שיחה א

83שיחה א

א רש"י בפירושו על הפסוקים י +דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם, כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו'" מעתיק את התיבות ,אני ה"א" ומפרש : ;אני הוא שאמרתי בסיני: אנכי ה"א וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי. רבי אומר גלוי וידוע לפניו : שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזירה, אני ה"א, דעו מי גוזר עליכם, דיין להפרע ונאמן לשלם שכר".

הביאור הפשוט בפרש"י הוא: לכאו-

רה אי"מ מהי הכוונה בציווי זה שמשה .

ידבר אל בנ"י ויודיעם כי ,אני ה' אלקיכם" -- מה החידוש בזה לאחר שהוציאם הקב"ה ממצרים, ונתן להם את התורה וכו' ומבאר רש"י שלא נאמר זה כענין בפ"ע. כ"א בתור הקדמה למה שכתוב אח"כ -- שמכיון שקבלתם מלכותי במ"ת, עליכם לקבל

1) פרשתנו יח, ב"גב

6 תו כ בי

) מה שרשיי דייק לכתוב (להעתיק * גם) ,לפניו" -- כי (גם לפי פשטות הענינים) מובן שאם הי' ידוע דבר זה גם לבנ"י (בכל הזמנים), הרי זה סותר ענין הבחירה, ולכן מוכרח לכתוב ,לפניו". ואף שלא למדנו עדיין מייש (נצבים ל, יט) ,ובחרת בחיים", מ"מ הרי מכללות הענין דשכר ועונש שנאמרו הרבה פעמים לפני פרשת אחר, מובן שישנו ענין הבחירה, דאם אינו עושה בבחירתו למה יתנו לו שכר או עונש.

הציווים גזירות האמורים להלן. ומוסיף רש'י פירוש שניי: שמכיון שסופן לנתק בעריות, לכן בא עליהם בגזירה וכו'.

אמנם יש להבין בזה :

א) בתחילת פ' וארא (עה"פ ,וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו -- אני ה'*, שגם בו יש להקשות כנ"ל, מהו החידוש באמרו ;אני ה' ") כבר פרש"י שויאמר אליו אני ה' -- נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפניו וכו" ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע וכו' נאמן ליתן שכר" -- וא"כ, מובן שככה יש לפרש גם בפסוק דילן: ;אני ה' -- נאמן ליפרע" ו,נאמן לשלם שכר" ובפרט שרש"י: בעצמו מדגיש שם ,ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות" -- אעפ"כ: א) מדייק רש"י בזה כאן עוה"פ*, ב) ועיקר: מפרשו

66 ואין לתרץ שמכיון שכאן מוסיף ,אלקיכם", אינו דומה למ"ש בתחלת פ' וארא, כִי בפשטות גם אז אפשר לפרש כן. ומה שפעם מוסיף ,אלקיכם" -- כ"ה דרך הכתובים. ומוכרח לומר כן, כי בב' פסוקים שלאחייז ג"כ מסיים ,אני ה' אלקיכם", ולא פרשיי מאומה, ועד"ז בס"פ אחרי, ועוד 844 לקוטי

באופן אחרי?

ב) מהו (בפשטות הענינים*) ענין קבלת מלכותי זולת קבלת הגזירות והמצות ? הרי תוכן קבלת מלכות הוא שמקבל ע"ע כל אשר יצוה המלך, וכדמשמע מפרש'"י גופא עה"פ (שרש"י מביאו כאן) ,אנכי ה"א וגו'": ,אשר הוצאתיך מארמ"צ -- כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי", היינו שמפרש ,אנכי ה"א" (שתוכנו קבלת המלכות) -- ,שתהיו משועבדים לי", לעבוד את ה' בקיום מצותיו בפועל ? (כדמוכח גם מפרש"י לפנ"זיי: ,לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם

בכו"כ מקומות.

ז)' דהרי אף לפי" הב' איץ הכונה בפירש"י שטעם אמירת תיבות אלו הוא להגיד שהוא דיין להפרע ונאמן לשלם שכר -- כ"א לפי ש,גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות וכו" לפיכך בא עליהם כו'", ומ"ש רש"י ,דיין להפרע ונאמן לשלם שכר" ה"ז רק פי" התיבות ולא תירוץ ל,מאי קמ"ל". משא"כ בפ' וארא ה"ז גם הטעם לאמירתו

יתרו שם. ועוד. ונת' בכמה מדרשי רז"ל, דרושי חסידות וכו'.

