שיחה יא
470שיחה יא
ט''ו-ח''י אלול
ברוקלין לחברי ההנהלה דהישיבה והת"ת עולי רוסיא, לוד, ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
בנועם קבלתי מכתבם דכ"ג אדר א' עם הדו"ח מפורט מהנעשה בהישיבה בגשמיות וברוחניות. כן נהניתי לראות רשימת התלמידים בצירוף שמות האם, אשר
= בלל אקרא ביום מחר על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. -
מפני הטרדות וההכנות לפורים הבע"ל אין הזמן גרמא לבוא בארוכה במענה על שאלתם לחוות דעתי ביחס למכתבם והדו"ח הנ"ל. ואסתפק כאן בהערות כלליות אחדות, ובהקדם --
נשתנו העתים בימינו אלה, אשר מתפקידי הישיבה והתלמוד תורה כעת גם כן, ובעיקר, לעשות את התלמיד ראשית הכל לירא שמים ליהודי שומר תורה ומצוה ואח"כ ללמדן, ובהישיבות מיסודן של נשיאינו -- לחסיד ג"כ.
לית דין צריך בשש, אשר העיקר הוא קיום התורה והמצוה בפועל, כי עשי" לעילא, ותכלית הכל הוא ענין היראת שמים כמו שנאמר ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה (כדי) ליראה את ה"א.
בתור פועל יוצא מהדברים האלה, הנה על כל תלמוד תורה וישיבה בכלל, והישיבות מיסודן של נשיאינו נשיאי חב"ד בפרט, לרכז את כל הענינים כדי להשיג קודם לכל את המטרה העיקרית -- די תלמידים זאלן זיין פרומע ערליכע אידז, ווארימע אידן, חסידישע אידן. ומתוך השקפה זו, הנה במענה על שאלתם לחוות דעתי ע"ד סדר הלימודים של הישיבה והתלמוד תורה, אבוא בהערות אלן:
(א) בסדר הלימודים של כל המחלקות צריך להכניס לימוד דינים ומנהגי ישראל, הן בכתות הגמוכות והן בהגבוהות, ומובן -- בכל אחת לפי ענינה.
(ב) להשתדל ביותר ע"ד סידור השבתות, ימים טובים וחוה"מ' וכו' בחיי התלמידים באופן כזה, שישתרשו בתוכם דיני ישראל ומנהגיו בדרך ממילא ע"י 471השתתפותם בסדר ומנהגי ימי השבת, חגיגת פורים, עריכת סדר של פסח וכו' וכו'. וידוע אשר מה שאפשר ללמוד מ,מעשה רב" בדרך ממילא הוא לפעמים הרבה יותר ממה שאפשר ללמד לתלמידים על ידי דיבור והוראה.
(ג) לכאורה לימוד הגמרא וכיו"ב צריך להיות בבקר בתחילת זמן הלימוד, ולימוד החומש וכו' שאינו דורש התרכזות המחשבה כ"כ יכול להיות בשעות שאחרי הצהרים, ולא להיפך.
(ד) מהנכון להנהיג לימוד הדא"ח קודם התפילה, ונפלאתי שלא נעשה כן ע"ע, ואולי בטעות נשמט זה מהדו"ח שלהם, וכידוע שזה הי' מנהג מימים קדמונים בכל ישיבותינו, ואפילו מנהג בע"ב בבתיהם.
(ה) בטח ישנם אצלם כתות תלמידים השייכים ג"כ ללימוד הפוסקים.
(ו) לימוד חומש עם פרש'י בעצמם -- אצל התלמידים שאין לומדים זה בסדר הישיבה.
(ז) להנהיג אמירת תהלים אחר התפילה.
ועלינו ללמוד מוסר השכל, בהלכה למעשה, מענינא דיומא, ועפ"י מש"נ בקונטרס פורים דהאי שתאי, והוא
למרות הנסיונות והטרדות והבלבולים -- לעמוד חזק בקיום התורה והמצוה בפועל, וביחוד להוסיף אומץ, ובהשתדלות יתרה, בעבודת החינוך הכשר ללמד את בני ובנות ישראל את מצוות הוי' ותורתו.
ואם ישנם מקומות אשר על ידי גזירות בגלוי או בתחבולות מרמה רוצים ,לאחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות" להשכיח ח"ו את בני ישראל את תורת הו" ומצותיו ולהדיחם ח"ו מאלקות, הנה צריך לדעת אשר בזמן הגזירה דוקא, כאשר רבו ההעלמות וההסתרים, עד אשר שמים אור לחושך (ענינים שצריכים היו להוסיף אור הקדושה משתמשים בהם להרבות חשך הקליפות וסטרא אחרא) -- ,אז דוקא נותנים כח מלמעלה להפוך את החושך לאור כי טוב".
וכאשר נשמור -- עד למסירת נפש -- על הקטנים והקטנות, הרי, על פי לשון המדרש, כשיש קטנים יש גדולים, יש חכמים, יש זקנים, יש תורה, יש בתי כנסיות ובתי מדרשות -- ותכלית הכל -- הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם, בעולם זה התחתון הגשמי, כי אתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור אין סוף ברוך הוא.
בברכת שמחת פורים ופ"ש כל החבורה ת" 472ב"ה, ערב ראש חדש כסלו, תשי"ב
ברוקלין, נ. י. אל כל אחינו בני ישראל חובבי תורה ומצוה ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עין בעין הננו רואים את ההצלחה הרוחנית האלקית השורה, ת"ל, על הישיבות ,תומכי תמימים-ליובאוויטש" מאז הווסדן, זה ה"ן שנים מלפנים, על ידי כ'"ק אדמו"ר (מהורש"ב) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"עץ -- ועד עתת.
הישיבות ,תומכי תמימים -- ליובאוויטש" הצליחו להעמיד, בעזר השי"ת, אלפי תלמידים, כן ירבו, מופלגי תורה ויראה. חלק גדול מהם כיהנו ומכהנים פאר בתור רבנים, ראשי מתיבתות וראשי ישיבות, שובי"ם וכיו"ב משרות קדש בתוככי קהלות >
חשובות בישראל, ורוב התלמידים ומחונכי הישיבות תת"ל ככולם עומדים בשורה
ראשונה של עבודה ופועל טוב בשדה הרבצת תורה ויראת שמים וחיזוק עניני היהדות בכל מקומות מושבותיהם.
אמנם למרות ההצלחה הרוחנית, הנה המצב החמרי של מרכז הישיבות ,תומכי תמימים-ליובאוויטש" בעת הזאת קשה וחמור במאד. החובות עלו למעלה ראש ומזעזעים הם את קיומו של המוסד הענקי הק' הלזה.
ביום ראשון לפרשת וארא אל האבות, עשרים ושנים בחדש טבת תשי"ב הבעיל תתקיים, אי"ה, החגיגה השנתית של מרכז הישיבות ,תומכי תמימים-ליובאוויטש", אשר צריכה לשמש מקור הכנסה חשובה בכדי להסיר את עול החובות מהעבר, ולאפשר קיומן של הישיבות הק' על להבא. >
ובזה הנני פונה לכל חובבי ומוקירי תורה ומצוה בקריאה ובקשה, בקשה כפולה ומשולשת, לסייע ולהשתתף בהפעולות להכנת חגיגה שנתית זו, לבוא בהמונים להחגיגה ולהתנדב בעין יפה וביד פתוחה לטובת ,מרכז הישיבות -- תומכי תמימיםליובאוויטש", ולתת לו עי"ז את האפשריות להמשיך את עבודתו הק' להעמיד דור ישרים יבורך עוסקים בתורה ובמצות, ביראת שמים טהורה, ובזיכוך המדות על פי תורת החסידות.
ואני תפלה, אשר, במהרה ממש, נזכה כולנו לקיום ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע במכתבו האחרון* להמשתתפים בחגיגת הישיבות ,תומכי תמימים-ליובאוויטש', והיא:
יחזק השי"ת את בריאות כולכם ויתן לכולכם פרנסה טובה בהרחבה ונזכה כולנו וב"ב יחיו בהרמת קרן התורה וקרן ישראל טבא ולגאולה קרובה על ידי משיח צדקנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה, במהרה
בימינו, אמן. בברכת טוב גשמי ורוחני
6-2 473ב"ה, חנוכה, נר חמישי, היתשי"ב
ברוקלין, נ. י. לאחינו בני ישראל חובבי תורה ומצוה בארצנו הקדושה ת"ו ובכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
נודע ומפורסם בתוככי בני ישראל היכל התורה, היא ישיבת ,חורת אמת", אשר בירושלים עיר הקדש תבנה ותכונן.
לפני ארבעים שנה נוסדה על ידי כ"ק אדמו"ר (מהרש"ב) זצוקללהיה נבג"מ זי"ע ומני אז עמדה תחת נשיאותו, ואח"כ תחת נשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר רבות השתדלו בעזר הישיבה ופיתוחה.
בזמן האחרון, בקשר עם העליי לאה"ק ת"ו, הנה למרות מצבה הכספי החמור ביותר, הרחיבה ישיבה זו את גבולה ועסקה והתאמצה בקליטת תלמידים מן הנוער העולה, היכולים על ידי זה לגשֶם בחיים את שאיפתם ותשוקתם להיות באהלה של תורה ספוגה יראת שמים, להדבק בהוי' אלקינו על ידי ד'ברי א'לקים ח יים.
מובן, אשר כל זה גרם להגדלת ההוצאה ביותר, והישיבה נמצאת עתה במצב גשמי רציני וקשה.
ובזה הנני פונה אל כל חובבי תורה ומצוה די בכל אתר ואתר:
תמכו בעיץ יפה וביד נדיבה בישיבת .תחורת אמת -- ירושלים ת"ו" תנו לה את האפשריות להמשיך בעבודתה הק' ולהגדילה -- מתאים לדרישת השעה.
ובזכות מצוה רבה זו ישפיע השי"ת ברכה והצלחה עליכם, על ביתכם וזרעכם, בכל מילי דמיטב, מנפש ועד בשר.
ועיניכם ועינינו תחזינה בהרמת קרן התורה ביראת שמים וקרן ישראל סבא, דישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.
בברכת טוב והצלחה בגשמיות וברוחניות 474(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
475ברוקלין, נ. י, אל כל קהל עדת ישורון חובבי ומחזיקי תורה ומצוה ה' עליהם יחיו שלום וברכה! .
שנה זו היא שנת השלש עשרה לקיומו, בארצות הברית דאמריקה, של ,מרכז הישיבות תומכי תמימים-ליובאוויטש", אשר עבודתו והתפתחותו כאן התחילה על ידיו ובפקודתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע תיכף להתישבותו באמריקה בשנת ה'ש"ת.
