שיחה ג

215שיחה ג

תצא

א. קידושי כסף מבטאים יותר מכל את תוכן הקידושין

מן הנאמר בפרשתנו¹ "כי יקח איש אשה ובעלה... ויצאה... והיתה" לומדים² ש"האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה". כסף – לומדים מ"כי יקח איש אשה"³; מ"ובעלה"⁴ לומדים שנקנית בביאה; ושטר – נלמד מ"ויצאה והיתה – מקיש הויתה לזה ליציאתה מזה, מה יציאתה מזה בשטר, אף הויתה לזה בשטר".

למרות שהאשה יכולה להיות מקודשת בכל אחת מ"שלוש הדרכים", בכל זאת "נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף"⁵. ויש לומר שזאת

ג בהתאם לכך שקידושין בכסף הם הקנין הראשון הנלמד מן הפסוק – "כי יקח"⁶.

כיון שכל עניני התורה מדוייקים לחלוטין, אכן רואים, שבקידושי־כסף מתבטאת המשמעות הכללית שבענין הקדושין, יותר מאשר בקידושי שטר וביאה, כפי שיוסבר להלן.

ב. "העילה" היא ה"קידושין" או ה"קנין"

בגמרא⁷ יש דרך נוספת ללמוד שהאשה נקנית בכסף – מ"ויצאה חנם אין כסף⁸ – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כשיוצאה ממנו⁹) ומאן ניהו אב"¹⁰ (=ומי הוא? אב. כלומר, כשיוצאת מרשות אביה, יוצאת בכסף).

ויש לומר, שיש הבדל בהגדרת קידושי כסף, אם הם נלמדים מ"כי יקח איש אשה" שבפרשתנו, או מ"ויצאה חנם אין כסף"¹¹ – 216כדי להבין זאת, יש להקדים ולהסביר את הספק שמסתפק הגאון הרוגוטשובי¹² בקשר לקידושי כסף: "אם העילה הוא הקנין ועל ידי זה מתקדשת, או להיפך: העילה היא הקידושין ועל ידי זה היא קונה את הדבר"¹³. כלומר, האם הקידושין חלים על ידי שהאשה קונה את הכסף, או להיפך: האשה קונה את הכסף על ידי הקידושין.

הוא מביא הוכחות לשני האופנים:

ההלכה היא¹⁴ ש"היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה מגורשת... וכן ענין קידושין", ו"לשיטת הראשונים"¹⁵. ההלכה היא כך גם לגבי כסף קידושין. ולכאורה, האשה עדיין לא קנתה את הכסף (שהרי אין מדובר דוקא במקרה שהכסף נפל בתוך ד' אמותיה)¹⁶, וכיצד נעשתה אפוא מקודשת? זאת הוכחה לכך ש"העילה היא הקידושין ועל ידי זה היא קונה הדבר"¹⁷.

מצד שני הוא מביא הוכחה לדרך הראשונה, שהעילה הוא הקנין¹⁸:

נאמר בגמרא¹⁹ שלגבי קידושין "תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי", ואי אפשר להתחרט על הקידושין בתוך זמן של "כדי דיבור". הרשב"ם מפרש²⁰: "שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי דיבור ליהוו מתנה ולא להוו קידושין, אין שומעין לו, ומקודשת ואינה מקודשת".

217אין מובן: מדוע מתאר הרשב"ם מקרה שבו אומר האדם "ליהוו מתנה ולא ליהוו קידושין", ולא מקרה פשוט, שהוא חוזר בו לחלוטין מנתינת הכסף, ודורש בחזרה את הכסף מן האשה?

מכך²¹ מוכח, שבמקרה כזה הוא אכן יכול להתחרט. שהרי, בדרך כלל (חוץ מקידושין) "הלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי"¹⁹, ולפיכך הוא יכול להתחרט על נתינת הכסף, אם הוא חוזר בו תוך כדי דיבור, ואז ממילא אין היא מקודשת, כי על הקנאת כסף אפשר להתחרט תוך כדי דיבור.

רק כאשר חרטתו איננה על הקנאת הכסף, אלא על הקידושין בלבד (והבעלות על הכסף אינה חשובה לו, הוא משאירו לאשה כמתנה), אז ההלכה היא שאין שומעין לו, כי על הקידושין אי אפשר להתחרט אפילו בזמן של תוך כדי דיבור.

