שיחה ד

390שיחה ד

במענה על מכתבו, בו מעיר:

א) במייש באור התורה* לאדמו"ר הצ"צ (רפ, ב) דתפלת שחר שהיא נגד התמיד היא עד ארבע שעות, וקיש עד שלש שעות, שהוא כחילוק קטרת שנאמר בו בבקר בבקר שקודם לתמיד, ומקשה דהרי הא דתפלת השחר כנגד התמיד עד ד' שעות, הכוונה היא על זריקת דם התמיד, וזריקת הדם הי' לפני הקטרת, וגם בה נאמר בבקר בבקר.

ולפלא שכותב זה בתור קושיא, כיון שבהגהה זו עצמה עלי' מקשה, כתוב כל זה. ולא עוד אלא שחלק המאמר מבאר הענין דזריקת הדם קודמת לקטרת וקטרת קודמת לאברים. ובגוף הענין - תלונתו על לשון מרז'יל** (פסחים נט, ב) אין לך דבר שקודם

777777707 לתמיד של שחר אלא קטרת. ועצם הקושיא דתפלה זמנה עד ד' שעות אף שזריקת הדם"*

צ"ל קודם הקטרת ובהם נאמר בבקר בבקר***, אין זה מקומו אלא על הש"ס, ולא בהמאמר.

ובהתאם להענינים המבוארים במאמר, הנה ייל שבסדר התפלה בכללותה, הרי זריקת הדם שייכת לק"יש שענינה רצוא והתלהבות ברשפי אש, וענין החלב והקטרת האברים שייך לשמו"ע, שעלי' נאמר שזמנה עד ד' שעות, וכמובן מהחילוק שבין ק"ש לשמו"ע שנתבאר בכ"מ בדא''ח.

ועוד להעיר שהקרבת התמיד שארכה שעה שלימה, וכמשנה ר"פ תמיד נשחט, הנה השחיטה וגם הזריקה שצריכה להעשות קודם שנקרש הדם, זמנם קצר ביותר, וכל הזמן הוא על ההכנות להקרבת האברים וההקרבה עצמה, וכדמוכח בתמיד פרק ד' הי. ואין להקשות, ברוחניות הענינים, שהרי בתמיד שבין הערבים אין שם ק"ש, אף שגם בו הי' זריקת הדם - כי מבואר בקבלה והובא גם בתורת החסידות, אשר הק"ש דשחרית מועילה גם למנחה (ראה תו"א ר"פ ויחי, מה, ע"ג) . . .

391כבר נפסק הדין בשו"ע או"ח סי' צ'ח סעיף א' וברמ"א, שקודם כל תפלה, ז. א. גי פעמים ביום, צריכה להיות התבוננות בגדולת הא-ל וגם שפלות האדם [אף שמובן שמהות ההתבוננות אינה שוה לפני תפלת הבקר שהיא בתחלת היום וארוכה משא"כ בתפלת מנחה ומעריב שהרי מטעם זה גם פסוקי דזמרה נתקנו באריכות בבקר וכו כן גם להתפלל מתוך הסידור, ואם סדרי הישיבה אין מרשים להתבוננות בפירוש המלות בכל יום ויום, הנה מהנכון וטוב שעכ"פ בענין אחד או בפסוק אחד יתבונן בכל יום וכמובן בפסוקים שונים בימים שונים בכדי שבמשך זמן הנה תהי' ההתבוננות בכל פרקים וחלקי התפלה, ועוד ציוונו רזייל להפריש לצדקה לפני התפלה וכמ"ש אני בצדק - אזי -- אחזה פניך.

ע'פ המבואר בכמה ספרים, הזהירות בטבילת עזרא שייכת ביותר ומשפיעה ביותר על אופן התפלה ומדריגתה, ועד כדי כך אשר אף שמשורת הדין בטלו לטבילותא דעזרא, דעת רב האי גאון (אחרון לגאונים וראשון במעלה), זהו רק בהנוגע לתורה, לדברי תורה, ולא לתפלה (עיין ר"י לריף פ"ג דברכות, ומסיים שם, שאף שאין הדין מוכרח ע"פ הלכה וכו' אבל לדי"יה התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, וכבר האריכו בהאמור בספרי קבלה וחסידות וגם מוסר). ..

הנה הוא היפך הדין, ויל שגם טועה בדבר משנה כפשוטה (עיין חגיגה יח, ע"ב ושם. חולין לא, א. שו"ע יו"ד סו"ס קצח). אף שבודאי מעלה גדולה כשמכוונים, וכהלשון בסידור דרוש כוונת המקוה: ולא די במעשה הטבילה עצמה בלתי כוונה ביטול רוחני, עיייש.

ג) במ"ש אודות שייכות טבילה במקוה (לפני) להתפלה, יעוין בסידור שם. ויש להסבירה גם ע"פ נגלה, ע''פ דברי הרשב"א -- הובא במגן אברהם ריש סי' ד' -- אשר האדם בקומו בבקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. וג"ז דבר משנה הוא (יומא ל, א).

אף שלא קבעו זה חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו -- טבילת עזרא -- מפני שאין כח 392בציבור לעמוד בה. וכלשון הרמב'ים פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין ג'יכ לקו"ת לרבנו הזקן פ' תבא סוף ע"א בדף מג.

. . . ובמענה על שאלתו שעד עתה הי' נזהר להתפלל עם נץ החמה אבל מכאן ולהבא רוצה להתפלל באריכות קצת וכן להכון להתפלה ע"י טבילה והתבוננות קודם התפלה,

הנה כבר ידוע הפסק דהכון לקראת אלקיך ישראל ובפרט בענין התפלה אשר ענינה הוא עבודה שבלב ואין הדבר תלוי אלא בכוונה (כמתאים להפסק שאם חסרה

--כוונה העיקרית של התפלה-הרי-זה תפלה-בטלה* ואופן הכוונה אינה שוה בכל האנשים--.

ובכל העתים, כי לפום גמלא שיחנא, וכיון שנתעורר במחשבה טהורה הנ"ל הרי בטתח צריך לעשות כזה. וליתר שאת ויתר עז יאמר ק"ש קטנה עם הנץ החמה וכן גם יתיר נדר בפני שלשה, ואף שכנ"ל אין זה אלא ליתר שאת ובהתאם לענין התפלה דרחמנא לבא בעי ותפלה רחמי היא . . .

6-2

. . . במה שנדבר בענין הכוונה בתפלה, אשר שני סוגים בזה אותה הנדרשת בכל התפלה, וזו שרק בפסוק ראשון שבקייש וברכה ראשונה בשמו"ע מוכרחת, ושקו"ט בהנוגע לסוג הא' אם כל משך אמירת התפלה מוכרחת היא.

הוא עד דיני לשמה, בכ"מ, שצריך להיות בתחלת הענין והסתם שלאח"ז נמשך אחרי ההתחלה, וראה ג"כ מ"ש רבנו הזקן בתניא סוף פרק מ"א -- נח, ע"ב --. ולהעיר לכלל הענין מי"ש בקו"א שם - קנ"ד ע"ב . . .

6-2 393. . . במ"ש אודות התנהגות של אחדים שאינם מדקדקים כ"כ בקריאת ק"ש וברכותיי בזמנה. אבל קוראין ק"ש קטנה בזמנה.

- כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ונפסק באו'יח סי' צ'ח סעיף ב' שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק ג"כ ברמב"ם הל' תפלה פרק ד' טו-טז שתפלה בלא כוונה בטלה היא לגמרי, וכבר מבואר במ"א בכוונות אלו שלכן אין סתירה ממי"ש ברמב'"ים שם פרק יו"ד הלכה א' ואכ"מ. ועפ"ז מובן שהכוונה האמורה עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיון שבלעדה התפלה בטלה לגמרי. ועיין שו"ע ספ.

במיש אודות השיבושים בקריאה.

- אין קושיתו מובנת, כי פשיטא שאין צריך לשבש הקריאה, אלא שבאם מאיזה סיבה הורגל בקריאה שאינה מתאימה לכללי הדקדוק, ואם ישתדל לשנותה תתבלבל כוונתו. מובן עפ''י האמור שכיון שאין הפשט משתנה, והכוונה אדרבה מתחזקת, העיקר דוחה את הטפל. -- ולהעיר משהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.

במ"ש שאחד אמר לו אשר כיון שהרב שלהם זהו שגרת לשונו לכן גם הם נוהגים כזה, ותמוה בעיניו הדבר כיון שלדעתו צריכים לנהוג ע'"פ כללי דקדוק ולא כנ"ל.

- הנה פליאה שכותב טעם האמור שישנם אחדים שאמרו לו כזה, בה בשעה שזהו משנה מפורשת ופס"ד שחייב אדם לומר בלשון רבו (עדיות פרק א' משנה ג) ועייייש במפרשים שע"ז אמרו שפת יתר ונכתב זה בתורה שבעל פה ונעשה חלק מתורתנו, זאת אומרת, שכך נאמר למשה מסיני וגם התיבת מלא שבמשנה שם שנאמרה רק מטעם האמור. וידוע הפסק שכל האומר התורה כולה מן השמים חוץ כו' וכז הכופר כו' (רמביים הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח), ובכללות כבר נודעה ההנהגה שבעניני תורה ומצות צריך להקדים נעשה לנשמע ולא להתחיל מקושיות וחיפוש סתירות.

