שיחה ב
56שיחה ב
56 לקוטי
קרתחג
א מן הכתובים שבפרשתנו : המדברים בשמירת המקדש למד הרמב"ם בספר המצות : ,שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו * לאהרן ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד. וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר והוא אמרו+ ושמרו את משמרת אהל מועד וכו' ".
והנה בספר היד* מבאר הרמב"ם את המ"ע דשמירת המקדש הז"ל: .שמירת המקדש מצות עשה. ואעפ"י שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, איגו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין" *. וממשיך בה'יב +ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות כלומר אתם תהיו שומרים לי והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד, ונאמר ז והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקודש".
וצלה"ב : א) טעם השינוי בספר ההלכות *
מבסה"מ -- שבספר היד הוא מביא את הכתובים לבסוף ** (בה"ב) ולראיי ש,השומרים הם הכהנים והלוים שנאמר כו' ", דבפשטות כוונתו לומר שמכתובים אלה אנו למדים הפרט שתחיוב שמירה זו מוטל על הכהנים והלוים -- משא"כ בסהמ"צ -- שהם מקור ולימוד על עצם חובת השמירה .
ב) אם מצות השמירה אינה מפני פחד מאויבים ולסטים אלא ל,כבודו", של המקדש *י, הרי היתה צריכה להיות שמירתו כל היום וכל הלילה י:, וה" 57רמב'ים כתב ,ושמירה זו מצותה כל הלילה*:י, וביום אין מצות שמיד רה יי. ועוד
ג) בהכתובים הנ"ל שהביא הרמב"ם לא נזכר שמצותה בלילה דוקא, ומשמעותם בפשטות שהשמירה תהי' בכל זמן +י (וכמש"כ בסהמ"צ שם .אתם תהיו לי לפני תמיך").
ד) במש"כ בסהמ"צ ,ללכת סביבו תמיד" **: -- מהו ענינה של. הליכה זו, ומהי שייכותה למצות שמירת המקדש.
ב. ויובן בהקדים ביאור ההתחלה השווה בהמסכתות תמיד ומדות, .בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש", שלכאורה באחת מהן מיותרת
קָרחג
היא (ובפרט שמס' מדות באה תיכף לאחרי מס' תמיד).
וב,המפרש" למס' תמיד מבאר ,משום דבעי לאורי במעשה דתמיד עבודת הכהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר כו'**5
אבל כיון דסו"ס באה כבר משנה זו קשה למה הוצרך לשנותה עוה"פ בריש מס' מדות ** (שבאה בהמשך ל(מש"ג ב)מס' תמיד ,בג' מקומות כו" "), והו"ל להתחיל ,בכ"א מקומות הלוים שומרים בביהמ"ק" יי, אף די"ל דכיון דצריך לאשמעינן שמירת ליים מביא דין שמירה בשלימותו.
ג. והביאור בזה י"ל:
מצות שמירת המקדש יש לבארה בב' אופנים: א) שהיא פרט בעניני בית המקדש, ב) שהיא פרט בעבודת יי הכהנים והלוים, שעליהם לשמור את , המקדש.
588 לקוטי
בסגנון אחר: מצות שמירת המקדש הוי דבר הגוגע להמקדש עצמו; חובת ,חפצא" המקדש צ"ל נשמר (אלא שחיוב שמירה זו הוטל על הכהגים והלוים), או שמלכתחילה היא חובת ;גבד רא", ממצוות (ועבודות) הכהנים והלוים, (אלא שהחיוב הוא לשמור את המקדש) 9ג,
והנה לכאורה י"ל שתלוי בטעמי מצות השמירה, אם מצות שמירת המקדש הוא מטעם ,כבוד", וכלי הרמב"ם ,אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין",. הרי זהו פרט בפלטרין, במקדש גופא; אבל אם שמירת המקדש הוא מטעם שלא יכנס זר * וטמא וכיו"ב יי, או בכדי לשמור הכלים וכו יי, הרי זה פרט בחיובי הכהנים והלוים כו' *.
9) אבל אין מוכרח שיהי' תלוי אם
הָרוב
ולפי"ז הי' אפשר לבאר זה שנשנית המשנה בג' מקומות הכהנים שומרים הן בראש מס' תמיד והן בראש מס' מדות :
מס' מדות ענינה הוא כשמה, מדובר בה ,במדות המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו" *י, והיינו שאין ענינה לבאר העבודות והמצות שמקומם בביהמ"ק,
כ"א ה(מדות) ביהמ"ק עצמו 5
אמנם במס' תמיד המדובר בהעבודות הנעשות בביהמ'ק, ובל' הרמב"ם *: היאך היו מקריבים התמיד.
ובב' המס' קאמר ,בג' מקומות ה" כהנים שומרים כו' " כי במצות שמירת המקדש ישנם שני הענינים: ענין בעבודות הכהנים, ענין בהמקדש עצמו.
ד ועפ"ז מובן מה שהרמב"ם לא הביא בהל' ביהב"ח הפסוקים הנ"ל לראי' על עצם דין שמירת המקדש: לדעת הרמב"ם (בידו) מצות שמירת המקדש היא פרט וענין בהמקדש עצמו. וכלשונו ,אין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין", וכדמוכח גם מזה שהביא כל דיני שמירת המקדש בהל ביהב"ח שבהן מדובר ע"ד קדושת ומצות בית הבחירה עצמו, ולא ע"ד העבודות הנעשות בו" -
ולכן לא הביא כתובים אלו לראיי על עצם דין שמירה, כי בכתובים אלו 59מבואר רק א) החיוב ,גברא*, של הכהנים והלוים, לשמור (את הבית)5. ב) ועיקר: הכתובים דפ' קרח באים בהמשך לטענת בנ"י ,כל הקרב קרב אל משכן ה' ימות גו'*"" אשר לכן ציוה הקב"יה ,אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש . . ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" שהכהנים והלוים יהיו שומרים שלא יכנסו בנ"י להמשכך *3.
ואין מזה הוכחה גמורה על עיקר
הענין שבשמירת המקדש:י, שלדעת הרמב"ם הוא (רק) בשביל כבוד המקדש כנ"ל, חלק ופרט בביהמ"ק עצמו.