68 ואף שלשון שעבוך, פירושו הכנעה וכיו"ב -- אין הכוונה שבלשון שעבוד אין נכלל ענין העבודה בפועל -- כ"א ששעבוד שייךר גם בנוגע להכנעה בלבד (כמו ,שעי בודא. דר"נ", , שעבוד קרקעות" וכו'), אבל בכו"כ מקומות כלול עבודה בהשעבוז, כמו ,ועבדום" (לך טו, יג) תרגם יונתן ,וישעבדון בהון", וכן ,היתה משעבדת בה בקושי" (פרש"י שם ט, )0), וכן ,ורב יעבוד צעיר" (תולדות כה, כג) ותרגם אונד קלוס ,ורבא ישתעביך לזעירא". ועוד.

מקבל שכר וא"ל אינו מקבל פורעניות, יכול אף עשה"ד כן ת"ל וכו 6 -- וכאן מחלקם ,וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי" :י?

ג) ולאידך גיסא: אם קבלת המצות הוא. ענין בפ"ע וקבלת המלכות לחוד -- א"כ הי' צ"ל בא הציווי לקבלת המצות קודם שנצטוו בנ"י במצוה הראשונה ?

ד) מהו דיוק לשון רש"י ,מעתה קבלו גזרותי" *יי ולא ,מצותי" וכיו"ב כרגיל בפרש"י ברוב המקומות ?

ה) מדובר כמה פעמים שכאשר רש"י מפרש ב' פירושים (או יותר) בענין אחד ה"ז הוכחה שבכל אחד מהפירןשים יש איזה קושי שאינו בהשני ולכן מביא שניהם (כי לא ראי זה כראי זה) -- ולכאורה בנדו"ד הרי כ"א מב'

הפירושים מובן בפשש"מ. ומה הכריחו

להביא ב' פירושים ?

ו) כן מדובר כמ"פ שבכלל אין רש"י בפי' מזכיר שם בעל המימרא של הפירוש המובא (וטעמו פשוט -- אין זה נוגע לפשוטו ש"מ) -- ומזה, שבמקום שמזכירו, ה"ז הוכחה שגם השם של בעל המימרא נוגע בהבנת הפי' בהכתוב -- וצ"ל מה נתוסף ב" הבנת הפי' (השני) בזה שאמרו ;רבי" ?

ז) הלשון הרגיל בשייכות ל,עבירה* הוא ,לעבור", ,ליכשל" וכיו"ב -

*ן1) אף שכן הוא במכילתא שם.

85וכאן שינה רש"י לכתוב .לנתק (בעריות)* ?

ח) פירושו של רש"י מקורו בתו"כ עה"פ, אבל שם מבאר: וכן מצינו שניתקו בעריות שנא':י וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. וכן מלאכי אמר להם:י וזאת שנית תעשו כסות דמעה וגו' " -- ורש"י מעתיק רק זה שמצינו ,בימי עזרא" (שהוא מלאכי *6 ולא בימי משה *י; וביותר יקשה שרש"י עצמו מפרש עה"פ ,בכה למשפחותיו" -- ,ורבותינו אמרו למשפחו-

תיו על עסקי משפחות, על עריות.

הנאסרות להם"! ושביק רש"י הדוגמא מה שאירע באותו הדור, זמן הקרוב לאמירת הפרשה%, ומביא ,שסופן

2) בהעלותך יא, '.

43) מלאכבי ב, יג

4) מגילה טן, א,

5 אבל אין להקשות דהו"ל לרש"י להביא מה שנתקו בעריות ב,שטים" ד,ויחל העם לזנות אל בנות מואב" -- דס"פ בלק (ובפרט ששם הי' עם נשים נכריות -- ראה לקמן ס"ד) -- כי שם: א) לפרש*י (עיקר) החוטאים הי' רק משבט שמעון (פנחס כו י). ב) לא נתקו (מעצמם) בעריות, כ"א שהכשילם בזמה (פרש"י שם כד, יד) והפד קירו בנותיהם לזנות כדי להחטיאם (פרש"י פנחס כה, טו. יח). וראה לקו"ש חי"ד ע' 5 ובהערה 32.

