320
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
להיות כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ,עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".
וגם במדרגת הבן חילוק, שבדור המשנה. ראשונים כמלאכים. גם הבן אהוב אצלו ומשתוקק לשכר דעוה"ב, ולכן גם עי"ז אפשר להמשיכו ללימוד התורה, משא"כ בדורות שלאחרי זה, דאנו כחמורים, שאינו משתוקק לעוה"ב, ולכן לא הוזכר שכר דעוה"ב בברייתא.
ועד"ז בנוגע לחילוק השכר דאומנות ותורה בעוה"ז: בדורות האחרונים אשר כל דרך איש ישר בעיניו, ועל כל פשעים תכסה אהבה (אהבת עצמו) -- אינו ירא מפני חולי ויסורים, כיון דאין יסורים בלא עון ומאמין בעצמו שלא יכשל בזה, ובנוגע לחולי -- בטוח בעצמו ,שינהג עצמו בדברים אלו שהורינו (ואז) אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו".
משא"כ בדורות הראשונים, דור המשנה, שגם מחולי ויסורים מתירא -- ע'פ דברי המשנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך, וכן בנוגע לחולי -- אינו מאמין בעצמו ואולי יכשל ,במנהגות הרעים" ויחלה -- ולכן דוקא במשנה מזכיר חולי ויסורים.
%* %% %
ובענין הנ"ל וביאורו -- יש לקשר, כמנהג ישראל, גם סיום המסכת בראשה: האשה נקנית כו' בכסף בשטר ובביאה,
דלימוד התורה, אשר צ"ל באופן כאילו היום גיתנה מסיני, יום מתן תורה (ועד שנצטווינו: מה להלן (בעת מ"ת) באימה וביראה אף כאן באימה וביראה) הוא ענין דהאשה (המבוררת -- כדיוק התוס' -- זו כנסת ישראל) נקנית לבעלה (זה הקב"ה) וכדרז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה --
ובזה ג' דרכים -- וכנ"ל בסדר הלימוד איך ,שיזרז המלמד": בכסף -- שכר גשמי,
בשטר -- שאינו שווה פרוטה, אבל כותב לה את מקודשת לי -- מקדשה לו אסר לה אכולי עלמא כהקדש, ומאסף חרפתה -- שכר רוחני,
הערות
- 1. עד -- יתירה : רמב"ם הלכות תשובה סוף פ"י. ודייק הרמביים ולא הזכיר בינה - כו אדרבה באשה ניתנה בינה יתירה, אבל דעתן -- קלה. וכן קטן -- לאו בעל זיעה הוא. והוכחה אם כבר גדול, הוא ע"י שבודקים אותו אם יודע לשם מי מנדר כו
- 2. ראשונים , . דאנו: שקלים רפיה.
- 3. עצמן - כל ימיו , . במנהגות הרעים : רמב"ם הלכות דיעות פ"ד ה"כ.
- 4. מה להלן: ברכות כ"ב א, וראה מש"כ בזה רבינו הזקן, בעל התניא והשו"ץ, בסי תורה אור (כ"ב, ב
- 5. ומאסף חרפתה: ישע" ך, א. וברד"ק שם, ובריש מסכת זו: טב למיתב טן דו א)
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
משנה תורה, הלכות דעות ד׳:כ׳ - הטקסט מספריא
כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יט ‹ תצא ‹ שיחה ג ‹ 218 לקו"ש ח"ו ע' 320
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.