שיחה ב

200שיחה ב

א. "קדש לה'" – שורה או

שתים?

בציווי על עשיית הציץ נאמר¹: "ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה'" – שיש לחרוט² את המילים "קדש לה'".

יש מחלוקת³ בין חכמים לבין רבי אליעזר⁴ ברבי יוסי לגבי האופן שבו היו מילים אלו כתובות: חכמים סוברים ש"כתוב עליו בב' שיטין, יו"ד ה"א למעלה, וקדש למ"ד למטה" ("השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה"⁵). ואילו רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: "אני ראיתיו בעיר רומי⁶ וכתוב עליו קדש לה' בשיטה

ב

הרמב"ם פוסק⁷ "וכותב עליו שני שיטין... ואם כתבו בשיטה אחת כשר, ופעמים כתבוהו בשיטה אחת". מכך מובן, שחכמים לא חזרו בהם מדעתם ש"כתוב עליו בב' שיטין", למרות עדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי,

ולפיכך פוסק הרמב"ם כחכמים: שרק "בדיעבד מיהא הלכה כרבי אליעזר ברבי יוסי"⁸, ודברי הרמב"ם "ופעמים כתבוהו בשיטה אחת", אמורים לגבי עדותו של רבי אליעזר ברבי יוסי, שמעדות זו הכרחי לומר שבדיעבד כשר לכתוב גם בשורה אחת.

המאירי⁹ מבאר זאת, ואלה דבריו: ואף־על־פי שמגדולי החכמים העידו אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת, לא הכחישו את הידוע אצלם – אף בעדות ראיה.

ולכאורה, תמוה: הרי מדובר כאן על 200"עדות ראיה" של "גדולי החכמים", של רבי אליעזר ברבי יוסי, שלא ייתכן ח"ו להטיל ספק בדבריו?

ואפילו לפי פסק הרמב"ם¹⁰, לפי הפירוש שלעיל, יוצא, שעבודות הכהן הגדול באותן שנים (שהציץ מכפר אפילו כשאינו על מצחו¹¹) נעשו בציץ הכשר בדיעבד?! ויותר מכך, הלכה של "בדיעבד" בענין כזה אמורה רק לגבי הזמן הקצר הדרוש לחריטת שתי המילים "קדש לה'" על טס של זהב – ולפי האמור לעיל יוצא, שתוך זמן קצר זה נחרב בית המקדש ונלקח הציץ^*?!

ב. צורת מנורת המקדש

הדבר יובן לפי ענין דומה, שכבר הוסבר פעם בהרחבה¹²:

על "שער הנצחון" שנבנה ברומי עבור טיטוס ימ"ש, לאחר הנצחון על ירושלים, חקוקה דמות המנורה, אשר יש האומרים שזוהי צורת המנורה שהיתה בבית המקדש, והמנורה מצויירת שם כך שששת קני המנורה יוצאים מן הקנה האמצעי בצורת חצאי קשתות.

ולכאורה: רש"י מציין במפורש¹³ שקני המנורה היו "באלכסון נמשכין ועולין". כלומר, הם יצאו מן הקנה האמצעי בשיפוע ישר, שזוהי משמעות המילה "קנה" בתורה שבכתב ובתורה שבעל־פה – צמח הגדל שצורה ישרה, כפי שרואים על שפת נחלים¹⁴. ובדיוק כך צויירו קני המנורה על ידי הרמב"ם, כפי שאנו רואים בציור המנורה בכתב יד של הרמב"ם¹⁵, וכפי שרבי אברהם בן הרמב"ם מעיד¹⁶, שאביו צייר את קני המנורה "ביושר .. לא בעיגול" בכוונה – ואם כך, אין הדבר מתאים לצורת המנורה שעל השער הנ"ל, שהוא, לכאורה, כ"עדות ראיה"?

יש לומר, שההסבר לכך בפשטות הוא: המנורה החקוקה על השער איננה ציור מדוייק של המנורה האמיתית שבמקדש. כפי שאכן רואים בציור זה פרטים רבים נוספים שאינם תואמים את צורת המנורה שבמקדש¹⁷, עד כדי כך 201שב"מנורה" שעל השער מצויירת צורת דרקון!

לפיכך סביר לומר, שציור המנורה שעל השער לא נעשה על פי המנורה שבמקדש, אלא זהו ציור של מנורה אחרת¹⁸, שהיה לה דמיון מסויים למנורה שבמקדש^*.

עקב חשיבותה הרבה של מנורת המקדש, נהגו ליצור מנורות הדומות לה, ובמיוחד עובדי עבודה זרה הכינו זאת לצורך העבודה זרה שלהם, ובכך ניתן להבין את הוספת ציור .. הדרקון, שהוא סמל של עבודה זרה¹⁹ – ועל פי אחת המנורות הללו נעשה ציור המנורה על השער.

