69

אך אם החובה עדיין חלה ביום י"ד ניסן – שבת, והתענית ביום חמישי היא רק תשלומין לשבת, יוצא, שהאב אינו מועיל בתעניתו ביום חמישי במקום בנו, כי בזמן החיוב (שבת – י"ד ניסן) הבן כבר גדול, והאב אינו יכול להוציאו ידי חובת תעניתו, ולא ייתכנו תשלומין.

לפי זה יש יתרון לפי הדעה שזמן התענית עבר ליום חמישי: אם זה ענין של תשלומין, הרי בכור קטן שהגדיל בערב פסח שחל בשבת נותק בכלל מן הענין של תענית בכורות, שהרי אביו אינו יכול להוציאו ידי חובתו, כדלעיל, וגם אם הוא עצמו יצום ביום חמישי, בהיותו קטן, הרי יש דיון²² אם מצוה שעושה קטן בתורת חינוך יכולה להוציאו ידי חובת מצוה המוטלת עליו כגדול (ובעניננו – החובה החלה עליו כשהגדיל ביום שבת, ערב פסח).

ה. השאלה לגבי קטן שהגדיל בכל הענינים המוקדמים בתשלומין

אך יש לומר, שגם אם הקדמת התענית היא תשלומין לערב פסח, לא יחסר ענין התענית אצל בכור קטן שהגדיל ביום י"ד ניסן שחל בשבת.

כדי להבין זאת יש להקדים: כאמור: כאשר פורים חל ביום ראשון, מוקדמת, תענית אסתר ליום חמישי, וזהו ענין של תשלומין בלבד. ומתעוררת השאלה: כיצד יוכל קטן שהגדיל בי"ג אדר (כאשר פורים חל ביום ראשון) לצאת ידי חובת תענית אסתר? הרי, כאמור, יש דיון אם תעניתו בקטנותו (י"א אדר) כחינוך יכולה להוציאו ידי חובתו בגדלותו (י"ג אדר)?

שאלה זו קיימת בכל הענינים שעליהם נאמר "מקדימין ולא מאחרין"²³, אם נאמר שאלה הם תשלומין בלבד: כיצד יכול קטן שהגדיל ביום החיוב לצאת ידי חובת ענינים אלו כגדול?

לדוגמא: כאשר פורים של ערים מוקפות חומה (ט"ו אדר) חל בשבת, מקדימים בהן את קריאת המגילה לי"ד אדר²⁴. ואם אלה הם תשלומין²⁵ לחובה