שיחה א

166שיחה א

– י"ט

א. שני הפירושים של

"קטנתי..."

על הפסוק¹ "קטנתי מכל החסדים ומכל..." מסביר אדמו"ר הזקן באגרת הקודש², אשר כתב "אחר ביאתו מפטרבורג", "שבכל חסד וחסד" שהקדוש־ברוך־הוא עושה עם האדם צריך לגרום לו להיות שפל רוח, כי החסד הוא "קרבת אלקים ממש", וככל שהחסד רב יותר, הרי זה יותר "קמיה" (לפני הקדוש־ברוך־הוא), והאדם צריך להיות בטל יותר כלפי הקדוש־ברוך־הוא "כלא ואין ואפס". ולכן אמר יעקב "קטנתי מכל החסדים...", שעל ידי כל החסדים שעשה לו הקב"ה נעשה יעקב קטן יותר בעיניו. וזוהי ההתבטלות האמיתית הנגרמת על ידי קרבה.

פירוש רש"י על פסוק זה – "נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו" – הוא פשוטו של מקרא. הוא מסביר מדוע ביקש יעקב "הצילני נא..." כאשר היתה לו הבטחה מפורשת "ושמרתיך..."³, "ואהיה עמך"⁴ – שהיה זה משום חששו "שמא משהבטחתני נתלכלכתי...". כסלו –

אדמו"ר הזקן מפרש את המילים

"קטנתי מכל החסדים..." כפי שהן

מהוות תורה – הוראה בעבודת ה',

המתאימה לכל יהודי – שגילוי החסדים

של הקדוש־ברוך־הוא צריך לגרום לו

להיות שפל רוח.

וזאת בהתאם להבדל בין האופן שבו

אמר יעקב "קטנתי" לבין האופן שבו

כתב אדמו"ר הזקן את אגרת־הקדש:

יעקב אמר זאת כתפילה ובקשה בעמדו

במצב של סכנה ובהיות ירא מעשיו –

ולכן הוא מסביר את הסיבה לפחדו

ובקשתו.

אדמו"ר הזקן כתב את האגרת "אחר

ביאתו מפטרבורג". כלומר, כאשר יצא

מסכנה, ואגרת זו מהוה, יחד עם

ההודיה לקדוש־ברוך־הוא, הוראה

ואזהרה לחסידים, "ולזאת באתי מן

המודיעים מודעה רבה לכללות אנ"ש

על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה'

לעשות עמנו .. לבלתי רום לבבם..."

– ובמצב זה מתאים הפירוש "שבכל

חסד וחסד שהקדוש־ברוך־הוא עושה

לאדם צריך להיות שפל רוח במאד".

ב. כיצד ייתכן חשש "שמא יגרום החטא" אצל יעקב ואצל אדמוה"ז?

אך יש להבין בפנימיות הענינים⁵:

כיצד ייתכן שיעקב יחשוש "שמא 166נתלכלכתי בחטא" – כיצד אפשרי ענין כזה אצל יעקב? אמנם מובן ש"התמעטו זכיותי על־ידי החסדים והאמת שעשית עמדי", כי כאשר "עושים לו נס" הרי "מנכין לו מזכיותיו"⁶ – אך זהו טעם רק לכך ש"מנכין לו מזכיותיו", אבל על־ידי כך לא נגרם שום חטא אשר יבטל את הבטחת הקדוש־ברוך־הוא⁷?

בדומה לכך יש להבין לגבי אדמו"ר הזקן:

מכך שאדמו"ר הזקן אינו מביא באגרת־הקדש עצמה רק את המילים "וזוהי גם־כן מדתו של יעקב", אלא מביא גם את ההמשך של פירוש הפסוקים "ובזאת התנצל על יראתו מפני עשו ולא די לו בהבטחתו והנה אנכי עמך... מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים כי במקלי... ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל... וכמאמר חז"ל⁸ שמא יגרום החטא שנדמה בעיניו שחטא" – מובן:

א) שפירושו של אדמו"ר הזקן ל"קטנתי..." שזוהי ההתבטלות הנגרמת על־ידי ריבוי החסדים, משום קרבת ה' – קשור לפירוש הפשוט, שהכוונה היא ליראתו של יעקב משום שנדמה לו שחטא. ב) שגם ענין זה קשור למצבו של אדמו"ר הזקן "אחר ביאתו מפטרבורג".

