שיחה ג

378שיחה ג

ואתחנן

. . ובמ'"ש במכתבו אודות תוכן הלאו דלא תענה ברעך, ששקיל וטרי בספרו סיי די וה', ומאשר מצא בהרמב"ן עה'ת בפ' דברים ה' ייב שזהו אפילו כשלא מחייב כלום בביי"ד, ודלא כמו שהקשה עליו במנחת חנוך מצוה ל"ז.

הנה יותר מזה מוכח בחזקוני שם, אשר אף שבכמ שנאמר עד ה"ז שנים -- הרי אפי' בעד אחד ג"כ ישנו לאו זה. והנה הרמב"ן על התורה וכן החזקוני ה'ה מפרשים ולא פוסקים, אבל בדעה זו משמע בתשובות גאונים קדמונים סי' ג' (ועד'"ז בשו"ת שערי צדק שער ז' סי' מייח, שו'ית הרי אבן מיגש סי' קסיו), ודלא כספר יראים סי גמיר, סמייג לאוין רטייז, סמ'"ק סי' רליה (וכ'"מ במלחמות להרמב"ץ סוף סנהדרין - ודלא כבפירושו עהיית)

תומים כללי מיגו סוסיק גיב -- וכמו שהאריך בכל זה בפירוש הרי"פ פערלא לס' המצות ...

לרס"יג מל"ת ל"ד. יעוין שם. ולהעיר ג"כ מירושלמי סנהדרין בסופו -- מובא בפירוש הנ'יל -- דמשמע שם דלא תענה ברעך קאי ג"כ על הקב"ה .+..

. . . מייש אודות זמן ק"ש שאדמו"ר הזקן בסידורו פוסק לחשוב השעות מהנץ החמה והצ"צ חולק על זה. - והנה (אף שלא שמעתי בזה בפירוש, אבל) כיון שהצ"צ רק מסתפק ומקשה בדברי אדמו"ר הזקן (בודאי כוונתו להנמצא בחידושיו על משניות ברכות פ"א משנה ב), הרי לא מפני זה משגה ההלכה ופס"ד מפורש ובמקום שחלק הציצ הנה כתוב בזה בלשון יותר ברור, עיין פסקי דינים לקוטים בסופם בהנוגע לברכת שהחיינו פורים בבקר, וכן בהערות שנדפסו בסוף פסקי דינים הוצאת קה"ת . . .

. . . ובמי"ש בפירוש תיבת אחד שבקייש, שמצא כתוב שהוא כנגד ז' מדות עליונות והארץ שהיא מלכות, והוקשה לו, שהרי גם מלכות נכללת בז' מדות.

379והטעם מבואר בכ"מ, אשר המס"נ דברוך שם, שהיא האהבה דבכל נפשך -- קשורה בעבודה ע"פ טו"ד, וכמובן גם מהמשל שהוא דציקי קדירה, היינו דבר של מאכל שגם הגוף נהנה ממנו ולא ריח לחודי', ולברר האותיות, שמקורם מקדמות השכל, הנה בירורם יכול להיות רק מקדמות השכל ושלפניו ולא ע"י מה שלמטה ממנו, היינו עבודה דטו"ד. וליתר ביאור יעוין בזה בשערי אורה לאדמו"ר האמצעי במקומות המקבילים, ויעו"ש בפרט פרק ט' ויו"ד. משא'"כ מסינ דאחד וענין הקטרת הן למעלה מטו"ד לגמרי, בשמים שאינם ראוים למאכל. והענין בעבודה מבואר ג"כ בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) אביו של כי"ק מו''ח אדמו"ר -- זצוקללה"ה נבג'"מ זי"ע פרק ח' ט', ובכ"מ. (אולי אפשר לומר, דמס"נ ע"פ דמאי חזית דדמך סומק טפי הוא, בנגלה, ע'יד דמסינ שעייפ טו"ד).