בודאי זהיר בטבילת עזרא, ומה טוב שישמור מכאן ולהבא שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו'"'ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, והשייית יצליחו לבשר טוב בכל האמור.

.. . מה שכותב שיש ב' סברות במי שהי' ניעור כל הלילה אם להתפלל ואח'"כ לילך לנוח או לישן קודם איזה שעות ואח''כ להתפלל*, 394הנה אי אפשר ליתן כללים בזה, כי זהו תלוי בצלילת הדעת של כל אחד ואחד, שיש ותפלתו תהי' מיושבת יותר אם יישן בינתים, ויש שאדרבה שאם יישן רק איזה שעות ולא בדי צרכו הרי תתבלבל תפלתו אח'"כ, וכיון שמלתא אלבישייהו יקירא הנה שמעתי פעם מכ"ק מו'"ח אדמו"ר אשר לפעמים כייק אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ'"ע בבקר אחרי ליל א' שבועות ישן איזה משך זמן ואח"כ התפלל. אם הי' זה מנהגו תמיד או רק לפעמים, לא שמעתי ...

. . . מ'"ש שבין ישתבח ליוצר מעיין בדא''ח באיזה ספר, הנה איני רואה בזה מקום לחשש כיון שזהו הכנה לחלקי התפלה הבאים אח"ז -- כי בטח ה"ז רק שמעיין במחשבה

777777 = ולא בדיבור, והרי ידוע המובא באחרונים אשר בשנים קדמוניות היו באים לבית הכנסת" 7

או עכ"פ מתחילים תפלה בציבור מברכות יוצר ואילך . . .

. . . בהנוגע לשאלתו שאפילו בשבת ממהרים בתפלה, ואיך עליו להתנהג כיון שהוא המשלים המנין. הרי יכול להתחיל עם שאר תשעה האנשים ולסיים לאחריהם, שאז יש רובא דרובא של המנין וגם לתפלתו מעין ענין תפלת ציבור כיון שהתחיל עמהם יחד. ומהנכון הי' שיסבירם אגרת הקדש בתניא בסוף קונטרס אחרון . . .

. . . ובמ"ש אודות תפלתו, אשר המנין בו מתפלל ממהרים ביותר וביותר.

נוהגים בכגון דא, להתחיל התפלה עם הציבור, ואחרי כן להתפלל כפי יכולתו, ז. א, בכוונה כפי יכולתו, ובאם מתארך תפלתו יותר מן הציבור, הרי העיקר בתפלה היא השימת לב והכוונה, ובהתחלתו ביחד עם הציבור, הרי גם בזה מעין תפלה עם הציבור, אף שכמובן רק מעין.

395ולשאלתו בענין הדילוג בפסוקי דזמרה, אף שרבו המתירים בזה בכדי שתהיי התפלה בציבור, הנה נוסף על זה שיש דעות שאיסור בדבר, הנה גם המתירים אין מעלימים שמגונה הדילוג, ובפרט עפ המבואר בספרי קבלה ובספרי חסידות רבו מלספור, שלכן כנ'"ל יעשה את מה שיש בידו, ז. א, יתחיל תפלתו עם הציבור ואחרי כן יתפלל על הסדר בפירוש המלות וכו' וכבר ידוע גודל השכר בהמכוון לבו לשמים,

וק"ל. (ממכתב ו" כטלו, תשי"ט)

במענה על מכתבו מט' אלול, בו מבאר סדר היומי שלו, ומסיים בשאלה, כי מפני רגילותו להתפלל לאט לאט, הנה חסר אצלו ענין התפלה בציבור, ולפעמים גם זמן התפלה:

מענה: ידוע בזה הנהגת החסידים ולפעמים תכופות הי' זה עפ'י הוראת נשיאינו רבותינו הק', אשר בענין תפלה בציבור נהגו בשמיעת ברכו, קדושה (וקריאת התורה) בהמנין, ואח'כ התפללו במתינות ולפעמים גם באריכות, והרי ידוע ג"כ הפירוש המובא בקובץ התמים בשם האוורוטשער בן האדמו"ר הצ"צ שתפלה בציבור ענינה שמקבץ

ומאחד את כל הכחות עשר כחות נפשו בענין התפלה . . . (ממכתב ט"ז אלול, תשי"א)

. . . מתרץ קושית התפאי'י*. דלרבנן דרייג (רפייק דברכות) אסור לק"ש אחר חצות, אם עדיין לא התפלל ערבית, כיון דהוי כקורא בתורה, ואסור ללמוד קודם התפלה (לפרש"י ברכות ה, ב. ודלא כתוס' שם. וראה ג"כ לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ברכה צו, ב). -- אף שחידוד נאה הוא, אבל אאפייל גזירה שמא ישכח להתפלל בת"ת כזה, כיון דכל עצמו לא בא אלא בסדר תפלה. ועדיף מהא דברכות (לא, א): מתוך הלכה פסוקה. והוא עייד דארז"ל (פסחים יא, א) הוא עצמו כו'. -- ולכן לא הקשה בתוד"ה אלא (ברכות ה, ב) ארש'"י מברכות (לא, א) הנ"ל . . .

(ממכתב כ"א תמוז, תעשי"ד)

6-2 396. . . מ"ש בענין נתינת צדקה לפני התפלה וזמנה בדיוק, הנה המובא בשו"ע סוף סיי צ'יב ומובא בהקדמת רבנו הזקן בסידורו, מיוסד על מרז'"ל יהיב פרוטה לעני והדר מצלי (ב'"ב י' ע'יא), הרי מלשון רזייל, והדר, מוכח שזהו קודם התחלת התפלה שסתמה היא תפלת י'יח. וכ"מ גם ממה שנסדר דין זה בשו"ע או"ח בין דיני ק"ש ושמ"ע. אבל בסיי האריז'"ל (וכ'יה בפע''ח ש'ז פייה) כתב שנתינת צדקה זו הוא בויברך דוד באמירת מושל בכל, הובא ג'כ בפרי מגדים.

ואפ"ל -- ע''פ נגלה -- שהקדימו הנתינה לקודם ישתבח, בכדי שלא להפסיק בתפלה משעה שיורד השיץ לפני התיבה שהוא לישתבח (טושו"ע ר"ס נג).

וכיון שעתה יורדים לפני התיבה לפני זה, ותמיהא מילתא להפסיק בינתים, ואפשר יש גם מקום לומר דמיחזי כיוהרא. -- יש לתרץ בזה מה שרובא דרובא נוהגים ליתן צדקה לפני התחלת כל התפלה.

ומובן דהנתינה לצדקה לאחר שמונה עשרה הוא ענין בפ"ע, ואינו הענין דנתינת צדקה לפני התפלה המיוסד על מרז"ל הנ"ל, - אף שכמה מהאחרונים מביאים ב'

. . מ"ש אודות ההיתר להני'"יל להתפלל וללמוד* וכו' ומסיים שאולי יש להתיר ע'י הרהור, הנה בנוגע ללימוד אפשר יש להסתפק בלימוד ע"י הרהור כיון שזהו העיקר, משא"כ בהנוגע לתפלה יש להשתדל למצוא לו היתר להתפלל גם בדיבור ולסדר באופן המתאים את הכלים בחדרו וכן'**.

397. . . מש"כ דאולי אין לזה דין מ"ר. כיוז שנלקחים ע'"י הקאַטעטער מכיס השתן, ובמילא א) אין שוהין בכיס כפי הרגיל ע"פ טבע ואפשר עוד לא נגמר איכותם, ב) אין יוצאין ע"י האבר (כי פשיטא שהדין שוה גם אם הי' הקאַטעטער הולך מכיס השתן ישר לחוץ) - יש להביא סמוכות לזה מדין ההפכי במכשירין (פ"ו מ"ז) אע"פ שיוצאין נקיים. עיייש.

וזאת למודעי, דגם לולא הנל יש להתיר, וכמצויין במכתבי הקודם לפמיג כו'. ולפלא שכותב שפשוט הי' אצלם לאיסור. ולאחר כתבי מצאתי בס' מלמד להועיל - שו"ית להרב האפפמאנן דברלין -- חאו'"ח ס"ז שמתיר כנ"ל, אף שלא נחית כלל לטעמי הראשון מדלא הזכירו .. .

. . . במש'כ ועוד מתבטא בזה ,והעיקר . . שאלה גדולה ע"פ הלכה*. . כמה שויית'". תמיהתי עליו איך העתיק דברים כאלו, אשר, במח'"כ זה שאמרם לו, אין להם כל שחר. ואין בזה כל חשע. וש'יס ערוך הוא בסוכה (נא, ב). ובשו"ע או"ח סקכייד. וראה שם שו"ע רבנו הזקן סעי' יא. והשו"ת הם אם אפשר לצאת יד''ח בשמיעת המגילה וביו"ב. או להנמצא במק"א (וגם בזה רבו המתירים ודוקא בזה הוחלפה השיטה דאונגרן מתירים וספרדים מחמירים. ואכ"מ). אבל פשיטא דמיקראפאן לא גרע מהנפת סודרין דסוכה הנ"ל.

