שיחה ו
432שיחה ו
412 לקוטי
א מ'שטייט דאַךְ איצטער געציילטע טעג פאר חנוכה,
ועד'ז נאַך ענינים בכל מקום ומקום לפי ענינו - 433וכל המרבה הרי זה משובח -- מאַכן די כינוסים מער ווי איין מאָל, ומה טוב - מערערע מאֶל.
וברוב עם. וכל המרבה ה"ז משובח.
43444 לקוטי 435(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
43656 לקוטי
גאולה האמיתית והשלימה וכפשוטה ע'י משיח צדקנו,
און אַלע צוזאַמען וועלן גלייך גיין לארץ הקודש, ,ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה*,
הערות
עמוד 432
- 1. ו"ט כסלו, תשמ"ב
- 2. שיחות
- 3. משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ב
- 1. קדושים יט, ית.
- 2. ובפרט ע"פ פס"ד הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה'ג) שימי חנוכה הם ,ימי שמחה והלל". וראה לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך.
- 3. .היום יום" כ"ח כסלו (ע' ז).
- 7. ב. ובפרטיות ובסגנון מפורט:
- 4. ראה ,היום יום" שם. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שנח.
- 5. מלאבי ג, כד.
- 66. ראה זח"ג רכא, ב.
עמוד 433
- 1. ד נוסח ,ועל הנסים* דחנוכה.
- 8. יתרו יט, ו.
- 0. ראה אגדת בראשית פע"ט [פ]: ,שכולם נקראו כהנים בסיני שנא' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים . . כל אחד ואחד מהן כאילו כהז גדול כר". וראה בעה'ט יתרו שם: ש,ממלכת כהנים" פה .בהנים גדולים".
- 4. י"ט כסלו, תשמ"ב
- 5. שיחות 3
- 0. שבת כא, ב.
- 1. או"ח סתרע*א ס"ב.
- 2. משלי ו, כג. ושייכות פסוק זה לנרות חנוכה - ראה פרש"י ד"ה בנים -- שבת כג, ב (וראה לקו"ש חי"ז ע' 143). וראה תו"א לב, בי
- 3. תוד'ה והמהדרין -- שבת כא, ב (משא"כ דעת רמב"ם הל' חנוכה פד ה'א). ראה ב"י וב"ח לטואו"ה שם. וראה דרכי משה שם ד,אף לדעת התוסי מנהגינו נכון".
עמוד 434
- 4. שו"ת חת"ס או"ח סק"ג (הובא בהגהות חת"ס לשו"ע או"ח סתכ"ט). שו*ת שואל ומשיב מהדורא חמישאה סי"ח. ועוד.
- 5. בשלח יד, ח.
- 6. ראה לקו"ת שמיני יח, סע'א.
- 4. י"ט בסלו, תשמ"ב
- 5. שיחות
- 7. ב" ח, ב.
- 8. ראה לקו"ש ח"ט ע' 79 הערה 3.
- 9. קידושין לה, א.
- 0. דאף הן היו באותו הנס ויתרה מזו ע*י אשה הי' הנס (ראה שבת כג, א וברש"י דיה היו. פסחים קח, ב בתוד"ה היו. מגילה ד, א בתוד"ה שאף).
- 1. פסחים קו, סע"א. -- שקשור עם נרות שבת קודש, השייכים לסעודת שבת, וחייב אדם לאכול סעודת הלילה לאור הנר שהרי"ז מוסיף בעונג (דסעודת) שבת (שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א-ב) -- כשרות האכו"ש (קידוש על היין), ומבצע טהרת המשפחה -- השייכים זל"ז וכמאחז"ל (שבת קיט, בי רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ה. טושו*ע ואדה"ז או"ח ר*ס רסב) ,נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת*.
עמוד 435
- 2. יתרו יט, ב. פרש"י עה"פ (ממכילתא שם ועדיז בפרדר"א פמ"א. ויקזר פ"ט, ט. ועוד).
- 2. ו"ט בסלו, תשמ"ב
- 3. שיחות 5
- 3. וילך לא, ט.
- 4. שם יט.
- 5. ראה קידושין מ, ב. וראה הלי תית לאדה"ז פ"ד סיגדד.
- 6. נצבים כט, א. וראה לקו"ת ר*פ גצבים.
- 1. להעיר מסד*ה להבין עניו שמח"ת תשיו.
עמוד 436
- 8. ברכות ז, א ובתוד"ה שאלמלי.
- 9. סה"מ קונטרסים ת'ג ע' קד. וראה סה"מ קונטרסים חב שצו, ב.
- 0. או"ח סתקע"א ס"ג.
- 1. תענית ח, ב.
- 5. י"ט כסלו, תשמ"ב
- 6. שיחות
- 2. רמב"ם הל' תשובה פ"ז היה.
