שיחה א

הערות

עמוד 167

1. 1. פרשתנו ל, ו.
2. 2. אונקלוס. ועד"ז בתרגום יונתן.
3. 3. עקב י, טז.
4. 4. ראה ס' כללי רש"י (קה"ת תש"מ) פ"א ס"ב. פי"ז ס"א. וש"נ. ועוד.
5. 5. לכאורה אפשר לתרץ שהוא ע"ד שמצינו בכ"מ הלשון "המול" (פעולת המילה) בנוגע האדם עצמו*, כמו בפ' לך (יז, י) "המול לכם כל זכר", וכיו"ב בכ"מ (ראה לך שם: יב, יג, כו, כז. וירא כא, ד. וישלח לד, טו. שם, כב. כד. בא יב, מד. שם, מח) – ועד"ז בעניננו, שמתאים הלשון "ומל" גם בשייכות להלב עצמו. אבל אינו. כי במילה כפשוטה שענינה ידוע (הסרת בשר ערלתכם) אין הכרח לפרש בכ"מ הלשון "ערלה" [ובפרט שברוב המקומות שנאמר הלשון "מל" על האדם עצמו, נאמר בסמיכות לפעולת מילת בשר הערלה, כבפ' לך שם: "המול לכם כל זכר (ותיכף לאח"ז – שם, יא) ונמלתם את בשר ערלתכם" (וראה גם לך שם, יד. שם, כג־כה. וכן בפ' וישלח שם (פסוק יד) מקדים "לאיש אשר לו ערלה". ובפ' בא שם (פסוק מח) "וכל ערל לא יאכל בו")], משא"כ בנדו"ד, "מילת" הלב, שנזכר (לעיל) בחומש רק פעם אחת (עקב שם)** – דוחק גדול לומר שהכתוב יסתום "ומל גו' לבבך", מבלי לפרט "ערלת לבבכם". – ועכ"פ הי' לו לרש"י לפרש זה (ובמכש"כ מת"א שמפרשו).
6. . אין הכרח לומר שהוא "מקרא קצר" (ראה הערה הבאה) – כ"א שמכיון שע"י פעולת המילה נעשה האדם "מהול", מתאים ע"ז הלשון "המול גו' כל זכר" וכיו"ב (היינו – שעושים אותו כולו ל"מהול"). [אלא שבנדו"ד קשה לפרש "ומל גו' לבבך" שהקב"ה יעשה שהלב יהי' "מהול" – מכיון שהמושג ד"מילת" הלב נמצא רק פ"א בחומש (כבפנים ההערה בסופה)].
7. . בפ' בחוקותי (כו, מא) "לבבם הערל", אבל שלילת ערלת הלב מתוארת שם באופן (בלשון) "יכנע" (לא "מילה").

עמוד 168

1. 6. ולכאורה דוחק לומר שרש"י סומך על פירושו (ר"פ בראשית. ועוד) שיש מקראות "שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת" (וראה פרש"י נח (ט, ו), ויחי (מח, ב) "הרבה במקרא", "והרבה מקראות כו'") – שהרי בכו"כ מקומות מפרש רש"י "מקרא קצר" וכיו"ב (ראה לדוגמא פרש"י: בראשית ד, טו (ב"פ). לך יג, ו. ויצא כט, ב. וישב לט, ד. מקץ מא, יג. שם, מט. ויחי מח, א־ב) – ולא סמך על פירושו בר"פ בראשית וכו'. ואכ"מ.
2. 4.
3. 7. ל, א ואילך.
4. 8. כקושיית האוה"ח כאן. וראה גם תו"ח ס"פ לך (צג, סע"ג ואילך). ועוד.
5. 9. פרש"י עקב שם.
6. 10. פרש"י וארא ו, יב.
7. 11. ראה ע"ד החסידות – אגה"ק ס"ד (קה, ב ואילך). תו"א ס"פ לך. תו"ח שם. לקו"ת ראה יח, ג ואילך. אוה"ת פרשתנו עה"פ (ע' א'רכג). ועוד.
8. 12. ראה צרור המור כאן (ל, א). – וכן מובן מהכתובים עצמם, שה"ושבת גו'" הוא תוצאה מזה ש"יבואו עליך .. הברכה והקללה גו'", עבודה מיראה.
9. 13. ראה כלי יקר כאן.
10. 14. ומ"ש אח"כ (פסוק ח־י) "ואתה תשוב ושמעת גו' ועשית גו' כי תשמע גו' בכל לבבך ובכל נפשך" (וראה אוה"ח וצרור המור כאן) – י"ל שלפרש"י ה"ז ביאור ופירוט למ"ש לפנ"ז (פסוק ב) "ושבת גו' ושמעת גו'", דבתחילה נאמר רק כללות הענין שע"י "ושבת גו'" – "והטיבך והרבך מאבותיך" (פסוק ה), ואח"כ (פסוק ז ואילך) מפרט ההטבה כו' – "ונתן גו' האלות האלה על אויביך גו' ואתה תשוב גו' והותירך ה"א בכל מעשה ידך בפרי בטנך וגו' כי תשמע גו'". וראה כלי יקר כאן.