ה. אמנם (נוסף ע"ז שעדיין לא תורצו הקושיות האחרות שברמב"ם הנזכרות בס"א, הנה גם ביאור זה עצמו) צלה"ב :
א) אם שמירת המקדש היא מטעם ,כבוד?, ש,אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין כו'", הרי גם כשישנם רק שומרים אחדים (או אפילו רק אחד) הוי פלטרין שיש עליו שומרין, שבזה הוא ,כבוד המקדש" יי (ומה שבג' מקומות הכהנים שומרים ובכ"א מקומות הלוים, הוא חובת גברא, שהוטל על הכהנים והלויםיי לשמור בכ"ד מקומות)יי, וא"כ 6000 לקוטי
מה טעם נאמרה המשנה בכ"א מקומות הלוים שומרים במס' מדות (המקדש) 5 -- מאחר שמצד המקדש די' השמירה של שומרים אחדים שיהי' נקרא ,פלטרין שיש עליו שומרין" ?
ב) לאידך צריך להבין השייכות של כל ענין השמירה למס' תמיד: עגינה בעיקר הוא לבאר עבודות התמיד וכשם המס' ,תמיד", וכמש"כ הרמב"ם +* ש" ,מס' תמיד . . אין בה דיבור לא ע"ד חכמה ולא ע'ד איסור והיתר אלא
סיפור שהוא אומר היאך היו מקריבין .
התמיד כדי לעשות כן תמיד". ומדוע הובאו בה סדרי השמירה של הכהנים. ועבודת הכהנים וכו' הרי זה שייך למסכתות הדנות בעבודות הכהנים וכו' כגון יומא, זבחים מנחות כו' ולאו
דבל הכ"ד
למס' תמיד הדנה בעיקר בסדר ,עבודת התמיד"**.
ג) גם צריך עוד ביאור בעצם הפירוש ששמירת המקדש היא פרט במצות ביהמ"ק עצמו (אשר משו"ז נשנית היא בריש מס' מדות) -- הרי גם לפי הביאור שהוא משום כבוד המקדש, הרי"ז רק שהשמירה היא בשביל כבוד המקדש כו' ולמה נשנית במס' מדות שענינה מדות ובנין ביהמ"ק עצמו (ולא עבודות הנעשות בו), מאחר שסו"ס זהו חיוב ומצות הכהנים והלוים.
ו ויובן בהקדים מה שיש מתר-" צים * הקושיא הנ"ל (בס"א), אם השמירה היא מטעם ,כבוד" למה לא היו שומרים המקדש גם ביום -- כי ביום אי"צ שמירה מחמת בבוד, כי ע'י הלוכת הכהנים אנה ואנה כולו אומר כבוד, אבל בלילה שאין בו עבודה, צריך להראות כבוד וגדולה לבית המקדש ע"י השמירה וכו
וצריך ביאור:
מהו ענינו של כבוד זה שע"י הליכת הבהנים בעבודתם, ומהו הצד השוה שבין הכבוד בשמירת המקדש והנעשה 61עִ"י הליבת הכהנים וכו' 1
ולכן נ"ל דשמירה זו מפני הכבוד ענינה שלא יסיחו דעתם מהמקדש, וכמ"ש הרא"ש יי ,בבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה".
ואין פי' היסח הדעת זה כהיסח הדעת דקדשים מחמת חשש טומאה י וכיו"ב, כ"א שלילת היסח הדעת זה -- מורה על רוממות וגדלות הבית. תמיד ישנם אנשים סביבו, אינם מסיחים דעתם ממנו לעולם.
[וע*ד הענין בתפלין וציץ ש,כל זמן שהן עליו לא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד":י, מצד קדושתן :').
והנה ענין שמירה זה שלא יסיחו דעתם ממנו הוא ענין בהבית עצמוי
ולכן נשנית השמירה במס' מדות. והיינו שאי"ז עבודה שמקומה בביהמ"ק, אלא חשיבות בהמקדש עצמו, וכדיוק ל' הרמב"ם .אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עלין שומרין", אין זה דבר בפ"ע שמקום עשייתו -- בג' מקומות כו' בבית המקדש, כ"א זוהי עשי' ב(חשיבות) בית המקדש -- בשמירה על הפלטרין משנין הפלטרין ואינו דומה ל,פלטרין שאין עליו שומרין".
[ועד"ז -- ע"פ מרז"ל דכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו ה"ז כאילו נחרב בימיו, לפי השיטה דחורבן בית המקדש הוא ענין נמשך + -- י"ל בה,תועלת* דמס' מדות .שהוא זוכר מדת המקדש . . כי כשיבנה בב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש כמו שאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" *י, הנה ע"י ידיעה זו דשמירת המקדש ודמדותיו ואין מסיחין דעתן ממנו -- ה"ז גם עתה חורבן ביהמ"ק בדרגתו דפלטרין שיש עליו שומרין כו].
ז. עפ'ז יובן זה שכתב הרמב"ם ,ושמירה זו מצותה כל הלילה", וזה שנשנית במס' תמיד:
ביום היו הכהנים עובדים עבודתם בביהמ"ק שהתחלתה היא עבודת התמיד בבקר משעה שהאיר פני המזרח *, 620 לקוטי
ובהקרבת הקרבנות הי' צ"ל כוונה, ,ולשם ששה דברים הזבח נזבח פו'"**, ופשיטא שכשהכהנים בעבודתם ה"ז היפך היסח הדעת מהמקדש '.
אבל בלילה שאין עבודה בבית
ומוספין פ"א ה"ב. וראה פס"ד להצ"צ חי" על הרמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ה [שמא] גג
6 זבחים מו, ב. רמב"ם הלי הקרבנות פיד הי ואילך,
7 ואף שבה,ששה דברים" לא מצעו
(שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) מחשבת חוץ למקומו (לזרוק דמו או להקטירו כו' חוץ לעזרה) הזבח פסול (זבתים כז, ב. כט, ב. רמב"ם פי"ג מהלי פסוה"מ) הנה אף שמחשבה הפוסלת -- היא מחשבה בפועל, פִכ*פ יש ללמוד מזה שבהקרבה בסתם נכלל אשר הוא מקריב קדשים על המזבח בעזרה.
ב) מהששה דברים דצריך שתהא מחשבתו, הוא שהזבת הוא להשם ברוך הוא, ולשם נח"ר להקב"ה שאמר ונעשה רצוגו כו", הרי עד"ז גם השמירה לכבוד המקדש שאין מסיחין דעתן ממנו, איז מ,פלטרין" סתם, כ"א פלטרין של ממה"מ הקב"ה השוכן בו כו'. ועיד מצות מורא מקדש ש,לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי ששכן שכינתו במקום הזה" (ספהמ"צ מ"ע כא. וראה רפ"ז מהלי ביהב"ח) -- ראה ביאור הרי"פ פערלא (לסהמ"צ להרס"ג) עשה יג, דשמירת המקדש משום כבודו כו" הוא אותו הענין דמורא מקדש (ולדעת הרס"ג נכלל במצות מורא מקדש).