ת"ל, ובזכות הוד כ"ק אבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה הזריעה והנטיעה של שדה וכרם זה עשו פרי בהצלחה אלקית מופלגה, וכהיום הרי הרבה מאות תלמידים, כן ירבו, מישיבות אלו מכהנים פאר בתור רבנים, ראשי מתיבתות וראשי ישיבות, שובי"ם ושאר משרות קודש בקהלות חשובות בישראל; וגם אלו מהתלמידים ומחונכי ישיבות תומכי-תמימים המתפרנסים באופן אחר -- על 476משמרתם במשמרת הקודש הם עומדים, לעבוד, כל אחד לפי מעמדו ומצבו, בשדה הרבצת תורה ויראת שמים ולקחת חלק בראש בהעסקנות של חיזוק היהדות בכל מקומות מושבותיהם.
יחד עם הפרחת והגדלת המוסד גדלו ג"כ ההוצאות הכרוכות בכלכלתו לכל סעיפיו, ובעת האחרונה נתרבו החובות ועלו למעלה ראש עד שמזעזעים את קיומו של המוסד ומכבידים במאד את הנהלתו והתפתחותו.
עזרה ממשית נחוצה בהקדם האפשרי.
ביום ראשון לפרשת בא, שני בשבט הבע"ל, תתקיים אי"ה החגיגה השנתית של ,מרכז הישיבות תומכי תמימים-ליובאוויטש", ואלי' עיני ההנהלה נשואות שתביא הכנסה חשובה ומסוימה בכדי להקל, על כל פנים במדה ידועה, את עול החובות ולתת את האפשריות לנהל עבודת המוסד להבא, בעזה"י.
בַכָל האפשריות בהכנות להתגיגה השנתית, לבוא ולהשתתף בחגיגה זו ולתרום ..
תרומת הקודש בלב נדיב וביד פתוחה, ולהשפיע גם על ידידיהם ומכיריהם בכיוון
וכבר מובטחים אנו מחז"ל, אשר גדולה זכות החזקת לומדי תורת חיים, דברי אלקים חיים, מקור חיים -- להגן על כל העושים והמעשים ושיתברכו בכל מילי דמיטב, בבני חיי ומזוני רויחי.
בברכה שימלאו משאלות לבבם לטובה ונזכה כולנו לראות בהרמת קרן התורה וקרן ישראל סבא ולגאולה קרובה אמתית ושלימה ע"י משיח צדקנו
== ==? - 477ב"ה, עשרה בשבט, הילולא דכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, תשייד 478= כ"ק מו"ח אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין -- האַט ער משפיע געווען ברכה והצלחה צו אַלע וועלכע האָבן זיך געווענדעט צו אים, ובפרט צו די וועלכע האָבן גענומען או אַנטייל אין זיין הייליקער אַרבעט.
479ב"ה, ט"ו מ"ח, ה'תשט"ז ברוקלין, נ. י.
480(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
481ב"ה, ז' אדר, ה'תשטיז
ברוקלין, נ.י. לכל חובבי תורה ומצות ואנ"ש בפרט, בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
הישיבה תומכי תמימים בלוד באה"ק ת"ו, כולל -עולי "רוסיא ועולי אחינו הספרדים, וסניפיי -- שנוסדו על ידי כ"ק מו*ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע,
תיל גדלה ופרחה בכמות -- במספר התלמידים, כ"י -- ובאיכות - לימוד התורה והמאור שבה ביראת שמים טהורה ובחינוך התלמידים שי' מתאים לרצון מייסדה.
וככל מילי דקדושה, אשר כפסק תורתנו תורת חיים -- מעלין בקודש, הנה עולה הישיבה ומתרחבת, ובפרט בתקופה האחרונה -- לרגלי הצורך החיוני לפתוח דלתות הישיבה לרחבה בשביל העולים החדשים, בשביל. עולי מארוקו וכו", שהכנסתם לתוך הישיבה הוא ענין של הצלת נפשות ממש שלא ישארו בחוץ ח"ו. וצו השעה ופקודתה היא -- להרחיב מקום אהל הישיבה, אהלה של תורה ואהלה של תפלה, ולחזק יסודותיו. 0
ולמותר להאריך בצוק העתים, אשר, בעוה"ר, הנה דוקא בהיכלי התורה והתפלה שורר הדוחק ביתר שאת וביתר עז. ואם בצער הראשונים אנו מצטערים -- על אחת כמה וכמה בצערם של האחרונים, אלה הדופקים על דלתות הישיבה,
אי לזאת נאלצה הנהלת הישיבה תומכי תמימים דלוד לשלוח שדיר לעורר את אחב"י לבוא לעזרת הישיבה בשעת מצוקה זו,
ונשען על מאמר חז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, אלו אחינו בני ישראל אשר לבם ער הוא לתורה ומצותיי,
באתי אליהם בשורותי אלו בבקשה כפולה ובזירוז -- לקבל את שד"ר הישיבה בסבר פנים הראוי ולהתנדב כיד ה' הטובה עליהם, בעושה ובמעשה, בממונם ובטרחתם, להרים עזרה ממשית ומהירה לישיבת תומכי תמימים בלוד.
וידוע גודל הזכות דהחזקת תורה דרבים, ובפרט החזקת ישיבות ות"ת כ"ק מו"ח אדמו"ר, העומד ומשמש במרום ונושא וינה ותפלה בעד כל אחד ואחת מהמשתתפים בעבודתו הק',
אשר השתתפות זו היא צנור וכלי להמשכת וקבלת ברכות השיית בכל המצטרך מנפש ועד בשר. והכל לפי רוב המעשה -- בריבוי הכלים ריבוי הברכה וההצלחה.
482= = פלאָנצונג דאָ אין יאַר ה'תיש -- דורך כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"עי .
483ב"ה, עש"ק אחר חצות -- פ' כי יפלא ממך דבר גו' וקמת ועלית. ה'תשי"ז ברוקלין, נ. י.
אל כל משתתפי כינוס השנתי הראשון של התאחדות תלמידי הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש דארצות הברית*
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
בנועם נתקבלה בשורתם הטובה על דבר הכינוס הראשוז של התאחדות תלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש דארצות הברית, וקביעות זמנו לש"ק פ' שופטים ושוטרים ויום שלפניו ושלאחריו.
דבר משנה בסנהדרין, אשר כנוס לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם. ואמר הכתוב ועמך כולם צדיקים.
ואף שכמה חייבין אית בהו בישראל, וכקושית הזהר -- לך לך -- בכתוב זה,
הנה כל אדם מישראל מלא מצות הוא, וכהודעת חז"ל, ומבואר בתורת דא"ח, אשר צדיק הוא ע"ש צדקה, וכל המצות נקראו צדקה וכמש"נ כי כל מצותיך צדק,
כי ענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים, העני דלית לי' מגרמ" כלום, -
-- כן הארת גילוי אלקותו ית' למטה בשפלים, שזהו בחי' דירה בתחתונים, צדקה היא.
והדירה בתחתונים נעשית על ידי המצות. וזכאין אינון צדיקייא דקורבא דילהון איהו שלמא בעלמא ג"כ, והנאה לעולם,
דהרי מטרת כינוס מקיימי מצות היא להועץ ולסייע זה את זה בעניני תורה, עבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, אשר הכינוס וההתיעצות בזה יסוד ועיקר גדול הוא,
וכמבואר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה איתא כו' מאן דאיהו זעיר איהו רב,
ואיך שהסכם הרבים יש לזה חיזוק הרבה כו' והתחברות הרבים הוא אתדל"ת שמגיעה למעלה מעלה עד רום המעלות, 484כי בחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה.
ובלשון רבנו הזקן:
ע"י ההתכללות והחיבור נמשך ממקום עליון ביותר, ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה.
ולכן לא יבצר מהם ולא יפלא מהם -- מכינוס שכזה -- דבר,
כי, כנ"ל, אתדל"ת זו מגיעה למעלה מעלה, וקמת ועלית, הילוך אמתי -- בלי גבולי -- שעי"ז מגיעים אל המקום אשר יבחר, מקום בחירה האמתית, שאין מעכב על ידו.
ויה"ר אשר החלטות הכינוס והתוצאות שלו יָרבו התורה והמצות בתחתונים, הנגלה והפנימיות שלהם, על ידי הפצת המעינות חוצה,
וכאו"א מאתנו וכל ב"ב, בתוך כלל ישראל -- שליט"א -- יכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה,
בברכת הצלחה בעבודה בפועל 485גולה אחר גולה, איין גלות נאָכן צווייטען, האַבען די ישיבות תומכי תמימים דורכגעמאַכט, אין מערערע ערטער אין רוסלאַנד אַליין, ארץ ישראל ת"ו, פולין, לעטלאַנד, ביז די השגחה עליונה האַט איבערגעפלאַנצט די צענטראַלע ישיבה אין אַמעריקא מיט זיבעצען יאָר צוריק.
486(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
487הנהלת ישיבת קרית גת מסונפת לישיבת תו"ת בלוד
ואני תפלה, אשר חפץ ה' בידם יצליח לבסס הישיבה ולהרחיבה, הן בכמות (מספר התלמידים) והן באיכות (רמת הלימודים),
אשר בכל עת ובכל מקום נצטוינו על תלמוד תורה ביראת שמים ו(גדול) תלמוד שמביא לידי מעשה, לימוד על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים כו', ועל אחת כמה וכמה בדורנו זה דעקבתא דמשיחא חושך כפול ומכופל, שזה עוד מגדיל ביותר וביותר ההכרח דנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זו פנימיות התורה, ואף כי בארצנו הק' ארץ אשר עיני הוי' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה,
והבטיחונו חז"ל לפום גמלא שיחנא, אשר נותן התורה ומצַוה המצוה הוא המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, ונותן היכולת הכח והאפשריות למלא צוויו, ולא עוד אלא גם בשמחה ובטוב לבב, וכדברי חזיל וכן לדבר הלכה (שבת ל, ב
ויהי רצון אשר, כתחילת התוספתא שם, תשרה שכינה במעשה ידיהם מתוך שמחה של מצוה זו, ותתרבה ברכת ה' והצלחתו בכל עניני הישיבה האמורה, וזה 488ישמש. ג"כ צנור וכלי לברכת השי"ת והצלחתו בכל הענינים, גם הפרטיים, של התלמידים הר"מים הר"י ההנהלה והתמכין דאורייתא, הם ובני ביתם שיחיו.
בכבוד ובברכה לבשורות טובות מהצלחתם מופלגה בכל האמור
נעם לי לקרות בהפרטי-כל ע"ד ראשית פעולות משרד ישיבת תומכי-תמימים דלוד בעניני סניף זה דישיבת קרית גת, ובטוחני בהצלחתה. ומוסג"ב המחאה מהמשרד דכאן -- בתור השתתפות ראשונה.