, . , במ"ש אודות* שו'"ת משפטי עוזיאל**, הרי גם על זה רמזתי במכתבי הקודם אשר דוקא הספרדים מחמירים (והאשכנזים מקילים, וכוונתי היתה לשו'ית מנחת 398אלעזר***), ובמי"ש שאין אף עשרה שומעים הקול הטבעי, הרי ידוע הכלל שאין מחלוקת במציאות, וכשאין מדברים דבוק בשפופרת מובן שהקול מתפשט לכל הצדדים ולא רק לתוכו של המיקראפאן. ומיש בהנעשה בעת סידור קידושין**** -- זוהי הפעם הראשונה ששומע הנני שבחצר כאן יש מיקראפאן קודם החופה ושלסידור הקדושין מסירין אותו, ופשיטא שלא נעשה זה ע'פ ציווי, ובכלל צ'"ע אם נצרכים בחצר זה למיקראפאן בסידור הקדושין שנעשה באמצע החצר . ..

והנה בהנוגע לשאלתו אם לצרף קטן למנין, הנה הוא מילתא דתמי' ביותר בין אנ"ש, וכיון שנמצא הוא וכן אנ"ש שי' במדינה כזו שצריך לפרסם גם שם הנהגות נשיאינו רבותינו הק' והחסידים שלהם במילא יש לדייק בזה יותר, ולכן לדעתי אין לעשות את הנ"ל, ובודאי כשישתדלו הרי ברוב הפעמים ימצאו מנין בני ייג שנה ...

במענה על מכתב שאלתם בהנוגע להנהגת העובר לפני התיבה תפלת קבלת שבת ותפלת המנחה של שבת קדש*.

זכינו לשמוע בזה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ובמסורה במנהגי ליובאוויטש חב"ד מדור דור, וז"ל: - אין הש"ץ מתעטף בטלית למנחה או למעריב לא בשבת ויום טוב ולא בראש השנה.

וכל שכן אשר בימות החול אין עושים זה.

399ואף שבאיזה בתי כנסיות מנהגים שונים בזה, כבר ידוע הוראת תורתינו תורת חיים, הזהרו במנהגי אבותיכם בידיכם (ביצה ד, ב) אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (ירושלמי פסחים פייד הלכה א).

בברכה שיהי' בית הכנסת ובית המדרש שלכם מתאים בכל הפרטים לשמו הגדול, נוסח האר"י אנשי ליובאוויטש.

. . . בשאלתו בענין לבישת טלית וחגורה לתפלה כשמתפללים בביהכ"נ שאינן נוהגין במנהגי אני"ש.

מובן שגם בזה נאמר כלל רבותינו שנואה המחלוקת, ואם אפשר לנהוג גם שם במנהג אני"ש וכמובן באופן של שלום ונועם, כדאי הענין, ולשלול הענין דמחלוקת עבור זה, ומובן גם כן שהדברים אמורים בענין לבישת הטיג אשר הנ"ל מוסיפים על אנ"ש והש"ץ שלהם נוהג להיות עטוף בטלית, משא"כ מנהגנו, וכיון שבאים להוסיף יש לוותר למלאות דרישתם, ויהי' הטיג מורד על הכתף דוקא, אבל בהנוגע לחגורה שגורעים הם בזה, יש להשתדל בכמה השתדלויות להתפלל דוקא בחגורה. ובפרט שבזה הענין דהכון לקראת אלקיך ישראל.

במספר הנרות להדליק לפני העמוד, מובן שזהו תלוי במנהגי מקום. ובאם העובר לפני התיבה הוא אבל או יאַרצייט ר'"ל, הרי בשעת התפלה כדאי שיהיו דולקים חמשה נרות, וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה שהרי חמשה שמות נקראו לנשמה ...

. , . ובשאלתו, שמנהג ביהכנ"ס בו הוא בעל קורא, שמתעטף הב"ק בטלית בעת הקריאה (ודלא כמנהגינו) ותובעים שגם הוא יתעטף כנ"ל -- ימלא דרישתם, כי א) בכגון דא על היחיד לנהוג כהרבים. ב) בעטיפת טלית יש גם ענין של כבוד הציבור (מג"א סייח סק"ב), וכיון שהציבור או רובו מקפיד ע"ז, אין לזלזל בכבודם (ע"י אי העטיפת).

400במ"ש מתי הי' השינוי במנהגים של התפלה. - הנה מנהגי התפלה שנדפסו בהקונטרסים שהו"ל, קבלתים מכ"ק מו''ח אדמו"ר [מלבד אלו שצויין במיוחד שכן נראה לי, וברובא דרובא ביארתי ג"כ הטעם על זה]. ובמנהגים שמזכיר -- בהנוגע לסיום ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה בלחש, שמעתי הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר. וכן בהנוגע להרכנת הראש באמירת קדיש, וה'"ה בנגיעה בתחלת מקום הקריאה וסיומה בעלי' לתורה, משא'"כ ענין אמירת זכר עמלק (בצירי או בסגול), שזהו מה שנראה לי ע"פ המאמר הנדפס בס' בונה ירושלים. וכמבואר המקורים בהערותי לרשימות למגילת אסתר*. עייייש.

401מסרו לי שאלתו בהנוגע לנוסח התפלה.

בכלל נוסח הפסוקים בתפלה הוא, כמובן ככתוב בתנ"ך, אלא לפעמים ישנם כמה נוסחאות או שטעות הדפוס הוא בתנ"ך, ומזה הוא השינוי בסידור, ובכתוב בירמי' יז, ז, מבטחו צ"ל הטיי"ת בפתח, כנדפס ברוב התנ"ך [אף שבאיזה מהם מובא בקמ"ץ, ולכן יש סידורים בנוסחא בקמ"ץ] . . .

. , . ובמה שנגע במכתבו בדבר אמירת מודה אני*, הנה כיון שרבנו הזקן בסידורו מסדר זה קודם ענין וסדר הנטילה הרי ברורה חוו"ד לאמר זה קודם נט"י כדמוכח ג"כ מלשונו שם ,לומר מיד שניעור" וגם לולא המפורש, כנ"ל, הרי פלא למה לאַחַר הענין כיון שיש לו הקדימה**.

ולכאורה אפשר להיות*** בלי נט"י. גם הנוסח דסידור ר' קאפיל המיוסד על הע'"ס כיון שלא נזכרו בפירוש, לעיין בס' מאסף לכהמ"ח או"ח א, כג ובס' שערי תפלה הספרדי דף א' ע'יב שנקבצה שם להקת אחרונים הכותבים בפירוש שאין צריך נט"י, ומהחולקים ע"ז הביא רק רכב אלי' ומנחת אהרן שכותבים לאמר לאחר שמערה פ"א על יד ימין, ובעמודי שמים ובסי' יעבייץ שמהרהר במחשבתו קודם נט'י ובספר קשר גודל שמביא שתי דיעות שא"צ וי"א שצריך.

6-2 402שבלי הלקט השלם סי' קסה. פרי עץ חיים שב ספיב. לקו"ת לרבנו הזקן פ' מסעי (צ/ב)... ן

במענה למכתב כת"ר במה דשאילנא קדמיכון, אשר כיון שבביהכ"נ שלו מתפללים

בנוסח אר"י משנים קדמוניות, וחלק חשוב מהמתפללים, מתפללים בנוסח, שגם ברכות " =

השחר אומר הש"ץ העובר לפני התיבה, וכיון שאין נוהג זה בביהכ"נ, הרי חושש כת"ר שנשארו הנ"ל קרח מכאן וקרח מכאן, שאין אומרים ברכות השחר בביתם, כיוז שלא הורגלו בזה, ואין אומרים זה גם בביהכ"נ כיון שכל הציבור אין אומרים זה וכו' שלכן קסייד, להנהיג אמירת ברכות השחר בציבור ע'יי הש"ץ כשעובר לפני התיבה ולאחרי כן יתפלל בנוסח אר"י כמקדם.

והנה בכגון דא נמנע הנני להאריך, כיון שצריך לסמוך על סברות מדילי כיון שלע'יע לא מצאתי השאלה או בכגון זו בספרים, אף שיש לדמותה באיזה פרטים לאיזה ענינים. ואכ"מ.

והנקודה לדעתי, שבאיזה אופן שיסדרו סדר התפלה יש מקום לחששות ובאם יסדרו כהקס"ד, יש מקום לומר:

ב) שאותם שאומרים ברכות השחר כהנוסח שלנו, יחדלו מזה, ויחכו באמירתם עד לבואם לביהבינ,

(א) ביום שלא יתפללו בציבור, מי יודע מה יהי' בברכות השחר שלהם ובפרט שבעוה'יר האומר קדיש וכיו"ב יש חשש (רחוק -- עכ''פ) שכשאין בא לביהכ"נ גם תפלתו כו'.

