח לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך כז ‹ י'רז לקו"ש חכ"ט ע' 527
לקוטי שיחות 9
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ ‹ 371 לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ ‹ 396 לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 415 לקו"ש חכ"ט ע' 527
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 420 לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 430 לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 433 לקו"ש חכ"ט ע' 527
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 437 לקו"ש חכ"ט ע' 533
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 438 לקו"ש חכ"ט ע' 527
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 459 לקו"ש חכ"ט ע' 533
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. יום ב' דראש השנה ה'תשמ"א לקו"ש חכ"ט ע' 533