אל קהל עדת ישורון חובבי ומוקירי תורה ומצוה 489מאשר הנני קבלת מכתבם מט' תמוז, פ'כ מהאסיפה לעניני הישיבה.
ויהי רצוז שיצליחו בעבודת הקדש, ביסוס הישיבה התפתחותה והתרחבותה, הן בכמות והן באיכות, מתאים לרצון רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, באיחוד ויחוד תורת הנגלה ותורת החסידות, חדורי אור וחיות חסידותיים,
ויקימו תלמידים ראוים לשמם, תלמידי חכמים, וכמבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן (במדבר כד, א), אשר יהיו לשם ולתהלה ולתפארת לכל בני ישראל.
ובימיהם ובימינו יזכו התלמידים ההנהלה המשתדלים וכל המסייעים לקבל פני משיח צדקנו ולומר, ראו גידולים שגידלנו.
בכבוד ובברכת הצלחה בעבודתם בקדש ולבשו"ט 490ב"ה, כ' חשון, ה'תשכ"א מאת שנה להולדת כ"ק אדמו"ר מהורשיב נ"ע ברוקלין, נ. י
אל קהל עדת ישורון חובבי ומוקירי תורה ומצוה ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
491ברוקלין הנהלת ישיבת אחי תמימים ליובאוויטש אשר ב... ד' עליהם יחיו. שלום וברכה!
נעם לי לקבל מכתבם מודיע מהטבת המצב בהישיבה הק' אחי תמימים ליובאוויטש אשר ב... ואף שבפירוש כותבים ע"ד הטבה בגשמיות, תקותי חזקה אשר כן הוא גם בנוגע למצב הרוחני.
ובפרט אשר עניני בני ישראל, הגשם והרוח יחדיו יהלכו, שהרי גוי אחד הם בארץ, וידוע פירוש רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, שממשיכים האחדות בארץ הלזו התחתונה, וק"ל.
וכיון שבעניני קדושה נצטוינו להוסיף ולהעלות בקדש יהי רצון שיתוסף בהאמור כהנה וכהנה, והרי זכות הרבים מסייעתם.
בברכת הצלחה בעבודתם הקדושה, ויהי רצון שיעשו בזה מתוך מנוחה שמחה וטוב לבב ויבש"ט 492ב"ה, יום ראשון פ' יצוה את בניו גוי ושמרו דרך ה', ה'תשכ"ג. ברוקלין, 1. י.
אל כל אחינו בני ישראל חובבי תורה ומצוה
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
בעזר השי"ת תתקיים חנוכת בנינים המרכזיים של הישיבה ,תומכי תמימים" אשר באה"ק ת"ו -- בכפר חב"ד, בחדש כסלו, הוא חדש הנסים והגאולה, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
והנני שולח ברכתי ברכת מזל טוב לכל המשתתפים בחגיגה גדולה של בית גדול זה,
ביחד עם פני' לבבית לכל ידידי ותומכי הישיבה בפרט ולאחב"י חובבי תורה ומצוה בכלל, אשר חנוכת בנינים אלה תעוררם ביתר שאת וביתר עוז להוסיף במאמצים נמרצים כדי לסיים כל הבני' בהקדם הכי אפשרי, לסלק החובות הקשורים בכל שלבי הבני' ולאפשר להישיבה להתגדל ולהתרחב בכמות ובאיכות, מתאים לדרישת וגם הכרח השעה.
ואם בכל עת ובכל מקום הי' צורך חיוני להרחיב אהלי תורה, על אחת כמה וכמה בארצנו, אשר ארץ הקדש יקרא לה ובימינו אלה -- ימי הרת עולם.
ובפרט -- הרחבת ישיבת ,תומכי תמימים" -- אשר נצטוו מאת רבותינו נשיאינו מייסדי ישיבות אלו -- לחנך את התלמידים באופן שיהיו ,נרות להאיר" עיניהם ולבם של בני ישראל למען ילכו בדרך התורה והמצוה כל ימי חייהם.
וחלילה להעלים אוזן לרוחתם ושועתם של בנים הרעבים ללחם -- לחמה של תורה, והצמאים למים -- מים חיים של תורת חיים ודופקים על דלתי הישיבה בבקשה פנימית-נפשית לקבלם ולהכניסם לתורה (ולאהבת התורה), לעבודה (זו תפלה -- ולאהבת השם) ולגמ"ח (ולאהבת ישראל).
493ובודאי שהזכרון אשר בשנה זו ימלאו מאה וחמישים שנה להסתלקות רבנו הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך,
יוסיף אומץ ומרץ בכל האמור, בתוככי כל פעולה טובה להפצת התורה (הנגלה והפנימית), בלימוד המביא לידי מעשה, עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויברך את כל המעשים והעושים, אותם ואת ביתם ואת כל אשר להם, שליט"א, בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכת הצלחה בכל הנ"ל
ב"ה, יו"ד כסלו, יום הגאולה של אדמו"ר האמצעי, תשכ"ג ברוקלין, 1.י.
אל קהל עדת ישורון חובבי ומוקירי תורה ומצוה 494(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
495ב'"ה, מוצש"ק שמות, ה'תשכייד
ברוקליז, תלמידי הישיבה הק' תומכי תמימים אשר באה"ק ת"ו ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
בהמשך להפ"ש, כוונתי - מסירת תוכנם (עכ"פ) של המאמרים והשיחות שנדברו כאן בימי חדש השביעי, שהוא המשובע בכל טוב ומשביע טוב לכל השנה, אשר בקשתי את האורחים שי' מאה"ק ת'ו -- למסור להם במיוחד,
ושתקותי אשר נמסרו כדבעי, ז. א. בדברים היוצאים מן הלב --
בא הנני בזה גם בכתובים (עכ%פ בקיצור) -- ובטח לא נצרכה אלא להעדפה וזריזות יתירה ולהיות זהיר טפי --
לזרז בנקודת המאמרים והשיחות בנוגע לפועל שלכם וה,בכן", והיא: , הוספה בהתמדה ושקידה בלימוד התורה נגלה וחסידות, הוספה ביראת ה' ובאהבת ה',
- שזהו דורש הוספה בהתבוננות בעניני תורת החסידות, מתאים לפס"ד הרמב"ם (יסודי התורה רפ"ב): הא-ל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו וכו' והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וכוי ויראה מהן חכמתו וכו' ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול וכו' מיד הוא וכו" --
ובכדי שתבוא האהבה והיראה בפועל ועד למעשה בפועל -- הרי זוהי עבודת התפלה, וכמבואר בארוכה (והאופנים בזה לכאו"א) בקונטרס התפלה, בקונטרס העבודה ובכ"מ.
ועוד וגם זה עיקר -- לעשות כל מה שביכולתם ובאפשריותם, שיתרבו תלמידים בהישיבות, לכל לראש -- ע"י היותם דוגמא חי', שירצה כאו"א להיות כמותם,
= -- 496וגם ע"י דבור בדברים היוצאים מן הלב, לפעול על ידידיהם ומכיריהם להכנס בד' אמות של תורה וד' אמות של תפלה גם יחד, ע"ד דרז'ל: אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, לימוד התורה ו(לימוד עבודת התפלה, המביא ל)עבודת התפלה. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב וסו"ס פועלים פעולתם.
והרי כל זה -- הפעולות על הזולת -- מעיקרי העבודה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא, וכדרז"ל: ואהבת את ה"'א, אהבהו על כל הבריות וכו' בכל נפשך אהבהו עד מיצוי הנפש\ '
וראה אגרת הקודש לרבנו הזקן (בתחילתו) שהביא דיעה זו לפסק הלכה למעשה.
והרי פעולה זו מוסיפה גם בהצלחה בלימוד הנגלה והחסידות ובעבודת התפלה, וכמאמר רז"ל ע'פ מאיר עיני שניהם ה' כי יאר ה' פניו אליהם אור פני מלך חיים.
בהנ"ל - לימוד התורה ועבודת. התפלה" וצדקה (רוחנית. עס רעהו, להכניסו. לדי
אמות של תפלה ותורה), שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. בברכת הצלחה בעבודת הקודש, לימוד .תורתנו הקדושה ועבודת התפלה (שהיא ' > במקום קרבן), ועבודת הצדקה (ששקולה כנגד כל הקרבנות) -- ובמיוחד כשנעשה כ"ז בארץ ישראל, ארץ הקודש. -- המצפה לבשו"ט מפעולות כאו"א מהם בכל האמור, ומהצלחתו בזה ובפרט ע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר: יעדער 497יחיד איז א רבים, - והרי עומדים אנו לפני כ"ד טבת, יום ההילולא של כ"ק רבנו הזקן, בעל התניא -- פוסק בנסתר דתורה -- והשלחן ערוך -- פוסק בנגלה דתורה -- נשיאינו, וגופא בתר רישא אזיל -
וחותם בברכה ללכת מחיל אל חיל להעלות בקודש
ב'"ה*, עש'ק בראשית ברא - בשביל התורה ובשביל ישראל -- ה'תשכיג. = ברוקלין, נ. י.
כבוד הנהלת ישיבת תורת אמת בירושלים עיה"ק ת"ו
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
במענה לההודעה על דבר. קביעת יום הנחת אבן הפנה לבניני הישיבה הקי תורת אמת, \
יהי רצון שתהי' ההנחה בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים, בניני בית גדול אשר יגדלו בו תורת אמת, הנגלה והפנימית גם יחד, וגם יגדלו בו תפלה.
אשר היא המביאה שיהי' הלימוד אמת ובר קיימא, ומביא לידי מעשה, כי על ידה יראת ה' היא אוצרו של הלומד.
ובפרט בדורנו דרא דעקבתא דמשיחא, אשר תפקיד הישיבה הוא לא רק לימוד התורה כי אם -- ועיקר -- חינוך על יסודי התורה והמצוה, חינוך פנימי ואמיתי, אשר לא יחת מפני כל רוחות שבעולם (ל' העלם והסתר) ויעמוד בפני כל נסיונות, 498ואם בכל. מקום הדברים אמורים, עאכו"כ בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וביחוד בירושלים עיה"ק, אשר שמא מילתא היא, יראה שלם -- שלימות היראה -- וכפירוש רבנו הזקן -- בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשלחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה).
והרי הוראת תורתנו תורת חיים היא גם נתינת כח וסיוע מלמעלה לקיים הציווי.
