שיחה ה
328שיחה ה
208 לקוטי
משיחות ש"פ בא, ח' שבט ה'תשמ"ו ע"ד ההוראות בקשר ליום ההילולא דעשירי בשבט, ובימים שלאחדרי זה.
1 ראה זח"ב סג, ב. פח, א.
2) ובפרט שהוא גם שבת פ' בא, שבו היתה ההסתלקות בשנת תש"י.
ולהעיר, שמאמר הראשון של כ"ק מו*ח אדמו"ר (בעל ההילולא) בש"פ בא שנדפס הוא ד"ה ויהי בעצם היום הזה תרפ"ג (וז"ע נדפס בפעם הראשונה (בספר המאמרים תרפ"ב-תרפ"ג) ובערב שבת זה, פ' בא הגיע, בהשגח"פ, מבית הכריכה) שנאמר בקשר ליארצייט דאמו זקנתו (של בעל ההילולא) ביו*ד שבט, ורובו ככולו של מאמר זה (מלבד הדיבור המתחיל וחלק הראשון של המאמר) הוא מאמר באתי לגני שניתן ע'י בעל ההילולא להו"ל לש"פ בא, יו"ד שבט תשיי.
ולהעיר גם מהשייבות לקביעות יום זה בימי החודש -- ח' שבט, שבו ,מתו הזקנים שהיו בימי יהושע"י (מגילת תענית (פרק ימי הצומות) -- הובא במג'א או"ח סתק"פ סק"). וי"ל שזקנים אלו היו בדרגת יהושע (אתפשטותא דמשה (תקו"ז תס"ט - קיב, רע"א, קיד, רע"א. ועוד) שבדור ההוא) -- ע"ד בעל ההילולא (נשיא ואתפשטותא דמשה שבדורנו) -- כמובן מקס"ד של משה באמרו ליהושע (סנהדרין ח, א. פרש"י וילך לא, ז) ,אתה והזקנים שבדור עמהם", ורק מפני חסרון הדור (שאינם יכולים לקבל רוב טובה) אמר הקב"ה ש,דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור*.
3 אגה"ק סי' ז"ך (קמז, אזב). וראה סידור שער הל"ג בעומר (דש, ב-ג). דיה להבין ענין הילולא דרשב"י: תקס"ד (סה"מ תקס"ד ע' קד). במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תרפג ואילך. תרנ"ד. עטר"ת. ועוד.
4 אגה"ק סכ"ח (קמח, א).
65 תהלים עד, יב.
7 פרש"י חוקת כא, כא;
8 עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.
3290) ל' אדה"ז באגה"ק סכ"ז (קמו, א).
וו) ראש השנה (לאילנות (ר"ה בתחלתה) - האדם עץ השדה (שופטים כ, יט. וראה תענית ז, א. ועוד)).
2) וי"ל שעניו זה (דאהבת ואחדות ישראל) מרומז גם בהמשך ההילולא (ד"ה באתי לגני): מבואר שם, שכללות עבודת האדם היא בענין ,ושכנתי בתוכם", כמ"ש ,צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליי*. והכלי להשראת השכינה הוא אחדות, שע"י ,כולנו כאחד" נמשך ,ברכנו אבינו . . באור פניך" (ברכת שים שלום. וראה תניא פל"ב). וי"ל
נאַכמער אויסגעטייטשט בפשטות - אין זיינע שיחות קדושות.
ב ולהוסיף בזה:
33020 לקוטי
,בעילוי" אחר עילוי"יי, ואחז"ליי ,ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא"' שנאמר"?י ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", ד.ה. אַז ביום ההילולא בשנה זו ווערט ער נתעלה העכער ווי ער איז געווען בכל השנים שלפני זה? - 331(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
33222 לקוטי אידן, ובאופן פון ,ילכו מחיל אל חיל**י. - וכל הזריז הרי זה משובח, וכל המרבה הרי זה משובח.
וכמבואר באגה"קיי דער גודל ענין הזריזות, עד כדי כך אז ,מזריזות" דאברהם אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם, כי העקדה עצמה אינה נחשבת כ"כ לנסיון גדול לערך מעלת א"א ע"ה וכו', רק שא"א ע*ה עשה זאת בזריזות נפלאה כו'".
