שיחה ד
הערות
עמוד 261
- 1. 1)\ בכ"ו אדר ראשון.
- 2. ל' הכתוב -- איוב יא, ט. וראה שמו"ר פמ"ו,
- 3. ב"מ קו, ריש ע"ב.
- 4. ראה תוד"ה נפסל -- מנחות כ, ב. ובכ"מ.
- 6. שהש"ר פ"א, ט. קה"ר רפ"א. יל"ש מלכים רמז קעה. ולהלכה -- רמ"א יו"ד סו"ס רמו (משבת קיח, סע"ב ואילך). ועד"ז ברמ"א או"ח סתקנ"א ס"י. ובטור ורמ"א שם סתרס"ט לענין סיום תושב"כ.
- 6. רמ"א יו"ד שם.
- 7. ל' הרמב"ם בהקדמתו לספר היד.
- 8. לי הכתוב משלי יד, כח. וראה אנציקלופדי' תלמודית (כרך ד) ערך ברב עם. וש"נ.
- 9. שיחות 21
- 9. ראה יומא כו, א.
עמוד 262
- 0. כמאחזיל (שבת קלג, ב. וש"נ) ,התנאה לפניו במצות . . בדיו נאה כו'". וראה לעיל ע' 11 הערות 7; 28 שקו"ט בטעם שענין זה לא הובא ברמב"ם.
- 2. 1ו) ראה של"ה קצא, ב. מגדל עוז הלי אישות פ"ד ה"ט.
- 2. ולהוסיף:
- 4. א) במקומות שלא היו מספיק משתתפים (נואמים) כדי קובץ שלם, או שטובה ההוספה להדרת-מלך דהקובץ -- יכולים להשתתף עם מקומות אחרים. וראה תניא קו"א בסופו. ב) גם מי שלא השתתף בחגיגת סיום הרמב"ם -- יכול להשתתף בכתיבת חידושי תורה עבור הקובצים.
- 3. סדה"ד ד"א תתקכ"ז. מספר יוחסין מאמר ד (דורות האחרונים).
- 4. ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע שם.
- 5. כידוע שגם לאחרי צאת הנשמה מן הגוף יש (הוספה ב)ענין הזמן (בהמשך להשנים שהיתה נשמה בגוף למטה) -- ראה בנגלה והלכה -- צפע"נ על הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד. כללי התומ"צ אות ב, י. וע"ד ובסגנון החסידות -- ראה רשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפסה בהוספות לסה"מ פר"ת ע' שנז. וש"נ). וראה לקו"ש ח"ה ע' 103 ואילך.
- 8. הדפסת קובצי חידו"ת ברמב"ס
- 9. שיחות
- 6. כפתגם אדמו"ר הצ"צ -- אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שפב.
- 7. פרש"י (מתו"כ) פרשתנו \, בי
עמוד 263
- 8. רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.
- 9. להעיר שי"ל שמרומז בזה ג' העננים דחכמה בינה ודעת: ,החכמה והדעה" -- תכמה ודעת, ובינה נרמזה בתיבת ,תרבה". ולהעיר מרמב"ם שם (הל' תשובה) בסופן (סוף פרק י): ,צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות (חכמה) ותבונות (בינה) המודיעים (דעת) לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 86 הערה 49 -- קיבוץ כמה מקומות ברמב"ם שמרומזים בהם הענינים דתכמה בינה ודעת.
- 0. ישעיי יא, ט.
- 1. ראה הדרן על הרמב"ם (קה"ת, ברוקלין, י"א ניסן תשמ"ה) ח"ג סכ"ח ואילך בביאור החילוק וההוספה בתיאור ימות המשיח בסוף הל' מלכים לגבי הלי תשובה.
- 2. ויניצאה רפד. שי.
- 3. להעיר מהג' לשונות -- ,חכמים גדולים (חכמה) ויודעים (דעת) כו' ישיגו (בינה) כו'".
- 4. הדרן על הרמב"ם -- לעיל ע' 255-6. וראה הדרן שבהערה 21 סכ"ט.
- 8. ש"פ צו, פ' פרה תשמ"ו
- 5. ראה בחינות עולם ח"ז פ"ב. עיקרים מב סוף פ"ל. של"ה קצא, ב.
