68

לפי זה די בסיום ביום חמישי אף אם נאמר שזהו רק תשלומין לערב פסח, כי על־ידי הסיום יוצאים ידי חובת עשיית "זכר לנס...".

אך אין זה מדויק, כי דוקא לפי דעה זו (שהסיום עצמו הוא "זכר לנס..."), צריך היה לקיים סיום גם ביום שבת ערב פסח. כי באם אפשר לקיים "זכר לנס..." ביום שנקבע לכך מלכתחילה (בסמוך לזמן התרחשות הנס), מדוע יצאו ידי חובה ב"זכר" הנעשה יומיים או יום לפני כן?

את החובה לקיים בכלל את הסיום ביום חמישי, ולא לצאת ידי חובה בקיום סיום בשבת־ערב־פסח, אפשר להסביר: כיון שביום חמישי חלה חובת התענית, אי־אפשר להמירה בסיום (וזכר לנס) שייערך יום או יומיים מאוחר יותר¹⁸. אך היה צריך להיות מנהג (ולפחות – להידור מצוה) לקיים סיום, "זכר לנס...", בערב פסח עצמו – שבת.

ומכך שאין מוצאים מנהג לעשות סיום גם ביום השבת, מוכח, כדלעיל, שביום זה, וכן ביום שישי, אין נשארת חובת התענית ועשיית זכר לנס, כי חובה זו בוטלה והועברה ליום חמישי.

(ההלכה שאת תענית אסתר אפשר להשלים ביום שישי, כדלעיל, אינה מהוה הוכחה, כי יש מספר הבדלים בין תקנות חז"ל השונות, וברור שאין הכרה שתקנות דרבנן תהיינה זהות זו לזו בדיוק בכל פרטיהן,

ובפרט בעניננו יש סיבה להבדיל בין תענית אסתר לתענית בכורות: תענית אסתר נקבעה בזמנה – בי"ג אדר, כי ביום זה "נקהלו לעמוד על נפשם"¹⁹ – והקדמתה מהוה חידוש והוספה על התקנה העיקרית – תשלומין. ואילו תענית בכורות היא מעיקרה דחויה, כי זמנה הוא בט"ו ניסן, זמן מכת בכורות, אך "מקדימין בי"ד משום דאי־אפשר ביום־טוב"²⁰ – ואם כך, גם התקנה העיקרית דחויה מאותה סיבה כמו של "אי אפשר בשבת"),

ד. ההבדל בתוצאה לגבי בכור קטן שהגדיל

בהבנת מהותו של שינוי מועד התענית תלויה גם תוצאה מעשית – נפקא מינא להלכה – לגבי קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת: נוהגים שהאב צם במקום בנו בכורו הקטן²¹, ואם בנו בכורו נעשה גדול בערב פסח שחל בשבת – האם צריך האב לצום ביום חמישי, או לא³?

אם נאמר, שיום חמישי נעשה למועד חובת התענית, הרי שביום זה (י"ב ניסן) הבן עדיין קטן, והאב חייב לצום.