שיחה ב

164שיחה ב

16 לקוטי

וזאת הברכתג

א כמדובר כמ"פי -- מזה שפ' הרמב"ם * (ועד"ז בגמראי) בנוגע לקריאת פ' וזאת הברכה בשמח"ת: ,ולמחר קורין וזאת הברכה', כהמשך וכסיום קריאות התורה במועדות -- ,משה תיקן להם לישראל שיהיו קוראין בכל מועד ענינו" -- משמע כי השייכות ד,וזאת הברכה" ליו"ט האחרון של חג היא [לא רק לפי ,שהיא סוף כל המועדות"* או ,כדי לסמוך שמחת התורה שזכו לסיימה לשמחת החג"*, או ,כדי לסמוך ברכת המלך שלמה לברכת משה"י, אלא] לפי שפרשת וזאת הברכה היא ,ענין הד מועד"י שנקראת בו:

ב. והנה הי' אפשר לבאר ע"פ הידוע שבשמע"צ (שאז עושים שמחת תורה *) היא הקליטה י, שאז נקלטות בפנימיות כל ההמשכות דר"ה (והחודש בכלל). ומכיון שעיקרו ותוכנו של ר"ה הוא מה שישראל מכתירים את הקב"ה למלך עליהם, כמארז"ל יי

1) ראה לקו"ש ח"ט ע' 237 ואילך, לעיל צ' 156 ואילך.

2) הל' תפלה פי"ג ה"ח ואילך.

3) מגילה לא, א,

6 ר"ן מגילה פ' בני העיר (הובא בתויייט מגילה שם).

) מח"ח סי' שפה.

66 מח"ו שם. אבודרהם סדר תפלת סוכות.

7) וראה בלקו"ש שם כמה ענני שייכות.

6) ואה לקמן הערה 17.

68 ראה לקו"ת שמע"צ פה, ג פח, . אוהיית שם ע' א'תשפט, ובכ"מ.

0) ר"ה טז, סע"א. ובל' הרס"ג הענין

.אמרו לפני מלכיות כו' כדי שתמליכוני עליכם", הרי מובן שמעיקרי הענינים דשמע"צ ושמח"ת היא קליטת המשכה זו ד,תמליכוני עליכם", שנמשכת בגילוי ובפנימיות בשמע"צ בו' יי

ועפ"וז יש לבאר בפשטות השייכות דשמח"ת למש"כ יי בפרשתנה מש"כ ,ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", שבזה ב' ענינים : ,ויהי בישורון מלך?, הוא בחי' תמליכוני עליכם, המשכת בחי' מלכותו ית'*י; ו,בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", הוא .שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד'י ואין בהם התחלקות דראש ורגל *.

הראשון (בתק"ש דר"ה) ,אנו ממליכים עלינו את הבורא ביום זה* (אבודרהם. טעמי התקיעות). וראה ד"יה יו"ט של ר"ה תש"ב

1 ואה לקו"ת סוכות פב, סע"ב: ,וזהו עצרת . . להיות לכם למשמרת לכל השנה קבלת מלכותו ית' . . והיעו כמ"ש שום תשים עליך מלך". ובריש ע"ד שם, ובקיצור לס"ד שם. וראה גם שם פז, סע'"'ג (במייש ביום השמיני (שהוא שמד עיצ) שלחה את העם -- זאין מלך בלא עם). צך, ד. אוה"ת בהוספות לשמע"צ ס*ע א'תתקמז. דייה ביום השמעיצ תרצ"יה פכ"ו, ובכ"מ.

2) לג, ה

)3 ראה פרש"י מלכותו עליהם.

4 לקו"ת ר*"פ נצבים בביאור הכתוב ויהי בישורון מלך.