(ב) כמה ענינים שמותר לעשותם רק לאחרי ברכות השחר (וכמו אמירת פסוק בעי'פ או במכי"ע כמנהג המדינה וכיו"ב) יעשו אותם מקודם לזה, כיון שנעשים הם בביתם ועכי'פ 403קודם הכניסה לביהכ'ינ, ואף שחשש זה ישנו גם בהמתפללים בנוסח ספרד וכו', אבל בהנוגע אליהם, אין בידנו לתקן מה, כיון שמנהג אבותיהם בידיהם, משא"כ בנוסח אר"י, הרי ע"י הנהגת שינוי האמור, יעוררום לשנות מנהגם דעד עתה, שזה נותן מקום לאחת החששות האמורות, וקשה לשקול איזה חשש יש לו מקום יותר, שהרי אין דיעותיהם של בנ"א שוות זלייז.

המורם מכל האמור לדעתי הוא, שכיון שיש סברא לכאן ולכאן -- מכרעת הסברא שלא לשנות החזקה דעד עתה ומהנוהג דעד עתה, ושב ואל תעשה עדיף, אלא שמובן וגם פשוט, שכיון שחושש כת'"ר שבהשאר הנוסח דעד עתה, הנה כמה מהניל אין מברכין ח'ו ברכות השחר, הנה בכל עת מצוא יש לעורר עד"ז בכל אופנים האפשרים.

ועוד טעם עיקרי שלא לשנות - כיון שחיוב ברכות השחר הוא כשקם ממטתו, ואחיז הוא רק בתור תשלומין (שו"ע אדה"ז ריס ע'"א. ומייש בהגהת חת"ס שם יעוין במחצה"ש).

בברכת הצלחה לנהל עדתו מתאים לרצון רבותינו נשיאינו מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת.

להעיר להנ"ל (אף שגם לולא זאת, לדעתי שב ואל תעשה עדיף):

ב) אמירת ברכות השחר פעמים, נכנס זה בגדר דשם שמים לבטלה, אשר לכמה דיעות, מדאורייתא הוא, אפילו בכגון דא שיש מקום לומר שאין זה לבטלה לגמרי כיון שבפעם השני אומרן ביחד עם הציבור ובהשתתפות עמהם, ועכיפ לכי"ע עיקר מדאורייתא . ..

, . , לכתבו בהנוגע לאמירת ברכות השחר בציבור -- ידוע מנהגנו לאומרם בבית ובפרט בתקופתנו שכמה זמן בין הקימה לביאה לבית הכנסת ובינתיים אי אפשר שלא יבטא דבר תורה וכו' . . .

404. . . במש"כ עייד המנהג באה"ק תו להוסיף בקדיש דרבנן (באתרא) קדישא (הדין)-- יש לחקור ע'יד מוצאו ומקור המנהג. ובפרט שלא נמצא הוספה זו בקד"ר אשר בנוסח

= תפלה שברמב"ם - בכל ההוצאות שראיתי -- ולא בזה שבסוף מסכתות הש"ס ומשניות. ==

ולא בסי' עבודת ישראל ואוצר התפלות. וגם קשה קצת הל'-- שהרי כל הארץ קדושה ולא אתרא הדין ביחוד. -- ולהעיר מלקח טוב לשמות ג, ה. והרי כל ביהכנ"ס וביהמ"ד מקום קדוש הוא (להעיר מס' יראים סשכ"ד). -- בסי' הרש"ש שנדפס בירושלים תרע"ו - אין הוספה הנ"ל.

.. . ב) ומה ששואל, כיון שאומר הוא קדיש דרבנן קודם הודו, אם יש להפסיק בשביל זה באמצע פסוקי דזמרה. הנה לדעתי (כי אין הזמן גרמא לעיין בזה, וגם לכאורה פשוט הוא -- ש)כיון שאין זה חיוב פרטי שלו, כ"א מוטל על המנין, הרי אין בזה היתר שיפסיק הוא במקום שאין להפסיק.

ג) בנוגע לשאלתו שיש נערים המאחרים שאם לא יאמרו להם לדלג הסדר שקודם הודו, אזי לא יוכלו להתפלל בציבור ואיך להתנהג בזה.

הנה ידוע מרזיל איזהו חכם הרואה את הנולד, והוא שייך בכל ענין וענין ובמילא גם בנדון זה, ואף שהדין (בס' שערי תפלה לר' יעקב רקח הביא צא דעות שס"ל כן) ברור שמדלגים, אבל יש לראות את הנולד ובמשך זמן קצר, וכבר ראינו זה במוחש שההיתר 405לדלג מביא תומי להעדר חשיבות ענין התפלה, ותחילה מדלגין על הסדר שקודם התפלה דהודו, ואח''כ פסוד"ז ואח'"כ וכו' ובפרט בשאלתו שהוא בנוגע לנערים וכו'. ובמילא בהנוגע לפועל, הנה אף שא"א לפסוק ובפרסום נגד הדין, אבל יש לצדד בכל האפשרי והאופנים שגם לא ידעו מההיתר לדלג, והוא ע"ד מאמר רזייל אמרה תורה חלל

שבת אחת כדי שישמור אחר שבתות הרבה (שבת קנא, ב). ומכש"כ בנדו"ד שב' הדברים הם באיש א'*.

. . . בשאלתו במקום סתירה בין המובא ב,היום יום" וסי' או שו"ע - מובן שיש לנהוג ככתוב בהי"י, שהרי הוא בתראי.

בענין מנהג חב'"ד באמירת ,,לשם יחוד" -- ראה שער הכולל (על הסידור) פיו. [אבל מש'כ שם שלא נמצא מזה בפע'ח -- אשתמיטתי' אשר נמצא שם בהשמטות שבסוף ח"א]. וראה ג"כ שם ש' הזמירות ספ''ה. ס' הליקוטים פ' ראה. ש' רוה"ק (יב, ב) ועוד.

במענה למכתבו מי"ט טבת, ותוכנו.

א) בתפלת ישתבח, מלך יחיד א-ל, האם בהאמור יש לצרף תיבת יחיד לפניו או לאחריו.

מובן, שיחיד כאן, הוא: מחובר לתיבת מלך שלפניו, או שהוא תואר בפני עצמו, ואינו נמשך לא לפניו ולא לאחריו, וכמו בברוך שאמר*.

ב) בביטוי השם אדני, שישנם כאלו שגומרים בנו"ן קמוצה מבלי לבטא את היו"ד.

406פשיטא שטעות מעיקרא הוא**, ואין בזה ענין כשאלתו במכתבו מוטב שיהיו שוגגין, שהרי בודאי כשיבארו להם טעותם, ישתדלו לתקן זה, שהרי בידם הוא .. .

6-2

. . . לשאלתו בהשלמת ג' התיבות בק"ש עייז שהש"ץ אומר יא'א -- לע"ע לא מצאתי הוראה מפורשת בזה. אבל לדעתי פשוט א) שמוציא הוא את כל הציבור שלו, ב)גם זה שעדיין לא גמר הק"ש מציבורו הוא, וניתוסף לו ג' תיבות בעת אמירתו ק"ש.

. . . ובמה שהעיר אודות נוסח האריי נוסח רבנו הזקז שאומרים ומוריד הגשם* בשני סגלי"ז, וכן תקנת שבת בקו"ף, יעויין בזה בשער הכולל שעל הסידור לאאזמו"יר הרא'יד לאוואוט . . .

. . . במ"ש אודות המנהג לומר בסיום תפלת שמו"ע פסוק של השם' וכו',

כמה מהחסידים נהגו לומר לפני יהי רצון הפסוק השייך לשמם וכן הפסוק השייך לשם כ"ק מו'"ח אדמו'"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע . ..

407א) במה שאומרים: ברוגז רחם . . עקדה . . תמימות תזכור הוא כנגד אברהם יצחק ויעקב, וא"כ מה פי' ההוספה ברוגז אהבה תזכור.

וי"ל בשתים: א) במושגי הקבלה, דמזכירים כאן כללות הספיי, וכפי דרישת הענין מצד החסד שבהם. וזהו רחם בגימט' אברהם כמ"ש בכ"מ - קו הימין. עקדה -- קו השמאל, כמו שהוא נעקד ונכנע ע'י קו הימין, שזהו ענין עקדת יצחק ע'"י אברהם כמבואר בל"ת להאריז'ל ס"פ וירא ועוד. תמימות -- שיעקב קו האמצעי נק' תם מצד הטוב שלקח (שם ר"פ תולדות). אהבה - ספי' המל' שהיא המשלמת את הספירות. והוא מכוון למשינ וזכרתי את בריתי יעקב . . והארץ אזכור . . בהיותם בארץ אויביהם (ברוגז) לא מאסתים וגו'. ב) מיוסד על הניל וקרוב אל הפשט: שמתפללים שברוגז יזכור האבות וזכות כללות עם ישראל ואהבה שאהבם, ועפמ"ש בזח"א קצו, ב דא כנס"י (והענין אחד וכידוע שייכות כנס"י וספי' המל).

ב) במה שאומרים בתפלה וקידוש ,את יו"ט מק"ק הזה זמן . . מק"ק". למה כופלים מקיק.

ייל בתחלה מבאר גודל הענין שניתן לנו חג פ' יו"ט מקיק זמן חרותנו ואח'כ מפרש טעם המק"ק שהוא זכר ליציי'מ, ומקי"יק השני נמשך למטה ...

. . . ת'ח על כתבו שמצא בסידור דעת קדושים, הוראה, לומר בתפלת נעילה ביוהכ"פ שחל בש"ק, וינוחו בם, ובודאי בא בהמשך לשאומרים שבתות.

