40

שצריך לסיים את "יאכל" בזמן הרחוק מן העבירה – עד חצות – כדי שהענין של "יניח ממנו" לא יימשך "עד בוקר".

אך לפי זה מתעוררת השאלה, מצד שני: אם התורה מתכוונת לאסור את האכילה אף בזמן שלפני הבוקר, היא צריכה היתה להגדיר את הזמן המוקצב לסיום אכילת בשר הזבח. מדוע נאמר בפסוק רק "ביום קרבנו יאכל", אשר בפשטות הכוונה בכך היא ליממה שלמה²⁷, ומכך ניתן להבין שמותר לאכול "עד בוקר"?

ה. עיקר הדין, והרחקה של חכמים

על כך אומר רש"י, שאכן כך הוא – "לא יניח ממנו עד בוקר, אבל אוכל הוא כל הלילה, אם כן למה אמרו חכמים עד חצות, כדי להרחיק האדם מן העבירה":

התורה אומרת כאן "לא יניח ממנו עד בוקר", ולא "יאכל עד בוקר", ומכך ניתן להבין שה"יאכל" איננו "עד בוקר", ומצד שני אין היא מגדירה את הזמן המוקצב לאכילת הזבח, וממילא ניתן להבין מ"לא יניח ממנו עד בוקר" שזמן האכילה הוא "עד בוקר" – משום שהתורה מתכוונת לציין כאן שני ענינים:

(א) הכוונה העיקרית – "לא יניח ממנו עד בוקר", "עיקרו של מקרא", ומכך לומדים ש"אבל אוכל הוא כל הלילה", כי מעיקר הדין, ולפי הכוונה העיקרית של הפסוק, אין איסור לאכול כל הלילה, לפני הבוקר.

(ב) "אם כן למה אמרו עד חצות, כדי להרחיק האדם מן העבירה" – בדיוק שבלשון המקרא "לא יניח ממנו עד בוקר" רומזת התורה, שצריך להיות רווח ומרחק של זמן בין "יניח ממנו" לבין סיום זמן האכילה²⁸ – "כדי להרחיק האדם מן העבירה".