גוסף לכ"ז הרי תכלית מצות בנין ביהמ"ק הוא ,לעבודה בו יהי' ההקרבה והבערת האש תמיד כו' ההליכה לרגל כו'" (ספהמ"צ מ"ע כ ריש הל' ביהב"ח) וא'"כ לדעת הרמב"ם כאשר מקריבים קרבנות לשמה, הרי מת" שבתו היא בהתכלית ובענין שהוא חלק מביהמ"ק עצמו (וראה לקו"ש חי"א שם)
קָרחב
המקדש %, נצטוו בשמירת המקדש ,שלא יסיחו דעתם ממנן" *י.
וזוהי השייכות דמצות שמירת המקדש למס' תמיד, שמהאי טעמא נשנית בתחלתה, כי תוכן שמירה זו נעשה על ידי עבודת התמיד % (והקרבנות בכלל).
[ולכאורה עפ"ז נפק"מ להלכה, שזה שהיו שומרין את המקדש בלילה, אין פיי כל הלילה כולה, אלא -- עד התחלת עבודת התמיד יי, עכ"פ הזמן שלעולם
8 אף שהקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה (משנה מגילה כ, ב. רמב'ים שם ה*ב) -- הרי ענינו שמעלה אותם על המזבת ותו נקטרים מאליהם כל הלילה : הרי זה רק כשלא הספיקו להקטיר ביום (פסחים נט, ב ורש"י ד"ה כשנתותרו). וברמב"ם שם ה"ג ,אעפ"י שמותר . . אין מאחרין אותן לדעת אלא משתדלין להקטיר הכל ביום", וראה אבנ"ז או"ח ס" כג. לקו"ש ח"ג ע' 949.
9 ועפ"ז י"ל (בדוחק) שגם הרא"ש סיל -- דשמירתו הי' רק בלילה ומש" ,שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה" כוונתו לומר טעם חיוב השמירה בכלל, וביום א"צ שמירה שלא להסיח דעת -- כיון שישנה עבודת היום כו' כבפנים.
63אין מאחרין יותר יי, שאז ע"י עבודת הכהנים מתקיים תוכן הענין דשמירת המקדש ואין צורך בשמירה י5].
ח. עפ"ז יש לבאר מה שבמס' תמיד הובאו רק הג' מקומות שהכהנים שומ" רים, ואילו במס' מדות הובא גם שהלוים היו שומרים בכ"א מקומות.
במס' תמיד לא בא לבאר מצות שמירת המקדש מצד ענינו הוא, כ"א להדגיש אחת מפעולות עבודת התמיד השווה (ובאה בהמשך) לשמירת ביהמ"ק -- שלילת היסת הדעת מהמקדש (ובהיסח הדעת הרי ישנם כמה שיעורין ומדרי' =), הנה בזה נוגע בעיקר ענין שמירת הכהנים ש,מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים" ". וכ" שהתחילה עבודת התמיד בביהמ"ק נשלל היסח הדעת זה ובמילא א"צ בשמירת הכהנים מבפנים ", וע'כ אין
הרמב"ם בסוף הפרק בהלי ביהב"ח כהמשך וסיוס לכל פרטי דיני השמירה. ולהעיר שלשון הרמב"ם היא ,ושמירה זו מצותה בל הלילה".
2) ראה לעיל הערה 45 51.
3) שומנה קבוע .קודם שתעלה התמה כו'* (ראה לעיל הערה 45). ואף ש,פעם אחת דחקה השעה כו' הקויבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום* (המביים שבהעהה 5 -- הרי ודאי ש,דחקה השעה* הביאה שיחקרו לדעת הסיבה כו' היפך היסח הדעת. ועוד שגם אז קדמה לההקרבה ששילשלו קופות של זהב (ירוש' ברכות רפ"ד -- שהובא בפיה*מ עדיות רפ"ו) -- שג"ז היפך היסח הדעת (אלא שאינו בביהמ"ק).
4 ואה שאג"א שנסמן בהערה 42
פרשתנו. 6 ולא מיבעי לפי' הראב"ר (תמיךד סה, ב. ל, א) שזה שהכהנים מבפנים הוא
מקום להביא גם הכ"א מקומות שהלוים היו שומרים, שהם היו שומרים מבחוץ *, ואי"ז דומה כלל" להיסח הדעת הנשלל ע"י עבודת התמיד% (אלא שבכלל מאתים מנה, שעבודת התמיד פטרה לא רק שמירת הכהנים, אלא גם שמירת הלוים).
אמנם במס' מדות שמבאר בה שמירת המקדש בענינה דחשיבות בית המקדש עצמו, שעי"ז נעשה ,פלטרין שיש עליו שומרין", מבאר הן הג' מקומות שהכהנים שומרים והן שמירת הלוים בכ"א מקומות. כי אף שגם ע'י שומרין מועטין נעשה ,פלטרין שיש עליו שומרין*, הרי בהוספת מספר ה-
במקום קדוש בעזרה (-- וכן פ" בורע אברהם (בספרי) בדעת הרמביים הובא במנייח שם), משא"כ לוים. אלא גם אם נפרש (כהמפרש בריש חמיד, ועור, מנ"ח שם) שגם הכהנים לא היו שומרים בפנים העזרה ממש הרי היו עכ"פ ב,גגין ועליות וכו' " (וכיו"ב) ולפנים מן הלוים. ראה עזרת כהנים שם דיה בלשכת הפרוכת (ה"ב) וד"ה לאחורל בית הפרוכת בסוף משנה א. משכנות לאביר יעקב שם בכ"מ (נסמן במפתח ענעים שם). אמבוהא דספרי שם קטע המתחיל ,וראיתי עור".
8 ובמכש"כ שאפילו שמירת הכהנים אינה דומה לשלילת היסח הדעת שע"י עבוהת התמיך, שהשלילה מהיסח הדועת הא ע"י עבודה בפגים ממש וכחנה ממש (ראה לעיל הערה 47). משא"כ בשמירת הכהנים הרל שלילת היסח הדעת הוא (לאו דוקא) ע" מחשבה וכווגה בפועל כ"א עצם הדבר שעומדים סביב המקדש הר"ז מורה ש(עם ישראל) אינן מסיחין דעתם ממעו (כדלקמן בפנים סו"ס ט).
