שיחה א

66שיחה א

א. הקדמת תענית בכורות בערב פסח שחל בשבת

כאשר ערב פסח חל בשבת, קובעת ההלכה¹, שתענית בכורות נדחים מערב פסח ליום חמישי שלפניו, ולא ליום שישי ערב שבת קודש, כי משום כבוד השבת אין קובעים מלכתחילה תענית בערב שבת².

מתעוררת השאלה³: אדם שלא צם ביום חמישי – מפני ששכח וכדו' – האם עליו לצום ביום שישי, ערב שבת קודש⁴ (שהרי אין קובעים תענית בערב שבת קודש רק (א) לכתחילה (ב) לציבור, ואילו בעניננו (א) זה בדיעבד, כי נמצאים כבר אחרי יום חמישי, (ב) מדובר על יחיד⁵)?

הסבר השאלה הוא: את הקדמת התענית ניתן להסביר בשני אופנים:

א) הצום ביום חמישי הוא תשלומין לערב פסח (שבת), אך בעצם קיימת החובה על ערב פסח (שבת) עצמו.

לפי זה יוצא, שמי שלא צם ביום חמישי, לא הוסרה מעליו חובת התענית, והוא חייב להשלימה בערב שבת.

ב) אמנם, מלכתחילה הקדמת התענית היא ענין של תשלומין לערב פסח (והתענית מוקדמת ליום חמישי, ולא ליום שישי, מסיבה צדדית בלבד, שאין קובעים תענית ביום שישי), אך לאחר שהתענית כבר נקבעה ליום חמישי, הרי זהו הזמן של חובת התענית.

ענין הדומה לכך קיים בדיני סוכה⁶: לגבי נסרים שיש בהם ארבעה טפחים ו"הפכן על צידיהן", שהם "פחות משלושה"⁷ טפחים, קיימות שתי דעות. לפי דעה אחת⁸ הסכך כשר, כי "הפכן על צידיהן. ואילו הדעה השניה קובעת: "פסולה", כי למרות שהפכן על צידיהן, בכל זאת "יש שם פסול עליהן", מפני ש"יש בהם ארבעה", ולכן "נעשו כשיפודין של מתכת", הפסולים לסכך "בכל ענין".

ולפי ההסבר השני, מי שלא צם מסיבה כלשהי ביום חמישי, אינו צריך להשלים את התענית ביום 67שישי, כי הזמן של חובת התענית כבר עבר⁹.

ב. הוכחות מתענית אסתר ומקיום סיום מסכת ביום ה' בלבד

לכאורה, ניתן ללמוד זאת מהלכה מפורשת לגבי תענית אסתר: כאשר פורים חל ביום ראשון, מוקדמת התענית מי"ג אדר ליום חמישי שלפניו¹⁰, וכאשר "חל בו (ביום חמישי) ברית מילה – פוסק הרמ"א¹¹ – מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים". מכך ברור, שבהקדמת התענית ליום חמישי אין הכוונה שיום זה הוא המועד החייב בתענית, אלא שהוא מהוה תשלומין בלבד ליום השבת, ולכן אפשר להשלים את התענית ביום שישי¹².

לפי זה צריך להיות, שכך הוא גם לגבי תענית בכורות¹³.

אך יש הוכחה, שחובת תענית בכורות הועתקה וחלה על יום חמישי:

פשט המנהג, שבמקום לצום בערב פסח, משתתפים הבכורות בסיום מסכת – סעודת מצוה – וחובת התענית פוקעת¹⁴. וכאשר חל ערב פסח בשבת, מנהג ישראל הוא לקיים את הסיום ביום חמישי.

אכן, אם יום חמישי נעשה למועד התענית, מובן שההשתתפות בסיום ביום חמישי מבטלת את חובת הצום שביום זה, ולאחריו אין קיימת חובת התענית.

אבל אם יום חמישי הוא יום תשלומין לחובה החלה לאחריו – בערב פסח שחל בשבת – כיצד מבטל הסיום ביום חמישי את חובת התענית המוטלת על יום אחר – ערב פסח (שבת)?! לפי הסבר זה הרי הוא צריך היה לצום ביום שישי או לערוך סיום נוסף ביום שישי?!