ובמה שהעיר אודות הוספת אדמו"ר הזקן בסידורו, ברוגז אהבה תזכור, ומעיר: למה מכוון, שהרי רחם, עקדה, תמימות, הם כנגד האבות.

זה מכבר שאלוני בזה, ועניתי שלדעתי אדרבה צריך ביאור בהנוסח שאומרים רק רחם, עקדה, תמימות, כיון שבכתוב נזכרים ד' זכירות, בריתי יעקב יצחק אברהם והארץ אזכור, והרי גם הכתוב מדבר בעידנא דריתחא כמו בבקשת ואנחנו לא נדע, וצ'יל התאמה בין שני הענינים.

ומהנ"ל מובן ג"כ אשר ברוגז אהבה תזכור, הוא כנגד זכירה הרביעית, והארץ אזכור, ומובן ג"כ ע"פ המבואר בזח"א קצ"ו ב', אשה אשר אהבת דא כנס"י בגין דבה כתיב אהבה, דכתיב ואהבת עולם אהבתיך, והרי כנס'י זהו הארץ דקרא.

408וע'פ המבואר מובן ג"כ הדיוק שבסידורים בנוסח אדה"ז: אברהם יצחק יעקב ורגל הרביעי, ודלא כנוסח סידורי ספרדים, רחם אהבה עקדה תמימות.

. . ולהעיר בסיום מכתבו במש"כ* ספר גאולה וישועה שקודם הגאולה עדיין זקוקים לישועה א"כ לכאורה הי' צ'"יל הנוסח ישועה וגאולה, גם אם נפרש גאולה כפשוטה גאולה מן הגלות, א"כ מקום הבקשה לחתימה בספר זה אחרי שאר הספרים (אף

ן בי לעי"ע לא מצאתי טעם לסדר כל הא"מ, אבל ה' ספרים אלו כנראה הם חטיבה אחת).

ולכן נ'יל לפרש גאולה מן הצרות הבאות עלינו תמיד ואח"כ ישועה וכמו בתפלת . ייח שאומרים גואל ישראל ואח"כ הושיענו ונושעה (ויעויין ברש"י מגילה יז, ב ובפי' עיון תפלה, על תפלת ייח שבסי' אוצר התפלות) ובתחילה בא בבקשה כללית חיים טובים, והולך ומפרט: א) בגשם: גאולה וישועה (הרחקת הנזק) פרנסה וכלכלה. ב) ברוח: זכיות, שיכריעו הזכיות (ושייך בזה בקשה, שיהי' נושא וכובש עון) סליחה ומחילה שימחול העוונות כליל.

עוד להעיר בענין זה: א) ספרים אלו נזכרים בהיהי רצון שאומרים בהו"ר אחרי ספרי התהלים, אלא שאחרי ספר דו"ה אומרים: ספר ישרים ותמימים וספר צדיקים, ואחר ס"ג: ספר מזונות ופרנסה טובה, ובפי' תיקון תפלה שבסידור הני"ל בתפלת א"מ הובאו נוסחאות אלו ממחזור טוניס וכו'.

וא'כ כיון שבסידורנו לא נתקבלו שינויים אלו הרי גם ביה'ר הניל צריך לתקן כן.

ב) מש'כ בעץ יוסף דספר סליחה ומחילה הוא כנגד ס' ויקרא הרי מלבד דלא פירש מפני מה בא לבסוף הנה מופרך הוא מיה"ר הניל דאחרי ס'ג שבתהלים שהוא כנגד ס' ויקרא אומרים מזונות ופרנסה טובה.

409. . . מ'"ש אודות אמירת מזמור למנצח יענך* - ע"פ מנהג חב"ד ה"ז תלוי באמירת תחנון וכמובן ממי"ש בסידור רבנו הזקן**.

ובשאלתו השני'*** -- מובן שהנהגה בבליטות, ברובא דרובא אינה רצוי . . .

6-2

. . . במענה על הערותיו במכתבו:

א) מש"כ בלוח הכולל בענין ויחל ועננו*-- כן הוא פס"ד אדמו"ר הצ"צ (שויית שער המילואים ס"ח. וראה ג"כ פס"ד שלו לאו"ח סתקסיו. שו'ית חת"ס או'יח סקנ"ז. מהר"ם שיק סרפ"ט. שד"ח פאת השדה אס"ד מע' ביהמייצ סייב סק"ג. וכמו שציינתי כ"ז בליקוטי מנהגים שנדפס בסוף רשימות איכה**, אשר משם הועתקה הוראה זו אל הלוח. ואין לוח מקום ציון מקורות). ולהעיר משו'ת צפנת פענח להגאון מרוגצוב ח'ב סלי'א.

ב) באמירת מש[ה]ומה"ג*** גם בשחרית לאחר ששמע ההכרזה (ולפענ"ד רק אם אין מתפלל במנין אחר. ודלא כפסק הבה"ל****, ואכ"מ) -- כ''פ גם בשו"ת שאילת שלום מהדית סו"ס קצז ע'פ הירושלמי, ומסיים: וז''פ וברור והבה"ל לא ראה ס' הנ"ל מדלא הזכירם . . .

ד) מה שאין גומרים הפסוק דדברים (ט, ז) באמירת הזכירות - ייל שהוא כדי למעט בגנותן של ישראל. ועדמש"כ בשו"ת חת"ס חאו"ח ס"י. ועדיין קשה בזכירת מיית. ומחוורתא כתירוץ שו"ת מהר"ם שיק או"ח סקכ"ד דשאני בכגון דא דאין הכוונה לקריאת פסוק או פרשה כ"א לזכירת ענין, אלא שמשתמש בצחות הכתוב, ועדמש"כ המג"א ר"ס רפיב. וביו"ד סרפיד לענין שרטוט.

410. . בשאלתו, אם אפשר לתקן שיתחיל העובר לפני התיבה באמירת וידבר גו' למנחה בכל יום, ובעש"ק באמירת הודו ופתח אלי', כדי שכל המתפללים יאמרו זה, הנה בטח נכון הדבר כדי להזהר משכחה וכו' וחדש כגון זה מחויב מן התורה ...

. . . במ"ש ששאלו אותו: מפני מה בסידור רבינו הזקן בושמרו שלפני תפלת ערבית דש"ק כתוב אות היא לעולם מלא ואו אף שבחומש הוא חסר וא"ו, הנה בסידור שער הכולל שהוא המדויק ביותר כתוב לעלם חסר ואו כדבעי, ובכלל עדיין לא נתברר

= הדבר אם אלו הפסוקים וכיו"ב הי' כתוב ג"כ בסידור רבינו הזקן שנדפס בחליו או שרק" 7

ציין שאומרים ושמרו וגו' ...

, . . בשאלתו, חסיד חב'"די שמתפלל לפני התיבה בבית הכנסת ששם נוהגים לאמר ושמרו*, האם גם הוא יאמר. נראה לי, שלא יאמר, כיון שקבל ע"ע פסק הדין שיש בזה חשש להפסק, כפסק רבנו

הזקן, ובפרט שבהנוגע להמתפללים במנין, ידוע מעשה רב בזה שאין אומרים אף ששאר המתפללים אומרים וכו' (עיין או"ח סי' רלייו בפסייד הצ'"צ) גם באם עובר לפני התיבה אין

לו לאמרו**.

411במענה על מכתבו מי"א שבט והקודם לו, בו מעורר בהנוגע לנוסח חב"ד באמירת כתר, אחרית כבראשית ולא אחרית כראשית,

ויעויין בזה גם בשער הכולל שהוא עדמ שכותב. ובמה שמסיים שירא הוא להכריע כנגד הנוסחא אחרית כראשית, לפלא, כיון שהכריע כבר רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) -- והשולחן ערוך -- (פוסק בנגלה דתורה), וכבר ידוע מאמר המשנה, חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים (נגעים סוף פרק ט). וכבר הועתק בבית רבי סיפור חסידים הראשונים בשם הצ"צ, שרבנו הזקן בעת בירור הנוסח בסידורו היו לפניו ששים סידורים.

למותר מה שמתנצל על שכותב אלי בענינים כמו הנ"ל, כי הרי דבר משנה (שם) אם לקיים דברי חכמים הן, ובכלל הקיום נכנס בירור ספיקות . . .

. . . ובמ"ש אודות נוסח חב'"ד בתפלת מנחת שבת, הוא ככתוב בסידורנו: שבתות קדשך וינוחו בם, שניהם לשון רבים* . ..

6-2

. . כשאומרים הקאַפּ' דהלל בסדר אמירת תהלים, היינו בלא ברכה, בישיבה, אין כופלים וכו' ה"ז כאילו מפרשים, ע"י שינויים אלו, שאין כוונתם לאמירת שבח והלל, אלא לאמירת פסוקים. ולכן י"א כל התהלים בכ"י אף שהאומר הלל בכ"י כו' (ראה מג'"א רסתקפיד. של'ה מס' תמיד דף רנז. הצ"צ לתהלים מ, ז. סק"") . .