- 7. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
- 8. ישעי' כו, יט.
מנחות כ׳ ב - הטקסט מספריא
אַדְּרַבָּה: דָּם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן מַתִּיר כְּמוֹתָהּ, נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּמוֹתָהּ! הָנָךְ נְפִישָׁן.
אָמַר מָר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ עֵצִים וָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ קׇרְבָּן. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר עֵצִים אִיקְּרוֹ קׇרְבָּן? רַבִּי! לְרַבִּי מִבַּעְיָא בָּעוּ מֶלַח!
דְּתַנְיָא: ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים, וְכַמָּה? שְׁנֵי גְּזִרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים״, רַבִּי אָמַר: עֵצִים קׇרְבַּן מִנְחָה הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
וְאָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.
סְמִי מִיכָּן עֵצִים, וְאֶלָּא קְרָא לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי דָּם – מֵ״עַל מִנְחָתֶךָ״ נָפְקָא!
The Gemara rejects this proof: On the contrary, blood should be included in the requirement to have salt applied, since it renders the offering permitted to be sacrificed and eaten, as is so with regard to the handful, which renders the remainder of the meal offering permitted to be eaten. In addition, blood becomes invalid at sunset and can no longer be sprinkled on the altar, as is the halakha with regard to the handful of a meal offering, whereas the limbs of the burnt offering may be sacrificed at any point during the night. The Gemara responds: These characteristics shared by the meal offering and the limbs of the burnt offering are more than those shared by the blood and the meal offering.
§ The Gemara continues discussing the baraita: The Master said above: Had the verse stated only: And every offering you shall season with salt, I would derive that this applies to even the wood and the blood, which are also termed: An offering. Therefore, the verse states “and every meal offering of yours” (Leviticus 2:13), to teach that just as the meal offering is unique in that other items come as a requirement for it, so too, anything that is unique in that other items come as a requirement for it requires the application of salt. Therefore, the wood and the blood do not require salting, as in their case no other item is needed. The Gemara asks: Whom did you hear who says that the wood is termed an offering? It is Rabbi Yehuda HaNasi. But according to Rabbi Yehuda HaNasi, doesn’t the wood in fact require salting?
This is as it is taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word korban teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is from a verse, as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
And Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful, just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar. Apparently, this means that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the wood is termed an offering, also holds that it requires the application of salt, in contrast to the ruling in the baraita.
The Gemara responds: Remove wood from the baraita here, as it is not excluded by the term “and every meal offering of yours.” The Gemara asks: But then, the phrase in the verse “and every meal offering of yours” is to exclude what? If it serves to exclude blood, this is derived from the continuation of the verse, which states: “From your meal offering,” as explained in the continuation of the baraita.
תלמוד ירושלמי ראש השנה ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וגו׳. וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי לְמַעְלָן וּמְכַוְונִין לִיבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִין. וְאִם לָאו הָיוּ נוֹפְלִין.
הלכה: רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶֶּן לֵוִי אָמַר. עֲמָלֵק כּוֹשְׁפָן הָיָה. מֶה הָיָה עוֹשֶׂה. הָיָה מַעֲמִיד בְּנֵי אָדָם בְּיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁלּוֹ. לוֹמַר. לֹא בִמְהֵרָה אָדָם נוֹפֵל בְּיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁלּוֹ. מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה. עִירְבֵּב אֶת הַמַּזָּלוֹת. הָדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה וגו׳. וּכְתִיב נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. מֵרוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. וְצָבָא תִּינָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע. כְפִשְׁעָהּ שֶׁלְתוֹרָה. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. אֵימָתַי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תוֹרָה לָאָרֶץ הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה הַזֹּאת גוֹזֶרֶת וּמַצְלַחַת. מַה טַעַם. וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה. וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ. וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ.
משנה תורה, הלכות תשובה ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וכמה שמות נקראו לה דרך משל הר ה' ומקום קדשו ודרך הקדש וחצרות ה' ונועם ה' ואהל ה' והיכל ה' ובית ה' ושער ה' וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא.
משנה תורה, הלכות תשובה ט׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כג ‹ ח'תתי לקו"ש חכ"ז ע' 263