6 ואף שזהו פי' שני שם -- מ"מ מכיון שרש"י מביאו מוכח שזהו ע*פ פשוטו של מקרא.

ואין לתרץ שמכיון שלא עברו אז על איסור עריות, כ"א בכו על האיסור, לא יתכן לומר שבשביל זה יבוא עליהם בגזירה וכו' -- והרי מוכח שגם זהו ענין חמור ביותר, דהרי בשביל זה ,ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע* (ולהפי' שבכו ,על עריות

לנתק בעריות בימי עזרא", כאלף שנים לאח"ז.

ב. והביאור בכ"ז:

אף שכבר פרש"י בר"פ וארא בכוונת הכתוב ,אני ה'", ,נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני וכו" ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות וכו' ? -- אעפ"כ שאני הכא בנדו"ד:

פירוש זה יתכן רק במקום שהלשון ,אני ה' " נאמר בסיומו של ציווי: או בקשר לענין האמור לפנ"ז, שבכדי להדגיש חומר הציווי ה"ה מסיים ומזהיר: ודע כי ,אני ה'", כלומר, נאמן אני לשלם שכר ונאמן אני ליפרע; ואמנם כן הוא בהציווים שאליהם מכוון רש"י בכללו ,ובלשון הזה מצינו שנדרש בכמה מקומות וכו" -- וכדמוכח מהכתובים שמביא רש"י.

וכמו"כ הוא בכתוב ,וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'", שמפרשו רש"י שאינו התחלת ענין חדש :' (כפי שנראה לכאורה), אלא ,דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה" (בפרשה הקודמת), ובהמשך לזה אמר לו ,אני ה'", כלומר : למה הרהרת אחר מדותי -- והלא נאמן אני לשלם שכר טוב למתהלכים

הנאסרות להם", מוכרח לומר שהחרון אף וכו' היתה בשביל בכי' זו).

ולכה"פ הו"ל להביא שגיהם, כבתו"כ.

7) ואף שמסיים (פסוק וא"ו) ,לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' " (ואף את"ל שזהו ציוי חדש, ולא חזרה ע"ז שציווהו כבר) -- הרי עכ"פ הפסוק הראשון הוא המשך למ"ש לפנ"ו, ולא ציווי, גם לפירוש הא' שפרש"י שם.

866 לקוטי

לפני. ועד"ז במ"ש אח"כ: ,לכן אמור לבנ"י אני ה' וגו ", פרש"י: ,הנאמן בהבטחתי". והיינו, לבאר שגם הכא לא בא הכתוב בענין חדש (כפי שי"ל לכאורה), אלא כסיום וחיזוק לדברי ההבטחה האמורים לפנ"ז -- ,אני ה'* הוא המבטיח והוא נאמן לקיים הבטחתו.

משא"כ במקום ש,אני ה'" נאמר בתחלת הדיבור -- וכמו שהוא בכתוב שלפנינו ,דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה'" -- שא"א לפרש:: דהכוונה בזה היא לשם הזהרה או הדגשה שנאמן לשלם שכר או ליפרע, כי עדיין לא נאמר יי שום ציווי או ענין שתחול עליו הזהרה או הדגשה הלזו, ואם כן -- מהי כוונת הכתוב ב;(ואמרת אליהם) אני ה' אלקיכם" 1

וע"כ צ"ל ש,אני ה"א" לא נאמר כאן בתור התחלה להפסוקים שלאחי'ז יי, אלא שהוא ציווי וענין בפ"ע -- היינו שדיבור זה עצמו הוא ציווי: ולשון זה במובן של ציווי בפ"ע כבר מצינו בעשה"ד, שבהתחלתם אמר הקב?ה ,אנכי ה"א וגו' ", והפירוש שיקבלו עליהם מלכותו יתברך. ועד"ז הוא בנדו"ד.