ויש לומר שבכך כוונתו לרמוז, שבלי להתחשב בכך שעוד בהיותו במאסר היתה בידו הבטחה מאת הבעל־שם־טוב ומאת המגיד ממעזריטש שהוא ישוחרר ויוכל להמשיך בהפצת חסידות ביתר שאת מאשר לפני כן⁹ – למרות זאת גם "אחר ביאתו מפטרבורג" הוא מבקש על כך מהקדוש־ברוך־הוא.

ואין מובן: כיצד ייתכן אצל אדמו"ר הזקן ענין של "קטנתי – שמא יגרום החטא"?

ג. מעשים קודמים עלולים להיחשב לחטא כאשר עולים בדרגה

באופן כללי ההסבר לכך הוא: כאשר עולים לדרגה גבוהה יותר, הרי דבר אשר בדרגה הנמוכה יותר לא היה חטא, נחשב לחטא בדרגה הגבוהה יותר. כלומר: לא זו בלבד שאם הוא יעשה מעשה זה עתה מחדש יהא זה חטא, אלא גם המעשה שכבר נעשה לפני כן, אשר לא היה חטא בעת עשייתו וייתכן שנעשה כך אצל יעקב ואצל אדמו"ר הזקן – הרי עתה, בדרגה העליונה יותר, דנים את האדם על מעשה זה¹⁰, ועליו לחזור על כך בתשובה¹¹.

אך אין די בכך. אמנם, בעת עשיית 167המעשה לא היה זה חטא, אך למרות זאת הוא נחשב כחטא כאשר עולים בדרגה, אך הכרחי לומר שגם בזמן עשייתו לא היה זה מעשה "חלק" לגמרי. כי אילו היה כל זאת כראוי בהחלט – לא היה צריך לחזור על כך בתשובה גם מאוחר יותר¹².

נשארת השאלה: כיצד ייתכן לומר כך לגבי יעקב, ומאוחר יותר לגבי אדמו"ר הזקן?

ד. הקטנות שבין הגדלות הראשונה לגדלות השניה

בעל ה"פנים יפות" מפרש את הענין של "קטנתי מכל החסדים" כך: בעת עליית הנשמות מעולם אחד לעולם נעלה יותר – והרי "צדיקים אין להם מנוחה... שנאמר ילכו מחיל אל חיל"¹³ – הרי לפני עלייתן לעולם הגבוה יותר הן חוזרות לדרגה נמוכה, כמוסבר בהקדמה לספר "חינוך קטן" אודות הענין של "שבע יפול צדיק וקם"¹⁴, ובלשון ה"פנים יפות": בין הגדלות הראשונה לגדלות השניה יש קטנות שניה. וזוהי משמעות הפסוק "קטנתי...": בעליות אשר עלה יעקב מחוץ לארץ לארץ ישראל, היה אצלו לפני העליה ענין של "קטנתי".

לפי זה ניתן להבין את בקשת יעקב "הצילני נא מיד אחי מיד עשו": כיון שלאחר הבטחה זו, גם לאחר העליות הקודמות, היה אצלו הענין של "קטנתי" – הוא נזקק ל"הצילני נא". כפי שמוסבר ב"פנים יפות", שלמרות שדרגת קטנות שניה גבוהה יותר מהגדלות הראשונה¹⁵, למרות זאת, כיון שבכל זאת זהו ענין של קטנות, נזקקים להגנה מוגברת.

בדומה לכך יש לבאר את הקשר שבין פירוש רבינו הזקן לבין פירוש רש"י: המשמעות של "שמא נתלכלכתי בחטא" היא מלשון "אני ושלמה בני חטאים"¹⁶, שיש פגם – קטנות – בעבודתו יחסית למצבו החדש.

וזה קשור ל"ריבוי החסדים" אשר עשה הקדוש־ברוך־הוא עם יעקב, שלא גרם אצלו רק ל"נתמעטו זכיותי", אלא שעבודת ה' שלו עצמה היא בבחינת קטנות וחסרון¹⁷, כי משום "קרבת 168אלקים ממש ביתר שאת מלפנים"¹⁸ צריכה עבודת ה' להיעשות "ביתר שאת מלפנים", ואם עבודתו איננה כך, הרי הוא בבחינת ירידה ונפילה וקטנות¹⁹.

