שיחה ב

23שיחה ב

א. "גשם" או "מבול"?

על הימים הראשונים של המבול ישנם שני פסוקים הסותרים, לכאורה, זה לזה: בתחלה נאמר¹ "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", אך לאחר מכן נאמר² – "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ", שכבר בארבעים ימים אלו לא ירד גשם בלבד, אלא "מבול"³ – "שבלה את הכל..."⁴. ב

חז"ל⁵ מסבירים זאת, ורש"י מביא את הדברים בפירושו על התורה⁶: "כשהוריד הקדוש־ברוך־הוא המים, הורידם תחלה ברחמים .. שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, לא חזרו היה מבול".

בפשטות נראה שמשמעות הסבר זה היא, שבשני הפסוקים הללו מדובר על תקופות שונות: בפסוק "ויהי הגשם" מדובר על תחלת הורדת המים, שאז הם ירדו באופן ש"אם יחזרו יהיו גשמי ברכה". ואילו בפסוק "ויהי המבול" מדובר על תקופה מאוחרת יותר, לאחר שהתברר ש"לא חזרו", ואז הפך הגשם למבול.

שנוי זה חל כבר ביום הראשון של ארבעים הימים, כנאמר "ויהי המבול ארבעים יום", שהרי מי המבול היו רותחים⁷, ולא ייתכן לחיות אפילו זמן קצר. ויוצא, שהאפשרות לחזור בתשובה היתה לזמן קצר⁸.

23אך תמוה: הרי בפסוק נאמר במפורש "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", שבמשך כל תקופה זו, ולא רק בתחלתה, ירד גשם?!

– אילו בפסוק "ויהי הגשם" לא היה נאמר "על הארץ", ניתן היה לתרץ⁹, שמציאותו של המבול – "שבלה את הכל..." – נוצרה כאשר הגיעו המים "על הארץ". כלומר, בעת ירידתם מן ה"שמים", במשך כל ארבעים הימים –

"כשהוריד הקדוש־ברוך־הוא..." היה זה גשם, גשמי ברכה, ורק בהגיעו "על הארץ", הרי כיון שבארץ למטה היה מצב של "ותשחת הארץ .. השחית כל בשר .. על הארץ"¹⁰, הרי שם¹¹ הפך ה"גשם" ל"מבול".

אך בפסוק נאמר "ויהי הגשם על הארץ", שלא רק הירידה מן השמים היתה ברחמים, אלא גם בהגיעו על הארץ היה זה "גשם"¹², וזאת במשך כל ארבעים הימים, כדלעיל.

ב. ארבעים הימים – הורדה אחת

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

על הפסוק¹³ "כי לימים... אנכי ממטיר... ארבעים יום וארבעים לילה" מסבירים חז"ל¹⁴ – ורש"י מצטט זאת, בשינויים, בפירושו על התורה¹⁵ – שהסיבה לכך שהדבר ארע דוקא במספר ארבעים היא: "כנגד¹⁶ יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור..."

מכך מובן, שבירידת מי המבול במשך ארבעים יום אין הכוונה להוספה של עונש אחר בכל יום מימי המבול, אלא זהו עונש אחד שנמשך ארבעים יום. במילים אחרות – כל ארבעים הימים הם, (כלשונו של הגאון 24הרוגוטשובי בקשר לענינים שונים¹⁷) נקודה אחת.

כשם שארבעים הימים של יצירת הולד הם יחידה אחת, יצירה שנמשכת ארבעים יום, בשונה מן התקופה שלאחר ארבעים ימים אלו ועד לסיומם של תשעת חדשי ההריון, שאז נוצרים הפרטים של הולד, צורת איבריו וגידיו, שלב אחר שלב, וכל אחד מהם בפני עצמו. לדוגמא: עצם היד באופן כללי, לאחר מכן – חלוקה לאצבעות, לאחר מכן חלוקת כל אצבע לפרקים, לאחר מכן צפרניים, ורק בסיום תקופה זו – נגמרו צפרניו¹⁸. לעומת זאת, במשך ארבעים הימים הראשונים מתחדש ענין אחד בלבד – כללות¹⁹ יצירת הולד²⁰.