ויהי רצוז שיתקדם הבנין בזריזות הדרושה ועד לגמרו בפועל, והעיקר -- שיתמלא הבית כולו אורה זו תורה, תלמידים מקשיבים מתאימים לרצון רבותינו נשיאינו, מיסדי הישיבה, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
ואשרי חלקו של כל אחד ואחד המשתתף במפעל הנעלה האמור, השתתפות בממונו וכן בגופו (ע"י השפעה על ידידים שגם הם יעשו ככה),
וע"פ האמור הרי זה ענין הכולל שלשת העמודים תורה, עבודה (תפלה) וגמ"ח - גם יחד,
בהחגיגה, בתוככי כל המסייעים. להמפעל בעבר הווה ובעתיד שליט"א
. . . ורבותינו נשיאינו, שהם גם נשיאי ישיבות תומכי-תמימים לסניפיהם בכל מקום ובכל זמן, ועומדים במרום ומעוררים רחמים רבים בעד הצלחת מוסדות אלו, הן בכמות והן באיכות, ימשיכו הברכה וההצלחה בסניף אחי תמימים אשר בראשון לציוז בתוככי מסגרת ישיבה המרכזית אשר באה"ק ת"ו,
ואשרי חלקם של כל אחד ואחת מאנ"ש שיחיו על אתר ובכל מקום אשר יסייעו בזה ככל יכלתם, ומתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך קירוב הלבבות, כמבואר בארוכה בקונטרס החלצו לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) וכ"ק מו"ח אדמו"ר בהוספה שם*, מיסדי ומנהלי ישיבות אלו, ויתברכו בכל טוב, ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה וכמה פעמים ככה -- לרוות רב נחת חסידותי אמתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו, הבנים והבנות גם יחד, -- מתאים לתכגיות ישיבות תומכי תמימים ומוסדות בית רבקה.
בברכת הצלחה בכל האמור ולבשורות טובות (ממכתב י"א אייר ה'תשכ"ה+) 499ב"ה, ט"ו טבת, ה'תשכ"ח 500בכבוד ובברכה להצלחה מופלגה ולבשורות טובות
ב"ה, כ' מרחשון, ה'תשל"ב ברוקלין, נ. י,
אל קהל עדת ישורון חובבי ומוקירי תורה ומצוה
ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
501(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
502ב"ה, מוצש"ק וירא, כ' מרחשון, ה'תשל"ג ברוקלין, 1. י.
אל קהל עדת ישורוז חובבי ומוקירי תורה ומצוה 503ותבוא עליהם ועל בני ביתם שיחיו ברכת ה' בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות
ביה, כיף במנחם אב, ה'תשמ"ב
ברוקלין, נ. י כבוד המשתתפים בחגיגת מלאת שבעים שנה ליסוד ישיבת ,תורת אמת" ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
לרגל חגיגה מיוחדת זו, ושמחת התורה בשמחת אכסניא שלה -- ישיבת תורת אמת בירושלים עיר הקודש,
הנני מתכבד להשתתף בשמחה האמורה, שמחתכם שמחתנו ושמחת כל תומכי תורה בכל מקום שהם, תומכי' בממון בגוף ובנפש.
תמיכה ע"פ התורה -- שהיא באופן דמעלין בקודש, הלוך והוסיף. ופותחין בדבר מלכות בזה, מאן מלכי רבנן -- מייסדי ישיבה זו ומנהלי" --
וז"ל כ"ק אדמו"ר מיסדה הראשון -- בעידוד תומכי' ,לבוא לעזרת המוסד הנעלה ישיבת תורת אמת, אשר יסודתה בהררי קדש, וכל המשתדל בענין הגדול הזה יתברך מהש"י בכל הטוב, וימלא משאלות לבבם לטוב להצליח בכל הענינים בגו"ר".
ואחריו בנו יחידו ממלא מקומו כ"ק מו"ח אדמו"ר ,הכו יד עזרה להחזיק ידי לומדי-תורה, האצילו ברכה מפרי עבודתכם ברוח ובפועל עבור המוסד הנשגב, הישיבה והת"ת תורת אמת בעיהיק תיו.
אנא אחינו הנכבדים חושו מהרו בעזרתכם ושלחו נדבת לבבכם הטובה, ובגלל זאת יברך השם יתברך אתכם, ביתכם וזרעיכם בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר".
50406 לקוטי הוספות / ט"ודח"ן אלול שיחות ובמיוחד אשר חגיגת שבעים שנה היא, וידוע תוכן מחז'"ל (הוריות יג, ב אשר לימוד של שבעים שנה -- לימוד בשלימות הוא, :
ובודאי, מדה כנגד מדה, גם ברכות השם, כדברי רבותינו נשיאינו מייסדי. הישיבה -- בשלימותן תבואנה.
וזה גם יקרב ויחיש קיום חזון ישעיהו, נביא הישועה והגאולה, אשר חזה על יהודה וירושלים
,בי מציוז תצא תורה ודבר ה' מירושלים",
בגאולה האמתית והשלימה ע"י ,השם אלקיך המעלך מארץ מצרים" -- כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, במהרה בימינו ממש.
בכבוד רב ובברכה
ב"ה, ג' תמוז, ה'תשד"מ
ברוקלין, נ. י. . תלמידי תלמוד תורה -- ליובאוויטש לוד ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
במענה לההודעה עיד חג הסיום של התלמוד תורה ביום ט"ו תמוז הבע"ל,
יהי רצון שיהא חג הסיום -- חג התחלה טובה בתוספת התמדה ושקידה בלימוד התורה (הנגלה והחסידות) -- בהקדמת התפלה,
התחלה טובה ע"י כאו"א מתלמידים המסיימים, בתוככי כל תלמידי ישיבות תומכי תמימים בכל מקום שהם, שליט"א,
וההוספה ב(גדול תלמוד) שמביא לידי מעשה (קיום המצות) -- תוסיף בהידור בקיום המצות,
וכציווי תוה"ק להעלות בקודש.
וע"פ תורת הבעשיט המפורסמת, אשר ,כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם",
עאכו'כ חגיגת סיום ביום מסוים -- בסמיכות לחג הגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר -- 505ובלשון הרמב"ם גורם לעצמו ולעולם תשועה והצלה. ועד בוא משיח צדקנו ולאחרי בואו
יקויים בכאו"א מכם ובנו כולנו ובכל אחב"י, שליט"א: וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ.
בברכת הצלחה בכהנ"ל ובברכת חג הגאולה
פתיחה* 506(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
507(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
508(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
509(משיחה לעסקני ישיבות תת"ל יום הי, זי כסלו, ה'תשי"ב)
ב"ה, כ"ז טבת, תשי"ב ברוקלין
לתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ב... שלום וברכה! במענה על שאלת רבים מהתלמידים שיחיו:
ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, אשר בברכה נאמר הלשון גשמי ברכה, וכמו שגשם מועיל רק אם יורד הוא על שדה חרושה וזרועה, כן הוא גם ענין הברכה שצ"ל מצד מקבל הברכה, חרישה וזריעה, אלא שאח"ז גם בזריעה הקטנה לפ"ע, ממשכת ברכה והצלחה גדולה ומופלגה.
510ובנוגע לבני תורה ותלמידי הישיבות, הנה החרישה היא שמירת סדרי הלימוד בדיוק בהישיבה אף שלפעמים גורם זה מיעוט בשינה או באכילה ושתי/, והעיקר -- היפך הרצון לעצלות ולאי התמדה המתאימה ולאי שקידה.
וזריעה -- היינו לימוד בשקידה והתמדה המתאימה, וכשישנה הכנה זו, אזי ממשכת הברכה והצלחה בהשכלה והבנה והשגה.
כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, אזכירם להצלחה בתלמוד תורה ביראת שמים ובודאי הּם מצדם יעשו בהנ"ל.
בטח אומרים הם תהלים בכל יום לכה"פ כפי שנחלק לימי החודש, וגם לומדים בכל יום עכ"פ איזה פסוקים מפרשת השבוע.
בברכת תלמוד תורה ביראת שמים בהצלחה
שיחת כ''ק אדמו''ר שליט'"א לקבוצת תלמידי בית טספר למלאכה בכפר חב''ד שיחיו - (שבאו לשהות אצל כ''ק אדמו''ר שליט''א בחגה'יש) החוזרים לאח'יק ת'יו - בחדרו -- יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יו''ד סיון ה'תשלייט
השי"ת יברך את כאו"א מכם בכל המצטרך, הן בגשמיות והן ברוחניות,
ולהיותכם תלמידים של מוסד על טהרת הקודש, שתתחיל הברכה בנקודה העקרית -- לימוד התורה, נגלה וחסידות, בהתמדה ובשקידה, ובהצלחה רבה.
וכדי שתהי' הצלחה (כדבעי, ועאכו"כ הצלחה) רבה בלימוד התורה, צורך לזה בהקדמת עבודת התפלהי, ובימות החול -- מה טוב גם לתת לצדקה: (בל"נ) פרוטה אחת או פרוטות אחדות, בבוקר לפני: תפלת שחרית.
511ושהלימוד יביא לידי מעשה* -- קיום המצוות בהידור.
והיות אשר זכיתם ואתם נמצאים בארה"ק, ,ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה** -- תעשו כל זה בקדושה יתירה, יותר מזו שבחו"ל.
וכל זה גם יוסיף בברכת ה' בכל המצטרך לכם, ולכל המשפחה שי' של כאו"א מכם -
כמ"ש* ,בחוקותי תלכו" (שזהו ג"כי לשון של הבטחהיי), וכפירוש רש"י (מתו"כ) ,שתהיו עמלים? בתורה", ,ואת מצוותי תשמרו", שזה רומז למלית, ,ועשיתם אותם" -- מ"ע?,
ויקויימו כל הברכות המנויות להלן בפרשה, כולל (ומתחיל) ,ונתתי גשמיכם בעתם"?י, כפירוש מורנו הבעש"טיי שגם הגשמיות תהי' בעתה ובזמנה,
ז א. הצלחה רבה ומופלגה לנצל הגשמיות וטכל הדרוש. לעניני טוב וקדושה, כולל גם ההלכה:י ,כל מעשיך יהיו לשם שמים":י, ו,בכל דרכיך דעהו"י,
עד ל,ואולך אתכם קוממיות"*י, ש,לא להתבייש מפני בני אדם המלעיגים""'.
שכאו"א מכם יהי' חסיד יר"ש ולמדן, ומפיץ ,נר מצוה ותורה אור"יי בכל מקום שידו מגעת.
תמסרו פ"ש לכל החברים שי' שלכם בהמוסד, ולכל בני המשפחה, ותמסרו להם ג"כ הנקודה מכל האמור -- שכל אחד ואחת יתקדמו וילכו ,מחיל אל חיל**י בתורה ומצוות, 512ויתברכו מהַ' מקור כל הברכות, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות.
כדי לקשר את כל זה תיכף במעשה בפועל -- אתן לכל אחד מכם דולר (שקל) אחד, וכשתחזרו לארה"ק תחליפוהו בלירות ישראליות, ותתנו לצדקה השייכת לחינוך על טהרת הקודש.