עמוד 169

1. 15. כבתרגום כאן (ועד"ז בעקב שם) "ויעדי".
2. 16. לאחרי שכבר הוסרו אוטם וטפשות הלב והאדם שומע בקול ה"א בכל לבבו ובכל נפשו – וחסרה לכאורה רק פעולה חיובית שתפעול בו האהבה.
3. 17. ראה רמב"ן, צרור המור ועוד כאן. וראה (ע"ד החסידות) במקומות שנסמנו בהערה 11.
4. 18. ואתחנן ו, ה. וראה גם פרשתנו ל, טז. ועוד.
5. 19. וגם: מכיון ש"ואהבת גו'" הוא ציווי על האדם – לכאורה נכלל במ"ש לפנ"ז "ושמעת בקולו גו' בכל לבבך גו'" (אבל ראה הערה 12).
6. 20. כט, כד.
7. 21. שם, טו־יז.
8. 22. שלח טו, לט (בפ' ציצית שאומרים בכל יום). ולהעיר מפרש"י פרשתנו כט, יח.

עמוד 170

1. 23. בחוקותי כו, מא.
2. 24. ולהעיר מרש"י לך (יז, א): והי' תמים, עכשיו אתה חסר ה' איברים ב' עינים כו'.
3. 25. להעיר מרמב"ן כאן [אלא שהוא מבאר ש"ומל גו'" היינו הסרת ערלת הלב, היינו היצה"ר, שאז יהי' ביטול היצה"ר לגמרי (וכ"ה בתיב"ע כאן). ולהעיר מפרש"י ואתחנן שם: בשני יצריך (היינו שג"ז נכלל בהציווי דואהבת גו'). ואכ"מ].
4. 26. ראה ספורנו כאן.
5. 27. ובפרט את"ל שזה נכלל כבר במ"ש לפנ"ז "ושמעת גו' בכל לבבך גו'", כנ"ל הערה 19.
6. 28. ראה אגה"ק שם. ועוד. ועפ"ז מובן ג"כ זה שהתורה מוסיפה "ואת לבב זרעך" (וגם: נקט "זרעך", ולא "בניך" – כלעיל פסוק ב "אתה ובניך") – להדגיש שזה יהי' ענין נצחי בעם ישראל (ראה תיב"ע כאן: עד עלמין), לא רק לדור ההוא אלא לכל יו"ח (זרעם).

עמוד 171

1. 29. וכ"ה באבודרהם ס' תפלת ר"ה. ב"ח לטור או"ח סתקפ"א. ר"ח ש' התשובה פ"ד (ד"ה עוד). של"ה ריש מס' ר"ה (ריג, א). ועוד.
2. 30. וכמפורש בב"ח, ר"ח ושל"ה שם – ש"ומל גו'" הוא סמך לתשובה.
3. 31. וכן משמע בלקו"ת ראה (לג, ד): ומל .. ר"ת אלול והיינו לבוא לבחי' פנימית הלב. ועייג"כ לקו"ת שם יט, א (בהקיצור לפ"ג. וראה שם בפנים המאמר). וראה אוה"ת פרשתנו עה"פ (ע' א'רכג). לדודי", אתערותא דלתתא37. ואילו
4. 32. אבודרהם שם. פע"ח ש' ר"ה פ"א. ב"ח, ר"ח ושל"ה שם. ובכ"מ.
5. 33. שה"ש ו, ג.
6. 34. ד"ה אני לדודי – לקו"ת פ' ראה לב, ריש ע"ב. מאמרי אדה"ז – פרשיות (ח"ב) ע' תתכה.
7. 35. ראה תניא פמ"ו, מט (אלא ששם מובא בנוגע ל"מכניסו להיכלו כו'").
8. 36. לקו"ת שם בריש המאמר.
9. 37. והארת י"ג מדות הרחמים בחודש אלול הוא רק מפני שלפני כל אתעדל"ת צ"ל אתעדל"ע לפני' (ראה לקו"ת פ' ראה כה, ב־ג. אוה"ת שם ע' תשסט. לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 170. לעיל ע' 188).

עמוד 172

1. 38. ל' הלקו"ת שם כה, ג.
2. 39. לקו"ת שם לב, ריש ע"ב.
3. 40. בד"ה אני לדודי בלקו"ת שם, דבר"ה ויוהכ"פ הוא בחי' יראה (מצד התגלות מלכותו ית'). אבל מזה גופא שמקשר זמן זה עם "ודודי לי" מובן, שאז הוא (גם) ענין האהבה (וכן מפורש בלקו"ת ס"פ תבא (שצויין בד"ה אני לדודי שם): מקבלים.. דחילו ורחימו מלמעלה. וראה לקו"ת שם מב, א). וראה מאמרי אדה"ז – פרשיות שם (ע' תתכו): ביוה"כ .. כמשל האוהב של המלך המופלג כשמקבל הארת פנים של אהבה עזה בחדר מיוחד. (משיחות ש"פ נצבים תשל"ד, ש"פ נצו"י תשמ"ג)
4. 41. ראה סה"מ – מלוקט ח"א ע' תסח ד"שדה" משווה כל הנמצאים בו (וראה מאמרי אדה"ז פרשיות שם).
5. 42. כידוע דפרד"ס שבתורה הם כנגד ד' עולמות (ש' הגלגולים הקדמה יז בסופה. ע"ח (הובא בנגיד ומצוה בתחלתו. נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר בסופה). משנת חסידים מס' חיוב הנשמות פ"א מ"ב. ועוד).
6. 43. אהבה הבאה מלמעלה (כנ"ל בפנים) – מתאים לתוכן הכתוב "ומל ה"א גו' לאהבה גו'", הבאה מלמעלה.