שיחה א

78שיחה א

8 לקוטי

מצורע

א. מן הכתוב (בתחלת פרשתנו) ,זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו גו'" מעתיק רש"י את התיבות ,;זאת תהי' תורת המצורע וגו'" ומפרש: מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.

ופירשו המפרשיםי שכוונתו של רש"י* היא: ,ביום (טהרתו)" שבהכתיב -- שרש"י מרמזה ב,וגו " -- מיותרת היא, ולכן מפרש שתיבה זו באה ,ללמד שאין מטהרין אותו בלילה".

אבל קשה לפרש כן: א) רש"י מעתיק מן הכתוב ,זאת תהי? תורת המצורע" שאינן שייכות כלל לפירוש זה:. ב) דוקא תיבת ,ביום" שנרק) אותה מפרש, מרמזה ב;וגן'' :!

1) רא"ם, באר מים חיים (על פרש"י), ועוד.

2) לכאו' אפ"ל שמעתיקן לציין התחלת הסדרה -- אבל אינו, כי

*) וכ"ה להרס"ג והרמב"ם -- נסמן בלקו"ש ח"ז שיחה א' לפ' מצורע בתחלתה.

ועכצ"ל: שלדעתו של רש"י, עיקר הלימוד הוא מן התיבות ,זאת תהיי תורת המצורע", אלא שאין בתיבות אלו לבדן כדי להכריח פירושו, ולכן מוסיף ,וגו' " לרמז גם על סיום ה" כתוב .ביום טהרתו", והיינו שהתיבות שמעתיקן בצירוף (מש"נ בהמשך הד כתוב הנרמז ב)ה,וגו' " מלמדין .שאין מטהרין אותו בלילה".

וצלה'"ב :

א) למה לא פרש"י בפשטות - שהלימוד דאין מטהרין אותו בלילה הוא מ,ביום טהרתו", ובפרט שכן הוא בתו"כ+ (וכ"ה משמעות הגמרא*)?

ב) לאידך: איך נלמד זה מן התיבות ,זאת תהי' תורת המצורע"+?

גז'יש ,תורה -- תורה" שבמגילה שם לעגין השקיית סוטה (כדרך הש"ס בכ"מ להביא יותר מלימוד אחד להלכה אחת).

ולהעיר : עִפ"י זה מוכח דגם מילתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב לה קרא (ראה השקו"ט בזה -- הובא בשדייח כללים מערכת מי"ים כלל כז).

6 כאן.

6 ופשוט שאין לומר דכוונת רשיי היא להגזייש ,תורה -- תורה" (כנ"ל הערה 3) -- כי (נוסף דלפ"ז לא הו"ל להעתיק רק תיבת ,תורת", הרי) לא נזכרה כלל בפרש"י.

גם: ע"ד הפשט יתור דתיבת ,תורת" -- ,לרבות הוא בא לומר תורה אחת לכל כו' " (פרש"י ר"פ צו). ועדייז בנדו"ד ,תורת המצורע* פירושה ,תורה אחת' לכל המצו" רעין" *.

79ג) למה דייק רש"י והוסיף ,מלמד (שאין מטהרין כוו)*?

ב. והביאור בזה :

מה שקשה לרש"י בכתוב הוא: לכאו' תיבות .זאת תהי' תורת המצורע" מיותרות הן', דהרי מובן מעצמו שהמדובר יהי' במצורע, מכיון דפרשה זו באה בהמשך לפרשה הקודמת שנאמרו בה דיני טומאת המצורע. וע'ז קאי -- בפרשתנו -- ,ביום טהרתו"?

ולתרץ קושיא זו מעתיק רש"י תִיבות ,זאת תהי' תורת המצורע וגו * ומפרש: מלמד שאין מטהרין אותו בלילה. והיינו, שתיבות אלו באו ללמד דין זה (כדלקמן ס"ד).

ג. ולמה אינו מוכיח מ;ביום טהרתו" שאין טהרתו בלילה:

בפשוטו של מקרא .יום" (כשלא נכתב ביחד -- בניגוד ל,לילה") אין מובנו שולל לילה, כי אם פי' כל המעל*ע, היום והלילה*. כמפורש 5 <ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.. הששי"; וכן נאמר יי ,ששת ימים גו" וביום השביעי תשבת", שפירושו: דכל המעל"ע של השבת אסור במלאכה.

ויתירה מזו: מצינו ,יום" בנוגע למאורע שהי' בלילה, כמ"ש יי ,ביום הכותי כל בכור בארמ"צ" -- ומכת

ז' ראה גם אלשיך ואוה"ח כאן.

06 כראשית א, הלא.

1 כמדבר ג, יג. בהעלותך ח, 45

מצורע

(:

בכורות הרי היתה ,בחצי הלילה" :י,

מוכח מזה דתיבת ,יום" [ואפילו במקום שלכאו' מיותרת היא -- כב" נדו"ד, וכבפסוק ,ביוס הכותי גו'", דהול"ל ,בהכותי כל בכור גו' "] אינה שוללת לילה, כי פירושה כל המעל"ע.