ולשלימות הענין -- עוד להעיר, שישנה עוד מעלה נעלית יותר, וכמעלת קטרת דיוהכ"פ, דקה מן הדקה, על הקטרת דכל השנה כולה. ואף ששניהם ענינם ריח -- הוא כהחילוק שבין נקב הימני ונקב השמאלי שבחוטם, חי' וחי' דחי' (זהר חלק ג' ק"ל ריש עמוד ב'). מסנ'יפ דחיי, מסנ"פ דיחידה (ראה עטרת ראש סוף שער יוהכי"פ. קונטרס העבודה פ"ה. דייה לך לך רדעיית) -- אפי"ל: תשובה דכל השנה, ותשובה דיוהכ'"'פ

דעיצומו של יום מכפר . . . (ממכתב ט"ז שבט, תשט"ז 380. . . במש'כ בענין ב'"פ דק"ש דמצא בהיפך* ממש"כ בלקו"ת דייה ואהבת ראה ג"כ שעת אדהאמייצ ח'א שער התפלה פכייה.

ויעוין כהנ'יל באמרי בינה שער הק"ש פמיה . . .

. . . לקושיתו בהכתוב בהמאירי (קדושין ל') בפעולת לימוד התורה גם על עובר - עבירה*, והרי נאמר ולרשע אמר אלקים וגו'.

התירוץ מובן ע"פ פס"ד רבנו הזקן בשולחנו הטהור הלכות ת"ת פרק ד' סעיף ג', ובקונטרס אחרון שם . . .

6-2

.. . א) מה שנסתפק בדעת הרמב"ם בדין שלא כסדרן בתפלין ומזוזות - הנה ברור שפוסל, וכמש'יכ בהל' תפלין פ'"א הט"ז, עייייש בנ"כ הרמב"ם. צפנת פענח שם. באר הגולה לשו"ע סל"ב סכיג. ועוד. ולחנם נדחק במכתבו בטעם הרמב"ם שם, כי

ב) פשיטא שהרמב"ם מביא ביד"ו דינים מהירושלמי, מכילתא וכו' אף שלא הובאו בבבלי, אם אין הבבלי חולק עייז.

ג) מקור פסול דלא כסדרן בתו"מ -- עייג''כ בשות הצ"צ שער המילואים ס"ג. ד) אם פסול מהיית או מדרבנן -- ראה שו'ית הרדב"ז ח"א סי' ש"י. משבצות זהב ר"ס 381לב ור"ס לד. צ'יצ וצפי'ע שם. קסת הסופר ס"ט. אות חיים (לבעהמ"ס מנח"א) רס לב. ובספרים שהובאו בס' מאסף לכל המחנות שם ...

במענה על מכתבו מד' אלול . . מ'"ש אודות מנין השיטין בתפילין ומנהג הספרדים* בזה. הנה במנהגי כל מדינה ומדינה ישנם שני סוגים. מנהג בדיוק באופן כך דוקא, או שהמנהג הוא העדר מנהג, היינו שכל אחד כרצונו עושה ואין בזה קביעות. ומובן אשר בסוג הראשון הנה יש להניח להם במנהג אבותיהם, ורק כשבאה התעוררות מצדם הנה יש להתייעץ בכל פעם ופעם איך ומה לעשות, אבל בנוגע לסוג השני, הרי בדרכי נועם ובדרכי שלום יש להנהיג מנהג המקובל אצלינו כיון שגם לדידהו אין בזה כל סתירה, וה'"ה למנין השיטין כפי שכותב . . .