לפי זה מובן ששני הפסוקים שהוזכרו לעיל אינם סותרים זה לזה, כי גם לפי הפירוש שהובא לעיל ש"ויהי הגשם" מדבר על תחלת ירידת המים – "הורידם תחלה" – שהירידה היתה באופן של "אם יחזרו יהיו גשמי ברכה" – מדובר על המים של כל ארבעים הימים. כי "ההורדה" של הקדוש־ברוך־הוא היתה הורדה אחת שכללה את כל כמות המים שירדו על הארץ, כגשמי ברכה, במשך כל ארבעים הימים, כדלעיל.

אלא, מיד לאחר הורדה זו, כאשר התברר ש"לא חזרו", אז "ויהי המבול ארבעים יום" – המים של כל ארבעים הימים הפכו מגשמי ברכה למי מבול^*.

ג. הבדלי הניסוח בין שני הפסוקים

לפי הסבר זה יובן ההבדל בניסוח בין שני הפסוקים: בפסוק הראשון נאמר "ויהי הגשם על הארץ (ורק לאחר מכן מופיעות המילים:) ארבעים יום וארבעים לילה", ואילו בפסוק השני נאמר "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ" –

כי לפי האמור לעיל, המשמעות של המילים "ארבעים יום" שונה בפסוק השני ממשמעותן בפסוק הראשון:

בפסוק "ויהי המבול..." מתכוונים לספר כמה זמן נמשך המבול, ולכן מופיעות המילים "ארבעים יום" מיד בסמוך ל"ויהי המבול" – "ויהי המבול ארבעים יום (על הארץ)" – כלומר, במשמעות הפשוטה, שהמבול נמשך בפועל ארבעים יום (על הארץ).

לעומת זאת, כוונת הפסוק "ויהי הגשם..." איננה לספר כמה זמן נמשך הגשם, כי האפשרות שה"גשם" יהיה גשמי ברכה היתה רק בתחלת ההורדה, 25ומיד לאחר מכן הוא הפך למבול, כדלעיל, אלא כוונת הפסוק היא לומר "ויהי הגשם על הארץ": המים "על הארץ" היו באופן של "ויהי הגשם" – "אם יחזרו יהיו גשמי ברכה". ועל כך הוא מוסיף²¹, שלא רק המים של תחלת ארבעים הימים היו כך, אלא המים של כל ארבעים יום וארבעים לילה ירדו באופן של גשם, כי מיד בתחלת ההורדה הכיל הגשם את כמות המים של כל ארבעים הימים.

ד. מבול – גשמי ברכה

אך עדיין דרוש הסבר:

ההסבר של "ארבעים יום כנגד יצירת הוולד" מהווה סיבה לכך שארבעים הימים של המבול, כעונש, היו נקודה אחת, כארבעים הימים של יצירת הולד. אך מהו הקשר של המספר ארבעים יום לענין של "גשמי ברכה", שהיו במספר ארבעים וכנקודה אחת?

דבר זה יובן מההסבר לענין המבול בפנימיות, ש"המבול בא לטהר את הארץ .. כי מלאה הארץ חמס ונתקלקלה מאד והיה נצרך לטהרה, ולזאת בא המבול .. כדוגמת המקוה מ' סאה שהיא מטהרת את הטמא"²².

ולכן נקרא המבול "מי נח"²³, כי המילה "נח" היא על שם "נייחא לעליונים נייחא לתחתונים"²⁴, משום שהמבול הוא עונש רק עבור אנשי דור המבול, אך כשלעצמו וכלפי נח הוא ענין חיובי של "נייחא"²⁵, טהרת הארץ.