אמנם מובן שאאפ"ל שכאן הוא ציווי על קבלת מלכותו, שהרי כבר קבלו עליהם מלכותו בסיני; וגם אאפ"ל שהכוונה היא לקבלת המצות בכללות, כי הרי זה פרט בקבלת המלכות כנ"ל [וגם: כאמור, שלפי"ז אין מקומו של ציווי זה כאן, אלא לפני המצוה הראשונה] -- וא"כ בהכרח לומר שזהו ציווי חדש בקבלת המלכות והמצוות : ציווי לקבלת סוג מיוחד של מצות שעדיין לא נצטוו עליהם, וגם לא נכללה קבלה זו בכלל קבלת כל המצות,

והנה המצוה הבאה לאחר ציווי חדש זה הוא איסור עריות, שהוא בגדר ,גזירה" (כדלהלן) -- ומזה הוכחה שהציווי ד,ואמרת אליהם, אני ה'א" היא אזהרה לקבלת מצות שהן מסוג חדש, של ,גזירות".

זו א. עם היות שבמעמד הר סיני קבלו בנ"י ע"ע לקיים מצות הקב"ה, מ"מ יש מקום לומר שלא קבלו אז אלא מצות כאלו שהן בגדר שהשכל סובלם, היינו : אותן המובנות בשכל ואותן שאינן מובנות, אבל עכ"פ אין להם סתירה מצד השכל; משא"כ הד מצות שהשכל (אפילו דקדושה) מנגד להם, הרי אפשר שיאמרו שמצות כאלו לא נכללו בקבלת מלכותו ומצותיו.

ולכן טרם שצווה הקב"ה פרשת המצות שהן בגדר גזירה:: (עריות (כדלהלן)). ה"ה מקדים תחלה להזהירם על קבלת ה,גזירות" בכללות (ולאו דוקא גזירת עריות ביחוד), ש,אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה"א וקבלתם

41 ראה פרש"י תולדות כו, ה ד"ה חוקותי.

87עליכם מלכותי", היינו שקבלתם על עצמכם לקיים המצות, כך .מעתה קבלו גזירותי", גם המצות שהן בגדר ,גזירות" :י.

ג. והטעם דהציווי על העריות נק' ץגזירה" :

דבר מובן הוא, שבנוגע לנישואין מעלת היוחסין תופסת מקום חשוב ועיקרי, ובפרט כשהבא להשתדך הוא בר יחוס נעלה. וכמו שלמדנו וראינו שהתורה האריכה ביחוסה של אשת אהרן, שנשא את ,אלישבע בת עמינדב אחות נחשון" *:: -- לבאר שהייתה מצויינת ביחוסה, בהיותה (בת עמינדב וגם) אחות נחשון [וכדפרש"י: ,מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'"] ; וכן אברהם כששלח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק אמר לו" ,כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק", כי בנות ארצו ומולדתו מיוחסות הן, בהיותן ממשפחת אברהם.

ולפי"ז, הסברא נותנת שהשידוך הכי טוב לאיש המיוחס הוא -- ממשפחתו וכל הקרוב אליו יותר, הגון ומתאים יותר לענין השידוך.

ובכלל ועיקר : תכלית הנישואין ה"ה

פרו ורבו, ונעשו ל,בשר אחד" -- בילדיהם, הרי מובן שזהו בשלימות

יותר כשהאשה היא באר בשרו של האיש *:, ובדיני עריות נהפוך הוא והתחלתם: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו גו'!

ועוד: ברא הקב"ה העולם באופן שקיומו הי' תלוי בזה שבני אדה"ר ישאו אחיות שלהם *:, יעקב נשא אחיות והייתה מטתו דוקא שלימה, עמרם נשא דודתו ונולדו מרים אהרן ומשח, שע'פ כ"ז -- האיסור ד,כל שאר בשרו" ה"ה ע"ד פרש"י בענין הד עקידה * ,אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער". לכן בא ציווי מיוחד על קבלת ה,גזירות" בכללות, ואח"כ בא הציווי על ה,גזירה" הפרטית, על העריות.

ד אמנם אין פי' זה מחוור לגמרי : א) אף שרק עכשיו התחיל לצוותם על ה,גזירות", ולכן לא הי' הכרח שיקבלו את הגזירות ע"ע, מ"מ בפשטות הי' מתאים יותר שבעת צוותו על קבלת מלכותו ומצוותיו בכלל יצוה על כל

4 אלא שרוה"ק אסרה לב"נ קצת * עריות. ראה רש"י בראשית ב, כד, לט, ט,

5>) ראה פרש"י קדושים כ, יז.