6-2

, . . במ"ש אודות הנחת תפילין שלו*, ומה שראה בשו"ת הצ"צ וכו', הנה פשוט אשר שאלתו אם יש חיוב לברך עוד פעם כשמניח על ידו השנית אחר התפלה אין לזה מקום, כי הרי ספק ברכות להקל, והשאלה אפשרי רק בנוסח הפכי, אם יש לברך אפילו בפעם הראשונה, כיון שספק בדבר, ובטח כשמברך אז כוונתו גם על ההנחה שעל ידו השניי לאחר זמן, ובהנוגע לגוף העובדא איך עליו להניח וכו', אין הפרטים מבוררים כ"כ במכתבו, ויציע בפרטיות לרבנים בעלי הוראה ביראת שמים והם יורוהר . . .

6-2 382. . . במי"ש אודות הנחת תפילין בחוה"מ. -- לפלא הספק שלו, כי הרי לאלו שאחזו באיסור, אחד הטעמים, הוא הדברים המבהילים אשר בכגון דא בזהר ובקבלה ומשם גם מובן שזה שלא יברך עליהם אין זה מתקן הדבר, ולכל היותר מה שאפשר שיתפלל שלא . בצבור הנ"ל או שיתפלל ביחידות (והרי כמה מנינים יש במקומו) ואז אין מקום לקושיא ...

. . . בהנוגע למ"ש אודות הנחת תפילין למלאת לו ייב שנה*. הנה אף שמובא מנהג

7777 כזה אבל לא ראיתי נוהגין ככה בין אנייש לשנות התחלת תפילין ליתום ויתנהג ע"פ -

המובא בלוח היום יום ב' מנ"א להתחיל הנחת תפילין בשני חדשים לפני הבר מצוה.

. . . ובמי"ש מה יש לבכר יותר בתפילין של ראש, אם ההידור דאצבעים על אצבעים או ההידוק יפה. תמוה שאלתו, כי מה זה שייכות בין שני הדברים, ואת"ל שאפשרי שאלה כזו היינו שאי אפשר שיהיו שני הענינים ביחד, מובן שההידוק במקום הוא ראשונה במעלה כיון שהוא מעיקרי המצוה.

בהנוגע לענין אצבעים על אצבעים כבר נאספו הדיעות בזה בספר מאסף לכל המחנות על אתר.

383. . . במ"ש אודות הבתים דאצבעים על אצבעים, יעוין בזה בספר שיעורי תורה להרב נאה ז"ל, וידוע אשר מנהגנו הוא בשיעור זה ונזכר ג"כ בתניא באגה"ק סי יו"ד (קטיז, א) .. .

במענה על מכתבו מאדר"ח אלול.

א) בהנוגע לתמונת האותיות אשר בסת'ים שבנוהג חב"ד*, הנה כמה שינוים ישנם ממה שכתב רבנו הזקן בשו"ע שלו, וכמדובר בכמה מקומות בטעם השינוי שבין פסקי רבנו בשולחנו הטהור והפסקים שלו בסידורו ובמה שהנהיג בהנוגע לפועל, ועיין ג"כ שער הכולל בתחלתו, קונטרס פסקי הסידור להרב נאה ועוד, ובהשייך לתפילין ביחוד ידוע הכתוב בבית רבי פרק יו'"ד אשר התפילין תיקן רבנו הזקן עפ"י קבלת הראשונים וקבלת האריזיל בכתיבתם תיקונם והנחתם עיי"ש, והן הדברים הנלמדים מפה אל פה מסופר לסופר וקשה לבארם ככל הצורך בכתב, ואין הכתב משמש אלא בתור עזר להנאמר בעל פה, ולכן בשאלה כהנ"ל וכיו"ב יתדבר עם סופר סת'ים כמנהג חב"ד, ויבאר הפרטים.

ב) במייש אודות שיעור אצבעים על אצבעים בהנוגע לתפילין, הנה כמה מהאחרונים בשו'"ע או'ח סי' לייב סעיף מ"א מפרשים שהכוונה בזה לתתורא**, אבל בפרי מגדים שם מפרש לדעת רש"י הכוונה על הבתים וכן משמע ג"כ מלשון הראיש, ומובא בטור שהכוונה על הבתים, וכמו שהעיר ג''כ ע'"ז באות חיים שם ס"ק יט-כ. ולכן המהדרים עושים מדת הבתים אצבעים על אצבעים.