ד. אולם (יתור) תיבות ;זאת תהיי תורת המצורע" מלמדנו ד;ביוס טהרתו" הנאמר לאח"ז מובנו ביום דוקא ולא בלילה:

תיבות אלו כולן לשונות של דיוק הן, מדגישות (פרטי) הענין שבו הן מדברות., ושוללות את הפכם:

עזאת" (או ;זה") -- מציין דבר מבורר ומדויק, וכפרש"י עה"פ :י ,זאת אות הברית": הראהו הקשת ; עה"פ יי ,החדש הזה" פרש"י: הראהו לבנה. ועד"ז בכ"מ *י.

,תהי' " -- משמעותה (כבכ"מ *י) ,בהוויתה תהא".

,תורת* פירושה הוראת דינים -- ,תורת" הענין והלכותיו, האופן שבו דוקא צריך לקיימו *, 800 לקוטי

שמזה מובן כי הנאמר לאח"ז - הוא בדיוק ובדוקא, ובמילא גם .ביום טהרתו" מדויק -- ביום דוקא - ;,שאין מטהרין אותו בלילה".

ה. עפ"ז מובן דיוקו של רש"י (א) להעתיק התיבות *זאת תהי' תורת המצורע", (ב) לרמז תיבת ,ביוב" רק ב,וגו' ", (ג) דיוק לשונו ,מלמד שאין מטהרין כו'":

רש"י מדגיש דהא ,שאין מטהרין אותו בלילה" מלמד אותנו (לא הנאמר בכתוב ,ביום טהרתו" -- כי ע"ד הפשט אין תיבת ביום שוללת לילה, כנ"ל בארוכה -- כ"א) הנאמוי*: <זאת תהי' תורת המצורע (שמזה למדים אשר ה)וגו' ", ,ביום", הוא מדויק - ובמילא ,מלמד שאין מטהרין אותו בלילה".

ור עפ"ז תתורץ בפשטות קושיית המפרשים יי על פרש"י דילן: ל"ל לימוד מיוחד ,שאין מטהרין אותו בלילה", הרי אא"פ שתהא טהרתו של מצורע בלילה מכיון שא' מעניני טהרתו הוא הבאת קרבן, ואין הלילה כשר להקרבת קרבן, כהדרשא בתו"כ יי עה"פ יי ,ביום צותו" -- למדנו לכל הקרבנות שאין כשרים אלא ביום?

הכתוב ,זאת תורת* כיון שדעי' תלוין בחוט השערה (פרש"י קדושים כ, כה. ולהעיר מקס"ד דגמרא (מנחות יט, א): כל מקום שנאמרה תורה בו' לעכב.

8 ) ומעתיק גם תיבת ,המצורע" -- היינו שעניני .המצורע" מרוייקים.

9) ש"ת כאן (וכותב ע"ז ,מצאתי").

וצורע

אבל עפ"י הנ"ל. דבפשש"מ אין תיבת ,יום" שוללת לילה, קושייתם מעיקרא ליתא: לפי פרש"י עה"ת -- לימוד ע"ד הפשט -- אין להוכיח ממש"נ ,ביום צותו" דאין מביאים קרבנות אלא ביום ** (נוסף על העיקר - דבפשש"מ הפי' הוא ביום שנצטווה להביא הקרבנות, ולא הבאתם בפועל - ולכן לא הביא רש"י בפירושו דרשת התו"כ הנ"ל) ואיצטריך לימוד מיוחד ,שאין מטהרין אותו בלילה".

זה ועפ"ז יתבאר מה שבגמרא:: (כשלמדו דטהרת המצורע כשרה כל היום דכתיב ,זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו") פרש"י: ,לטהרת המצורע -- בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת" -- דלכאו' א"מ: א) מאי קמ"ל, הרי מפורש בקרא מהי ,טהרת המצורע", ב) למה משמיט הקרבנות שחייב להביא לטהרתו; ג) הו"ל לרש"י לפרשו תיכף על המשנה שם: כל היום כשר . . ולטהרת המצורע ?

אלא דבא לתרץ קושיא הנ"ל : לכאוי למה צריך לימוד מיוחד ,דביום טהרתו" ביום דוקא, הרי (ע"ד ההלכת) אין מקריבין קרבן בלילה כמ"ש ,ביום צותו"*יי -- ולכן מפרש ומדייק דהלי-

*ו2) וצע"ק מפרש"י בא יב, ב ד"ה ,הזה" : וכיצד הראהו והלא לא הי' נדבר עִמו אלא ביום שנאמר ויהי ביום דיבר ה', ביום צותו, מן היום אשר צוה ה' וכו, -

2 מגילה כא, א, \

*22) ומ,ביום השמיני" (שבת קלב, א). וגם להגירסא בר"ג גאון שם ,קשיא" -- יווע: הכלל (ראה בהנסמן שךד"ח כללים . מערכת קו*ף כלל ל) שקשיא איגה תיובתא.