333(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 328
- 1. *) ודוחק גדול לומר שכולם מתו ביום א' בוד שבט (שהרי"ז נס הכי גדול), אלא שבח' שבט הוא סיום התקופה שבה מתו הזקנים בימי יהושע. ונדמה כאלו ביום זה מתו כולם, וע"ד מרז"ל בנוגע מיתת משה אהרן ומרים -- תענית ט, א. ועוד.
- 66. ראה שבת קנ, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סש"ו ס"ו (סי"ב).
- 69. מכתב מר"ח שבט תשי"א -- נדפס בלקו"ש חי"א ס"ע 216 ואילך. ס' המנהגים-מנהגי חב"ד ע' 95 ואילך. ובכ"מ.
עמוד 329
- 1. ש"פ בא, ח' שבט תשמ"ו
- 2. שמטעם זה הסיבה על חורבן ביהמ"ק (שבו נפעל ענין .ושכנתי בתוכם") היא שנאת חנם, היפך האחדות (יומא ט, ב)*.
- 1. להעיר מאגה"ק סי*ד שבכל רזה ,יורד אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון בזה כו"",
- 4. שאז נתעלו למעלה .כל מעשיו ותורתו כו'", כנ"ל בפנים. וידוע פי' האריז"ל (ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי*ם, הובא ונת' בס' לב דוד להחיד'א פכ"ט) עה*פ (אסתר ט, כח) ,והימים האלה נזכרים ונעשים".
- 5. כמובן ממ"ש בכתבי האריז"ל (שער הכוונות ענין הקדיש. פע*ח שער ו ספא בהגה"ה. סידור האריז*ל קודם עלינו. ועוד. הובא בשיורי ברכה לשו"ע יו"ד סו*ס שעו) שאמירת הקדיש שייך ג'כ לעליית הנשמה ממדריגה למדריגה בג"ע עצמו, ועפ"ז י"ל אשר בסיום אמירת הקדיש די'א חודש מסתיים סדר עליות זה ומתחיל סדר חדש בעליות הנשמה בג*ע גופא. וזהו הטעם לאמירת קדיש ביום היארצייט בכל שנה -- מפני עליית הנשמה לדרגא נעלית יותר, ודרגא שלא בערך נעלה יותר - בדוגמת העלי" (באלו השייכים לזה) בשנה ראשונה
- 6. *) ואף שביומא שם איתא שמקדש שני חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם (משא"כ .מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים כו'") -- מ"מ מוכרח לומר שגס החורבן בית ראשון (דעיקר החורבן והגלוּת הוא בבית ראשון, כי בבית שני, גם קודסם שנחרב חסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב. ועוד)) הי" בגלל היפך האחדות -- ראה תו"א ס"פ נח, ובאוה"ת שם (כרך ו תתרסט, סעדב ואילך) בענין .חבוּר עצבים אפרים* שהיו יוצאין למלחמה ונוצחין, שהאחדות הייתה שוללת נצחון האויב. וראה לקו"ש חלזב ע' 155 בהערה -- בווה"ג.
עמוד 330
- 1. מגיהנם לג"ע (וגם באלו השייכים לזה הרי"ז רק בשנה הראשונה, כי משפט בגיהנם הוא רק י"בַ חודש (קידושין לא, ב ובפרש"י שם ד"ה מכאן. רמ'א יו"ד סו"ס שעו), משא"כ אח"כ גם הם עולים בג"ע גופא, כדמוכח מאמירת קדיש ביום היארצייט שלהם גם אחרי המשפט די"ב חודש).
- 6. ל' אגה"ק בביאור לסי' זך (קמז, א).
- 7. להעיר מהשייכות לפרשתנו, פ' בא (שבשבת זו היתה ההסתלקות) -- עפמ"ש בזהר פ' בא (זח"ב לד, א) ש,בא" (ולא ,לך") פירושו ,דעייל ליי קב"ה אדרין בתר אדרין* אל פרעה ובפרעה דקדושה ע"ש ,דאתפריעו ואתגליין מיני כל נהורין כו'" (זח"א רי, א). וזהו"ע ההילולא -- שהנשמה עולה ,אדרין בתר אדרין* בבחי' פרעה, ,דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין".
- 8. ברכות בסופה. שו*"ע אדה"ז חאו"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.
- 9. ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל (הובא באגה"ק סו"ס יז) ובכ"מ, שמפרש עוה"ב במרז"ל זה על גן עדו.
- 0. תהלים פד, ח.