מאשר הנני קבלת מכתבו ותוכנו שינוי צורת האותיות בכתב ע"פ רבנו הזקן לגבי הנהוג אצל השאר, וכנראה ממכתבו שאין זה אצל כת"ר קבלה איש מפי איש אלא שדייק 384ומדייק בפרשיות שקבלה שנכתבו ע"י סופרי חב"ד, שבזה הרי יש ספק מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי ולא בדוקא, אולי כדאי שכת"ר שי' כמומחה בזה יחקור אפשר ימצא מקבל איש מפי איש בציור אותיות כנ'"ל, ות"ח מראש ...

במענה על מכתבו מער"ח מנ"א והקודמו, בו שואל שעומד הוא להזמין פרשיות לתפילין לבני משפחתו שהם ממוצא חסידי חב"ד ומסתפק באיזה אופן יכתבו.

4 =+ ולפלא הספק בזה, כי הרי כלל ופס"ד הוא, דבאתריי (השייכים) דרב נהוג. כרב,.- והקושיא ששואל כי לדעתו, הנהגה הנרצה בעיני הקב'"ה היא שנוהגים בה רוב כלל ישראל, לפלא על קושיא זו, שהרי פשוט שגם רבנו הזקן רצה לתקן תפילין באופן שיהיי רצוי בעיני הקב'"ה, ופשוט שבזמן רבנו הזקן היו הנוהגים באופנים שהורה פחות מאשר עתה שנתפשטה תורת החסידות בכו"כ חוגים ובכל זה ציוה לתקן דוקא באופן שהורה, והלואי כבר הי' עוזב דרכו לחפש קושיות וסתירות ויתחיל ללכת בדרך הישרה בהקדמת נעשה לנשמע, הוא הדרך שהורו רבותינו נשיאינו הק' שהוא גם דרך כללי לכלל ישראל, ע''ד המבואר מהרב המגיד [שהוא רבו גם של בעל ההפלאה, רבו של הריץ אדלער רבו של החתם סופר], במעלת שער הייג הכולל כל היב שערים עיין בהקדמת שער הכולל להסידור . ..

במענה על מכתבו מיום השני, בו שואל בהנוגע לתפילין והפרשיות דאנ"ש וחסידי חבי"ד.

והנה ידוע בכגון דא שקשה ביותר למסור דברים אלו במכתבים וגצרכה לזה מסורת חכמים מסופר לסופר, ובודאי יש למצוא באה"ק ת"ו סופרים אשר ידועה להם תמונת האותיות ע"פ המסורה מרבנו הזקן, כי גם בתמונת האותיות כמה חילוקים ישנם ולא רק בתמונת אותיות שעל הבתים היו"ד וכו'.

385במייש אודות תפילין דשמושא רבא וראב"ד.

סדר הנחתם מבואר בכ"מ ומקצתם מסומן בשולי הגליון*. ובכללות הוא החילוק דשמושא רבא וראבי"ד כחילוק דרש"י ור'"ת (אלא ששניהם השמושא רבא וראב"ד אזלי בתר ימין המניח), שלכן מצרפים בהנחתם תפילין ש'"ר דשמושא רבא לתפילין של יד דרש"י ותפילין של ראש דראב"ד לתפלין של יד דר"ת, וראה היום יום י"ט מנ"א תשיג ...

. . . בשאלתו ע'"ד כתיבת תפלין דרת -- בקסת הסופר סכ"ו ובס' ישמח משה על אגדות הש"ס כ' דיש ליזהר שמי שאינו מניח תפלין דר"ת לא יכתבם. באות חיים סל"ד סקי"א מחמיר אף בדיעבד(). ויל"ע בל' אדה"ז רסל"ט ,,מפני שאינו חושש עליהם כלל" - וא'כ הנמנע מפני דמיחזי כיוהרא אינו בזה, עכ"פ בדיעבד. וכ"כ בס' מאסף לכל המחנות סל"ט סקכיו משו'"ת פני מבין.