647 לקוטי
שומרין מצד חיובא דגברא, מאיזה טעם שיהי' -- מיתוסף ג"כ בשמירתו מצד המקדש, שכולם פועלים בכבוד וגדולת המקדש, כולם חלק בזה שנעשה ,פלטרין שיש עליו שומרין* **.
ט. עפ"י הנ"ל (שגדר שמירה זו מפני הכבוד חוא -- שיש שומרים סביבו ואינן מסיחין דעתן ממנו) יש לבאר מש"כ הרמב"ם ,ללכת סביבו תמיד" בשייכות למצות שמירֶת הד מקדש :
תנא .איש הר הבית הי' מחזר על כל משמר ומשמר . . וכל משמר שאינו עומד . . ניכר שהוא ישן . . חובטו במקל כו' "* -- מכיון שענין השמירה מפני הכבוד הוא מה שאין מסיחין דעתן ממנו, הרי ה,איש הר הבית" בשעה שהי' הולך סביבו' (ממשמר למשמר) להבטיח שהמשמר לא (יישן ו)יסיח דעתו -- הז היפך היסח הדעת ביתר שאת -- תוכן מצות שמירת המקדש.
ועפ"ז יש לבאר מה דאי' במשנה " ד,בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות
והרובין שומרים שם**י, ובגמ' אי' יי דקרא להם רובין ;דלא מטו למיעבד עבודה", ופי' המפרשים ** דהיינו פחותים מי"ג. ומקשים * ע"ז, היאך הניחו מצוה זו לקטנים שאינן בני מיעבד מצוה **. ועפ"י הנ"ל שזהו מצד היסח הדעת לכאורה קשה ביותר -- היאך הניחו אותה לקטנים שאין בהם דעת *י.
אולם, מכיון ש,איש הר הבית" הי' מחזר על כל משמר כו *י, כנ"ל, הרי"ז כגדול עומד ע"ג, שאז בכו"כ דברים שצריך מחשבה, מהני גם מעשה קטן 65בצירוף המחשבה של הגדול העומד ע''ג יי. ובפרט בנדו"ד שאין צריך כוונה ומחשבה בפועל *", כ"א שעצם המציאות שעומדים סביב המקדש הוי
כבוד המקדש, שמורה כי אין מסיחין דעתם ממנו, ומספיק גם באופן שאינו עומד ע'ג כל הזמן, אלא שהולך סביב המקדש ומחזר על כל משמר ומשמר ''.
הערות
עמוד 56
- 1. יח, א. ואילך.
- 2. מ"ע כב. ועד'יז בחינוך מצוה שפייח.
- 3. ) שם, בי
- 6. שם, ה
- 65. רפ"ח מהל' בית הבחירה.
- 66. מספרי זוטא -- הובא בילקוט -- (פרשתנו שם) כנסמן בכסף משנה.
- 7. ד) במדבר ג, לח.
- 68. שבתראי הוא וכתבו בלהייק (משאייכ ספהמי"צ שכ' בערבית).
- 8. וראה שם ריש פרק שלפניו: מ"ע לירא מן המקדש שנאמר כו
- 10. ) ואין לומר שהראי' מהכתובים קאי על כל מה שכתב לפנ"ז גם על עצם שמירת המקדש שבה'א, ולא כתבו בתחלה בה"א, בכדי שיבלול גם הפרט שהשומרים הם הכהנים והלוים, כי: א) לא משמע כן בפשטות לשונו ,והשומרים הם הכהנים והלוים שנא' כו'", ב) הדין שבאמצע (ש.מצותה כל הלילה") לא נלמד מכתובים אלה, ג) לפיייז הו"ל לכלול גם מש"כ אח*כ בה"ד ,הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ* שגם זה למדין בספרי (עִה'פ, ועד'יז בספרי זוטא) מפסוק זה עצמו ,אתה ובניך אתך גו' +, וכמו שהביא בסהמ"צ שם.
- 0. כ"כ בסהמ"צ שם. פיהמ"ש ריש תמיד. ועד"ז הוא בפי' הראב"ד ריש מסי תמיד ,ושומרים את המקדש בשביל כבודו". רא"ש שם. מאירי שם, רע"ב ריש תמיך ומדות.
- 1. כדעת המפרש. פי' הראב"ד. וכייה דעת הראי"ש שם, לפי דעת האחרונים. אבל ראה לקמן הערה 49. וראה מנין המצות להרמב"ם שבראש ספר היד שאף שנכתב בקיצור הכי נמרץ בכל זה דייק וכתב - במ"ע כב ,לשמור בית זה תמיד". ובראבייד שם (כט, א) הביא חילוקים ברוחות.
עמוד 57
- 2. וכ"כ בסהמ"צ מלית ס"ז. וע"פ תרגום העליר וקאפאח כן הוא גם בסהמ"צ מ"ע כב שם ,(ללכת סביבו תמיד) בכל לילה כל הלילה", וכ"כ בסמינ עשין קסה. חינוך שם. וכן דעת הרמב"ן (במדבר א, 02. רייש רעיב ותיו"ט ריש מדות. תוס' עירובין כג, א ד"ה שהוא ע' אמה. תוס' יומא / ם דיה רבנן. באר שבע ריש תמיד. מל"מ הלי בית הבחירה רפ"ח.
- 3. וכמו שהקשה במנ"ח שם (ומסיים ,ואפשר שמצאו באיזו ברייתא וצ*ע"). ובד ליקוטים שבמשניות לריש מדות בשם <ב"ד", ומסיים ש,הרמב"ם נמי בחיבורו לא כתב אלא דשמירה זו מצותה כל הלילה ולא מיעט היום מן השמירה אלא שאעה מצוה ביום כמו בלילה". וראה לשונו בסהמ"צ הובא בהערה 12.
- 4. ראה עד"ז תפא"י ריש תמיד דבקרא לא נזכר לילה. תורת לו"י בביאור מס" מדות (ע' רפא). ושם : חילוק בין שמירת כהנים ולוים. ובעזרת כהנים למס' מדות מ'ו: דייה ,והמפרש ז"ל בתמיד".
- 14. וכ"ה בהוצאת העליר (כג*ל הערה 2 אבל כהוצאת קאפאח ,ולבקוו תמיד בתדירות".
- 5. ראה גם פי' הראב"ד שם כו;, סע"ב.
- 6. ראה תפא"י שם.
- 7. דו) וכן הקשה בתורת לוי"צ (ע' ער). ובב"ש שם על הגמרא ,מיהו מתניתן" (הובא בהגהות מהר"ב רנשבורג) כתב דגם במשנה דמס' תמיךד צ"ל ,והלוים בכ"א מקומות" (ועפ*ז תוגדל הקושיא דכבר נשנית בתמיד -- כיון דגם שמירת לויים נשנית שם). אבל ראה שטמ"ק שם, כהגהות חק נתן שם.