זוהי הוכחה לכך ש"העילה הוא הקנין", כי אילו "העילה היא הקידושין ועל ידי זה היא קונה את הדבר", הרי אפשר להסביר את הגמרא כפשוטה, שברצונו להתחרט על נתינת הכסף, ובכל זאת "אין שומעין לו", כי הקנאת הכסף נובעת מן הקידושין, וכיון שאי אפשר להתחרט על הקידושין, תוך כדי דיבור אי אפשר להתחרט על הקנאת הכסף.

רק לפי הסברה ש"העילה הוא הקנין" – שתחילת הקידושין היא הקנאת הכסף, ולכן היה אפשר להתחרט על כך כשם שאפשר להתחרט על כל קנין כסף – צריך הרשב"ם להסביר²², שכאן אין מדובר במקרה של חרטה על הקנאת הכסף, אלא במקרה של חרטה על הקידושין בלבד, והכסף נשאר כמתנה²³.

ג. ההבדל הנובע משתי דרכי הלימוד על קידושי־כסף

יש לומר, שזהו ההבדל בין שתי הדרכים שבהן ניתן ללמוד את הענין של כסף קידושין – מן הפסוק "כי יקח", או מן הפסוק "ויצאה חנם אין כסף":

בפסוק "כי יקח איש אשה" מודגשת פעולת האיש, ואילו בלימוד של "אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר" ההדגשה היא על כך שה"אדון" (האב, שהוא במקום בתו – האשה) מקבל את הכסף.

ולפיכך, אם לומדים את הענין של 218קידושי כסף מ"כי יקח איש אשה", יוצא, שהקידושין מתבצעים באמצעות נתינת הכסף על ידי הבעל – "כי יקח איש", והקידושין גורמים לקניית הכסף על ידי האשה²⁴.

ואילו אם לומדים זאת מ"יש כסף לאדון אחר"²⁵, יוצא, שאין די בנתינת הכסף על ידי הבעל וקידושין מתבצעים רק באמצעות קניית הכסף על ידי האשה, כאשר "יש כסף" – כאשר חלה בעלות האשה על הכסף.

ד. שני הענינים שבקידושין קיימים גם בקידושי ה' עם ישראל

כל הענינים בנגלה שבתורה נובעים מפנימיות התורה, וכך בעניננו:

ידוע²⁶ הפירוש הפנימי של "האשה נקנית לבעלה"²⁷, שהכוונה היא לאיחוד של הקדוש־ברוך־הוא עם כנסת ישראל (הנעשה על ידי שלושת הדרכים של כסף, שטר וביאה²⁸). וכשם שבקידושין כפשוטם בין איש לאשה קיימים שני ענינים²⁹: שייכות האשה לבעלה, והיותה אסורה על אחרים, כך קיימים שני ענינים אלו בקידושין³⁰ שבין הקדוש־ברוך־הוא לישראל: דבקותם של ישראל בה', והתרחקותם מעניני העולם הסותרים לכך – היותם קדושים ומובדלים מתאוות העולם־הזה.

וכשם שבקידושין כפשוטם קשורים שני הענינים, כנאמר ב"חובת הלבבות"³¹: "מן הנמנע ממנו שתתישב אהבת הבורא בלבנו עם התישב אהבת העולם בנו".

ה. שתי הדעות על קידושי כסף – שני אופנים בעבודת ה'

לפי האמור לעיל יובן הטעם, בפנימיות התורה, למנהג ישראל לקדש דוקא בכסף – כי הענין של פנימיות הקידושין, דבקות ישראל בה', קשור דוקא לדרגה של "כסף" – מלשון "נכסוף נכספתי" – עבודה של אהבה³², שעיקרה להביא לידי התקשרות ודבקות בה', ו"לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"³³ (=אין עבודה כעבודת האהבה).

219ולפי זה תובן המשמעות הפנימית של שתי הסברות הנ"ל לגבי קידושי כסף – אם "העילה הוא הקנין" או "העילה היא הקידושין" – אשר "אלו ואלו דברי אלקים חיים"³⁴, ושתיהן קיימות בפנימיות הענינים:

הקנאת הכסף (אהבה) רומזת לדבקות ישראל בה', וקידושין (מלשון הפרשה והבדלה³⁵) רומזים לפרישות מעניני העולם הזה. וישנם שני אופנים לגבי הענין שהוא הראשון והוא ה"עילה", בהתאם לסדר העבודה – בדרך ממטה למעלה, או ממעלה למטה³⁶:

בעבודה שממטה למעלה קודם ענין הקידושין – תחילה צריך היהודי לפרוש מתאוות ועניני העולם הזה, ועל ידי כך מתעוררת אצלו אהבה ותשוקה לאלקות (קנין הכסף)³⁷ – "סור מרע", ואחר כך³⁸ "ועשה טוב".