412. . . במ"ש אודות אמירת לזמן בחיריק, הנה כן נוהגים כל אנ"ש, וכמדומה ברור שכן שמעתי אומר כ"ק מו'יח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ושאלתי היתה אם ידוע לכהדר"ג איזה מקור או מסורה בזה. ומה שמקשים מכללי הדקדוק וכותבם ג"כ במכתבו, הנה בד"א שצריך להיות בפת'"ח כשמקצר הה"א הידיעה, אבל אם תיבת זמן היא מלכתחילה בלא ה"א הידיעה הרי הלמ"ד יכול להיות בחיריק גם ע"פ דקדוק, אלא שבכ"ז הנני מחפש מקור על זה אף שלע"ע לא מצאתיו . . .

במענה על מכתבו משבוע העבר, = = ----

א) ע'ד הנקוד של תיבת לרצות (,,רך לרצות" בבקשת עננו והאוחז ביד) הנה בסיי ומחזורים הנדפסים ישנם שינויים בזה וא"א לברר מי הוא המשנה הבחור הזעצער או מי שהסידור נק' על שמו, לדוגמא בסי' שער השמים להשל"ה הוצאת אמסטרדם תעיז - בפרקי אבות פ"ה מי'א -- לרצות רי"ש פתוחה, ובהוצאת וורשא, תרמ"ב רי"ש קמוצה ולמ"ד צרוי'.

אבל מצאתי להיעב"ץ בפירושו לחם נקודים לאבות שכתב: לרצות, למיד חיריק ריש שוא ומד בפתח מהכבד, משתבש.

כן בסי' עבודת ישראל, שהוגה ע'פ כמה כת"י וסי', כתב שכן הוא בסי' כת"י היותר ישן שמצא (על קלף משנת ה"א סי"ו) ועיקר.

גם בסי' שנדפס ברוסטוב (בפרקי אבות) הוא כנ'ל, ואומרים שהוגח ע"פ כ"ק אדני"ע (אבל בסי' תו"א וסי' וורשא תרכ"ז -- בפרקי אבות -- הנקוד: הלמיד צרוי' הריש קמוצה).

בסי' רוסטוב בתפלת טל בתחילתה הלמייד בשבייא והריש פתוחה (וכ"כ הררא'"ח שיי נאה בקונטרס הסי' שלו מדעת עצמו) כי שם הוא פועל יוצא על הארץ כמובן --

ומדי דברי בזה יש להעיר מה ששינו בתפלה לאמר רך לרצות, אף שלשון המשנה הואנוח לרצות, וי'יל שרצו לסדר ע''פ האייב, ודוחק קצת.

ב) בנוסח אבינו מלכנו שבתענית צבור, הנה עד קבלי מכתבו לא הי' כל ספק בעיני שצ'"ל: זכרנו לחיים טובים, וכיו"ב, בהשמטת תיבת ,בספר" וכמ"ש זכרנו לחיים כו' וכתבנו בספר החיים כו', ואיזה שייכות יש לזכרון ,,ובספר" (גם צ"ע לפום ריהטא, אם ישנה לכתיבה בספרים אלו במשך כל השנה, לבד מעשייית).

וחפשתי עתה בסי' ומצאתי בסי' בית יעקב הנק סי' היעב"ץ (לעמבערג תרסיד) זכרנו לחיים בהשמטת ,בספר" וכ"ה בסי' אוצר התפלות שהוא מדויק לפי ערך, בסיי 413שליה תעיז ובסי' בית אל שהדפיס היעב"ץ בעצמו אין א'"מ לת"צ בפ"ע, אבל בסי' שער השמים (וורשא תרמ"ב) מצאתי זכרנו בספר חיים טובים כו' וכ'"מ קצת דעת הרח"א

ביחאווסקי בסי' אשר הדפיס (וראה זה דבר חדש מצאתי בסי' תפלה למשה וז'יל אחר תפלת שחרית: יש נוהגין לומר בת"צ א'"מ וצריכין ליזהר לדלג א'"מ* חדש כו' והחמשה א"מ שכ' בהם כתבנו כו' ובסי' בית יעקב הנ"ל הביא ב' דעות: לדלג א'"מ כתבנו וי"א לומר זכרנו, ולא זכר ע'"ד א''מ חדש כלל, וכן לא זכר אם לומר ,בספר", ובסי' בית אל אין לכל זה כלל).

בברכת לאלתר לתשובה -- לאלתר לגאולה.

6-2

. . . ובמ'"יש אשר מתפלא על טעות המל"ח שעשו דבר שלא כהוגן, ומעיר אח"כ מה שבסידור רבנו הזקן בקשעה"מ כתוב בליל שבת אין אומרים וידוי ולא למנצח בבוא כו' ולא הוזכר בהנוגע לר"ח חנוכה ולא אפי' יו"ט, אבל איננו מבאר במה תופס את המו"ל דמל'"ח, ואפשר כוונתו למי"ש שם בקשעה"מ בשבת ויו"ט אין אומרים ווידוי, דממינ או שלא הי' צריך לשנות מלשון סידור רבנו הזקן, או שהי' צריך לפרט ככל הדרוש, היינו בליל שבת ויו"ט ור''ח וחנוכה וכו'. ואף שטענתו מצ'ע צודקת, יש ללמוד זכות, שרוב הסידורים וכן הסידור שיל ע'יי המל"ח אין מסדרים אותו מחדש מתחלה ועד סוף, אלא שמשתמשים בהסידורים שכבר נדפסו ומשנים בהתאם לנוסח הרצוי, ובמילא משימים לב רק לאותן הענינים שיש להם שינוי מנוסח לנוסח. ועוד זאת שלא תמיד שמים לב אשר ישנם סידורים שנתקנו לכל ימות השנה מלבד הימים טובים וכיו"ב, והוא רגיל ביותר בנוסח אשכנז שיש להם מחזורים מיוחדים לשלש רגלים וכו', וכנראה שגם בסידור המל"ח נשתרבב הנוסח שהדפיסו באופן דומה להנ"ל, היינו שעשו זה בפוטוגרפיא מסידור דנוסח אחר שהוא נעשה ג"כ בפוטוגרפיא מסידור שקדם לו, ובמילא נדפס כבהנ"ל* . ..

6-2 414. . . ז''ע ראיתי מאמר כת'ר בהפרדס דמנח"א לענין ברכת המפיל - ויעוין בזה אשל אברהם (להגה"צ מבוטשאטש) לאו"ח סרל"א ורל"ט שהאריך. הובא בקיצור בארחות חיים החדש סרליט.

ובאותו ענין: דהאחרונים לאו''ח סרל"ט (פרמייג ועוד) כתבו שברכת המפיל הוי דהזמ"ג -- וצע'ג, דא"כ כל ברכות השחר דינן כן (ראה בש"ס ברכות ס, ב ובראשונים דבסדר אחד זא'"ז באות כולן). והרי בברכות השחר הקפידו נשים, ואפילו על אחת מהן וכידוע השקו"ט בברכת שלא עשני כו'.

. . . קרה"ת הוי מה"ת. תמוה, כי הוא תקנת נביאים (ב"ק פב, א. בירוש' וברמב"ם - מרע"ה) -- לבד פ' זכור (ופרה). ומשכ במג"א סוס תרפ"ה -- אינו ענין לנדו"ד, כמובן ...

. . . בתוס' למס' סוטה דף ע'"'ח ע"א*, דייה במתניתין ובעשור שבחומש הפקודים במש"כ דברי התוס' ישנים. הנה ייל בהענין דקריאת התורה דשני סוגים בזה א) חובת הציבור ולא חובת היחיד וכסברת המלחמות מגילה פ'א ד'יה ועוד אמר, וראה ג'כ צפנת פענח להגאון הרגצובי על הרמב"ם הלכות תפלה פיב הלכה ה'. וכיון שזהו חובת הציבור ה"ה בדוגמא דנתינת התורה שניתנה לכלל ישראל, ולכן דברים שנתנו בכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ וכו' כי צריך להיות כנתינתה, עיין שו"ת הרדב"ז חלק רביעי סי' א'רה. סוג ב) שזהו חלק מהתפלה וע"ד ונשלמה פרים שפתינו או הוספה להקרבת הקרבן, וזהו כוונת התוס' ישנים דצורך עבודתו הוא, והוא מהירושלמי ובמילא אין זה בדוגמת נתינת התורה לכלל ישראל ולכן לא חל ע"ז הדין דדברים שבכתב אי אתה 415רשאי לאומרם בע"פ, וה"ה בכל קריאת הקרבנות ביום טוב ר"ה ויוהכ"פ דמחולקים משאר קריאת התורה, וראה תוס' מגילה ל, עייב וכן ברמב'"ם הל' תפלה דחילק ענין קריאת התורה בשני הלכות ולדכוותי' יספיק הקיצור . . .

. . . בקריאת התוכחה כמה מנהגים בזה (ראה נ'"כ שער אפרים ש"ז סכי"ג. וש"נ). בביהכנ"ס כאן נוהגין, אשר הבעל קורא עולה מעצמו (בלי שיקראוהו בשמו) ומברך תחלה וסוף.