- 1. וע"י עליית הצדיק ,מחיל אל חיל* הרי"ז סיוע ונתינת כח לכל השייכים אליו (גופא בתר רישא) בעבודתם הם לעלות ,מחיל אל חיל* (ראה אגה"ק סי" זך וביאורו), כי נשיא לא יעזוב צאז מרעיתו (ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר באג"ק שלו חיא ע' קמא), ואדרבה -- אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי (זח"ג עא, ב. אגה"ק שם).
- 2. ברכות כח, א. וש"נ.
- 9. ש"פ בא, ח' שבט תשמ"ו
- 10. שיחות
- 3. שיחת נר ה' דחנוכה (לקו"ש תכ"ה ע' 394). שיחת ש"פ מקץ. ש"פ ויגש. ועוד.
- 4. שהרי גם בעל ההילולא נתעלה מרגע לרגע (באופן ש,אין להם מנוחה"), אלא שבכל תחלת שנה עלייתו הוא לעולם חדש משא"כ במשך השנה הרי"ז באותו עולם,
עמוד 331
- 5. לקו"ת שלח לח, ד. ד"ה צאינה וראינה תר"ס. ובב"מ.
- 6. חגיגה יג, א. וראה תניא ספי*ג. לקו"ת נצבים נו, א. ועוד.
- 7. קהלת ג, יא. וראה לקו"ת במדבר ה, ריש ע*ב. אוה*ת דרושים לר"ה ע' א'שכא. ובכ"מ.
- 4. ש"פ בא, ח' שבט תשמ"ו
- 5. שיחות 31
- 8. בפרק יי 9) להעיר גם ממזש בההמשך שם סוף פ"ה,
עמוד 332
- 1. ד. ובפשטות:
- 0. ולהעיר מעוד פירוש (בהמשך ההילולא הנ*ל פ"י) בתיבת ,צבא* -- מלשון ,חיל".
- 3. ו3) סכ"א.
- 2. רמב"ם הל' קידוה'ח פ*ב ה*ב. וראה שם הלי יסוה"ת ספ"ז.
- 3. ראה ספר הישר לר*ת שער יג. הובא בשליה סט, א
- 6. ש"פ בא, ח' שבט תשמ"ו
- 7. שיחות
עמוד 333
- 4. נסמן לעיל הערה 2.
- 5. שמות ב, יט.
- 6. ראה תניא פ"ב (ו, סעיב ואילך). ועוד.
- 7. במכתב מיום כ"ז אדיר תרחיץ (נדפס בריש קונט' לו (סה"מ קונטי חב שצז, ב). אגרות קודש שלו חיד ע' רעט).
- 8. ראה סה"מ עזרזת ריש ע' קז. תרפ*ח ע' כח. תרצ'ט ריש ע' 2. אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ חיב ע' שכה. היד ע' תנג. וראה גם פלח הרמון להרר"ה מפאריטש וירא סב, ג -- מאדמו'ר הצ'צ בשם הבעש"ט.
- 9. תהלים נה, כג.
- 0. ישע" כו, יט.
- 8. ש"פ בא, ח' שבט תשמ"ו
- 4. ראה זח'א קמ, א.
- 2. ישע" לה, י. שם נא, יא
- 3. ראה בדרושים שנסמנו לעיל הערה 3.
- 4. ראה המשך שמח תשמח תרנ"ז (סה*מ תרנ'ז ע' רכג ואילך),
- 5. מיכה ב, יג. וראה ב"ר פפ"ה, יד וברש"י שם. אגדת בראשית ס'פ סג.
- 6. רות ד, יח. וראה ב"ר פי*ב, ו. שמו"ר פ"ל, ג. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקנח.
