23
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "גשם" או "מבול"?
על הימים הראשונים של המבול ישנם שני פסוקים הסותרים, לכאורה, זה לזה: בתחלה נאמר1 "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", אך לאחר מכן נאמר2 – "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ", שכבר בארבעים ימים אלו לא ירד גשם בלבד, אלא "מבול"3 – "שבלה את הכל..."4. ב
חז"ל5 מסבירים זאת, ורש"י מביא את הדברים בפירושו על התורה6: "כשהוריד הקדוש־ברוך־הוא המים, הורידם תחלה ברחמים .. שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, לא חזרו היה מבול".
בפשטות נראה שמשמעות הסבר זה היא, שבשני הפסוקים הללו מדובר על תקופות שונות: בפסוק "ויהי הגשם" מדובר על תחלת הורדת המים, שאז הם ירדו באופן ש"אם יחזרו יהיו גשמי ברכה". ואילו בפסוק "ויהי המבול" מדובר על תקופה מאוחרת יותר, לאחר שהתברר ש"לא חזרו", ואז הפך הגשם למבול.
שנוי זה חל כבר ביום הראשון של ארבעים הימים, כנאמר "ויהי המבול ארבעים יום", שהרי מי המבול היו רותחים7, ולא ייתכן לחיות אפילו זמן קצר. ויוצא, שהאפשרות לחזור בתשובה היתה לזמן קצר8.
הערות
- 1. פרשתנו ז, יב.
- 2. שם, יז.
- 3. ולא שהמבול התחיל רק לאחרי המ' יום, כאשר "ויגברו המים וירבו מאד על הארץ גו'" (שם, יח) במשך ק"נ יום (שם, כד) שעי"ז "ויגוע כל בשר גו' וימח את כל היקום גו'" (שם, כא־כג). ועפ"ז יובן מה שהקשו (זוהר חדש ופרש"י דלקמן הערה 6־5) דוקא מן הפסוק "ויהי המבול גו'" שנאמר לאחרי "ויהי הגשם", ולא מן הלשון "מבול" שנאמר כמ"פ לפנ"ז (ו, יז. ז – ו; ז; י) – כי מפסוקים הנ"ל אין הכרח (גמור) שמ' יום הראשונים כבר הי' המבול גופא (כ"א רק ש"מי המבול" – המים שמהם נעשה (אח"כ) המבול – היו על הארץ); והסתירה היא (בעיקר*) מן הפסוק "ויהי המבול ארבעים יום גו'".
- 4. רש"י ו, יז.
- 5. זהר חדש (מהנ"ע) פרשתנו (כב, סע"א). וראה ב"ר פל"א, יב. לקמן הערה 9.
- 6. ז, יב. וראה הערה 3.
- 7. זבחים קיג, ב. וש"נ. וראה ויק"ר ספ"ז.
- 8. וגם לפמ"ש במשכיל לדוד (כאן) שבתחלה לא היו רותחין ורק "לבסוף (כאשר לא חזרו) היו למבול כלומר רותחין" (וראה יפ"ת לויק"ר שם) – עכצ"ל שהאפשריות לתשובה היתה רק ביום הראשון שהרי מפורש "ויהי המבול גו' ארבעים יום", כבפנים. ויש לומר שגם מצד ריבוי המים דיום ראשון ויש לומר שגם מצד ריבוי המים דיום ראשון (בלי שיהיו רותחין*) – ש"נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (שם, יא) – לא היו יכולים (עכ"פ חלקם) להשאר בחיים, ונטבעו במי המבול. ולהעיר מיבמות קכא, א. ואכ"מ.
- . אבל מ"מ מתרץ רש"י הסתירה תיכף עה"פ "ויהי הגשם" (ולא "להלן" עה"פ "ויהי המבול") – כי (נוסף לזה שהשאלה מתעוררת גם מן הפסוקים שלפנ"ז, אלא שעיקר הסתירה היא מ"להלן", כבפנים, הרי) רש"י בא לתרץ "דכולי' קרא יתירה הוא" (משכיל לדוד כאן).
בראשית רבה ל״א:י״ב - הטקסט מספריא
וַאֲנִי הִנְנִי (בראשית ו, יז), הִנְנִי מַסְכִּים לְדִבְרֵי מַלְאָכִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. (בראשית ו, יז): אֶת הַמַּבּוּל מַיִם, מַיִם הָיוּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין הָיוּ נַעֲשִׂים מַבּוּל. (בראשית ו, יז): לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע, יִצְמֹק. (בראשית ו, יח): וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ מִפְּנֵי הַפֵּרוֹת שֶׁאַתָּה כּוֹנֵס שֶׁלֹא יֵרָקְבוּ וְשֶׁלֹא יִתְעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹא יִשְׁתַּנּוּ, בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ, הַגִּבּוֹרִים הָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן רַגְלוֹ עַל הַתְּהוֹם וְסוֹתְמוֹ, נוֹתֵן יָדוֹ עַל הַחַלּוֹן וְסוֹתְמָהּ, הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְהָיוּ רַגְלָיו מִתְעַרְכְּלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כו, ה): הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם, אֲרִי הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה, וְהָיוּ שִׁנָּיו קֵהוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, י): שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא נַגָּר הָיִיתָ וְאִלּוּלֵי בְּרִיתִי שֶׁהָיְתָה אִתְּךָ לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לִכָּנֵס לַתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּכָּנֵס אֶל הַתֵּבָה. (בראשית ו, יח): אַתָּה וּבָנֶיךָ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר נֹחַ כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּיר לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ, אָמַר רַבִּי אָבוּן כְּתִיב (איוב ל, ב): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חֶסְרוֹן בָּא לָעוֹלָם, וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ הִיא גַּלְמוּדָה, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קיג, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה א מאותו ספר זבחים קיג, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כה נח שיחה ב מאותו ספר זבחים קיג, א
- תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשי"ב זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון ה'תשי"ז זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ה זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה זבחים קיג, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ז זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשכ"ז זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תש"ל זבחים קיג, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"ל זבחים קיג, א