ה. הירידה בהפצת החסידות בעת המאסר

כך יובן גם בקשר לאדמו"ר הזקן:

ידוע²⁰, שהענין של "יפוצו מעינותיך חוצה" על־ידי אדמו"ר הזקן התחיל בעיקר לאחר ביאתו מפטרבורג. עובדה זו מצביעה על ההתעלות הגדולה שאליה הגיע אדמו"ר הזקן לאחר פטרבורג יחסית לגדלות לפני פטרבורג²¹. ובין הגדלות שלפני פטרבורג לבין גדלותו, הנעלית יותר, שלאחר פטרבורג, היה אצלו הענין של "קטנתי" – מאסרו של אדמו"ר הזקן.

המאסר היה כרוך ביסורים עצומים ורבים. כפי שידועים²² דבריו של הרב מברדיטשוב לאדמו"ר הזקן בקשר למאסר: מדוע לקח אדמו"ר הזקן על שכמו כל־כך הרבה – "כל כך הרבה יסורי כלל ישראל, יסורים של מעלה, יסורי הנפש ויסורי הגוף שלך, והרי יכלו להשיג זאת באמצעות כחות מקיפים". דברים אלו אמר הרב מברדיטשוב לגבי היסורים שהיו כרוכים במאסר עצמו, ולאחר מכן – עוד היו היסורים שסבל אדמו"ר הזקן בשלוש השעות שלאחר המאסר, אשר היוו עבורו "צער גדול יותר מכל המאסר"²³.

ומובן, שבגלוי²⁴ היתה זו קטנות ונפילה אפילו יחסית לדרגת הגדלות הקודמת של אדמו"ר הזקן.

כפי שאנו רואים מדבריו של הרבי (מוהרש"ב) נ"ע²⁵, שלמרות שקשה לומר כך, בכל זאת, כך הוא הדבר, שגילוי האור אשר הגיע לאחר פטרבורג היה בדומה לדברי חז"ל²⁶ "הזית כשכותשין אותו מוציא שמנו". מן המשל מובן, שבשעת המאסר היתה 169קטנות אף לגבי התקופה שלפני פטרבורג:

כאשר כותשין זית, הרי בהיותו תחת הלחץ, אין לזית אף משתי המעלות: אין לו את המעלה המאוחרת יותר – כי עדיין לא הפיקו ממנו את השמן שעשוי להאיר את כל העולם, ואין לו את המעלה הקודמת, שהיתה לו בהיותו פרי, אשר למרות שלפני הכתישה לא יכלו להשתמש בשמנו למאור – אך הוא היה פרי מאכל. ואילו בתקופת הכתישה מאבד הזית גם מעלה זו^*.

אותו דבר מובן גם לגבי תקופת המאסר בפטרבורג. לא זו בלבד שהפצת המעיינות לא היתה אז עדיין מורחבת כמו לאחר פטרבורג, אלא שאז, בשעת המאסר, אף לא יכולה היתה להתקיים הפצת החסידות באופן שפעל אדמו"ר הזקן לפני פטרבורג.

ענין זה, שבתקופה ההיא לא היתה אפשרות להפיץ חסידות, קשור גם לאדמו"ר הזקן עצמו, כפי שמובן לגבי אברהם אבינו, כאשר לא יכול היה לקיים גמילות חסדים בהכנסת אורחים משום שלא היו כלל אורחים²⁷. וכל־שכן: כאן מדובר לגבי גמילות חסד בגשמיות ולערביים ולפני מתן־תורה – על־אחת־כמה־וכמה כאשר מדובר לאחר מתן־תורה, וליהודים, ולגבי תלמוד תורה²⁸, ואף יותר מכך: תלמוד תורה של רבים, ועל־אחת־כמה־וכמה פנימיות התורה²⁹.

ולכן הוא כתב "קטנתי...".

ו. בקשת יעקב ונשיאי ישראל חוזרת בכל שנה עבור כל יהודי

בכל שנה ושנה חוזרים על עצמם הענינים³⁰, וכיוון שכל הענינים מתחילים בתורה, לפיכך קוראים בתורה בשבת הסמוכה לי"ט כסלו³¹, או בי"ט כסלו עצמו "קטנתי מכל החסדים...".

וזוהי בקשתו של יעקב אבינו ושל נשיאי ישראל – וכמובא ב"קהלת יעקב"³² ש"נשיא" הוא בראשי תיבות "ניצוצו של יעקב אבינו" – ובמיוחד בקשתו של אדמו"ר הזקן – 170ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב".

(משיחת ש"פ וישלח תשכ"ה)