לפי זה ניתן להסביר את הפסוק "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום..." כפשוטו – שהגשם, גשמי ברכה, נמשך בפועל ארבעים יום, ובכל זאת אין זה סותר את העובדה שבאותם ארבעים יום היה מבול – כי מבול הוא בפנימיותו גשמי ברכה לעולם – "נייחא".

יותר מכך יש לומר: בכל יום פעלו המים בשני כיוונים: טהרו את הארץ²⁶ ו"בלה את הכל".

וכפי שנרמז במילה "מבול" עצמה: "מבול" מלשון "בול", בתוספת מ"ם בתחלתה²⁷, והמילה "בול" מצביעה על גשמי ברכה, כדברי חז"ל²⁸ על הפסוק²⁹ "בירח בול", שהכוונה היא 26לחודש חשון שבו יורדים גשמי ברכה – "בזמן שהארץ עושה בולים בולים"³⁰.

זהו ההסבר לכך שארבעים הימים של גשמי הברכה הם ענין אחד, כי ארבעים הימים של טהרת הארץ הם כנגד ארבעים סאה של מקוה, והרי הכמות של מ' סאה היא, כפי שמסביר בהרחבה הגאון הרוגוטשובי"³¹, עצם אחד.

ה. ירידת המבול – אפשרות לתשובה

ברכה זו במבול, שטהר את הארץ, נרמזת גם בדברי חז"ל שלעיל⁵ "כשהוריד הקדוש־ברוך־הוא המים הורידם תחלה ברחמים כדי להראות לעולם שאם ישובו יקבלם .. שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה":

השחתת הארץ³² לפני המבול הובילה למצב שפל ביותר בעולם, עד אשר "לא היה שייך בירור"³³, ומשום כך לא חזר דור המבול בתשובה³⁴, וזו היתה השפעת המבול – "לטהר את הארץ", הבאת כח התשובה לעולם, "להראות לעולם³⁵ שאם ישובו יקבלם".

וזוהי כוונת הפסוק "ויהי הגשם על הארץ": למרות שאנשי דור המבול "לא חזרו", בכל זאת "גשמי הברכה" אשר "הוריד הקדוש־ברוך־הוא .. ברחמים" לא נשארו למעלה ללא השפעה בפועל למטה, אלא הם השפיעו על הארץ, והביאו לעולם את האפשרות לחזור בתשובה.

ועל ידי כך מבטלים את המבול – את הרתיחה שבמים וכדומה – ויורדים "גשמי ברכה" בפשטות³⁶.

וכפי שאומרים חז"ל³⁷ לגבי ארבעים הימים, ש"מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום", ולכן נקרא חודש זה, חשון, בשם "ירח בול" – "מבול .. כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו", ואז נעשה "בול" – "שהארץ עושה בולים בולים"²⁸, גשמי ברכה בפשטות.

כי על ידי בנין בית המקדש, שגרם לשינוי ולזיכוך העולם, על ידי האור של המקדש – שבאמצעות החלונות השקופים־אטומים³⁸, התבטל ה"רושם" שנותר מן המבול, עד שנעשו גשמי ברכה בפשטות – "בול".

והשלמות של טהרת הארץ תהיה 27לעתיד לבוא, כאשר לא יהיה "בול" בלבד, אלא גם ה"מ"ם" של ה"מבול" תתהפך לטוב,

כי ארבעים הימים של טהרת הארץ – "כדוגמת המקוה מ' סאה" – הם בבחינת מ"ם סתומה, בדומה למקוה ולמ' סאה של מקוה שהם בבחינת מ"ם סתומה³⁹, וזה האיר בגלוי בתיבת נח⁴⁰,

ומכך ניתן הכח להפוך את המ"ם של המבול – מ"ם פתוחה רומזת⁴¹ לגלות – שתהפוך למ"ם סתומה, הרומזת⁴¹ לגאולה⁴², "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ"⁴³,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.