בשאלתו אם להניח תפילין דריית.

בודאי ישתדל ככל האפשרי שתהי' תפלתו בטהרה, וכידוע קדושת תפילין בכלל וק"ו מקדושת הציץ כמרזיל הידוע, ולכן מהנכון להניחם.

במ"ש דמי שאינו מניח תפילין דריית אין לו לכותבם, כבר שקלו וטרו בזה, ואף דהמסקנא הוא דלא על זה קאי מארז"ל כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (וכש"כ מלתיאבון, ר"ס לט), בכ"ז לכתחילה עכ"פ פשיטא דטוב ונכון שיכתבם המניח תפילין אלו (הדעות בזה נקבצו בס' מאסף לכל המחנות ובס' שלחן מלכים על קצש"ע).

386. . . שאלתו הפרטית שיש לו תפילין דרבינו תם, ואם יתחיל בהנחתם. הנה אם נזהר הוא בטבילת עזרא -- בלנ -- ומתפלל נוסח אר"י והתפילין בדוקים הם, יעשה בנ"ל ובפרט עתה שהתחיל בתוספת עבודה בהפצת פנימיות התורה אשר זהו ג"כ אחד החילוקים בפנימיות הדברים בין תפילין רש"י וריית, שהתפילין דרשייי בלשון הקבלה הם מוחין דאימא ושייכים יותר להבנה והשגה והוא נגלה דתורה, ותפילין דריית בלשון הקבלה הם מוחין דאבא ושייכים יותר להענינים דתורה דהנחה בנפש - אָפלִייג -- ולא כ''כ בהבנה והשגה שהיא פנימיות התורה, וראה ג'כ תורה אור פ' שמות גב, סע"ב . ..

במענה על מכתבו מכ"ח אייר, בו מזכיר טעם* לחכות בקביעות המזוזה כשבועיים בערך, וכנראה מסגנונו בעל הטעם הוא אחד מנשיאינו, אף שאינו מפרט בזה, הנה לא שמעתי איזה ענינים בזה, ות"ח אם יודיע יותר מפורט**.

אף שמנהגי לייעץ להשואלים אותי, לקבוע המזוזה תיכף לכניסה לדירה, כמובז בלי ברכה, והוא ע'יד האמור בהיתר חדש, שבזמן שהקריבו העומר העומר מתירו, אבל לאח"ז הרי מצד הדין מותר מיד בהתחלת היום, וה'"ה בנוגע להמשכת המקיף, שאלו שיכולים לפעול זה בעבודתם תלוים בתוצאות העבודה, משא"כ לאנשים כערכנו, אשר אין אתנו יודע עד מה.

ובהמשך להנהגה האמורה, הנה ביום השלשים מסירים מזוזה אחת ע"מ לבודקה ולהחליפה בנאה הימנה, ובשעת קביעת מזוזה החדשה מברכין ומכוונים להוציא בהברכה כל המזוזות.

ובהמשך להאמור, הנני להציע, אשר השמור בזכרונו ברור מהוראות כי"יק אדמו"ר מוהרש"ב, כדאי היי להעלותו על הכתב וכל הקודם בזה ישובח, כיון שהזכרון ענין התלוי בזמן הוא, וכבר אמרתי כ"פ שחבל על חסידים הראשונים שלא היו מעלים על 387הכתב הוראות רבותינו נשיאינו הק' אשר כמה מרגליות היו נשמרות עי"ז ובהן בודאי גם הוראות רבות בהנוגע למעשה בפועל.

. . . בשאלתו: א) סדר קביעות מזוזה בחו"ל -- הדר בדירה שכורה.