ועפ"ז יש להמתיק הא דאף ,שהאומות גדרו עצמן מן העריות* (רשיי וישלח לך, ז) לא אסרו גם אחותו מאביו.

88188 לקוטי

סוגי המצות גם הגזירות. ולמה מחלקם לב ציווים ובזמנים שונים -- בעת מ"ת על המצות בכלל, ואח"כ על הגזירות ?

ב) הרי גם לפני מ"ת ואפילו לב"נ נאסרו עריות -- עכ"פ הקרובות ביותר (אבל לא שתי אחיות ודודתו) -- שג"ז ,גזירה" היא (ובמ"ת נתוספו להם מצות) ועל כולם אמרו נעשה ***.

לכן מפרש רש"י פירוש שני, ש,אני ה"א" ה"ז הקדמה לפרשה הבאה אחרי; ופירושו הוא ,כמו שהוא נדרש בכמה מקומות" -- ,אני ה' וכו' / וזה ש" שינה הכתוב לכתוב זה בתחלת הדבור, הוא להדגשה יתירה בחומר הציווי -- שמתחלה ,בא עליהם בגזירה? *:. מכיון ,שסופן לנתק בעריות". ולכן הזהירם קודם לציוויי העריות : ;דעו מי גוזר עליכם -- דיין להפרע ונאמן לשלם שבר".

והטעם למה דוקא בעריות באה אזהרה מיוחדת שאינה בכל האיסורים שבתורה, מפרשה רש"י בשינוי הלשון ,לנתק בעריות". בעריות אפשרי (וגלוי לפניו שבסופן יהי' כן) פגם גדול של ניתוק :

,לנתק" פירושו -- לתלוש 5 ולהפריד. ומובנו כאן -- להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמבואר בדברי עזרא באריכות -- ה;ניתוק* שנעשה אז.

ובפרט ע"ד ההלכה וכמש"כ ה" רמב"ם י3:+ +ענין זה (של הבועל גוי) אעפ'י שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך, אלא שיש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו, שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב, אעפ"י שהוא ממזר, והבן מן הד נכרית אינו בנו, שנאמריי כי יסיר את בנך מאחרי, מסיר אותו מלהיות אחרי ה'?

וגם ע"פ פשש"מ כן הוא, וכפרש"י עה"פ: ,למדנו שבן בתך הבא מן הד נכרי קרוי בנך אבל בן בנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה".

ומפני חומר הדבר ובידעו שסופן לעבור ולנתק בימי עזרא, כמסופר בכתובים, הוצרך להזהיר ע"ז ביתר שאת.

ולכן לא הביא רש"י שמצינו שעברו על חטא העריות מהא ד,וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו", כי אין שם ענין של ,לנתק"; משא'"כ בימי עזרא, כנ"ל.

ואף שבפ' זו לא נצטוו עדיין על איסור בעילת נכרית -- מ"מ מאחר

1 ואתחנן 3 89שכאן מתחיל לצוות על איסור עריות הכולל גם עבירה זו המנתקת מהקב"ה (אף שעליו יצטוו אח"כ ביחוד). לכן מדגיש את חומר הדבר מיד בתחילת פ' עריות כנ"ל :י.

2 וי"ל שלכן מוסיף כאן גם תיבת ,אלקיכם", אף שלהודיע ב' הדברים -- שהוא גאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע מספיק שיכתוב .אני ה' " בלבד [כדמשמע מפרש"י רייפ וארא -- ואת"ל ששם הכוונה או לשכר (כשאמור אצל קיום מצות) או לעונש (כשאמור אצל עונש) כמי"ש במשכיל לדוד - הרי מפורש כן בפרש"י לקמ * (קדושים יט, טז): ,אני ה' -- נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע" -- ומי"ש המפרשים צ"ע] - כי זה מוסיף בחומר האזהרה.

