שיחה א

115שיחה א

א. עה"פי ,והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה" פרש'י ;מאלמים אלומים -- כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין. וכן* נושא אלומותיו וכמוהו בלשון משנה * והאלומות גוטל ומכריז".

והנה בפשטות נראית כוונתו של רש"י : התיבות ,מאלמים אלומים" לא למדם התלמיד עדיין, ולכן מביא רש"י מהתרגום, שפירושן ,מאסרין אסרין" (-- קושרים קשרים). ואח"כ מוסיף רש"י ומפרש ש,אלומים" פירושו ,עמרין" (כדמוכח מהראיות שמביא) -- והיינו ש/,מאלמים אלומים" שבפסוק משמעותו, קושרים (קשרים של שבלים --) עמרין.

וצריך להבין:

א) דרכו של רש"י ברוב המקומות לכתוב רק ,כתרגומו" מבלי להעתיק לשון התרגוםי, וסומך על הלומד

) ראה פרש"י וירא כב, יד, תולדות בה, כט, ועוז;

לעיין בעצמו בפי' התרגום, ולמה מעתיק רש"י כאן גם לשון התרגום ++ ?+

ב) פי' ההמשך ,מאלמים אלומים* (כתרגומו מאסרין אסרין), ופי' התיבה <אלומים" (עמרין כו') -- הי' צ"ל כ"א בדיבור בפ"ע+?

ג) כמדובר כמה פעמים, מביא רש"י ב' ראיות במקום שראי' אחת לבד אינה מספקת. ובנדו"ד, לכאורה די? הראי' מהכתוב (נושא אלומותיו), ובפרט שראי' הב' אינה מל' התנ"ך, אלא מלשון המשנה ?

ד) בהראי' מהכתוב מעתיק רש"י גם התיבה ,נושא (אלומותיו)", דלכאורה אינה מוסיפה כלום בהראי'י+

ה) על דרך זה בהראי' מהמשנה, מעתיק גם התיבות ,(והאלומות) נוטל ומכריז", דלכאורה הול"ל רק ,והאלומות (בב"מ')" ודברי רש"י הרי מדוייקים הם בחסר ויתיר1

ב והביאור בזה: כוונתו של רש"י אינה רק לבאר

*4) ראה גם לעיל ע' 74 ס"ג.

6 ואין לומר שהוא רק כדי להודיע מאיזה פסוק הוא הראי' כי לפייז (לא הו"ל להעתיק תיבה נוספת מהכתוב שאינה שיר כת לכאן כ"א) הול"ל ,בתהלים אלומותיו" (שהרי תיבה זו ישנה בתהלים רק פעם א') -- עיד בפרש"י לך (יד, ז) .ביהושפט". ויחי (מט, ו) ,בדברי הימים*. ועוד.

116156 לקוטי ש,מאלמים אלומים" פי' קושרים קשרים (סתם). אלא (ובעיקר) -- ש,אלומים" היינו ,עמרין".

והביאור: חלומו של יוסף הי' ע"ד שנאמר בחלום פרעה+ ;את אשר האלקים עושה -- הגיד" דברי עתידות ונבואה אמתית -- שאחיו עתידים להשתחוות לו כשם שהשתחוו אלומותיהם לאלומתו. שלכן כשיוסף סיפר חלומו תיכף אמרו לו אחיו: <המלוך תמלוך עלינו גו'". הרי שזהו תוכן החלום ולכן גם ,אביו שמר את הדבר ממתין ומצפה מתי יבוא"*.

ועפ"ז מובן שגם הפרטים שבחלומו הם מכוונים ומורים על פרטי המאורע עליו מודיע החלום.

ולכן מבאר רש"י ד,אלומים" פי' ,עמרין", היינו דגם זה שהיו -אלומים" 9

68) מקץ מא, כה.

9 וישב לז יא.

0) ואף שמוכרח שהדוגמא תה" באיזה דבר, וא"כ אינו מוכרח בפשוטו של מקרא* שיהי' על הפרט טעם. וכמו בחלומו הב' של יוסף (בפרשתנו) שאין רש"י מפרש למה הִי' החלום בשמש וכו' (אף שישנו טעם לזה -- ראה ב"ר (פד, יא) ששמי שמש); ונן בחלומותיו של שר המשקים: והיא כפורחת גו'. ועוד; של פרעה (בתחלת פ' מקץ) לא כתב רש"י טעם על זה שהחלום הי' דוקא בפרות ובתבואה.

וישב א

מכוון הואיי ומתאים להמאורע כפי שאירע אח"כ:י בפועל -- כי קשרו עמרין דוקא:

להלן (בפ' מקץ:י) מסופר שקיום החלום בפועל, בא עי"ז שהי' רעב בארץ כנען ואחי יוסף ירדו למצרים לשבור בר, ובהיות יוסף השליט הד משביר בר (מהעמרין דמצרים). השתחוו לו אחיו וקנו התבואה ממנן**,

מכוונים גם הפרטים ובמיוחד -- בחלום בן זקונים דיעקב, ושיעקב ממתין ומצפה להחלום. (וראה ג"כ כתו"ת פרשתנו לז, ט).