[נתן לכאו"א מהנוסעים שיחיו שטר של דולר. להמדריך שי" -- כנ"ל, ועוד דולר הוספה ,בתור מדריך"].
יה'"יר שתמסרו פ"ש מכאן בבואכם שמה, ואחרי כן תבשרו בשורות טובות מהתם להכא.
שיחה להשלוחים שיחיו הנוסעים לאוסטוליא יוס א' פ' תרומה -- לי שבט אדר''ח אדר, ה'תש'ימ - 513(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
514[נתן לכאו"א מהשלוחים שיחיו: ספר לקו"ש כרך ט"ו (בראשית), לקו"ש פי משפטים שנה זו, שלשה שטרות של עשר לירות ישראליות, ושלשה שטרות של עשר דאלאר דאוסטרליא.
515ברכת כ''ק אדמו''ר שליט'א להת' השלוחים שיחיו הנוסעים לישיבה גדולה ד''מיאמייי - יום ד', כ''ה ניסן ה'תשמייא. איר זאָלט פאַרן געזונטערהייט,
ברכת ב''ק אדמו'ייר שליט'א להת' השלוחים שיחיו הנוסעים לישיבה גדולה ד''לאט אנדזעלעט'' וישיבה גדולה ד''ניו הייוון'' -- *ום ה', כ''ו ניסן ה'תשמי'א.
516ברכת כ''ק אדמו''ר שליט'/א לתלמידים-מסיימיס דישיבת אור אלחנן -- תב'ד, לאס אנדזעלעס, קאליפארניא -- יוס א' פ' בהעלותך, י' סיון, ה'תשמי'ג, אחרי תפלת מנחה.
איר זאָלט פּאַרן געזונטערהייט.
517ברכת ב''ק אדמו''ר שליט''א לחלק מהת' השלוחים שיחיו (שבאו לכאן על ר''ה ויוהכ''ם) הנוסעיס חזרה לישיבה גדולה דקסבלנקה, מרוקו - יום א' פ' ברכה, *''ג תשרי, ה'תשמייב -
איר זאַלט האָבן א נסיעה כשורה ובהצלחה רבה.
הערות
עמוד 470
- 120. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. ב"ה, י"ב אדר שני, ה'תיש"א
- 3. בימים מקדם הנה מתפקידי הישיבות והתלמוד תורות הי' בעיקר לימוד התורה והשגשוג בה. וקיום המצוות בפועל ושמירת מנהגי ישראל הי' מובן בדרך ממילא לכל בן ובת בישראל על ידי החינוך שנתחנכו בביתם ובהסביבה ששם היו באותז השעות שלא היו בין כתלי בית המדרש והישיבה.
עמוד 471
עמוד 472
עמוד 473
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 43
עמוד 474
- 1. 1% לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. ב"ה, טו"ב טבת, ה'תשי"ב ברוקלין, 1. י.
- 3. ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עמוד 475
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 15
- 2. *) אג"ק שלו ח"י ע' שס. המו"ל.
- 3. תשיעי בכסלו: יום הלולא של אדמו"ר האמצעי. ישורון: ראה לקו"ת נצבים מה, א. הזריעה והנטיעה: ראה לקו"ת בחוקותי מט, ד.
עמוד 476
- 6. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. והנני פונה בזה לכל חובבי ומוקירי תורה ומצוה בבקשה ודרישה לסייע ולעזור
- 3. מקור חיים: ראה הקדמת תו"ח. מאמר כי עמך מקו"ח ה'שית.
- 4. 6-2
עמוד 477
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 177
עמוד 478
עמוד 479
עמוד 480
- 40. לקוטי הוספות / ט"ודח"י אלול שיחות
עמוד 481
עמוד 482
- 1. 2+ לקוטי הוספות / ט"ו"ח"י אלול שיחות
- 2. ב"ה, י*ג אלול, התשטיז ברוקלין, נ. י. לאחינו בני ובנות ישראל ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
- 3. בברכת כתיבה וחתימה טובה
עמוד 483
- 1. לקוטי הוספות / ט"ודח"י אלול שיחות -43
- 2. *) ראה גם לקו"ש חייד ע' 343 ואילך. המו"ל.
- 3. בסנהדרין: עא, ב.
- 4. לך לך: צג, א.
- 5. וכהודעת חז"ל: עירובין יט, א. -- ולהעיר מתו"א פ, ג וברכות נז, א וז'יח רות פג, בי בתורת דא"ח: בכ"מ. ומהם בד"ה כל ישראל בס' המאמרים -- תרכ"ו. וראה תו'א סג, ג. וזכאין אינון: זח"א רת, א.
- 6. בד"ה איתא: נדפס בהוספה לקונטרס החלצו. וראה ג"כ דייה החלצו שם*.
- 7. *) נדפסו בסה"מ תרנ"ט ובהוספות שם. המו"?.
עמוד 484
- 4. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. ובלשון רבנו הזקן: תו"א ס"פ נח. וראה ג"כ תורת חיים שם. מקום בחירה: ראה לקו"ת אמור לח, ב.
- 3. ב"ה, טו"ב אלול, ה'תשי"ז ברוקלין, 1. י.
- 4. לכבוד עסקני הציבור, חובבי תורה ונדיבי עם ה' ה' עליהם יחיו שלום רב וברכה!
עמוד 485
עמוד 486
- 46. לקוטי הוספות / ט"ו"ח"י אלול שיחות
- 2. ב"ה, יו"ד כסלו, ה'תשי"ח ברוקלין, 1. י.
- 3. אל אחינו בני ישראל חובבי ומוקירי תורה ומצוה ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
עמוד 487
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 7
- 2. ב"ה, כיז אדר ב' ה'תשי"ט ברוקלין, 1. 2
- 3. ה' עליהם יחיו שלום וברכה: הנני מאשר קבלת מכתבם מי"ט אדר שני והקודמו עם המצו"ב,
עמוד 488
- 48. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. ביה, א' כסלו, ה'תש"כ ברוקלין, 1. י.
- 3. ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עמוד 489
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות. 1-99
- 2. בכבוד ובברכה
- 3. ב"ה, ט"ו תמוז תש"כ
- 4. ברוקלין, 1. י. הנהלת ישיבת קישינוב קרית גת סניף ישיבת תומכי תמימים דליובאוויטש בלוד, ה' עליהם יחיו. שלום וברכה:
עמוד 490
עמוד 491
עמוד 492
- 2. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. יצוה את בניו גר: (מכאן אשר) אכרהם הי' מלמד לבניו תורה (ב*"ר ותנחומא ס"פ ויגש). ושמרו דרך -- זהו עסק התורה (אור התורה לאדמו"ר הצ'צ עה'פ. עיי"ש).
- 3. בחגיגה גדולה: ראה מדרזיל עה'פ משתה גדול (וירא כא, ח).
- 4. בית גדול: ראה מגילה כז, רע'א.
- 5. ארץ הקדש: ואורייתא קדושה אתקרי (זחיג פ, סע"ב).
- 6. לחורה (ולאהבת התורה): עירובין נד, רע'ב. וראה ג'כ ע"ז יט, א.
- 7. תפלה -- ולאהבת השם: ראה קונטרס העבודה פ' א-ג.
- 8. ולגמ"ח (ולאהבת ישראל): ראה רמבים הל' אבל רפייד.
עמוד 493
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 3
- 2. מאה וחמישים שנה: להעיר גם ממחז"ל: חמישים שנה נקרא עולם -- (תדבא"ר פ"ו). וראה בחיי וציוני למשפטים (בא, ו).
- 3. להסתלקות רבנו הזקן: אחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעה צלולה ומיושבת ובדבקות נפלאה (כחצות שעה י"א) במוצש"ק (דשמות) כ"ד טבת תקע"ג (הקדמת השו"ע דאדה"ז).
- 4. ה' עליהם יחיו שלום וברכה:
עמוד 494
- 1. 4% לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. בכבוד ובברכת הצלחה
- 3. *) ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 802 ואילך. ח"ו ע' 264 ואילך. המו"ל.
עמוד 495
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו"ח"י אלול שיחות - 495
- 2. ---7------
- 3. השביעי, שהוא המשובע: ויק"ר פכ"ט, ח,
- 4. לא נצרכה כו': ראה אגה"ק ס"ז.
- 5. זהיר טפי: ראה ס' השיחות קיץ היש"ת ע' בב.
- 6. ביראת ה' ובאהבת ה': שהן שרש לשס"ה מל"ת ורמ"ח מ"ע (תניא פ"ד).
- 7. האדל הנכבד . . הזה: ל' הכתוב (דברים כח, נח) העם הנכבד. ועיין תמורה ג, ב. וצ"ע".
- 8. *) וראה לקו"ש חלק לד ע' 36 ואילך. המו"ל.
עמוד 496
- 1. בד' אמות של תורה: ברכות (ח, א) -- 2 נגלה ופנימיות התורה, וכמש"כ בפיה"מ להרמב"ס (בהקדמתו) שהכוונה ל,הדעת והמעשה" (ושם לפני זה בנוגע לדעת) ,והנכבד שבמושכלות לצייר לנפשר אחדות הקב"ה וכל הנלוה לענין ההוא כו' לדעתי האלקי".
- 2. ודד אמות של תפלה: ברכות (לא, ב). ועיין כתהאריזיל שער מרז"ל לברכות (ח, א).
- 3. ע"ד דרז"ל: ברכות ח, א.
- 4. דלית פולחנא כו': הובא בכ"מ וראה זח"ג רסז, א,
- 5. וכדרז"ל: בספרי עה"פ.
- 6. וכמאמר רז"ל: תמורה טז, א. וראה הקדמת התניא בסופה.
- 7. ידוע גודל: ראה אגה"ק סכ"א.
- 8. שאדם אוכל: שבת קכז, סע'א.
- 9. במקוס קרבן: טושו"ע או"ח סצ"ח.
- 10. ועבודת הצדקה: ראה אגה"ק סוסי"ב. ובקו"א דיה וצדקה דפעולת הצדקה היא פעולת נחל איתן, ח"ע.
- 11. ששקולה כנגד: תניא פל"ד. וראה סוכה (מט, ב). וצ"ע. /-
- 12. ובמיוחד כשנעשה כו': דאין תורה כתורת א"י (ב"ר פט"ו, ד) ונאמר והתפללו אליך דרך ארצם (טושו"ע ר"ס צ'ד) וצדקה כשזורעין באה"ק התחתונה כו' תומ"י כו' (אגה"ק סו"ס ח).
- 13. עפ דברי: ס' המאמרים השי"ת ע' קץ.
עמוד 497
- 1. *) מכתב זה כבר נדפס בלקו"ש חי"ט ע' 453 וע"פ טעות נכנס גם כאן. המו"ל. בשביל התורה . . ישראל: ראה תורה אור ד"ה כי כאשר השמים.