- 8. ראה שקו"ט אם מצות שמירה חשוב עבודה או לא כאבני נזר יו"ד סתמ"ט. בארוכה בס' משכנות לאביר יעקב (להרהמ"מ גלבשטיין) ח"א, ובצפע"נ (להרגצובי) בכ"מ -- ראה צפע"ג עהיית ר"פ נשא (ד, לז. מה) ובהמובא בהערות שם. אמבוהא דספרי לספרי זוטא ריש פרשתנו סקיו.
עמוד 58
- 1. שמיהתה עבודה אי לאו. וראה בסהמ"צ ממצוה כב ואילך, שבכ"מ מתחיל ,שצוה הכהגים". ובכמה ,שצונו" (וכן הוא
- 2. במ"ע לט ואילך). אף שרובם ככולם עבודות הן (וראה חמד"י במ"ע בט). וראה לקו"ש חייא ע' 124 ובהערות 54 55.
- 0. ראה פרש"י במדבר ג, ו. פרשתנו שם, א. ביאורי הגר"א ריש תמיד.
- 1. ראה מו"נ חיג פמ"ה. אך שם צירף בי הטעמים יחר: ,ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש כו' עד שיגיע לנו יראה שלא יבוא אליו לא שכור ולא טמא כו ", ועדיז הוא באבג"ז שם אות ה. אבל שם שלא לטמא את המקדש.
- 2. ראה אבנ"ז שם אות 7. אך גם שם צירפו לכבוד המקדש. עזרת כהנים שם דייה בלשכת הפרוכת (הב'). וראה בהמפרש שם ,דאי לא נפקא לן מקרא הו"א דלא צריכי שומרים דאין עניות במקום עשירות ואי גנבי כלי המקדש יקנו אחרים".
- 3. ראה פרש"י נסמן בהערה 20. ובד פרשתנו פסוק ד.
- 4. הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות, והובא בתויו"ט בפתיחה למס' מדות:
- 5. ראה תורת לוי יצחק שם ס"ע ערב.
- 66. בהקדמתו לפיה"מ.
- 7. שהוא בהלי ,כלי המקדש והעובדים בו" (ראה שם פ"ג ופ"ד), ובהלי תמידין ומוספין וכו'.
עמוד 59
- 8. ולפ"ז י"ל דצורך הג' כתובים הוא * : מפסוק .אתה ובניך אתך גו' " למדין שהכהנים היו צריכים לשמור, ומהכ' ,ושמרו את משמרת אהל מועד" -- שמירת הלוים,. ומהכ' ,והחונים גו'" למדים שהכהנים והלוים הם לא ביחד, ורמז לשמירת כהנים בג' מקומות כדאי' בגמרא (כו, א) שומרים משמרת למשמרת או בתחלת הסוגי? שם ,אהרן ובגיו גו'". ועיין ברע"ב ריש מס' תמיד ומדות שלא הביא כתובים על עצם דין שמירת המקדש כ"א רמז לג' מקומות מכתוב הנ"ל.
- 2. וראה פי' הראב"ד ורבינו גרשום שם, רקושיית הגמרא מנה"מ (שע"ז הביא הגמרא הכ' ,והחונים") הוא ,שהכהנים היו שומרים".
- 9. יז, כח. פרש"י שם.
- 0. והטעם ולא ס"ל שזהו טעם שמירתו ,שלא יכנסו כו"*, י"ל לפי שבהמ"ק השערים סגורים, ראה בביאורי הגר"א. וראה עוד טעמים -- עזרת כהנים שם ד"ה ,ובדברי רש"י ז"ל כו'*, עולת תמיד ד"יה ,והנה מקרא" (וראה מנחת תמיד שם סק"י. ושם מתרצים גם קושיא הב' והג' שבס"א). וראה בפי' המשניות להרמב"ם תמיד שם,
- 5. שמשמע שגם במשכן ה" שומרים מטעם כבוד. *) וראה עולת תמיד (לבעל ,ערוגת
- 6. הבושם") בפי' הגמרא שומרים משמרת לד משמרת.
- 1. ומה שבסהמיצ שם הביא פסוקים אלו על עצם מצות שמירת המקדש, כי בסהמ"צ (וכן במגין המצות שבראש ספר היד) דרכו להביא המקור והראי' מהכתום על כלל המצוה, וע"יז שפיר יש ראי כי הרי סו"ס בפסוקים אלו כתוב החיוב לשמור את המקדש (אף שבכתובים לא משמע שזהו מצד כבוד כבפנים). וע*ד מה שתי'י בהגהות חק נתן למס' תמיד בתחלתו, דייה ,המפרש", על סתירת דברי המפרש ממש'"כ על המשנה למש"כ בגמרא (משא"כ בספר היד מביא הראיות מהכ' בעיקר בכדי לבאר תוכן המצוה).
- 2. וכדמוכח מזה שלא הביא הא דד שומרים בכ"ד מקומות בסהמ"צ שם, כ"א ,שצונו לשמור המקדש". וראה בהנסמן בהערה 28 בביאור קושית הגמרא תמיך ,מנה"מ". ולהעיר גם מהמפרש ריש תמיך ,דאי לא נפקא לן מקרא . . הו"א בחד שומר סגיי. וראה בהערה הבאה ובהערה 34.
- 3. ראה ביאורי הגר"א שם.
- 4. ובכלל צ"ע לדעת הרמב"ם אם כל הכ"ר שומרים הם מה"ת, ראה בהערה 32.
עמוד 60
- 1. ולהעיר מלשונו בהל' ביהב"ח היד שכ' ,מצות שמירתו שיהיו הכהנים כו" וכ"ד ערה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכיךד מקום. הכהנים בג' מקומות כ"" שלא משמע שכולם בכלל מצות השמירה מהית (אף שבספרי זוטא כאן (פסוק ג) איתא .ושמרו משמרתך מלמד שהכהנים והלוים שומרים בכ"ד מקומות"). וראה מל"מ שם ,מן הכתוב נראה דבחד לוי שומר סגי אלא אפשר דדוד תיקן כו'*. וראה פיהמ"ש להרמב"ם תמיד שם ,רמז לכהנים שיהיו שומרים כבג' מקומות כו'" ועד"ז הוא ברע"ב ריש תמיד ומדות, אבל ראה מל"מ ה"ה שם ,דהא מקרא ילפינן דכהנים ישמרו בג' כו'".