ג. חובת התענית בשבת עוברת ליום חמישי

לכאורה יש לדחות את ההסבר, כפי שאומרים כמה "אחרונים"¹⁵, שהסיום בערב פסח לא רק מתיר את האכילה, אלא יש לומר, שהסיום הוא גם במקום התענית: תענית בכורות היא כדי לעשות "זכר לנס שנצולו ממכת בכורות"¹⁶, וסיום המסכת וסעודת מצוה מהוים בעצמם "זכר לנס..."¹⁷.

68לפי זה די בסיום ביום חמישי אף אם נאמר שזהו רק תשלומין לערב פסח, כי על־ידי הסיום יוצאים ידי חובת עשיית "זכר לנס...".

אך אין זה מדויק, כי דוקא לפי דעה זו (שהסיום עצמו הוא "זכר לנס..."), צריך היה לקיים סיום גם ביום שבת ערב פסח. כי באם אפשר לקיים "זכר לנס..." ביום שנקבע לכך מלכתחילה (בסמוך לזמן התרחשות הנס), מדוע יצאו ידי חובה ב"זכר" הנעשה יומיים או יום לפני כן?

את החובה לקיים בכלל את הסיום ביום חמישי, ולא לצאת ידי חובה בקיום סיום בשבת־ערב־פסח, אפשר להסביר: כיון שביום חמישי חלה חובת התענית, אי־אפשר להמירה בסיום (וזכר לנס) שייערך יום או יומיים מאוחר יותר¹⁸. אך היה צריך להיות מנהג (ולפחות – להידור מצוה) לקיים סיום, "זכר לנס...", בערב פסח עצמו – שבת.

ומכך שאין מוצאים מנהג לעשות סיום גם ביום השבת, מוכח, כדלעיל, שביום זה, וכן ביום שישי, אין נשארת חובת התענית ועשיית זכר לנס, כי חובה זו בוטלה והועברה ליום חמישי.

(ההלכה שאת תענית אסתר אפשר להשלים ביום שישי, כדלעיל, אינה מהוה הוכחה, כי יש מספר הבדלים בין תקנות חז"ל השונות, וברור שאין הכרה שתקנות דרבנן תהיינה זהות זו לזו בדיוק בכל פרטיהן,

ובפרט בעניננו יש סיבה להבדיל בין תענית אסתר לתענית בכורות: תענית אסתר נקבעה בזמנה – בי"ג אדר, כי ביום זה "נקהלו לעמוד על נפשם"¹⁹ – והקדמתה מהוה חידוש והוספה על התקנה העיקרית – תשלומין. ואילו תענית בכורות היא מעיקרה דחויה, כי זמנה הוא בט"ו ניסן, זמן מכת בכורות, אך "מקדימין בי"ד משום דאי־אפשר ביום־טוב"²⁰ – ואם כך, גם התקנה העיקרית דחויה מאותה סיבה כמו של "אי אפשר בשבת"),

ד. ההבדל בתוצאה לגבי בכור קטן שהגדיל

בהבנת מהותו של שינוי מועד התענית תלויה גם תוצאה מעשית – נפקא מינא להלכה – לגבי קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת: נוהגים שהאב צם במקום בנו בכורו הקטן²¹, ואם בנו בכורו נעשה גדול בערב פסח שחל בשבת – האם צריך האב לצום ביום חמישי, או לא³?

אם נאמר, שיום חמישי נעשה למועד חובת התענית, הרי שביום זה (י"ב ניסן) הבן עדיין קטן, והאב חייב לצום.

69אך אם החובה עדיין חלה ביום י"ד ניסן – שבת, והתענית ביום חמישי היא רק תשלומין לשבת, יוצא, שהאב אינו מועיל בתעניתו ביום חמישי במקום בנו, כי בזמן החיוב (שבת – י"ד ניסן) הבן כבר גדול, והאב אינו יכול להוציאו ידי חובת תעניתו, ולא ייתכנו תשלומין.