וכתוב זה אי"ז רק פסוק (ופרט) אחד בהסדרה, כ"א זוהי הקדמה ,כלי* לכל הברכות שלאח"ז, שהן (עיקר התוכן ו)שם

עה"פ : תמיד עול 165וב ענינים אלו תלויים זב"ז*", בי בעבודה זו דתמליכוני עליכם שווים כל ישראל : מכיון דתמליכוני עליכם נעשה ע"י ביטול וקב"ע מלכות שמים, הרי באם ישנו בזה חילוק בין הסוגים דראשיכם גו' שואב מימיך -- אי"ז ביטול גמור וקב"ע מלכות שמים שלימה 35,

וכדוגמת הכתרת מלך בו"ד; שהיא ע"י ביטול העם, בשלימות הביטול, בעת ההכתרה, שווה בביטול זה שר גדול ואיש פשוט. באם ירגיש השר מציאותו, יהא חסר בביטולו להמלך. וההבדלה בין שר ואיש פשוט באה רק לאחרי שכבר נעשה מלך וגוזר גזירות, שאז ישנם חילוקים באופן קיום הגזירות (אבל לא בעת ההכתרה).

וב' ענינים אלו מרומזים גם בשם שמיני עצרת זי, שמהפירושים בזה:

וזאת הברכהג

א) עצרת (תהי' לכם) ל' מלכות וממ" שלח *, ב) ,כנישין תהי לכון", כפיי התרגום יי, ,היינו התאספות והתקבצות, שכל בני ישראל יתקבצו כולם להכלל במקום אחד במקורם ושרשם" *. שהן ב' הנקודות ד,ויהי בישורון מלך* -- בחי' מלוכה, .בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", קיבוץ והתכללות כולם יחד, אשר הא בהא תליא, כנ"ל 5י.

ג. אמנם עדיין צלה"ב: שמע"צ היא הקליטה דכל עניני חודש תשריו ועיקר ענינו של שמע"צ ושמח"ת הוא שמחה. ובמה מתבטא בהשמחה דשמ" עיצ ושמח"ת ענינו של ר"ה דוקא, יותר משאר עניני חודש זה.

והביאור בזה:

ענין תמליכוני עליכם בא לידי ביטוי בהתאחדות והתכללות שכל ישראל שוין בהן כנ"ל יי, וכמו שנאמר בנוגע לר"ה ,אתם נצבים היום כלכם ראשיכם שבטיכם גו'" שכולם הם לאד חדים כאחד'י. וגילוי בחי' זו הוא דוקא בשמעיצ ושמח"ת. שענינו הוא 16616 לקוטי קליטה וגילוי, אלא שבר"ה הגילוי הוא בתנועה דביטול וקב"ע ובשמע"צ ושמח"ת מתגלה הוא בהיחוד והתכללות דכל ישראל בתנועה ד,שמחה" (שענינה גילוי יי) -- כי דוקא בשמע"צ ושמח"ת מנהג ישראל הוא דכל ישראל שמחים בזה בשוה, בלי חילוק 55,

[משא'כ ענינו של יוהכ"פ אף ששרש ענין הכפרה הוא מצד עצמותו ית' שלמע' מהתחלקות, ועד"ז הוא בנפש שבא מצד עצם הנשמה *:, מ"מ הכפרה עצמה היא בכאו"א לפי עניניו ועונותיו הפרטיים] *יי.

ד. והביאור: שלש רגלים ענינם הוא ,מועדים לשמחה", אלא שבענין זה שמע"צ ושמח"ת מיוחדים הם. כי בכל הג' רגלים השמחה קשורה במצות היום או בעניניו של יום: בפסח -- לפי שהוא *זמן חרותנו"; בשבועות הוא <זמן מתן תורתנו"; וגם בסוכות שהוא ,זמן שמחתנו" קשורה השמחה במצוות נטילת ד' מינים וישיבה בסוכה, כפשטות הכתובים "'; ואילו ה-

ואת הברכהנ

שמחה דשמע"צ ושמח"ת אינה קשורה במצוה וענין מיוחד, כ"א שאז הוא ענין השמחה עצמה.

ומכיון שהיא שמחה בלי שיכות למצוה מיוחדת כו', הרי מובן שהשמחה היא למע' ממדידה והגבלה דד שאר המועדים *.

ולכן מנהג כל ישראל שדוקא בהשמחה דשמע"צ ושמח"ת שמחים בזה כל ישראל בשוה בלי כל חילוק.