. . במש'כ במנהג חבייד שהמגבי' הסיית חוזר ומניחה על הבימה וגוללה בעצמו ורק אז יושב על הספסל ואחר כורך המפה כו'* -- ראה ערוך השולחן (שהי' מראשי האשכנזים) סקמ"ז סיט ששיבח מנהג זה. ומסיים שמנהג האשכנזים תמוה. ועל הטעם שכותב יש עוד להוסיף: א) מוכח מכמה מנהגי ס"ת שמהדרים שתהי' הסיית פתוחה רק בעת הצורך ותומי לגוללה. ב) למעט עד כמה שאפשר בחילוקי מנהגי בניי. והרי אצל הספרדים שהגבהת הס"ת היא לפני קרה"ת -- המגבי' חוזר ומניחה על הבימה וכן הוא הסוגרה (או גוללה). ג) בכדי שתהי' הגלילה כדבעי -- ראה שערי אפרים ש"י סי"ט.

במש"ב עייד פתיחה דג' עמודים - ראה משנ"ב סקל"ד.

416. . . ובמי"ש בהשאלה כשמוציאים ס"ת אחרת באמצע הקריאה איך היא ההנהגה בענין הברכה.

הנה לא שמעתי בזה שמועות מיוחדות ובמילא אין בזה אלא הנדפס באחרונים ובפרט בשער אפרים ונ"כ. -- הועתק בשעה"כ שיה סיב ...

. . . אם יש להוסיף על מנין ז' קרואים בשבת בכדי להוציא מלב הנוסף את החשד שמרחקים אותו.

כגון דא אמר הכל לפי ראות עיני המורה על אתר.

אבל בטח ידוע לכת"ר שאף שפשט המנהג להוסיף בשבת ובפולין כמדומה לי קריאת אחרון נהפכה לקביעות עד שא''א בלאה"ב.

הנה אצלינו מקפידים במאד* שלא להוסיף קרואין אפילו בשבת וכנראה שהוא מיוסד על הוראת הצ"צ בשות או"ח סלייה.

ואירע כאן בשבת חתונה ולא הסכים כ"ק מו'"ח אדמו"ר שליט"א שיוסיפו קרואים כ"א שיקראו בשני מקומות.

ומצד גודל ערך ההתקשרות נחיצותה וחביבותה (ובפרט אם גם מקום גשמי מפסיק) הרי עלינו כולנו להתאזר ולהתאמץ ביותר לאחוז בהוראות רבותינו נשיאי חבייד מנהגיה(ם] ותנועותיהם השייכים לנו (פרט לאלו שאינם אלא של הנשיא עצמו) ...

.. . במה שהעיר בנוסח שלנו במי שברך לאשה, לומר בכל אברי', ומצרף לזה במ"ש דהמאררים בגימט' ב"פ רמיח שלה ושלו, שמתרצין דאלו האברים שאין מטמאין 417אין נכנסים בחשבון, ומעיר ג"כ משויית האלף לך שלמה לומר רמ"ח מפני שאין האשה מתברכת אלא ממה שיש לו לאיש.

הנה הנוסח שלנו מובן ומתפרש יפה, כי בה בשעה שבנוגע לקללה (המאררים) יש למעט עד כמה שאפשר, הפכו הוא בברכה שיש לפרט ולהוסיף עד כמה שאפשר, ובמ"ש שכתב בשות הניל שאין האשה מתברכת אלא ממה שיש לו לאיש, צ"ע כי כיון שיש לה אברים נוספים, מובן שצ'יל גם ברכה נוספת.

דא'ג הקשה לי א' מפני מה אומרים לכל אברי' ולא - רנ"ב, אבל התירוץ פשוט, כי בגמרא בכורות מה, א ישנם כמה דיעות במספר אברי האשה, ולכן אומרים לכל אבריי לכלול דעת כולם.

בכבוד ובברכה כפולה להולדת הבת לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

מכתביו בעתם קבלתי, ובמענה עליהם:

הנה במ"ש במכ' מז' חשון, אם לומר ברח אלול שחל בשבת ולמחרתו, שמפטירים השמים כסאי, ג'כ ב' הפסוקים דהפטרת מחר חדש, ומצדד במכ' שלא לאומרם, ולדחות את הפטרת מחר חדש לגמרי, וסברא זו הנה כתב בספרו קצות השולחן סייג.

א) הנה כיון שזכינו להוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - וכמודפס בסידור תו"א דשנת תש"א -- אשר בפ' החדש כשחל ברייח או ער'ח לומר אחר הפטרה פ' החדש ג"כ פסוקי הראשון ואחרון של הפטרה פ' שר''ח או מחר חדש, הרי עפייז ברור שאין אמירת הפסוקים תלוי במציאות דיעה לאמר ההפטרה כיון שבפ' החדש הרי לכל הדיעות אין לומר הפטרת מחר חדש ואעפ"כ אומרים פסוק ראשון ואחרון של הפטרה זו, ובמילא ה"ה ג"כ בר'"ח אלול כשחל להיות בשבת ויום א' שצ'"ל ג"כ הפסוקים דמחר חדש, ומה שנוגע עתה הוא בשבת הבעייל שבת חנוכה ר''ח טבת שחל ביום הש"ק ויום א' שאחריו, שעפ"י הניל לדעתי הנה אחרי הפטרת חנוכה צ'ל פסוק ראשון ואחרון דהפטרת ר'"ח וג''כ של מחר חדש,

ייל קודם פסוק השמים כסאי כיוז שהיא חשובה יותר מהפטרת מחר חדש וג"כ קודמת בזמן (אף שיום השני דר'"ח הוא העיקר) ...

418. . . בשאלתו הטעם שאדהיז לא הביא בסידורו לומר ובנחה יאמר -- לא שמעתי בזה, אבל מובן וגם פשוט הוא לפענ"ד, כי הזהיר הכתוב (קהלת ה, א): אל תבהל על פיך גו' ע'כ יהיו דבריך מעטים (עיי"ש בפי' הראב'"ע), ובפע''ח התחלת שער התפלה: אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים כו' וטועים וכו'. וכיון אשר האריז"ל דנהירין לי' שבילי דרקיע ושערי תפלה ודקדק בכל אות ונקודה בתפלה ובסידורו (הן דר"י קאפיל, הן דהר"ש מראשקוב -- תלמידו של הה"מ ממעזריטש)-- לא הביא פסוקים הנ"ל, אזלינן בתרי'. ומי יבוא אחרי הארי החי.

. . . במי"ש עוה"פ בהנוגע לענין ובנוחו -- הנה מתחילה הי' נראה אשר השואל מתכוון לבירור האמת, ומעונין בתשובה לקושיתו, אבל מכתבו במכתבו זה המשך השאלות ששאלו, כנראה שאין זה כלל הכיון -- כייא להקשות, ומובנת הפליאה והתמי" -

= הכי גדולה, כשבאים בשאלה (ואפשר גם בקושיא) בנוגע לרבנו הזקן בעל התניא

והשו"ע, המקובל בתוככי כל ישראל, אף בין אלו שנוהגים כרבותיהם הם, ה"ז האופן - העדר יחס של ,כבוד", ז. א. אשר קודם שמקשה ושואל אינו מעיין ומתבונן, האם יש אחיזה עכ"פ בהשאלה והקושיא, ומזה מובנת גם הפליאה עליו, במ"ש ,,האם יש מה להשיב על שאלת הנ"ל", והרי בעצמו הי' לו להשיב שאין כאן שאלה כלל. ופשיטא שאין מקום לשאול דוקא מעבר לים.

וכיון שאיני יודע הסיבה למה לא ענה כאמור, הנה עוה"פ בקצרה אענה על כתבו, על ראשון ראשון.

א) המקשה ,בענין אל תבהל וגו' הנה אינו שייך בפטוקי דאורייתא" -- מובן שאין לזה כל יסוד, שהרי הנ"ל הוא פסוק בתנ"ך, ובמילא מתיחס גם לפסוקי תנייך, ולא עוד אלא שמוכרח הדבר מפשוטו של מקרא, שהרי אינו אומר שהדברים אינם אמיתים או שאינם רצוים, כ"א שצריך להיות דברים מעטים ולא מרובים, ז. א. שהחסרון הוא רק בריבוי שלא מן ההכרח, ותו לא מידי, אלא שבפסוק השני מוסיף עוד ענין שברוב דברים יכול לבוא לעוד ענינים וק"ל.

ב),בשום מקום לא השמיט אדמוה"ז בפסוקי דאורייתא וכיו"ב אלא מחשש הפסקי -- מובן שהנ"ל אין לו שחר, כי הרואה סידור רבנו הזקן אפילו ראי' שטחית, הנה רבו המקומות מלספר, דלא כהנ"ל בהפסק, שהשמיט רבנו פסוקים וכו', אף שנוהגים לאומרם בכו"כ נוסחאות.

ואתחיל בתחילת הסידור, ואסתפק רק בהשוואה עם נוסח ספרד (והרבה עוד יותר יש בהשוואה לנוסח אשכנז):

במצות הנחת תפילין, לא הביא הפסוק, וארשתיך לי וכו', השמיט פתח אליי, פרשת הכיור, ועד"ז בעוד כ'"מ, בברכת המזון בסופו וכו'.