- 2. בית גדול . . תורת . . תפלה: מגילה כז, א.
- 3. אמת, הנגלה והפנימית: עיין יומא עב, ב;
- 4. יראת . . אוצרו: שבת לא, א. ושם. ועיין לקו"ת ביאור לדיה תורה ציווה ספ"ד.
עמוד 498
- 1. ₪ לקוטי הוספות / ט"ודח"י אלול שיחות
- 2. הו טרה ה הפר הה0 0 0 660-6-0 70 = בכבוד. ובברכה: לכל המשתתפים -
- 3. יראה שלס: תוד"ה הר תענית טז, א. (בראשית רבה פנ"ו, י). וכפירוש רבנו הזקן: לקו"ת ראה ד"ה וכל בניר.
- 4. *) נדפסו בסה"מ תרנ"ט. המו"ל.
עמוד 499
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 4999
עמוד 500
- 00. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
עמוד 501
- 1. לקוטי הוספות / ט"ודח"י אלול שיחות 01
עמוד 502
עמוד 505
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 55
- 2. דבתר רישא גופא אזיל -- שמסר נפשו על הפצת היהדות בכלל -- וחינוך בנ'י הכשר והטהור והקדוש במיוחד כמפורסם.
- 3. ויה"ר שיצליח כאו"א מכם וכולכם יחד להיות כתקות בעל הגאולה נרות להאיר - את עצמו ואת הבית ואת הסביבה ואת כל העולם כולו בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זו פנימיות התורה, שבהפצתה קאתי מר מלכא משיחא,
עמוד 506
- 506. לקוטי הוספות / ט"ודח"י אלול שיחות
- 2. ₪ % > %
- 6. שבת צז, א. זע קיצורים והערות לתניא ע' קא. לקו"ת לג' פרשיות כט, ג*.
- 2. זע בריף געדרוקט אין קונטרס ב' ניסן תר"ץ**. שיחת טי אדר שני ה'ת"ש (ס' השיחות קיץ ה'תייש ע' ד) אוו נאֶך.
- 5. *) אוה"ת בראשית (כרך ג') תקנב, ב ואילך. המו"ל. **) אג"ק שלו ח"ב ע' רלג ואילך. המו"ל.
עמוד 507
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו"ח"י אלול שיחות 077
- 2. * * ,
- 3. זע כתר שם טוב חלק א' (יב, ג)*.
- 4. זע תניא פרק ז: אך מי שהוא . . למלאת תאות . . ונכלל לפי שעה ברע גמור . . עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' כו'. ועייג"כ בביאור תניא להרש"ג אסתרמאן (ליקוט פירושים על תניא (קה"ת) ע' קע). 6 כתובות ריש פ"ט.
- 5. *) בהוצאת קה"ת - כא, ג (סקס"ה). המו"ל.
עמוד 508
- 08. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 6. זע קיצורים והערות לתניא ע' קכג. 7 סוטה יא, א. : 8 זע ספרא בחוקותי כו, ח. רש*י שם.
עמוד 509
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 09
- 9. ביקור שיקאַגאָ ע' ז (סהי"יש תשיב ע' 29). *) המשך השיחה נדפס בלקו"ש ח'"א ע' 63 ואילך. המו"ל.
- 3. 6-2
עמוד 510
- 1. ראה לקו"ת ברכה צו, ב. קונטרס עץ החיים פי"אזיב. פל"ג.
- 2. ע"פ מרז"ל ,כל האומר אין לו אלא תורה כו'", אלא צ'"ל ,תורה וגמ"ח* -- יבמות קט, ב. אגה"ק ס"ה (קח, סע"ב). ועוד.
- 3. ראה ב"ב י, א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס צב (,קודם התפלה* -- סתם. וראה סי' האריז"ל בויברך דוד. ואכ"מ).
עמוד 511
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 1
- 2. ₪ . .'
- 4. ראה קידושין מ, ב.
- 65. עקב יא, יב.
- 66. בחוקותי כו, ג.
- 7. ראה לקו"ש ח"א ס"ע 281 ואילך.
- 7. ואף שנאמר ,אם בחוקותי" -- מצינו אם משמש בלשון כי (רש"י ויקרא ב, יד). 8 ראה סנהדרין (צט, ב) אדם לעמל יולד כו' עמל תורה.
- 9. כלי יקר עה"פ.
- 0. בחוקותי שם, ד.
- 10. וו) ראה כש"ט (הוצאת קה"ת) סרנ"ו (לה, א).
- 2. טושו"ע או"ח סרל"א. וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סקנ"ו, סיב.
- 3. אבות פ"ב מי"ב.
- 4. משלי ג, ה
- 5. בחוקותי שם, יג. וראה פרש"י עה"פ,
- 6. שו"ע (ואדה"ז) או*ח בתחלתו.
- 7. משלי ו, כג.
- 8. ל' הכתוב -- תהלים פה, ח. וראה ברכות בסופה. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קנו.
עמוד 512
- 12. לקוטי הוטפות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. * - .*
- 3. .' . +
- 1. מתאים להכוונה שגם במשך זמן הנסיעה מתעסקים בהפצת היהדות -- באופן המתאים.
- 2. יחזקאל א, א. וראה קצוה"ע לתניא ע' עו. לקו"ש (ח"ב ע' 591 ואילך. ח"ד ע' 1323 ואילך). לקוטי לוייצ אגרות ע' רעז.
- 3. ישעי" א, כז. וראה לקו"ת ר"פ דברים. אוה"ת שם.
- 4. אבות פ"א מי"ז. .
עמוד 513
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 3
- 5. דמיני" מתברכין כולי יומי (זח"ב סג, ב. פח, א) -- כל ימי פ' תרומה,
- 6. מכילתא ופרש"י ריפ משפטים. הל' ת"ת לאדה'ז פ"ד סי"ח.
- 7. איוב יא, ו. ווואה שמו"ר רפמ"ו (דכפליים אינו מוגבל בשתי פעמים ככה. ומובן שאי סתירה מדחדל הובא באגה"ת ספ"ט).
- 8. ע'ד מחזיל שלא יעשו הר הבית קפנדריא (ברכות נד, א, וראה שם סב, ב).
- 9. להפיץ התומ"צ ולעשות לו ית' דירה בתחתונים.
- 0. בהעלותך ט, יח. ראה עירובין נה, ב: כיוז דכתיב בהו עפ ה' יחנו וע*פ ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי.
- 8. 1ן) ע"פ פתגם אדמו"ר הצ"צ בלקויש חיב ע' 621.
- 2. עקב יא, יב.
עמוד 514
- 164. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות
- 2. - .' -
- 3. - % -
- 4. ע"ד קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא, א. וראה משלי כג, יז. אוה"ת בראשית ד"יה ותקנא רחל (ריח, ב ואילך). וש"נ).
עמוד 515
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 5
- 2. *) וילך לא, יב. *י) דכל אדם הוא עולם (קטן) מלא.
- 61. ראה לקו"ת ברכה צו, ב. קונטרס עה"*ח פי'א ואילך ושם פכלה ופל"ג.
- 2. ראה ברכות בסיומה. שו"ע אדה"ז או*ח סקנ"ה ס"א. ושיני
עמוד 516
- 16. לקוטי הוספות / ט"ו"ח"י אלול שיחות
- 1. לשון ברכת כ"ק מו'ח אדמו"ר בקשר לחגה*ש -- הובא ונת' בלקו"ש ח"ד ע' 1307. ח"ח ע' 272, חי"ג ע' 158. ועוד.
- 2. שהרי בכל יום יהיו בעיניך (כ)חדשים -- פרש"י עה"פ תבוא כו, טז. וראה פרש"י עה"פ ואתחנן ו, ו (מספרי שם). יתרו יט, א. עקב יא, יג.
- 3. רחבות גדלות המוחין.
- 4. גדלות המדות.
עמוד 517
- 1. לקוטי הוספות / ט"ו-ח"י אלול שיחות 17
- 1. ברכה לג, י. וראה יומא כו, א.
- 2. הל' שמיטה ויובל בסופו.
- 3. שכ' שם ברמב"ם בהלכה לפנ"ז: ,שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כו'".
- 4. ראה תו"א מקץ לח, סע'א.
- 6. ראה לקו"ש ח"ב ע' 484 ואילך. חי"ב ע' 149. ועוד.
- 66. ע"ד הנאמר בתה*ס ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו' ודרו"ל לכם משלכם (סוכה כז, ב. וש"נ) בפנימיות (המשך וככה דבעל ההילולא -- פצ"ו ואילך).
- 7. ראה לקו"ת ברכה צח, ב.
מדרש תנחומא, ויגש י״א - הטקסט מספריא
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, לְהַתְקִין לוֹ בֵּית תַּלְמוּד, שֶׁיְּהֵא מוֹרֶה שָׁם הוֹרָאָה, שֶׁיְּהֵא מְלַמֵּד אֶת הַשְּׁבָטִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ יוֹסֵף מֵאֶצְלוֹ, הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה מַשְׁנֶה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ עוֹד יוֹסֵף חַי, וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. נִזְכַּר יַעֲקֹב בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבְּפֶרֶק עֶגְלָה עֲרוּפָה פֵּרַשׁ יוֹסֵף מִמֶּנִּי. וְאָמַר לָהֶן, יִתֵּן לָכֶם סִימָן בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנִּי וַאֲנִי מַאֲמִין לָכֶם. וְאַף יוֹסֵף נִזְכַּר בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מֵאָבִיו. מֶה עָשָׂה יוֹסֵף, נָתַן לָהֶם עֲגָלוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת הָעֲגָלוֹת, מִיָּד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתָיו. וְעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי כְּתִיב בְּאַבְרָהָם, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו, ה).
וּמֵהֵיכָן לָמַד אַבְרָהָם אֶת הַתּוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כִּשְׁנֵי כַדִּים שֶׁל מַיִם וְהָיוּ נוֹבְעִין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי (תהלים טז, ז). רַבִּי לֵוִי אָמַר, מֵעַצְמוֹ לָמַד אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב (משלי יד, יד). וְהָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה (בראשית יח, יט).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה לִמַּדְתָּ בָּנֶיךָ תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מְלַמְּדָם תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיה נד, יג).