דבהשמחה דסוכות. מכיון שהיא שייד

כת למצות היום, הרי השמחה מוגבלת

לפי אופן וערך המצות. ומכיון שישנם חילוקים בקיום המצוות דד' מינים וסוכה (כגון מה שאנשים מחויבים בזה משא"כ נשים וכו), הרי מובן שעד"ז ישנם חילוקים בהשמחה השייכת למצות אלו.

וגם שמחת ביה"ש, שעלי' אמרו ,מי שלא ראה שמחת ביה"ש לא ראה שמחה מימיו"", הנה מאחר שהיא שייכת לחגה"ס ולניסוך המים שבו *, ישנם בזה כמה חילוקים : דרק

שו"ע אדמוה*ז סי' תצד סי"ח מרש"י פס" חים סח, ב ד"ה דבעינן,. ראה שם יגיך (-- סוכות). אבל ראה ירושלמי חגיגה פייא היב (שמחת שלמים). וראה תו"ת שם פסוק יב. טן.

6 ולהעיר דנק' שמיני עצרת שהוא למעלה מז' ימי ההיקף שבחגה"ס. ומובן שער"ז הוא בנוגע להשמחה שהיא למעלה מהגבלה (ראה לקו"ת פט, סע"ג. אוה"ת ע' א'תשצג). אבל צ"ע ממש"כ בתו"ש ע' 4.

167+חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים", אבל כל העם האנשים והנשים באים לראות ולשמוע יי.

משא"כ בשמע"צ ושמח"ת, השמחה היא למע' ממדידה והגבלה, ולכן גם אין הגבלות בנוגע לאלו השמחים בשמחה זו, וכלשון הפיוט: אגיל ואשמח בשמח"ת כו' אברהם שמח בשמח"ת יצחק כו' שלמה שמח בשמחית. ומנהג ישראל שכל ישראל, אנשים ונשים וטף שמחים בשמחת

תורה **. ה והנה ידוע דבכדי שתהי' התאחדות והתכללות דכל ישראל, הוא

ע"י ביטול כאו"א ממציאותו, וזה מתבטא גם בהביטול והעדר ההתחלקות שבכ"א, בהשמחה דשמח'ת --

דכשם שהוא בנוגע לכלל ישראל, שאף שישנם חילוקי מדרי' בישראל, מבחי' ראש עד בחי' רגל -- מראד שיכם שבטיכם עד שואב מימיך -- מ"מ מתבטלים הם ממציאותם הפרטית וכולם שמחים בשוה בשמע"צ ושמח"ת; כן היא בכל אחד מישראל בפרט, שבשמח'ית צריך להיות אצלו בחי' ראש ורגל שלו בהשוואה :'.

ואת הברכחג

1-07 היינו, שגם הראש, שעניגו בכללות הוא הבנה והשגה, הנה בשמע"צ ושמ" ח"ת יש בו בחי' ביטול וקב"ע דבחיי רגל:י. וזה מתבטא בענין הריקודים בשמע"צ ושמח"ת כמנהג ישראל, שהריקוד הוא ברגלים ובאופן :: שעל ידם ,רוקד" כל הגוף וגם הראש.

ו ועפ"ז יובן דב' נקודות הנ"ל בשמיני עצרת, בחי' מלוכה -- ;ויהי בישורון מלך?, והתכללות כולם יחד -- ,בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" שתלוים זב"ז, כנ"ל, לא רק ישנן בשמעיצ ושמחית, אלא שהן גם באות לידי גילוי בהשמחה והריקודים דשמח'"ת.

וביתר ביאור: שלילת ההתחלקות בעם ישראל בשייכות לעבודת תמליכוני עליכם היא (נוסף על המבואר לעיל מצד שלימות ביטול העם המכתירים את המלך) גם מצד בחיי ודרגת המלך:

לאחרי שכבר נעשה מלך וגוזר גזיד רות, הרי כשם שגזירותיו שונות הן, ובמדרי' חלוקות, כמו"כ שונים הם וחלוקים המקיימים את הגזירות (קטן או גדול, עבד או שר וכו). אבל

בבחי' ,תמליכוני* (שהיא לפני ולמעי

ובכ"מ) דכל הג' מועדים נק' רגלים ,לפי שבו מעלה ומטה שוין ממשל. ויייל דעיקר הגילוי הוא בשמעיצ ושמח"ת.