לפי זה יש יתרון לפי הדעה שזמן התענית עבר ליום חמישי: אם זה ענין של תשלומין, הרי בכור קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת נותק בכלל מן הענין של תענית בכורות, שהרי אביו אינו יכול להוציאו ידי חובתו, כדלעיל, וגם אם הוא עצמו יצום ביום חמישי, בהיותו קטן, הרי יש דיון²² אם מצוה שעושה קטן בתורת חינוך יכולה להוציאו ידי חובת מצוה המוטלת עליו כגדול (ובעניננו – החובה החלה עליו כשהגדיל ביום שבת, ערב פסח).

ה. השאלה לגבי קטן שהגדיל בכל הענינים המוקדמים בתשלומין

אך יש לומר, שגם אם הקדמת התענית היא תשלומין לערב פסח, לא יחסר ענין התענית אצל בכור קטן שהגדיל ביום י"ד ניסן שחל בשבת.

כדי להבין זאת יש להקדים: כאמור: כאשר פורים חל ביום ראשון, מוקדמת, תענית אסתר ליום חמישי, וזהו ענין של תשלומין בלבד. ומתעוררת השאלה: כיצד יוכל קטן שהגדיל בי"ג אדר (כאשר פורים חל ביום ראשון) לצאת ידי חובת תענית אסתר? הרי, כאמור, יש דיון אם תעניתו בקטנותו (י"א אדר) כחינוך יכולה להוציאו ידי חובתו בגדלותו (י"ג אדר)?

שאלה זו קיימת בכל הענינים שעליהם נאמר "מקדימין ולא מאחרין"²³, אם נאמר שאלה הם תשלומין בלבד: כיצד יכול קטן שהגדיל ביום החיוב לצאת ידי חובת ענינים אלו כגדול?

לדוגמא: כאשר פורים של ערים מוקפות חומה (ט"ו אדר) חל בשבת, מקדימים בהן את קריאת המגילה לי"ד אדר²⁴. ואם אלה הם תשלומין²⁵ לחובה 70החלה בט"ו אדר – בשבת – כיצד צריך לנהוג קטן שהגדיל בט"ו אדר²⁶?

ו. החובה במועד המוקדם – כהכשר מצוה

ויש להסביר בענין זה: כשם שחייבים לומר שקטן (וכך, ואף יותר מכך²⁷ מי שמתכונן²⁸ להתגייר) חייב ללמוד את הלכות המצוות: (תפילין, קריאת שמע וכדומה, שיהא חייב לקיימן מיד כשיהיה גדול) עוד לפני שנהיה גדול, שהרי אם ידחה זאת לזמן היותו בן י"ג ויום אחד, לא ידע אז כיצד לקיימן. כלומר, חלה עליו חובה להתכונן בהיותו קטן לקיים את המצוות שיחולו עליו כשיהיה גדול²⁹ – בדומה לענין מכשירי מצוה³⁰ –

בדומה לכך יש לומר בעניננו: מוטלת על הקטן חובה לקרוא מגילה בי"ד אדר

– שהרי אי אפשר לומר (ובשום מקום אין מוצאים דבר תמוה כזה) שקטן זה חייב במגילה בשנים הקודמות (בגלל חינוך) ובשנים הבאות, ודוקא בשנה זו הוא פטור! וכן קשה לומר שהוא חייב זאת בגלל חינוך – למרות שבשנים הקרובות יקראו בט"ו – בגלל שקביעות כזו תחול בשנים מאוחרות יותר! אלא, סביר לומר, שחלה עליו חובת מגילה כדי לצאת ידי החובה המוטלת עליו כגדול ביום ט"ו.

כלומר, קריאת המגילה בהיותו קטן אינה רק בגלל ענין החינוך, אלא תקנת חכמים חלה על הקטן מלכתחילה כהכשרה לחובתו כגדול³¹.

וכך גם בעניננו: גם אם נאמר שתענית בכורות ביום חמישי היא תשלומין ליום השבת, בכל זאת אפשר לומר, שקטן שהגדיל ביום י"ד ניסן חייב לצום ביום חמישי³² (י"ב ניסן) כהכשרה לחובה שתחול עליו כגדול ביום י"ד.

(משיחת י"א ניסן תשל"ד)