- 2. אבל ראה מג"חה שם ךדכ' מקומות הוי מדאורייתא. וכ' ,וכן גראה מהר"ם ומהרמ"ח*, וכ"מ ברמב"ם ממש"כב בתחלת הלי' ביהב"ח : יש בכללן שש מצות . + לשמרו סביב. ולשונות הנ"ל - י"ל.
- 5. אבל ראה בהערה 17. וראה בראב"ד שבהערה 15.
- 6. בהקדמתו לפי' המשניות. אבל ראה מאירי בהקדמתו למסי תמיד.
- 7. וכמו שמסיים בפ"ז סוף מיג ,זהו סדר התמיד לעבודת בית אלקינו כו'". אף שמבואר בה גם שאר עבוהת היום החל מתרומת הדשן וסדור המערכות -שקודם הת" מיד (ספ"א ופ"ב), ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה וכו' (בפ"ג ואילך). ואולי י"ל (בדוחק) ד,סדר התמידי" הוא לשון נופל על ל', וכונתו -- סדר התמידי (ונשה) בכל יום:
- 8. תפא"י ריש תמיד. ועד"ז כ באו" רות המצות מצוה שפ"ח (הובא במשכנות . לאביר יעקב שם סיי יוייד (ה, סע"א ואילך)). ועוד:
עמוד 61
- 9. ריש מסי תמיד.
- 0. כמו שפי' בעזרת כהנים פ"א מ"א דייה ,שומרים ז"ל המפרש" וד"ה ,בעשרים יימ מקום (האי)*. וראה אבנ"ז שבהערה 21.
- 3. ולהעיר מהמייד (פסחים לד, א. פרש"י שם דיה פסול הגוף) דהיסח הדעת בקדשים הוא פסול הגוף (פסול לעצמו ולא פסול מצד חשש טומאה). ולהעיר שגם היסח הדעת בתרומה וקדשים הוא מצד הכ' ,משמרת - עביד להו שימור" (פרש"י שם ך"ה בהיסח הדעת. רמב"ן וריטב"א חולין ב, ב דיה ואם שחט, וראה אנציקלופדיה תלמודית בערכו).
- 1. רמב"ם הל' תפלין פיד הי"ד. וראה טושו"יע (ואדה"ז) או"ח ר"ס כת, והוא ממנחות לו, ב. וש"ג.
- 2. ראה רמב"ם שם. ולא מטעם שמא יפיח כו' -- וכתי' השני בתו"י יומא ח, א דייה תפלין. ובתוס' שבת מט, א ךד"ה שלא ישן. וראה שו"ע אדה"ז שם, ושאג"א סַל"ט מ' פי' היסח הדעת. ובאנציק' ערך הנחת תפלין.
- 3. בירוש' יומא פ'א ה"א: כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו.
- 4. צפע"נ מילואים טו, ג. הובא במפענח צפונות ספ"ה.
- 5. תמיד פ"ג מיב. רמביים הל' תמידין
עמוד 62
- 1. שיהא צריך מחשבה וכונה שהוא מקויב במקדש כו' הריל: א) מזה שכשחשב באחת מד' עבודות
- 0. להעיר מפיי הראב"ד (נסמן בהערה 5) דהכא במתני' אצטריך לאשמעען אלא .. האיך נהגו בו בלילה לעשות עד זמן הקרבן התמיד. וראה הערה הבאה.
- 1. וילע אם (להרמבים) זהו עד התחלת הקרבת התמיד ממש או די עד שיבוא הממונה או עד שתותחל תרומת הדשן. שזמן בוא הממונה היי ,,קודם שיעלה השחר סמוך לו" (רמב"ם פ"ח מהל' ביהב"ח הי"א. רפ"ו מהל' תמידין). וזמן תרומת הרשן ,משיעלה עמוד השחר* (רמביים שם פ"ב הי"א. וראה לח"מ שם). ולהעיר שהנ"ל ,קוזם שיעלה עמוד השחר כו' יבוא הממונה וכו" והיו בודקין והולכין את כל העזרה כו'* הביאו
עמוד 63
- 1. ובאנציקי שם: 5) רמב"ם ביהב"ח שם ה"ך מספרי
- 7. להעיר מפי' הראב"ד שם (כח, א): דנקיט תרי לישנא בלי חני' ובל' שמירה, א"כ חילוק הוא בין חני"' לשמירה ולאהרן ולבניו לשון שמירה,
עמוד 64
- 9. ועד ברוב עם הדרת מלך. ולהעיר שמצינו בלולב שאף ,מדאגבי" נפק בי'* (סוכה מב, א. רמב"ם הל' לולב פיז ה"ט) הי' מנהגן של אנשי ירושלים יוצא מביתו לולבו בידו נכנס לביהכנ"ס לולבו בידו מתפלל לולבו בידו כו' (שם מא, ב (מד תוספתא סוכה פ"ב), רמב"ם שם הכ"ד) ומסיק ,במה היו זריזין במצות" ובפרש"י שם "ה הכא ,ולקיחתה מצוה היא" (ועד"ז הוא בטושו"ע (ואדה"ז) או"ח רסצ"ו ,שה" אחיזה בידו מצוה". ור"ס תרגב).
- 0. מדות פ"א מ"ב. רמביים הל' ביהב"ח שם ה"י.
- 1. ריש תמיד.
- 61. משא"כ בבית המוקד לא היו הרובין שומרין שם -- כפשטות המשנה וכ"כ ברמב"ם שם היה. רעיב במשנה תמיד. ועוד. ולא כמו שמשמע מדברי המפרש, ראה באר שב במשנה ד"ה והרובין. מליימ שם היו.
- 2. כז, רע"א.
- 3. המפרש שם. פי' הראב"ך שם (נדפס בגמרא כח, סע"ב). פי' הרא"ש שם. וראה רעיב במשנה תמיד שם בפיי הא'. וכן פי' בכס"מ (שם ה"ה) ברמב"ם. אבל ראה משלימ שם. ובפיהמ"ש להרמביים ריש תמיד.
- 4. באר שבע בגמרא שם, מל"מ בי" הב"ח שם.
- 5. ראה מה שתירץ במנ"ח שם דעיקר המצוה הוא על הב"ד עיי"ש. ועד"ז הוא = בביאור הרי"פ ח"א מ"ע יג (קיה, ב). וראה אבנ"ז שם אות יא. ובמשכנות שם ה"א סיי קלג ואילך.