168108 לקוטי מבחי' זו שיגזור עליהם גזירות). -- זה שייך להמלך עצמו, והמלך אחד הוא ז

וכשם שבדרגת המלך שפועלים בו ההכתרה אין שום התחלקות, כן באלו הפועלים את ההכתרה ,תמליכוני עליכם"* הם למע' מהתחלקות -- ,לאחדים כאחד".

ועד"ז הוא בעילוי השמחה דשמע"צ ושמחית על כל ימי הסוכות :

בז' ימי הסוכות, להיות שהשמחה אז שייכת וקשורה למצות, גזירות המלך -- ישנה בזה התחלקות; אבל בהשמחה דשמע"צ ושמח"ת שאינה שייכת למצות, אלא שהיא בחי' תמליכוני עליכם דר"ה שבא לידי גילוי בשמע"צ ושמח"ת יי בקו השמחה + -- בזה אין התחלקות -- .יחד שבטי ישראל".

זה אמנם ע"פ הנ"ל, שהשמחה דשמח"ת היא למע' ממדידה והגבלה אשר לכן אין הגבלה באלו השמחים בה-- למה נקראת בשם .שמחת תורה", שמורה כי השמחה קשורה ומוגבלת לפי התורה, ולהתזרה לכאו' יש מדידה, דמזה גופא שנאמר ** ,ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", משמע שהיא בגדר מדידה אלא שמידתה היא ארוכה מארץ וכו''י1

וע*פ תורת הבעש'ט יי אשר שמו של כל דבר אשר יקראו לו בלה"ק

4 ראה המשך תרצ"ה שם.

5) איוב =א, ט.

6 ראה וד"ה לכל תכלה תרנ"ט.

7 או"ת להה"מ ס"ם בראשית 1, סע"ב ואילך, שעהיוה"א פ*א. לקו"ת בהר מא, ג (ובהנסמן שם). ובכימ.

ואת הברכהג

זהו קיומו של הדבר, צ"ל אשר השמחה הבלתי מוגבלת דשמח"ת נרמזת היא בהשם ,שמחת תורה".

והביאור בזה: ב,שמחת תורה" יש שני פירושים: א) ישראל שמחים בתורה*י ב) התורה עצמה שמחה *, והיינו שישראל משמחין את התורה **. ומכיון שב' הפירושים הובאו בתורה, תורת אמת, מובן שב' הענינים ישנם בשמח"ת. ושייכים ותלויים זב"ז. שזהו מהפירושים ב,זמן שמחתינו" ל' רבים, שמחת ישראל בהתורה ושמחת התורה עצמה שע"י ישראל.

ומאחר ששמח'"ת שייכת לכאו"א מישראל, כי כל ישראל, גם אנשים פשוטים, נשים וטף שמחים בה, צריך שיהי' הטעם מובן גם לאיש פשוט.

והנה בפשטות, הטעם הוא כפירו הב': בכדי לשמוח בתורה שענינה ללמוד אותה ולהבינה ולהשיגה -- צריך תחלה ללומדה ולהבינה כו' ואז לשמוח בה ולפי ערך הבנתו והשגתו, אבל בשמח'ת שבעת ההקפות אין לומדים בתורה ואדרבה רק מקיפים בתורה וכפי שהיא כרוכה ומכוסה במפה, לכאו' אין מקום כ"כ לשמוח בתורה. ושמח"ת פירושה -- שהתורה שמחה, וגילוי השמחה וגודל השמחה 169(הקפות יי, ריקודים) -- בכ"ז זקוקה תורה שישראל יקיפו אתה וירקדו אתה שעי"ז מגלים השמחה ומגדילים שמחת התורה **.

ח. והענין הוא: תורה מצ"ע שייכת היא למדידה והגבלה, כנ"ל, ולכן מצ'יע גם השמחה והריקודים שייכים למדידה והגבלה. אבל ע"י ישראל, ששרשם (מחשבתן) של ישראל קדמה (לכל דבר גם) לתורה , הנה ע"י שנתגלה בישראל שרשם (שלמע' מהתורה) שהוא בל'ג -- עִ'י שמחה שפורץ גדר -- עי"ז ממשיכים השמחה בליג גם בהתורה **.