ויקרא רבה כ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים סב, י): אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי נוֹשֵׂא פְּלוֹנִית, אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם, פְּלוֹנִית תִּנָשֵׂא לִפְלוֹנִי, כָּזָב בְּנֵי אִישׁ הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. אָמַר רַבִּי חִיָּא עַד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין הֶבֶל בְּתוֹךְ מְעֵי אִמָּן הֵם יָחַד. אָמַר רַב נַחְמָן כָּל הֲבָלִים וּכְזָבִים שֶׁבְּנֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדַאי הוּא לְכַפֵּר בְּעַד כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים. בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת, בְּמֹאזְנַיִם הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם, בְּחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ מֹאזְנַיִם, וְאֵיזֶה זֶה חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, תִּשְׁרֵי וְתִשְׁבּוֹק וּתְכַפֵּר עַל חוֹבֵי עַמָּךְ, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, דָּבָר אַחֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא מְשֻׂבָּע בַּכֹּל, גִּתּוֹת בְּתוֹכוֹ, בְּרָכוֹת בְּתוֹכוֹ, כִּפּוּר בְּתוֹכוֹ, סֻכָּה בְּתוֹכוֹ, לוּלָּב וַעֲרָבָה בְּתוֹכוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים ד׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְדִבּוּר הוּא עוֹסֵק בְּפֵירוּשׁ כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְמַחֲשָׁבָה הוּא מַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד הַתּוֹרָה – הֲרֵי כְּלָלוּת תַּרְיַ״ג אֵבְרֵי נַפְשׁוֹ מְלוּבָּשִׁים בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָטוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מְלוּבָּשׁוֹת בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה; וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן יִרְאָה וְאַהֲבָה וְעַנְפֵיהֶן וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן – מְלוּבָּשׁוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
כִּי הָאַהֲבָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִמֶּנָּה הֵן נִמְשָׁכוֹת, וּבִלְעָדָהּ אֵין לָהֶן קִיּוּם אֲמִתִּי, כִּי הַמְּקַיְּמָן בֶּאֱמֶת הוּא הָאוֹהֵב אֶת שֵׁם ה׳ וְחָפֵץ לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אִם בְּקִיּוּם רַמַ״ח פְּקוּדִין, שֶׁהֵם רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יָרֵא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אוֹ יִרְאָה פְּנִימִית מִזּוֹ, שֶׁמִּתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ, לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא, הֵם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר יְנִיקָתָם מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן וַאֲחִיזָתָם בּוֹ הוּא בְּשַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה, שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ מֵהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אַף שֶׁנִּקְרָאִים לְבוּשִׁים לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עִם כָּל זֶה, גָּבְהָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם לְאֵין קֵץ וְסוֹף עַל מַעֲלַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, פֵּירוּשׁ: דְּאוֹרַיְיתָא, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כּוּלָּא חַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם.
וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא ״אֵין סוֹף״, וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״.
הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים, וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.
בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעְתָּהּ, וּלְקַיְּימָן – כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְלַבֵּשׁ בְּכָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ.
וְלָכֵן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם; מַה מַּיִם יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ הַתּוֹרָה יָרְדָה מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וּמִשָּׁם נָסְעָה וְיָרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן רוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכוּלָּם וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בִּדְיוֹ עַל הַסֵּפֶר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁבְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶן, וַאֲפִילוּ בְּחִינַת דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלְּמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַחֲשָׁבָה, תְּפִיסָא בָּהֶן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים כָּל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכָל תַּרְיַ״ג אֵבָרֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, הֲרֵי כּוּלָּהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה׳ מַמָּשׁ, וְאוֹר ה׳ מַמָּשׁ מַקִּיפָהּ וּמַלְבִּישָׁהּ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ״, וּכְתִיב: ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשִׁים בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְלָכֵן אָמְרוּ: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא״, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא תַּעֲנוּג הַהַשָּׂגָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא, אֲפִילוּ מֵהָעֶלְיוֹנִים, לְהַשִּׂיג, כִּי אִם אֵיזוֹ הֶאָרָה מֵאוֹר ה׳, וְלָכֵן נִקְרָא בְּשֵׁם ״זִיו הַשְּׁכִינָה״; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲזַי הִיא תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים – הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵיקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם.
וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, גַּם שֶׁהִיא מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ מַלְבּוּשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּמַיִם:
שולחן ערוך, אורח חיים צ״ח - הטקסט מספריא
הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ; וְיָסִיר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הָקָּבָּ"ה שֶׁהוּא חוֹקֵר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְאִם תָּבֹא לוֹ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, יִשְׁתֹּק עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲשֹׁב בִּדְבָרִים הַמַּכְנִיעִים הַלֵּב וּמְכַוְּנִים אוֹתוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְלֹא יַחֲשֹׁב בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. הַגָּה: וְיַחֲשֹׁב קֹדֶם הַתְּפִלָּה בְּרוֹמְמוּת הָאֵל יִתְעַלֶּה וּבְשִׁפְלוּת הָאָדָם, וְיָסִיר כָּל תַּעֲנוּגֵי הָאָדָם מִלִּבּוֹ (הר"י רֵישׁ פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין). וְאָסוּר לְאָדָם לְנַשֵּׁק בָּנָיו הַקְּטַנִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס"ג וַאֲגֻדָּה פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין).
לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דָּבָר שֶׁמְּבַטֵּל כַּוָּנָתוֹ, וְלֹא בְּשָׁעָה הַמְבַטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ, (טוּר בְּשֵׁם ר"מ מֵרוֹטֶנְבֶּרְג הגה"מ פ"ד מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה.
יִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח, וּבְנַחַת, וְשֶׁלֹּא תֵּרָאֶה עָלָיו כְּמַשָּׁא וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר מִמֶּנָּה.
הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, וּלְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן בְּכַוָּנָה וְלֹא יְעָרֵב בָּהּ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ מַחְשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקָּדָשִׁים; וּמְעֻמָּד, דּוּמְיָא דַּעֲבוֹדָה; וּקְבִיעוּת מָקוֹם כְּמוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד קָבוּעַ מְקוֹמוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ וּמַתַּן דָּמָיו, וְשֶׁלֹּא יָחֹץ דָּבָר בֵּינוֹ לַקִּיר, דּוּמְיָא דְּקָרְבָּן שֶׁהַחֲצִיצָה פּוֹסֶלֶת בֵּינוֹ לַכְּלִי; וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, כְּגוֹן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, אֶלָּא שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַזְבֵּז עַל זֶה; וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב הוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, מִשּׁוּם נְקִיּוּת.
אַל יַחֲשֹׁב: רָאוּי הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ"ה בַּקָּשָׁתוֹ כֵּיוָן שֶׁכִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, כִּי אַדְּרַבָּה זֶה מַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם (שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מְפַשְׁפְּשִׁין בְּמַעֲשָׂיו לוֹמַר בָּטוּחַ הוּא בִּזְכֻיּוֹתָיו), אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ"ה בְּחַסְדּוֹ. וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי אֲנִי, דַּל וְנִבְזֶה, בָּא לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם לֹא מֵרֹב חֲסָדָיו שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהֶם עִם בְּרִיוֹתָיו.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
בראשית רבה ט״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיָּשֶׂם שָׁם (בראשית ב, ח), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר עִלָּה אוֹתוֹ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים יז, טו): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פִּתָּה אוֹתוֹ, לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְהִזְמִין אוֹרֵחַ, כָּךְ הִזְמִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, ב): אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. שִׁבְתִּי, בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן. וְקוּמִי, טֵירוּפִי מִתּוֹכָהּ. בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק, בְּאֵיזֶה זְכוּת יָעַצְתָּ לְבָרְאֵנִי, בִּזְכוּת אוֹתוֹ שֶׁהוּא בָּא מֵרָחוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מו, יא): קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי.
בראשית רבה נ״ו:י׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים ז׳ - הטקסט מספריא
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִיסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשַּׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִילוּ הוּא צוֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּונָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה׳ בְּגוּפוֹ – לָא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ, וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבִּקְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת ״קְלִיפַּת נוֹגַהּ״, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא ״עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה״, רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ רָע, רַק מְעַט טוֹב מְעוֹרָב בְּתוֹכָהּ [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל].
וְהִיא בְּחִינָה מְמוּצַּעַת בֵּין שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה.
וְלָכֵן, פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט רֵישׁ פֶּרֶק ד׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר], וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁהַטּוֹב הַמְעוֹרָב בָּהּ נִתְבָּרֵר מֵהָרָע וְגוֹבֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּקְדוּשָּׁה.
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבוּשָּׂם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא: ״חַמְרָא וְרֵיחָא כוּ׳״, אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֲזַי, נִתְבָּרֵר חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, וְעוֹלֶה לַה׳ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן.
וְכֵן הָאוֹמֵר מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבָדְחֵי רַבָּנָן.
אַךְ מִי שֶׁהוּא בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר וְסוֹבְאֵי יַיִן, לְמַלֹּאת תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים שֶׁבָּהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִדַּת הַתַּאֲוָה, הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְנִכְלָל לְפִי שָׁעָה בְּרַע גָּמוּר שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְגוּפוֹ נַעֲשֶׂה לָהֶן לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לְפִי שָׁעָה. עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב הָאָדָם וְיַחֲזוֹר לַעֲבוֹדַת ה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי לְפִי שֶׁהָיָה בְּשַׂר הֶיתֵּר וְיַיִן כָּשֵׁר, לְכָךְ יְכוֹלִים לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת עִמּוֹ בְּשׁוּבוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן ״הֶיתֵּר״ וּ״מוּתָּר״, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאָסוּר בִּידֵי הַחִיצוֹנִים שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת לַה׳.
רַק שֶׁהָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר בַּגּוּף, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה בַּהֲמִית, שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהֵן מִשָּׁלשׁ קְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – הֵם אֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַחִיצוֹנִים לְעוֹלָם, וְאֵין עוֹלִים מִשָּׁם עַד כִּי יָבֹא יוֹמָם וִיבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״; אוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא בְּאַהֲבָה רַבָּה וַחֲשִׁיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְצָמְאָה נַפְשׁוֹ לַה׳ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וְצִיָּה, לִהְיוֹת כִּי עַד הֵנָּה הָיְתָה נַפְשׁוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ בְּתַכְלִית, וְלָזֹאת צָמְאָה נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר עֹז מִצִּמְאוֹן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים כוּ׳״.
וְעַל תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה זוֹ אָמְרוּ שֶׁ״זְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת״, הוֹאִיל וְעַל יְדֵי זֶה בָּא לְאַהֲבָה רַבָּה זוֹ.