- 3. זקב יא, יב.
- 4. שופטים יט, ח,
- 10. 99-ל
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳ - הטקסט מספריא
בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.[עריכה]
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן. בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו וכו' ושהחיינו וקיימנו וכו'. וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים. שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון.
בכל יום ויום משמונת הימים אלו גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור. אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו אק"ב וצונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב. שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו. ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו.
ולא הלל של חנוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל. ושמנה עשר יום בשנה מצוה לגמור בהן את ההלל ואלו הן. שמנת ימי החג. ושמנת ימי חנוכה. וראשון של פסח ויום עצרת. אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה. ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל.
מקומות שעושין יום טוב שני ימים גומרין את ההלל כ"א יום. תשעה ימי החג. ושמנה ימי חנוכה. ושני ימים של פסח. ושני ימים של עצרת. אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה. ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג. ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל. ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור. וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים.
כיצד מדלגין. מתחילין מתחלת ההלל עד חלמיש למעינו מים ומדלג ואומר ה' זכרנו יברך כו' עד הללויה ומדלג ואומר מה אשיב לה' עד הללויה ומדלג ואומר מן המצר קראתי יה עד סוף ההלל. זה הוא המנהג הפשוט. ויש מדלגין דילוג אחר.
כל היום כשר לקריאת ההלל. והקורא את ההלל למפרע לא יצא. קרא ושהה וחזר וקרא אע"פ ששהה כדי לגמור את כולו יצא. ימים שגומרין בהן את ההלל יש לו להפסיק בין פרק לפרק אבל באמצע הפרק לא יפסיק. וימים שקוראין בהן בדילוג אפילו באמצע הפרק פוסק.
כל יום שגומרין בו את ההלל מברך לפניו. ומקום שנהגו לברך אחריו מברך. כיצד מברך יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך וצדיקים וחסידים עושי רצונך וכל עמך בית ישראל ברנה יודו לשמך כי אתה ה' לך טוב להודות ונעים לשמך לזמר ומעולם ועד עולם אתה האל ברוך אתה ה' המלך המהולל המשובח המפואר חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד.
יש מקומות שנהגו לכפול מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כופלין כל דבר ודבר שתי פעמים. ומקום שנהגו לכפול יכפול ומקום שנהגו שלא לכפול אין כופלין.
מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים כך היה. אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל מתחיל ואומר הללויה וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו עבדי ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו את שם ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל הללויה מאה ושלש ועשרים פעמים סימן להם שנותיו של אהרן.
וכן כשהקורא מגיע לראש כל פרק ופרק הן חוזרין ואומרין מה שאמר. כיצד כשהוא אומר בצאת ישראל ממצרים כל העם חוזרין ואומרין בצאת ישראל ממצרים. והקורא אומר בית ישראל מעם לועז וכל העם עונין הללויה עד שיאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני וכל העם חוזרין ואומרין אהבתי כי ישמע ה' וכו'. וכן כשיאמר הקורא הללו את ה' כל גוים כל העם חוזרין ואומרין הללו את ה' כל גוים.
הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא והם עונין אחריו אנא ה' הושיעה נא. אע"פ שאינו ראש פרק. הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והם עונים אנא ה' הצליחה נא. הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא. ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל. זהו המנהג הראשון ובו ראוי לילך. אבל בזמנים אלו ראיתי בכל המקומות מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם ואין אחד מהם דומה לאחד
שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ט - הטקסט מספריא
שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח קֹדֶם לַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַגָּה: וּמִנְהָג לִקְנוֹת חִטִּים לְחַלְּקָן לַעֲנִיִּים לְצֹרֶךְ פֶּסַח. וְכָל מִי שֶׁדָּר בָּעִיר י"ב חֹדֶשׁ צָרִיךְ לִתֵּן לְזֶה (אוֹר זָרוּעַ).
אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן, וְאֵין אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה, וְאֵין מַסְפִּידִין בּוֹ, וְאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ לְהַזְכִּיר בְּצִבּוּר; וְהַבְּכוֹרוֹת מִתְעַנִּין בּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח. הַגָּה: גַּם אֵין אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין בְּכָל חֹדֶשׁ נִיסָן. וְנָהֲגוּ שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בּוֹ תַּעֲנִית כְּלָל, אֲפִלּוּ יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ; אֲבָל תַּעֲנִית חֲלוֹם, מִתְעַנִּין. וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה וְאֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְלַמְנַצֵּחַ בְּעֶרֶב פֶּסַח וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, (מִנְהָגִים). וְנוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת קְצָת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם אַחַר הֶחָג, וְהוּא אִסְרוּ חַג, (גְּמָרָא וְרַשִׁ"י פֶּרֶק לוּלָב).