- 15. ..+--9-0>₪=--:+7
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
בראשית רבה פ״ה:י״ד - הטקסט מספריא
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וגו' (בראשית לח, כט), זֶה רָבֶה עַל כָּל הַפָּרִיצִים מִמְּךָ יַעֲמֹד (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם וגו', רַבִּי בְּשֵׁם רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל הַפּוֹרְצִים מִמְּךָ עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם. (בראשית לח, ל): וְאַחַר יָצָא אָחִיו, כַּמָּה יָדוֹת כְּתִיב כָּאן, רַבִּי יוּדָן וְרַב הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה חֳרָמִין שֶׁהוּא עָתִיד לִפְשֹׁט אֶת יָדָיו בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן ד', חֶרְמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְחֶרְמוֹ שֶׁל סִיחוֹן וְעוֹג, וְחֶרְמוֹ שֶׁל יְרִיחוֹ, וְחֶרְמָה שֶׁל כְּנַעֲנִים [נסחא אחרת. מדין]. רַב הוּנָא אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהוּא עָתִיד לִטֹּל מִן הַחֵרֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ז, כא): וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וגו'. רַב הוּנָא אָמַר פּוֹרְפִּרַיָּא בַּבְלָיָא, וּמַה בָּבֶל עָבְדָא הָכָא, אֶלָּא תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹא הָיָה לוֹ שׁוֹלְטָן בָּאָרֶץ הוּא אוֹמֵר אֵינִי שָׁוֶה כְּלוּם, וּמֶלֶךְ בָּבֶל אַנְטִיקֵיסָר שֶׁלּוֹ הָיָה יוֹשֵׁב בִּירִיחוֹ, וְהָיָה זֶה מְשַׁלֵּחַ לוֹ [לזה] כּוֹתָבוֹת, וְזֶה מְשַׁלֵּחַ לוֹ [לזה] דּוֹרָיוֹת.
שמות רבה ל׳:ג׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פּוֹסֵל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיצַד (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וּמַה פָּסַל שֶׁהָיָה בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלָיו וְהָיָה מַחֲזִירָן לְתֹהוּ וָבֹהוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֵלּוּ עָרְבוּ לְפָנָיו, אָמַר אֵלּוּ תוֹלְדוֹת, לְפִיכָךְ אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ תוֹלְדוֹת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, וּמַה פָּסַל דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְקֵינָן וַחֲבֵרָיו, לְפִיכָךְ אָמַר (בראשית י, ב): בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יב): וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הֵם, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן, וְאַף כָּאן וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת, רְשָׁעִים הָיוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ (בראשית כה, טז): בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וּמִי הָיָה זֶה, עֵשָׂו וּבָנָיו שֶׁהָיָה בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְאִם כֵּן יֵשׁ לוֹמַר הוֹאִיל וְאֵין כָּתוּב אֶלָּא וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, אַף יַעֲקֹב שֶׁהוּא תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בִּכְלַל עֵשָׂו. אַתָּה מוֹצֵא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא חֲסֵרִים חוּץ מִשְּׁנַיִם (בראשית ב, א): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, וְטַעַם גָּדוֹל יֵשׁ לָהֶם, לָמָּה אָמַר אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מָלֵא, מִפְּנֵי שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ וְלֹא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּעוֹלָם, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא מָלֵא, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא אָדָם וְחַוָּה חִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁבַּמִּקְרָא, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד פֶּרֶץ נַעֲשָׂה תּוֹלְדוֹת שֶׁלּוֹ מָלֵא, שֶׁהַמָּשִׁיחַ עוֹמֵד הֵימֶנּוּ וּבְיָמָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְלִיעַ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ח): בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, לְפִיכָךְ תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְתוֹלְדוֹת פָּרֶץ מָלֵא. וּלְכָךְ תּוֹלְדֹת יִצְחָק חָסֵר, לְהוֹצִיא יַעֲקֹב מִכְּלַל הָרְשָׁעִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית לז, ב): אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, פָּסַל לְאַלּוּפֵי עֵשָׂו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (בראשית מו, ח כז): בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּמִי הָיוּ אֵלּוּ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה (במדבר א, מד): כָּל הַפְּקֻדִּים אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן, מָה הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ צַדִּיקִים אַף אֵלּוּ צַדִּיקִים. אַף כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה (שמות טו, כה): שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הַפָּרָשָׁה (שמות יח, כב): וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְאָמַר כָּאן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, וְהַדִּבְּרוֹת בָּאֶמְצַע, מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת, הַזַּיִּן מִכָּאן וְהַזַּיִּן מִכָּאן, וְהִיא בָּאֶמְצַע. כָּךְ הַתּוֹרָה, דִּינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, וְהִיא בָּאֶמְצַע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, כ): בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בְּאֵיזֶה נָתִיב אֲנִי מְהַלֶּכֶת, אֲהַלֵּךְ בְּדַרְכָּן שֶׁל עוֹשֵׂי צְדָקָה (משלי ח, כ): בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט, הַתּוֹרָה בָּאֶמְצַע וְדִינִין מִלְּפָנֶיהָ וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, מִלְּפָנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְדִינִין מֵאַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.