81מוד מפסוק דילן דטהרת המצורע ביום, הוא (לא לענין הקרבנות שמביא לטהרתו, אלא) רק לענין ה,צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת" שא"א ללמוד מ,ביום צותו".י

ח. מהענינים מופלאים ע"ד ההלכה שבפרש"י זה:

הלימוד דטהרת המצורע צ"ל ביום דוקא, נדרש בגמרא ותו"כ בצד החיובי: ,כל היום כשר.. ולטהרת המצורע", ,מלמד . . וטהרתו ביום' ; ואילו רש"י בפרשתנו משנה ומדייק לכתוב בצד השלילי: מלמד שאט מטהרין אותו בלילה.

ונפ"מ לדינא, כאשר נמשכה טהרתו (פרט המעכב בה) בזמן שאינו לא יום ולא לילה -- בין השמשות :י:

3) הנפ"מ שבפגים הוא להסברא דביהשמ הוא מציאות בפ"ץ -- לא יום ולא לילה. ועדייז להסברא שהוא מורכב משניהם ; לפי הסברא* שהוא ספק יום ספק לילה (ראה בכייז לקו"ש ח"ד ע' 1223 ובהנסמן שם), ה"ז ספיקא דאורייתא ותלוי בהדיעות אם אזלינן לחומרא מה"ת או מד"ס (נסמנו בשר"ח כללים מע' ס כלל ט' ויו"ד. ועוד. וראה לקו"ש ח"ז ע' 71 ואילך ברעת רש"י -- דאזלינן לתומרא מהית

או ייל ע"פ המבואר בלקו"ת (תזריע כד, א) דבנגעים ,ביריעה תליא מילתא*

מצורע

מפשטות לשון הגמ' והתו"כ משמע שהדיוק הוא שהטהרה צ"ל ביום דוקא, ולכן אם נמשכה טהרתו בזמן שאינו יום, לא עלתה לו טהרה מאחר שלא היתה ביום; לרש"י שכותב ,שאין מטהרין אותו בלילה" אם תימשך טהרתו בזמן ביהש"מ כשירה כיון שלא היתה בלילה.

והטעם י"ל: נת"ל דע"ד ההלכה, ,יום"? בכ"מ -- עכ"פ ברובו (כולל נדו"ד) משמעותו יום דוקא (ולא לילה), ולכן ממש"נ ,ביום טהרתו" מובן שהטהרה צ"ל ביום דוקא. משא"כ ע"ד הפשט, דתיבת ,ביום" עצמה משמעותה כל המעל"ע (גם לילה), אלא שיתור התיבות בהכתוב ,מלמד שאין מטהרין אותו בלילה?, לכן די למיעוטי רק לילה (ולא למעט גם הזמן דביהש"מ).

ט. בפנימיות הענינים, הביאור להקדמת התיבות ,זאת תהי' תורת המצורע" לפרשת טהרת המצורע:

מבואר בלקו"ת +: דמצורע ענינו מוציא שם רע, שמוציא וממשיך שמות (-- אותיות וכלים) דקליפה. ולכן תיקונו הוא ע"י עסק התורה, שהיא בחי'

(ולכן ,ספק הקב"ה אומר טהור" (ב'ימ פו, א) -- אף דספיקא דאורייתא לחומרא, ע"ש) -- את"ל דגם לאפוקי מטומאתו צ"ל ידועה דוקא (ויליע ברמב"ם הל' טומאת צרעת ספייב. ובנ"כ שם. ובפ"ו הייה ואילך. וראה רייש ספייד דנגעים. מליימ פייב שם בתחלתו) דכמו דלא אמרינן בזה הכלל דספיקא ל" חומרא -- כך ל"נ גם ענין דחזקה - הרי כיון שאין ידיעה שלא עשה כדין טהור. 4 פרשתנו כר, סע"ד ואילך.

822 לקוטי

שמות דקדושה כמרז"ל 5 ,כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה".

וזהו הטעם למש'נ בתחלת פרשת טהרת המצורע ,זאת תהי' תורת הד מצורע", כי עיקר תיקונו של המצורע הוא (לא ע"י ,והובא אל הכהן גו'", ב"א) ע"י (עסק ה)תורה (,תורת ה" מצורע"), שהיא היא המהפכת בחי'

5 רמב"ן בהקדמתו עה"ת ע"פ זחיב פז, א.

מצורע

,שם רע" לבחי' ,שם טוב" -- שמות ואותיות דקדושה.

אלא שבכדי ש,תורת המצורע" תהלי כדבעי למיהוי, שתורתו תהי' בביטול -- דדוקא עסק התורה באופן זה פועל תיקון להמצורע -- צ"ל *והובא אל הכהן", כי הוא הממשיך ,אור אבא" -- ענין הביטול.