419ג) רייק לא הביא בסידורו יהללו, ובכ"ז אדמו"ר הזקן הביאו. הנה אפילו באם לא הי' מביאו הריייק בסידורו, הנה מובא הוא בסידור הר"ש מרשקוב שהוא ע"פ (ומתלמידי) הבעש"ט, וכן בכל הסידורים מתחיל מסידור רב עמרם גאון, ומה זו קושיא על אדמו"ר הזקן? ועוד וג"ז עיקר, המראה על אופן השאלה והקושיא, שבסידור הריייק הובא יהללו, עיין בתפלת שבת. וכנראה שהמקשה ראה בתפלת חול ולא מצא שם יהללו, ונפל על המציאה. ולא השגיח שבתפלת חול לא הובאה כלל החזרת הס"ת להיכל, ז.א. שבאם לומד המקשה בסידור הרי"ק הענינים ככתבם, צ"ל עפ'"ז שלהרי"ק אין להחזיר הסי"ת להיכל בימות החול!

. . במ"ש אודות נוסח התפלה ובאיזה אותיות להסביר זה להמתפללים, הנה יעויין בהקדמת שער הכולל שהעתיק שם מנשיאינו הק' אשר נוסח האר"י הוא נוסח השוה לכל נפש. ובשויית מהרשדים חלק או"ח פסק שמנוסח אשכנז לספרד מותר לשנות, וכן בשו"ת דברי חיים חלק ב' חלק או"ח סי' ח'. ומה שהקשה ע"ז בחת'ס חלק או'ח ובשו"ת מהר"מ שיק חלק או'"ח, יעויין בשו"ת בית היוצר חלק או'ח וחלק יו"ד ושו"ת מנחת אלעזר חלק ראשון סי' י"א, שתירצו כל הקושיות, ומסקנתם שמותר לשנות מנוסח אשכנז לספרד ואין שום דיעה להתיר מנוסח ספרד לאשכנז.

במענה על מכתבו בו כותב אודות שאלת הנוסחאות כי לפעמים מוכרח לירד לפני התיבה בבית הכנסת אשר מתפללים שם לא בנוסח אר"י*.

והנה בענינים כמו אלו לפעמים תכופות כשאין עושים בזה שקו"ט ומתנהגים בפשיטות גייט דאֶך דורך גלאַטיג ובשלום, ובטח לפעמים רבות גם בנדון דידי' כשלא 420יעשה בזה שאלות מקודם הרי גם לא ירגישו בשינוי הנוסח, ומובן ג''כ אשר לעשות מחלוקת בשביל זה אין כדאי** כי יצא שכרו בהפסדו ובפרט בתפלה בציבור שע"ז נאמר פדה בשלום נפשי ...

. . . באשר אביו ע'"ה הי' ממקושרי ליובאוויטש והתפלל בנוסח אר"י וכו' וידוע אשר קורת רוח היותר גדול לנפטרים ע'"ה הוא כשעניניהם יש להם המשך גם אחריהם, ובפרט אשר ברא כרעא דאבוה, הרי מהנכון ביותר הי' אשר ימשיך ככל האפשרי בהנ"ל הן בהתפלה בנוסח אר"י ועאכו"כ בפעולות בכיוון הנ"ל שיגרום קורת רוח לנשמת הנפטר, והוא עייד מרז'"יל מה זרעו בחיים אף הוא בחיים אשר על ידי זה הנה מבטלים אפילו מה שספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברנייא (תענית ה, ע"ב).

בברכה.

ג ב.

בטח ידוע לו השו"ת דחילוף הנוסח אשר בתנאים ידועים יש להחליף לנוסח אר"י אבל קשה ביותר ,,המנהג'" להחליף מנוסח אר"י לנוסח אחר, ומסומן לשו'"ת מהרשדים או"ח סי' ל"ה, דברי חיים חלק ב' סי' ח' (ובו תשובות על מה שכתוב בשות חת'"ס חלק או"ח סי' ט'ו ט'ז), שו'"ת בית היוצר סי' ח' (המתרץ את דברי הדברי חיים מהשגות מהר"מ שיק או"ח טי' מ'"ג), שו"ת מנחת אלעזר חלק א' סי' ייא, שירי המנחה שם ח"ב ג', פרי השדה חלק ב.

421. . . במה ששואל אם ישנה נוסח התפלה לנוסח אר"י רבנו הזקן*, נכון הדבר במאד ובלבד אם יחליט בזה בתוקף, כי ע"פ המבואר בשות האחרונים**, יש לשנות מנוסח אשכנז לספרד ולא להיפך, ועד"ז הוא ג'כ בנוסח ספרד עצמו לנוסח אריז"ל רבנו הזקז.

וביחוד שהזמן גרמא, כיוז שבחמישי למנחם הוא יום ההילולא של האריז"ל, וכפי כתבו -- יום ההולדת שלו.

ידוע מרזיל, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש, אבל כבר האריכו בזה בשו"ת הנ"ל. ובפרט שמעשה רב מימות רבנו הזקן (בעל התניא -- פוסק בנסתר שבתורה -- והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה), שרובא דרובא מאלו שנקטו בנוסח האריז'"ל מדויק ע"פ רבנו הזקן - הי' עליהם לשנות ממנהגם הקודם, כמובן ...

במענה על מכתבו מג' דחדש מרבין בשמחה. ובמ"ש אודות לימוד תורה לבנות, במענה על שהזכרתי מנהגנו ע"פ מרז'יל ברכות יז, א, לברך גם לבנות לתורה ולחופה ולמעשים טובים. -- מכ"ק אדמו"ר (מוהרשיב) נ"ע.

הנה ידוע עד כמה מדוייקים דברי רז'יל בכלל ונשיאי ישראל בהוראות לרבים ביחוד, ולכאורה יש לדייק* בהנ"ל במה שהביא ראי' לדבריו דוקא ממרז'"ל דברכות ולא משאר הסוגיות בש"ס ובפרט הסוגיות הנוגעות בהלכה שמדובר בהם ע"ד זכות התורה.

ויובן בהקדם שע"כ צ'יל שלכל הדיעות צריכים נשים לדעת המעשה אשר יעשון ואשר לא תעשינה, היינו הלכות כל מצות - לא תעשה, ומצות עשה שהוקשה בהם אשה לאיש וכו' (ועיין ג"כ בטור שו"ע או"ח סמ"ז בענין חיוב נשים בידיעת התורה ונ"כ שם. ועיין ג"כ בהלכות ת"ת לרבנו הזקן סוף פרק א', הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע כו), אלא שלימוד זה אינו מצות ת'"ת אלא הכשר מצוה לקיום הדינים, ואת זה יש להעמיס בכמה סוגיות בהש"ס ומהם גם מאמרים אלו שמביא כת"ר במכתבו אודות הלימוד לבנות וכו' אבל אין מזה ראיי לומר לבת לתורה לחופה ולמעש"ט, כיון שזהו 422נבלל במעשים טובים, ואין להדגיש תורה ביחוד כמובן, משא"כ הראי' מברכות, נשי במאי זכיין, באקרוי' כו' באתנוי' כו' ונטרין כו' שזהו השתתפות וזכות במצות ת''ת עצמה, ומוכח לומר גם לבת לתורה לחופה ולמעשיט.

ובזה יומתק ג"כ לשון רבנו הזקן בשו"ע שם, וסידורו: אשה אינה במצות ת'ת וכו' וממ אם היא עוזרת לבנה או לבעלה כו' חולקת שכר עמהם כו' משא"כ באשה שלמדה תורה כו' שאינה מצווה כו' ומ"מ גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן כו'. עיי'"ש. - וע''פ הנייל סרה ג"כ תמיהתו של כת"ר, דאיך נשים שוחטות, הלא מוכרחות ללמוד הדינים, כי לימוד זה מותר (וגם חיוב על הנשים הוא וכנ"ל . . .

. . . במה ששואל בענין ברכת המזון, מובא בס' לקוטי מאיר ובס' ברכת יעקב מעיקרי הד"ט ס"ט סעל"ו ומשויית תשורת שי אות תקעי'א שאם בירך על המחי' במקום ברהמ"ז לא יצא וצריך לברך ברכת המזון. ואין ספרים הנל תחת ידי, אבל, כנראה, טעמם מפני שאין בה ברית ותורה. וראה שו"ע או'"'ח סקפיז ...

.. . בנוסח ברכה מעין ג' אם לשנות בא'"י ולומר פרי גפנה מחיתה כו'- עיין קצות השלחן ס"ס בבדי השולחן שם (ועפמש"כ שם אין לשנות סמוך לחתימת הברכה אפילו בפירות. וסותר עצמו במש"כ בסוף ח'ו). ובס' א'יי להרב טוקצינסקי, וש"נ. אבל צעייג אם איתא ליסוד מש"כ בבדי השולחן כי כמדומה ממעט אדה"ז להביא דינים שלא נתפרשו בס' שלפניו (וע'"ד הרמב'"ם). ובפרט אותם שאין רגילים ,,במדינתנו" (וכנסמן בקצה"ש חיו שם לברהיינ פ"ו ולקו"א בשו"ע לאדה"ז סתק"ז. -- ואולי מטעם זה לא הביא ברכת הקשת בברה"נ שבסי). ולמה ישנו ממנהג הכל מפני ראי' שיש להטיל בה ספק? ואפשר יש בזה קבלה אצל אנש שבאה"ק ת'ו מחסידי חב"ד הראשונים שעלו לשם? . . .