לא שמעתי בזה הוראה בפיי. ומנהגי וכן מענתי לשואלי בזה: לקבוע המזוזות תיכף לכניסה. וביום הל' ליטול מזוזה א' ע"מ לבודקה או להחליפה ביפה יותר, ובכל אופן קביעות זו ביום הל' ה"ה בברכה ומכוונין על כל המזוזות . . .

. . . בהנוגע לקביעות המזוזות, עליו לדרוש על מנהג אה"ק תו בכגון דא, ומנהגנו ובחו"ל*, לקבוע תיכף לכניסה בלא ברכה, וביום השלשים מסירים מזוזה אחת לבודקה (או להחליפה במהודרה) וקובעים אותה בברכה בכוונה להוציא כל שאר המזוזות . . .

... מקום קביעות מזוזה במרפסת הנמצאת בקומה שני' והכניסה אלי' רק מחדר הפנימי.

מסורה בידי חסידים, שההוראה מרבותינו נשיאינו גם בכגון דא, אשר הכניסה נחשבת היא לחדר לשם פותחים הדלת, ויש פתגם בזה מרבותינו, אשר כמדומה ששמעו

הרה"ג וכו' מוהר"י לנדא (שי) אשר במחנם הט' וישאלו נוסח המדוייק של פתגם זה ... (ממכתב ז' שבט, תשי"ט)

6-2 388. . . במ"ש הוראת הרב לנדא (שי) בענין קביעות המזוזה שאזלינן בתר היכר ציר, זאת אומרת לאן הדלת נפתחת, כן הוא מנהגנו* לבד הדלת היוצאת לחוץ. ומובן שהתיקון בזה נכנס ג"כ בכלל בדיקת המזוזות . ..

389לדכוותי' אך למותר, ומדובר בזה גם ביו"ד סו"ס רפייד בגליון מהרש"א שם (בשויית צור יעקב ספיב), ולפני זה בשו"ת הרמב"ם הובא בבית יוסף סי' רפייג. שו"ת הרדב"ז ח'יג וחיד. ועוד.

(ממכתב כ"א טבת, ה'תשט"ז)

. . . איסור רפוי לעכו"ם וכיו"ב הוא משום לא תחנם (ע"ז כ, א) ולא משום דמורידין כו' דלאו כל עכו"ם הוא בדין דמורידין (שו"ע יו"ד רסקנ"ח) -- ולכן אין לחלק בין יש בו סכנה או אין ב'"ס. ופשוט.

(ממכתב כ"א שבט, תשט"ו)

, . . הדוגמא מאיסור חתנות דנתינים לכאורה אינה מוצלחת -- כי גרים הם ואיסורם אין שייך לעיז. - וצ'"ע למה נדחק כ'-- והרי פרשה שלימה היא בדברים ז' (וכקדושין סח, ב) וראה ג"כ מלאכי ב, יאזיב.

(ממכתב ח' ניסן, תשט"ז)

. . . במה שהעיר למה שכתבתי בענין איסור חתנות דנתינים, אשר ישנן דיעות שנכלל באיסור לא תתחתן מטעם כי יסיר את בנך כו'.

הנה בנידון דידן, המדובר הוא אודות המקור להכתוב בקוראַן, ז. א, למה שכתב אחד שהי' עם הארץ בעניני יהדות, וידיעותיו קבל למקוטעים מפי אחרים, וכמוכת מסתירות שישנם בקוראן. ומזה מובן שקרוב לודאי שהמקורות לידיעותיו ולמסקנותיו צריכים להיות פשוטים וקלים להמצא. ולכן במקום שיש לומר שיסודו מפרשה מפורשת בדברים וע"ד זה במלאכי, וכמו שציינתי במכתבי, אינו מובן למה לנו לדחוק שפלפל בדעת הראשונים או אפילו בדעת אמוראים והכריע לצד אחד וכיו"ב.