ג. ציץ אמיתי או תכשיט דומה

בדומה לכך יש לומר בעניננו, אודות הציץ לפי שיטת המאירי:

אמנם, רבי אליעזר ברבי יוסי ראה ציץ ברומי, אך עדיין אין זו הוכחה ברורה שהיה זה ציץ של הכהן הגדול. ייתכן²⁰, שהיה זה תכשיט אשר מישהו הכין בצורה הדומה לציץ²¹. לאחר מכן נלקח תכשיט זה (מסיבה כלשהי, ואולי כדי להציל מידי הרומאים את הציץ האמיתי²² – וייתכן לומר כך אף על המנורה²²) ביחד עם כלי המקדש שהוגלו לרומא.

סברה זו אפשרית במיוחד בהסתמך על כך שלגבי בגדי כהונה אין קיים האיסור של "לא תעשון אתי" – "בית תבנית היכל..."²³, ולכן ייתכן שמישהו הכין לעצמו תכשיט שדומה לציץ.

ואף אם נאמר שחל על כך איסור "לא תעשון אתי"²⁴ – ייתכן שעשה זאת גוי²¹.

ולכן: כיון שבידי החכמים היתה קבלה – כלשון המאירי: "ידוע אצלם" – שהמילים "קדש לה'" נכתבו בשתי שורות, ברור שכך היה במציאות. ומסורת זו מחייבת, שמה שראה ברומא 202רבי אליעזר ברבי יוסי לא היה הציץ של הכהן הגדול.

– רבי אליעזר ברבי יוסי עצמו, שבידו לא היתה קבלה זו מרבו, הרי כשראה את הציץ ברומא לא היה מוכרח לחשוב על אפשרות רחוקה זו, שבין כלי המקדש התערבב ציץ מבחוץ, ואת הציץ האמיתי לא ציירו – ומה שמצוייר איננו ציץ של הכהן הגדול, אלא תכשיט אחר שמישהו הכין בשונה מעט מהציץ. ולפיכך הוא יכול לראות בזאת הוכחה ש"כתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת.

אבל החכמים, שהיתה בידם מסורת זו, "לא הכחישו את הידוע אצלם אף בעדות ראיה", כי במסורת שלהם לא היה כלל ספק, ואילו לגבי עדות הראיה ייתכן לומר שלא היה זה הציץ של הכהן הגדול, כפי שהוסבר לעיל.

ד. שלא להרבות מחלוקת

לפי האמור לעיל תמוה, לכאורה, פסקו של הרמב"ם, ובמיוחד קשה להבין כיצד ייתכן שיהיה במקדש בפועל במשך תקופה ארוכה "בדיעבד ציץ", כדלעיל?

כדי להבין זאת יש להקדים: כיצד היה אפשר לרמות את הרומאים על ידי ציץ שאף פעם לא היה כמוהו במקדש, ובמיוחד לפי הידוע, שגם בספריהם יש רישום של פרטי בית המקדש והעבודות שבו. ויש לומר, לכן, שהרמב"ם צריך לבאר, שציץ כזה הוא כשר בדיעבד, ושכך היה בפועל, ולפחות זמן קצר.

ויותר מכך, כתב בעל ה"אור החיים"²⁵, ש"אפילו לתנא קמא (לדעת חכמים) אינו מעכב, ובזה לא יקשה בעיניך פסק הרמב"ם פרק ט' מהלכות כלי המקדש".

ולפי זה יש לומר, בדרך האפשר, טעם נוסף לפסקו של הרמב"ם (ואולי טעם עיקרי) – שלא להרבות במחלוקת, במיוחד כאשר לפי פירוש המאירי כפשוטו, זוהי מחלוקת אודות מציאות.

ולפי זה אין צורך בהסבר על ההבדל בין רבי אליעזר ברבי יוסי לחכמים, משום שלא היתה בידו קבלה זו וכו'. ואין כאן המקום להאריך בכך.

ה. המגילות הגנוזות

מכל האמור לעיל נלמדת הוראה גם לימינו אלו:

בתקופה האחרונה התגלו גניזות של מגילות העוסקות בעניני התנ"ך, ויש בהן מספר הבדלים בהשוואה למסורה שבידינו לגבי חסר ויתיר וכו'.

יש לדעת, שאמנם "גניזות" אלו נראות כ"עדות ראיה", אך למרות זאת אין הן כלל כמסורת שבידינו. שהרי, אין לדעת מי הם מחברי ה"גניזות", אם הם מ"גדולי החכמים" אם לאו. יותר מכך: בהחלט ייתכן, שמגילות אלו אכן 203נגנזו דוקא משום שנכתבו שלא כהלכה²⁶!

לעומת זאת, המסורת שיש בידינו נמסרה איש מפי איש, דור אחר דור עד משה רבינו, וברור שהיא אמיתית.