167

הערות

1. 1. פרשתנו ל, ו.
2. 2. אונקלוס. ועד"ז בתרגום יונתן.
3. 3. עקב י, טז.
4. 4. ראה ס' כללי רש"י (קה"ת תש"מ) פ"א ס"ב. פי"ז ס"א. וש"נ. ועוד.
5. 5. לכאורה אפשר לתרץ שהוא ע"ד שמצינו בכ"מ הלשון "המול" (פעולת המילה) בנוגע האדם עצמו*, כמו בפ' לך (יז, י) "המול לכם כל זכר", וכיו"ב בכ"מ (ראה לך שם: יב, יג, כו, כז. וירא כא, ד. וישלח לד, טו. שם, כב. כד. בא יב, מד. שם, מח) – ועד"ז בעניננו, שמתאים הלשון "ומל" גם בשייכות להלב עצמו. אבל אינו. כי במילה כפשוטה שענינה ידוע (הסרת בשר ערלתכם) אין הכרח לפרש בכ"מ הלשון "ערלה" [ובפרט שברוב המקומות שנאמר הלשון "מל" על האדם עצמו, נאמר בסמיכות לפעולת מילת בשר הערלה, כבפ' לך שם: "המול לכם כל זכר (ותיכף לאח"ז – שם, יא) ונמלתם את בשר ערלתכם" (וראה גם לך שם, יד. שם, כג־כה. וכן בפ' וישלח שם (פסוק יד) מקדים "לאיש אשר לו ערלה". ובפ' בא שם (פסוק מח) "וכל ערל לא יאכל בו")], משא"כ בנדו"ד, "מילת" הלב, שנזכר (לעיל) בחומש רק פעם אחת (עקב שם)** – דוחק גדול לומר שהכתוב יסתום "ומל גו' לבבך", מבלי לפרט "ערלת לבבכם". – ועכ"פ הי' לו לרש"י לפרש זה (ובמכש"כ מת"א שמפרשו).
6. . אין הכרח לומר שהוא "מקרא קצר" (ראה הערה הבאה) – כ"א שמכיון שע"י פעולת המילה נעשה האדם "מהול", מתאים ע"ז הלשון "המול גו' כל זכר" וכיו"ב (היינו – שעושים אותו כולו ל"מהול"). [אלא שבנדו"ד קשה לפרש "ומל גו' לבבך" שהקב"ה יעשה שהלב יהי' "מהול" – מכיון שהמושג ד"מילת" הלב נמצא רק פ"א בחומש (כבפנים ההערה בסופה)].
7. . בפ' בחוקותי (כו, מא) "לבבם הערל", אבל שלילת ערלת הלב מתוארת שם באופן (בלשון) "יכנע" (לא "מילה").