אֲבָל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא מֵאַהֲבָה זוֹ, אַף שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וַה׳ יִסְלַח לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְאֵין עוֹלִים מֵהַקְּלִיפָּה לְגַמְרֵי עַד עֵת קֵץ, שֶׁיְּבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
אַךְ הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה, אַף שֶׁיָּרְדָה וְנִכְלְלָה בְּשָׁלשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת – הֲרֵי זוֹ עוֹלָה מִשָּׁם בִּתְשׁוּבָה נְכוֹנָה, וּבְכַוָּונָה עֲצוּמָה בִּקְרִיאַת־שְׁמַע־שֶׁעַל־הַמִּטָּה, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמְרוּמָּז בַּגְּמָרָא: ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִיּוֹת כוּ׳״, לַהֲרוֹג גּוּפוֹת הַחִיצוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבוּשׁ לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, וְעוֹלָה הַחַיּוּת מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְלָכֵן לֹא הוּזְכַּר עֲוֹן זֶרַע לְבַטָּלָה בַּתּוֹרָה בִּכְלַל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת, אַף שֶׁחָמוּר מֵהֶן, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ בִּבְחִינַת הַגַּדְלוּת וְרִבּוּי הַטּוּמְאָה וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁמּוֹלִיד וּמַרְבֶּה בִּמְאֹד מְאֹד בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יוֹתֵר מִבִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. רַק, שֶׁבְּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת מוֹסִיף כֹּחַ וְחַיּוּת בִּקְלִיפָּה טְמֵאָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַחַיּוּת בִּתְשׁוּבָה,
הגהה
מִפְּנֵי שֶׁנִּקְלְטָה בִּיסוֹד דְּנוּקְבָא דִקְלִיפָּה הַמְקַבֶּלֶת וְקוֹלֶטֶת הַחַיּוּת מֵהַקְּדוּשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּזֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֵין שָׁם בְּחִינַת נוּקְבָא דִקְלִיפָּה, רַק שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ וְחַיְילוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, כַּיָּדוּﬠַ לְיוֹדְﬠֵי חֵן:
אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקוֹן – זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר״, שֶׁאָז, גַּם אִם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲלוֹת הַחַיּוּת לִקְדוּשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף בָּשָׂר וָדָם:
רש"י על ויקרא ב׳:י״ד - הטקסט מספריא
ואם תקריב. הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְכֵן וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ' (במדבר ל"ו):
מנחת בכורים. בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא בָּאָה אָבִיב — בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה, וּמִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָּאָה, נֶאֱמַר כָּאן אָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות ט'), הַשְּׂעֹרָה אָבִיב:
קלוי באש. שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָהּ עַל הָאוּר בְּאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִים, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן אֵינָהּ נִטְחֶנֶת בָּרֵחַיִם, לְפִי שֶׁהִיא לַחָה:
גרש כרמל. גְּרוּסָה בְּעוֹדָהּ לַחָה:
גרש. גֶּרֶשׂ לְשׁוֹן שְׁבִירָה וּטְחִינָה, גּוֹרְסָהּ בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת, כְּמוֹ וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ (איכה ג'), וְכֵן גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהילים קי"ט):
כרמל. בְּעוֹד הַכַּר מָלֵא, שֶׁהַתְּבוּאָה לַחָה וּמְלֵאָה בְּקַשִּׁין שֶׁלָּהּ, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים הַמְּלִילוֹת כַּרְמֶל, וְכֵן כַּרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ (מלכים ב ד'):
ואם תקריב AND IF (according to Rashi, AND “WHEN”) THOU OFFER [A MEAL-OFFERING OF FIRST FRUITS] — אם here has the meaning of כי, “when”, for this (the offering of the מנחת בכורים) is not optional, since Scripture is speaking of the meal-offering of the “Omer” which is obligatory. Similar is אם in the phrase (Numbers 36:4) ואם יהיה היובל which means: “when the jubilee will be”, not: “if the jubilee will be”, since it is bound to come (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 13 2; see also Rashi on Exodus 20:22).
מנחת בכורים THE MEAL-OFFERING OF FIRSTFRUITS — Scripture is speaking here of the meal-offering of the “Omer” (Leviticus 23:10) which is brought when the grain is in the green ears ,(אביב), i.e.. at the time of the ripening of the grain, and which was brought of barley, for it states here “אביב”, and there, too, (Exodus 9:31) it slates “for the barley was in the ears (אביב)” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 13 4; Menachot 68b).
קלוי באש PARCHED BY THE FIRE It is thus described because they roast it on the fire in the “tube of the grain-parchers (אביב של קלאים)”, for unless it was treated thus it could not be ground in the mill because it was fresh, as the term אביב green, fresh suggests (cf. Rashi on Exodus 9:31).
גרש כרמל means broken (גרוש) whilst it was yet fresh (כרמל).
גרש is an expression for breaking and grinding. — He ground it in a grit-mill. — גרש has the same meaning as the verb in (Lamentations 3:16) “and He hath broken (ויגרס) [my teeth] with gravel-stones”; and similarly (Psalms 119:20) “My soul is broken (גרסה).
כרמל — i. e., broken whilst the husk (כר) is yet full (מלא) (according to this כרמל is a word compounded of כר and מל) — when the crop is yet fresh and full in its stalks; for this reason the fresh ears are called כרמל. Similar is, (2 Kings 4:42) “and full ears of corn (כרמל) in the husk thereof”.
שולחן ערוך, אורח חיים רל״א - הטקסט מספריא
אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הַגָּה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ תָּמִיד.
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
תניא, אגרת התשובה ט׳ - הטקסט מספריא
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִיקּוּנִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, דְּבִינָה – אִיהִי תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, ״וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
דְּהַיְינוּ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, וּמוֹלִיד מֵרוּחַ בִּינָתוֹ דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים, וּבְטוּב טַעַם וָדַעַת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ״, מִשּׁוּם ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְגוֹ׳״, וְלֹא דַי לוֹ בְּאַהֲבָה טִבְעִית הַמְסוּתֶּרֶת לְבַד וְכוּ׳, וְכֵן בְּיִרְאָה וָפַחַד אוֹ בּוּשָׁה וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע – אֲזַי נִקְרֵאת ״הָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
וְהִנֵּה, עִיקַּר הָאַהֲבָה הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְכָל נַפְשְׁךָ״, שֶׁהֵם הֵם כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת, וּלְבוּשֵׁיהֶם: מַחֲשָׁבָה דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה, לְדָבְקָה כוּלָּן בּוֹ יִתְבָּרֵךְ.
דְּהַיְינוּ, הַמִּדּוֹת – בְּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ, ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״.
וְהַשֵּׂכֶל – בְּשִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הוּא עִיּוּן הַתּוֹרָה, דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקָא״:
וְכֵן הַמַּחֲשָׁבָה – בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ: וְהַדִּיבּוּר – בִּדְבַר ה׳, זוֹ הֲלָכָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ״:
וְהַמַּעֲשֶׂה – הוּא מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְזוֹ הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא״ בְּתַכְלִית הַדְּבֵיקוּת וְהַיִּחוּד, כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת אַהֲבָה וְכוּ׳. וּלְפִי שֶׁפְּגַם הַבְּרִית בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּעֲרָיוֹת, אוֹ שְׁאָר אִיסּוּרֵי בִּיאָה דְּאוֹרַיְיתָא אוֹ דְרַבָּנָן (כִּי חֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים וְכוּ׳) פּוֹגֵם בַּמּוֹחַ, לָכֵן תִּיקּוּנוֹ הוּא דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, דְּמֵחָכְמָה נָפְקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: ״אָדָם עָבַר עֲבֵירָה וְנִתְחַיֵּיב מִיתָה לַמָּקוֹם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא ב׳ דַּפִּים, לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה ב׳ פְּרָקִים וְכוּ׳״. וְהַיְינוּ, כִּמְשַׁל חֶבֶל הַנִּפְסָק וְחוֹזֵר וְקוֹשְׁרוֹ, שֶׁבִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁר הוּא כָּפוּל וּמְכוּפָּל, וְכָכָה הוּא בְּ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״ וְכוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכוּפַּר עָוֹן וְגוֹ׳״, ״וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ׳״.
וַ״עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה הוּא דְאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר – אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים״, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה:
רש"י על דברים ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
והיו הדברים האלה. וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי):
אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב (ספרי):
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
אשר אנכי מצוך היום [THESE WORDS] WHICH I COMMAND THEE THIS DAY — this day— they should not be in thine eyes as an antiquated דיוטגמא which no one minds, but as one newly given which everyone gladly welcomes (Sifrei Devarim 33:2; cf. our first Note on p. 248 in the Silbermann edition of Exodus). — The word דיוטגמא in this Midrash signifies: a royal command committed to writing.
מצוטט ב־26 עמודים
אגרות קודש 25
- כרך כה ‹ ט'תלג לקו"ש חכ"ד ע' 499
- כרך כז ‹ י'רנח לקו"ש חכ"ד ע' 500
- כרך כח ‹ י'תקפד לקו"ש חכ"ד ע' 502
- כרך ד ‹ תתקמט לקו"ש חכ"ד ע' 470
- כרך ה ‹ א'רס לקו"ש חכ"ד ע' 472
- כרך ה ‹ א'שיט לקו"ש חכ"ד ע' 473
- כרך ה ‹ א'שמז* לקו"ש חכ"ד ע' 474
- כרך ה ‹ א'שעג לקו"ש חכ"ד ע' 509
- כרך ח ‹ ב'תג לקו"ש חכ"ד ע' 477
- כרך י ‹ ג'שמו לקו"ש חכ"ד ע' 478
- כרך יב ‹ ג'תתפה לקו"ש חכ"ד ע' 479
- כרך יב ‹ ד'קנא לקו"ש חכ"ד ע' 481
- כרך יג ‹ ד'תשי לקו"ש חכ"ד ע' 482
- כרך טו ‹ ה'תשו לקו"ש חכ"ד ע' 483
- כרך טו ‹ ה'תשמז לקו"ש חכ"ד ע' 484
- כרך טז ‹ ה'תתקיג לקו"ש חכ"ד ע' 486
- כרך יח ‹ ו'תשפז לקו"ש חכ"ד ע' 487
- כרך יט ‹ ז'צח לקו"ש חכ"ד ע' 488
- כרך יט ‹ ז'שסד לקו"ש חכ"ד ע' 489
- כרך כ ‹ ז'תעב לקו"ש חכ"ד ע' 490
- כרך כ ‹ ז'תשיח לקו"ש חכ"ד ע' 491
- כרך כב ‹ ח'תקמד לקו"ש חכ"ד ע' 492
- כרך כב ‹ ח'תקנז לקו"ש חכ"ד ע' 493
- כרך כג ‹ ח'תשמו לקו"ש חכ"ד ע' 495
- כרך כג ‹ ח'תתקעז לקו"ש חכ"ד ע' 498
תורת מנחם 1
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' ויצא, ז' כסלו ה'תשי"ב. לקו"ש חכ"ד ע' 505