ועוי"ל: שהג' עגינים שכותב רש"י: א) דעו מי גוזר עליכם, ב) דיין להפרע, ג) ונאמן לשלם שכר, מרומזים בהג' תיבות : א) אני, ב) הו", 2) אלקיכם (ראה גם מפרשים כאן) -- ואעפ"כ מהפך רשייי הסדר וכותב תחלה ,דיין להפרע"* ואח"כ ,נאמן לשלם שכר" (אף שעונש שייך לשם אלקים שהוא מדת הדין (פרש"י ר"פ בראשית), ושכר שייך לשם הו" שהוא מדת הרחמים (פרש"י שם)) -- כי בנוגע לאזהרה -- ובפרט חמורה ביותר -- נוגע יותר להודיע העונש (אבל בכתוב מוכרח לכתוב ,הו" אלקיכם" כי אין רגיל כלל לכתוב ;אני אלקיכם הוי'" -- ורש"י מפרש כונת הד כתוב).

והטעם שמרמז לג' ענינים אלו, הוא לפי שזהו סדר של אזהרה: מתחלה צריכים להודיע שהגוזר הוא הקב"ה, בוראו ואדונו, ומוסיף שגם יענוש אותו, ולאידך אם יקיים הציווי יקבל שכר.

(::

ה. אולם פי' זה אינו חד וחלק ועוד יותר מן הראשון -- כי קשה לומר בפשש"מ שכוונת הקדמת הכתוב כאן היא מפני מאורע:י שיארע זמן רב אח'כ ** ולציווי שיתפרש בפרשה אחרת -- לכן מוכרח רש"י לפי' הראשון, ואדרבה, הוא העיקרי.

ואעפ"כ, בכדי להסיר, במקצת עכ"פ, את התימא: שהתורה תדבר בדבר שלא יבוא אלא לאחרי שנים רבות -- מד" גיש רש"י שפי' זה אמרו רבי:

רבי סידר וכתב המשניות *:. ואף ש,דברים שבע"פ אי אתה רשאי ל-

5 רמב"ם בהקדמתו ליד החזקה. מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחלתו. תוס' רי"ד גיטין ס, א, מאירי לאבות. ועוד --

והנה י"א שלרש"י (שבת יג, ב. סוכה כח, ב. ועוד) רבינו רק סידר המשניות אבל לא כתבם * (וידוע השקו"ט בדעת רש"ג באגרתו -- בב' הנוסחאות בה) -- ועפ"ז: מחולק רש"י על כהנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, עִכ"פ) מי כתבה (וכן -- הגמרא), כמה מהראשונים המדברים בכתיבת השס ולא זכרו שרשייי מחולק. ועוד כהנה שצ'"ע.

ולכן ייל לפענ"ד (בדוחק עכ"פ -- להסיר תמיהות הנ"ל) שסמך רשיי על מש"כ 9000 לקוטי

אומרן בכתב"*י, מ"מ התירו יי לכותבן משום ,עת לעשות לה' הפרו תורתך/יי

בב"מ (פו, רע"א) בפ" סוף משנה כ" הוראה (אף שלגירסתנו לא הזכיר ,כתב"), ומתאים זה לפרש"י (גטין ס, ב ד"יה ודברים) ולמחז"ל (גטין נט, א) דברבי ור' אשי הוי תורה וגדולה במק"א.

8 תהלים קיט, קכו.

ד,כיון דלא אפשר מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת":י לכן ,הפרו דברי תורה לשעה הצריכה" * -- הרי שרבי מפרש פסוק הנאמר ע"י דוד שקאי על כתיבת המשנה, שלא יהי עד לאחרי זמן רב" -- וה"נ אזיל לשיטתי' גם בנדו"ד ומפרש שכוונת הכתוב היא לזמן עזרא, שאז סופן לנתק בעריות -- ,לפיכך בא עליהם בגזירה אני ה' אלקיכם וכו' ונאמן לשלם שכר".

9 פרש"י ד"ה כיון -- גיטין שם.

1 ואף שמפסוק זה למדו עוד דינים, כפרש"י עֶה"פ : ,ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סיג וגדר לישראל כגון גדעון ואל בהר הכרמל שהקריבו בבמה" -- הרי בעיקר קאי על כתיבת תורה (שבע"פ), כדיוק לשון הכתוב .(הפרו) תורתך* (ולא .מצותיך* וכיו"ב).