- 6. וע"ד שהקשה באבנ"ז שם ,וקטן לאו בר שימור הוא כמבואר בפוסקים בענין שימור של מצה בליל ראשון". וראה מש" כנות לאביר יעקב שם סקל"ד. ובסי' קנט.
- 7. ואה רע"ב מדות פ"א מ*ב שה" ממונה על כל השומרים. ובפשטות היי מחזר גם על משמרות הכהנים. וראה מלימ שם ה"ו. ושם : דמסתימת דברי רבינו (שם ה"') נראה דהממונה הי' מחזור אף על משמוות הכהנים. אבל ראה רמב"ם פ"ז מהל' כלי המקדש ה"ד. וראה עזרת כהנים מ*ב דיה ,איש הר הבית (הב)".
עמוד 65
- 68. ראה גטין כב, סע"ב ואילך. תוס' שם ד"ה והא לאו. שו"ע אדה"ז סי' יא סייד ובקו"א שם סק"ב. וראה בהערה הבאה.
- 9. וע"ד סברת ה,יש חולקים" שבשויע אדה"ז הל'י פסח סי" תס ס"א. וראה צפע"נ הלי חו"מ פ"ה הייט. הובא ב,בללי התההמ"צ'יי עַ' רסט. ולכן גם אינו דומה למחשבה בשחיטת קדשים שלא מהני גם גדול עומד ע'"ג ,שהקדשים צריכין מחשבה" ממש (ראה תוס' שבהערה הקודמת. רמביים הל' פסוהמ"ק פ"א ה'יו).
- 3. (משיחות יו*ד שבט, ט"ו שבם וש"פ משפטים תשל"ב)
- 0. ובפרט לדעת הרמב"ם (ביהב"ח שם ה"ד) .שכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה* הרי יייל שבכל זמן גדולים עע"ג. נוסף לזה אם נאמר שלדעת הרמב"ם אין צריך ג' מקומות מה"ת (ראה לעיל הערה 34). הרי בדרבנן ודאי שי*ל שמהני גדול עע"ג.
ספר המצוות, מצוות עשה כ״ב - הטקסט מספריא
היא שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו, והוא אמרו לאהרן ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד. וכבר נכפל זה הצווי בלשון אחר והוא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד. וכתוב בספרי ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, רוצה לומר לשמרו וללכת סביבו. ובמכילתא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר ושמרתם את משמרת הקדש. הנה נתבאר לך ששמירת המקדש מצות עשה. ושם נאמר גדולה למקדש שיש עליו שומרים ואינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים, וידוע כי פלטרין הוא שם ההיכל אמרו כי גדולת ההיכל ורוממותו הם השומרים המסודרים עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם במסכת תמיד ומדות. (ויקח קרח, הלכות בית הבחירה פרק א'):
רש"י על במדבר ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
ושרתו אתו. וּמַהוּ הַשֵּׁרוּת?
ושמרו את משמרתו. לְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרַב זָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ" (במדבר י"ח), וְהַלְוִיִּם הַלָּלוּ מְסַיְּעִין אוֹתָם, זוֹ הִיא הַשֵּׁרוּת:
ושרתו אתו [BRING THE TRIBE OF LEVI … BEFORE AARON] THAT THEY MINISTER UNTO HIM — And wherein consists their ministering?
ושמרו את משמרתו THAT THEY SHALL KEEP HIS CHARGE — Because the care of the Sanctuary, viz., that no stranger should approach it, was committed to his charge, as it is said, (Numbers 18:1) "Thou and thy sons, and thy father’s house with thee, shall bear the iniquity of the sanctuary”, (which Rashi explains to have reference to the iniquity committed by a “stranger” in approaching the holy things), and these Levites aided them — this therefore, was their ministering [alluded to here].
משנה מדות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
איש הר הבית. היה מחזר על כל משמר ומשמר. ואבוקות דולקין לפניו. וכל משמר שאינו עומד. אומר לו איש הר הבית. שלום עליך. ניכר שהוא ישן חובטו במקלו. ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה. קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו. רבי אליעזר בן יעקב אומר. פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו:
גיטין כ״ב ב - הטקסט מספריא
רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא לְאַלְתַּר, אֲבָל מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים – לָא; חָיְישִׁינַן דִּילְמָא הֲוָה בֵּיהּ תְּנָאָה וְזַיֵּיפְתֵּיהּ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים; דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה בֵּיהּ תְּנַאי – מִידְכָּר דְּכִירִי.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא בְּגִיטִּין, אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת – לָא, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְהָכְתִיב: ״לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט, אֲפִילּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ. שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו.
גְּמָ׳ וְהָא לָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ! אָמַר רַב הוּנָא:
It is the opinion of the tanna Rabbi Elazar, who says: Witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce. Since the witnesses read the bill of divorce before it is transmitted in their presence, they may be relied upon to confirm the contents of the bill of divorce in court. Therefore, even if it was written on erased paper, there is no possibility that it would be forged, as the witnesses read what was written before it is given.
And the amora Rabbi Elazar says: The tanna Rabbi Elazar deemed such a bill of divorce valid only when it was taken to court in order to confirm the contents immediately after it was transferred to the woman. However, if the witnesses testify from now until ten days, i.e., sometime later, he did not deem it valid. Why? We are concerned that perhaps the bill of divorce had a stipulation written on it and she forged it by erasing the stipulation, as this bill of divorce was written on material that enables a person to easily alter what is written. Only if the witnesses testify immediately can the court be sure that they did not forget what is written.
And Rabbi Yoḥanan says: Even if they testify from now until ten days it is valid, as, if it is so that it had a stipulation, then the witnesses will remember it, as they would not forget something so obvious. Therefore, if the woman erased the stipulation, the witnesses would not verify the bill of divorce.
And Rabbi Elazar the amora also says: The tanna Rabbi Elazar deemed valid a document that is written on these surfaces only with regard to bills of divorce but not for other documents, as it is written with regard to a deed of purchase: “And put them in an earthen vessel; so that they will remain many days” (Jeremiah 32:14). This indicates that a deed of purchase and other similar documents must be made from a material that will last for a long time without being changed. A document that can be forged may not be relied upon long term.
And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Elazar deemed these surfaces valid even in the case of other documents. The Gemara asks with regard to Rabbi Yoḥanan’s opinion: But isn’t it written: “So that they will remain many days”? The Gemara answers: There the verse teaches us good advice, but it is not a halakhic requirement. It advised that the document be written in such a manner that it can remain for an extended period of time, as it may be needed to prove ownership of the land.