[וע'יד דאי' בספר הבהיר * שדוד הי' מחבר תורה שלמע' בקוב"ה, היינו שהמשיך בהתורה בחי' א"ס שלמע' מהתורה. ומצינו אופן שמחתו -- ש<דוד הי' מפזז ומכרכר בכל עוז לפני הוי'?"* -- בלי מדידה והגבלה -- בטענת מיכל בת שאול].

ט. אמנם: לפי"ז צריך להבין : מד

1 סובב, ולא בקו ישר (וראה תורת שלום בתחלתו).

2 ראה גם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (הובאו בלקו"ש ח"ד בשיחה לשמח"ת (ע' 9).

3) ב"ר פ"א, ד וראה לקו"ת שה"ש יט, ביג. המשך תרס"ו ד"ה וידבר גו" במדבר סיני. ד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה (פכ"ז). ועוד.

4 ע"ד המשכת ישראל בתורה ע"י שבוכו בתורה תחלה (לקו"ת מסעי צא, דה ואה כט, )).

5 ראה זח"ג רכב, ב, לקו"ת שלח נא, א.

6) ראה ש"ב וא"ו, ט רמב"ם סוף הל' לולב.

זאת הברכהב

1-9 כיון ששרש נשמות ישראל הוא למע' מהתורה, אשר לכן ישראל בכוחם לשמח את התורה (כפי' הב -- איך באה שמחה למעלה ממדידה והגבלה בישראל ע"י התורה (כפי' הא16

והביאור: אף ששרש גשמות ישראל הוא למעלה משרש התורה, מכל מקום כמו שנמשכו למטה ישנו הפרש גדול בין תורה לנשמות : הד תורה גם כפי שהיא למטה -- ;אוד רייתא וקוב"ה כולא חד"י, שהיא נמשכת מן העצמות בבחי' יחוד עם העצמות; אבל נש"י נתהוו באופן להיות מציאות בפ"ע. וכמשל הבן שהוא ממהות האב ומ"מ הוא נעשה מציאות בפ"ע, נבדל מהאב".

ולכן הדרך שנש"י בהיותן למטה מתקשראן בקוב"ה הוא ע"י שמתקשרין עם אורייתא יי, תורה היא הממוצע שעל ידה מתחברין ישראל בקוב"ה *5. אמנם לאח"ז מתגלה בישראל שרשן למעלה שהוא למע' מהתורה יי, וממ" שיכים בחי' זו בתורה.

ועפי"ז תתבאר השייכות של ב' הפירושים בשמח"ת וקישורם זב"ז: מתחלה שמחים ישראל בהתורה, ועי"ז מתקשרין באורייתא, וע"י אורייתא מתקשרין בקוב"ה, ונתגלה בהם שרשן 170170 לקוטי

וישראל משפיעים בחי' זו בתורה, ועי"ז משמחין אותה 5

וזהו גם מה שאומרים פסוקי תורה קודם הקפות ש,מביאים טעמים על השמחה דשמע"צ ושמח"ת" (שהוא כמו פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות) 5 -- קודם הקפות, שאז הוא עיקר השמחה והריקודים דשמח"ת, מביאים טעמים על שמחה זו מפסוקי תורה, היינו שע'י פסוקי תורה אלו בגדלות הו" וגדלות ישראל נתגלה ונרגש אצלו השמחה בל"ג כנ"ל, עד שהולך ומקיף ומרקד עם הס"ת.

ואת הברכהג

יי ומזה מובן שהשם ,שמחת תו" רה", בפירושו שהשמחה שייכת לתורה, אי"ז סתירה להנ*ל, שהשמחה למצי ממדידה והגבלה ושייכת לכאו"א מישראל בלי התחלקות, אלא אדרבה: מכיון ששמחה זו באה ע"י שמחתם והתקשרותם לתורה, שעי"ז נתגלה בישראל שרשם -- מצ"ז דוקא נעשה שמחה בל"ג, וגם ;יחד שבטי ישראל", שכולם שמחים בשוה, כי מצד שורש נפשם כולן מתאימות ואב א' לכולנה, וכל ישראל הם אחים ממש 5

4 תניא פליב.