פסחים ק״ח ב - הטקסט מספריא
שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה. שְׁתָאָן חַי — יָצָא. שְׁתָאָן בְּבַת אַחַת — יָצָא. הִשְׁקָה מֵהֶן לְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵיתוֹ — יָצָא.
שְׁתָאָן חַי יָצָא, אָמַר רָבָא: יְדֵי יַיִן — יָצָא, יְדֵי חֵירוּת — לֹא יָצָא.
שְׁתָאָן בְּבַת אַחַת, רַב אָמַר: יְדֵי יַיִן — יָצָא, יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת — לֹא יָצָא. הִשְׁקָה מֵהֶן לְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵיתוֹ — יָצָא, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְהוּא דְּאִשְׁתִּי רוּבָּא דְכָסָא.
מֵיתִיבִי: אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית, אֶחָד חַי וְאֶחָד מָזוּג, אֶחָד חָדָשׁ וְאֶחָד יָשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ טַעַם וּמַרְאֵה יַיִן. קָתָנֵי מִיהַת כְּדֵי רְבִיעִית, וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוֹס יָפֶה!
אָמְרִי: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא, מַאי ״כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה״ דְּקָאָמַר — לְכׇל חַד וְחַד, דְּהָוֵי לְהוּ כּוּלְּהוּ רְבִיעִית.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ טַעַם וּמַרְאֶה. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּכְתִיב: ״אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אֶחָד אֲנָשִׁים, וְאֶחָד נָשִׁים, וְאֶחָד תִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי מָה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לְתִינוֹקוֹת בְּיַיִן? אֶלָּא מְחַלְּקִין לָהֶן
As they too were included in that miracle of the Exodus, they are therefore obligated to participate in the celebration.
Rav Yehuda said that Shmuel said: These four cups must contain enough undiluted wine to allow for diluting a significant cup. In talmudic times, people would not drink pure wine. They would dilute it with water, generally adding three times as much water as wine. If one drank them undiluted, he has fulfilled his obligation. If one drank them all at once, i.e., he poured all four cups of wine into one large cup and drank it, he has fulfilled the obligation. If one gave his sons or the members of his household to drink from them, he has nevertheless fulfilled the obligation.
The Gemara now addresses each of these rulings of Shmuel in turn. Shmuel said that if one drank them undiluted he has fulfilled his obligation. Rava said: He has fulfilled the obligation to drink the four cups of wine, but he has not fulfilled the obligation to drink in a way that expresses freedom, which is the preferable way to fulfill the mitzva, as aristocrats do not drink undiluted wine.
If one drank the four cups all at once, Rav said that he has fulfilled the obligation to drink wine as an expression of rejoicing on the Festival, but he has not fulfilled the obligation to drink four cups, which requires four distinct cups, each drunk separately. Shmuel also stated that if one gave his sons or the members of his household to drink from them, he has nevertheless fulfilled his obligation. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And this is the case only if he himself drank the majority of the cup.
The Gemara raises an objection to the above rulings from a baraita: These four cups must contain one quarter-log, whether the wine is undiluted or diluted, whether it is new or aged. Rabbi Yehuda says: It must have the taste and appearance of wine. In any event, this baraita is teaching that each cup must contain at least the amount of one quarter-log, and yet you said that each must contain enough for diluting a significant cup.
They say in response that this and that are one and the same measure. The Gemara explains: What is the meaning of the expression: Enough for diluting a significant cup, which Shmuel said? He meant that there must be enough undiluted wine for each and every one of the cups, i.e., one quarter-log of diluted wine. This amounts to one quarter-log of undiluted wine for all of them combined. A significant cup contains one quarter-log. This quarter-log is comprised of one quarter undiluted wine and three quarters water. Therefore, each cup must contain at least one quarter of one quarter-log of undiluted wine, so that one consumes a full quarter-log of liquid from each cup.
The baraita stated that Rabbi Yehuda says the cup from which one drinks must have the taste and appearance of wine. Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? As it is written: “Look not upon wine when it is red” (Proverbs 23:31). This verse proves that the appearance of wine and not only its taste is important.
The Sages taught in a baraita: All are obligated in these four cups, including men, women, and children. Rabbi Yehuda said: What benefit do children receive from wine? They do not enjoy it. Rather, one distributes to them
משנה תורה, הלכות שבת ל׳:ה׳ - הטקסט מספריא
מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית. וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית. כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו. וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת. ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך לאכול ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳ - הטקסט מספריא
הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא.
לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו לפיכך ישוב מחטאיו מיד ולא יאמר כשאזקין אשוב שמא ימות טרם שיזקין הוא ששלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'.
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה' ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונאמר ביכניהו ברשעתו כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו' וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם .
כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.
בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר ולא תונו איש את עמיתו.