MISHNA: Anyone is qualified to write a bill of divorce, even a deaf-mute, an imbecile, or a minor. Additionally, a woman may write her own bill of divorce and give it to her husband so that he can present it to her. And a man may write his own receipt, which must be given to him by the woman to confirm that he has paid her the value of her marriage contract. This is because the ratification of a bill of divorce is only through its signatories, and it is irrelevant who wrote it.
GEMARA: The Gemara asks: But how can a deaf-mute, imbecile, or a minor write a bill of divorce? They are not halakhically competent, and they are not capable of writing a bill of divorce with the intent that it be for a particular woman. Rav Huna says:
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין א׳ - הטקסט מספריא
כל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפילו קדשי קדשים חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה ואע"פשהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה גזירה שמא יגע בבשר:
ואם עבר ושחט הזבח כשר ואן פר כהן גדול של יוה"כ אע"פ שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר אף פרה אדומה ששחט הזר כשירה שאין לך שחיטה פסולה בזר:
השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה:
ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים ואם שחט הרי אלו כשרים:
אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין:
הקטן אינו שוחט קדשים אף על פי שהגדול עומד על גביו שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לו מחשבה אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר כיצד היתה עולה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה שהרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים הרי זו פסולה:
קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום פסולין:
היה עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשירה:
היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל הדם בצפון קבלתו פסולה:
הכניס ראשו ורובו לצפון הרי הוא כעומד בצפון:
שחטה בצפון ופרכסה ויצאת לדרום אפילו הוציאה לדרום כשירה פרכסה ויצאת לדרום וחזרה לצפון ואח"כ קיבל דמה בצפון כשירה וכן קדשים קלים שהיו בפנים ועמד חוץ לעזרה והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשירה:
הכניס ידו וקיבל קבלתו פסולה אפילו הכניס ראשו ורובו אפילו היה העובד כולו בפנים וציצתו בחוץ עבודתו פסולה שנאמר בבואכם אל אהל מועד עד שיבואו כולן:
פרכסה הבהמה ויצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשירה שאפילו יצאו האימורין והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר:
היתה הבהמה כולה בפנים ורגליה בחוץ ושחטה הזבח פסול שנאמר והביאום לה' עד שתהיה כולה בפנים:
שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואחר כך מקבל הדם ואם קיבל ואחר כך חתך פסול מפני שמנונית הבשר שבחוץ ובקדשים קלים אין צריך לחתוך אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל שבשר קדשים [קלים] שיצא קודם זריקה כשר:
תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה שנאמר על ירך המזבח עד שישחוט בארץ:
היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר בקדשי קדשים פסול בקדשים קלים כשר:
שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין שישנה לשחיטה מתחילתה ועד סוף:
נתלה וקיבל הדם מצואר בהמה המונחת בקרקע פסול שאין דרך שירות בכך:
היה עומד בעזרה ותלה המזרק בידו וקיבל הדם באויר או שהגביה הבהמה וקיבל הדם באויר כשר שאויר המקום כמקום:
נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר מין במינו אינו חוצץ הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה:
קבלת הדם והולכתו למזבח וזריקתו וכן הולכת איברים לכבש כל אחת מאלו אינה כשירה אלא בכהן הכשר לעבודה כמו שביארנו בקמיצת המנחה ובמליקת העוף:
והולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח:
קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו קיבל בכלי חול נפסל הזבח קיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קודש:
נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אבל אם נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו ונתנו לכלי השרת נפסל הזבח:
נשפך מקצת הדם מצואר בהמה על הארץ ולא אספו וקבל מקצתו מצואר בהמה הרי זה כשר ובלבד שיהיה זה הדם שנתקבל דם הנפש לא דם התמצית ולא דם העור:
כל הזבחים שקיבל דמם אחד מן הפסולין לעבודה או שהוליך את הדם למזבח או שזרקו למזבח כהלכתו נפסל הזבח קיבל הכשר ונתן לפסול ולא הלך בו הפסול אלא עמד במקומו יחזיר לכשר אבל דם שהוליכו הפסול לעבודה והחזירו לכשר והוליכו או שהוליכו הכהן תחילה והחזירו ונתנו לפסול והוליכו הואיל והוליכו הפסול בין בתחילה בין בסוף נפסל הזבח שהרי אי אפשר לתקן דבר זה:
קיבל הפסול אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שירים חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שביארנו עושה שירים כיצד קיבל הטמא אף על פי שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרקו נפסל הזבח שזה שקיבל הכשר באחרונה שירים הוא ואינו כלום:
בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם נפסלה אפילו צרם באזנה קודם קבלה הרי זה לא יקבל שנאמר ולקח מדם הפר שיהיה שלם כולו בשעת הקבלה ואם קיבל מן החסרה וזרק הרי זה פסול:
אבל אם חסרה אחר קבלה קודם זריקה אפילו אבד הבשר קודם זריקת הדם או נשרף אם נשתייר כזית מן הבשר או כזית מן האימורין זורק את הדם ואם לאו אינו זורק ובעולה אפילו כחצי זית מן הבשר וחצי זית מן האימורין מפני שכולה לאשים:
נשאר פחות מכזית לא יזרוק ואם זרק לא הורצה נפסל הבשר קודם זריקה או שיצא חוץ לעזרה לא יזרוק הדם ואם זרק הורצה:
בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים אע"פ שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר מפני שסוף הבשר לצאת והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו:
וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירין אותן ואף על פי שלא החזירן חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא:
כל הזבחים של יחיד בין שנטמא בשר והחלב קיים בין שנטמא חלב והבשר קיים זורק את הדם נטמאו שניהן לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה וכן אימורין או איברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה כמו שביארנו וכל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחלב כולו הרי זה זורק את הדם:
דם קדשים שיצא חוץ לעזרה נפסל הזבח ואע"פ שחזר והכניסו וזרקו על המזבח לא נרצה:
וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה:
ודם ששקעה עליו חמה ולא נזרק נפסל הזבח ואם זרקו לא הורצה:
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 3
- כרך כא ‹ ויקהל ‹ שיחה א ‹ 239 לקו"ש חי"ג ע' 61
- כרך כא ‹ ויקהל ‹ שיחה א ‹ 241 לקו"ש חי"ג ע' 58
- כרך כג ‹ חוקת ‹ שיחה א ‹ 143 לקו"ש חי"ג ע' 56
תורת מנחם 3
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל לקו"ש חי"ג ע' 56
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ג ע' 57
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת יום ב' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ג ע' 60