לעומת זאת, בעבודה שממעלה למטה הסדר הוא הפוך: לאחר התעוררות האהבה לאלקות, קנין הכסף, נוצר הקידושין – הפרישה מתאוות העולם הזה.

ו. שני סוגי העבודה מתאימים לשני אופני הלימוד לגבי קידושי

כסף

ההבדל בין שני אופנים אלו, ממטה למעלה וממעלה למטה, נובע מכך, שאלה הם שני סוגי עבודה: האופן הראשון הוא עבודה בסדר ובהדרגה, עבודה שכלית שעל־פי טעם ודעת, ולכן אי אפשר להגיע לאהבת ה' לפני ההתרחקות מאהבת עניני העולם הזה.

האופן השני הוא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, מעל להדרגה וסדר: ללא התחשבות במעמדו ובמצבו³⁹, מתמסר היהודי בדבקות לאלקות מתוך קבלת עול שמעל לטעם ודעת, ועל ידי כך הוא נעשה מופרש מתאוות ותענוגי העולם הזה.

ויש לומר, שזהו ההבדל בין שתי דרכי הלימוד של ענין קידושי כסף – אם לומדים זאת מ"כי יקח איש אשה", אשר בפרשת קידושין, או מ"ויצאה חנם אין כסף", אשר בפרשת אמה עבריה:

בפרשת הקידושין – קידושין בסדר העבודה הרגילה – צריכים תחילה להתבצע הקידושין, ההתרחקות מעניני העולם, ואחר־כך קנין הכסף – אהבה ואיחוד עם אלקות.

לעומת זאת, בענין הקידושין שבפרשת אמה עבריה – עבודת עבד, שזוהי עבודה של קבלת עול שמעל לטעם ודעת – בקידושין אלו אפשר 220להגיע להתמסרות לאלקות אף לפני ההתרחקות מעניני העולם הזה, עד אשר על ידי ההתמסרות המוחלטת לאלקות מתרחקים ממילא מעניני העולם הזה.

ז. אמה עבריה – התהפכות המדות

ביתר עמקות יש לומר, שענין זה קשור דוקא לאמה עבריה –

שני סוגי עבודה אלו הם גם בהתאם לדרגות השונות של מצב היהודי העובד: אם הוא במצב שפרישותו מתאוות העולם צריכה להיות כפשוטה, הרי עבודתו צריכה להתבצע לפי הסדר הרגיל: אין הוא יכול להגיע לדרגות נעלות יותר, לדבקות בה' ולאהבה, אלא אם כן ביטל תחילה את הרע שבקרבו, את התאוות הגשמיות⁴⁰, הוא צריך תחילה את ענין הקידושין (פרישות והבדלה), ורק אחר־כך את ענין ה"כסף" (איחוד ודבקות בה').

אבל כאשר הוא מורחק כבר מתאוות העולם הזה כפשוטן, ונדרשת ממנו דרגה נעלית יותר של פרישה – פרישה מ"טבע מדותיו", לעבוד את ה' מעל להגבלות טבעו – אז הוא יכול לבצע זאת על ידי עבודה של "מוחין דגדלות", התבוננות בעומק הלב באלקות, הגורמת להפיכת טבעי מדותיו, "שיהיה התשוקה לאלקות בשינוי ממהות תשוקתו לחמדי עולם הזה ובהתהפכות המדות"⁴¹.

לפיכך נלמד אופן זה של קידושי כסף דוקא מאמה עבריה, כי דרגת האמה העבריה היא⁴¹ שינוי ממהות למהות כעבודת האמה כפשוטה: הפיכת תבואה למאכל, מטעמים.

וכיון שב"כל נפש בפרט"⁴¹ קיימות כל הדרגות, הרי שניתן הכח להתמסר ולהתדבק באלקות לגמרי באהבה, וכך נוצרת ממילא ההתרחקות מתאוות העולם הזה, באופן של שינוי טבע המדות ממהות למהות.

ובאמצעות זאת נקנית האשה לבעלה, נוצר איחוד מוחלט בין ישראל לה', שזהו ענין הנישואין⁴², שיהיה בקרוב ממש (באמצעות עבודת האירוסין⁴² בזמן הגלות) ובביאת משיח צדקנו.