וגם בחלומו הב' של יוסף י"ל, שמובן בפשטות (ועד שאין רש"י צריך לפרשו) שלרמז על יעקב והשבטים -- אנשים הכי חשובים, צריך שיהי' החלום בדבוים הכל חשובים בעולם -- השמש וכו.

ועדיז בנוגע לחלום שר המשקים והיא כפורחת גו' -- להדגיש שהאחריות עליו מ תחלה ועד סוף: בחלומות פרעה, שא' מה" חלומות הי' בשבלים לרמז על הועב - חסרון התבואה, (ומזה מוכרח הפתרון -- ראה כלי יקר (שם)).

וכן החלום השני (-- כפתרונו של יוסף שהטעם על ב' החלומות הוא) בכדי לרמז ע'"יי ,השנות החלום גו' כי נכון הדבר גו" וממהר האלקים גו'* (מקץ מא, לב), שלכן הוכרח א' להיות בתוכן אחר מהשני -- ראה לבוש האורה שם, הרי מובן למה ה" בפרות, כי בהם חורשים השדות (מדרש הגדול) ומולידות (כזרע שבשבלים).

1 ואף .שאין חלום בלא דברים בטלים" כמו שפירש רש"י בפרשתנו (לז, - מברכות נה, א), הרי פירוש ,בטלים" כאן -- שלא נתקיים, ולא שאין מכון.

4 ראה רמב"ן, חזקוני, טור האווך ועוד, וראה גם באר מים חיים על פרש".

117ולכן מכוונים דברי החלום שרמזו על השתחוואת אחי יוסף אליו בענין ד,אלומים" -- שבלים, שאלומת (תבואת) יוסף ,קמה וגם נצבה" ואלומות אחיו השתחוו לאלומתו *.

ג. עפי"ז יתבאר מה שרש"י מקדים לפרש התיבות ,מאלמים אלומים" -- כתרגומו (ומעתיק פירוש התרגום) מאסרין אטרין.

,מאלמים אלומים" תרגם בתרגום ירושלמי ,מכרכין כריכן"יי, שזה סובל ב' פירושים: א) קשירה 'י, ב) כריכה *.

והנה לפרש"י שהקשרים (,כריכן") היו של שבלים, מובן שפי' מאלמים היינו קושרים, שהרי בשבלים לא שייך כ"כ כריכה כ"א קשירה שלא יתפזרו ברוח וכדומה.

ולכן מעתיק רש"י גם לשון התרגום (אונקלוס) ,מאסרין אסרין" להדגיש ש,מאלמים אלומים" הפירוש קושרים קשרים אשר לכן אפ"ל משמעותן -- קושרים קשרים של ,עמרין" -- אבל אם הי' כותב ,כתרגומו" (סתם) ותו לא -- שגם תרגום ירושלמי יי בכלל

\ישב א

שיחזת 117 זה -- הרי יש מקום לטעות *יי, בנ"ל, שהפירוש ד,מאלמים אלומים" הוא (לא קשרים אלא) ,כריכן" -- מלי כריכה, ואז קשה לפרש שהמדובר הוא ב,עמרין" -- ומכיון שבפשוטו ש"מ לדעת רש"י מוכרח לפרש ,אלומים* -- ,עמרין" (שדוקא אז יתאים פרט זה המדובר בהחלום לפרטי המאורעות כפי שהיו בפועל). לכן מדייק ומקדים לפרש התיבות ,מאלמים אלומים" כפיי הת"א ,מאסרין אסרין?* דוקא.

-- ולאידך, מכיון שמה שמכריח את רשיי לפרש תיבות אלו כהתרגום אונקלוס דוקא הוא הא ד;אלומים" היינו ,עמרין". לכן באו ב' ענינים אלה בדיבור אחד.

ד. אמנם עדיין צריך ביאור:

מפי' התרגום .מאסרין אסרין" מובן ש,אלומים" פירושה (ע"ד פי' מאלמים) קשרים, וכן הוא גם בפשטות, שהרי ב' התיבות ,מאלמים" ו,אלומים* שתיהן הן] משרש אחד 9 -- ולפי"ז פירוש (מאלמים) ,אלומים" הוא -- .(קושרים) קשרים" סתם. והגם שבאם נפרש שהקשרים היו של ,עמרין" - יהי' החלום מכוון בכל פרטיו, אין נרמז זה, לכאורה, ב,אלומים".

שם. וידועה השקו"ט הראה רש"י ת"י שעל התורה.

*19) אבל באמת אין הפי" (בירושי) כן, וכדמוכח ברש"י ב"מ (שם). וכן לפי הגירסא שלפנינו מפרכין פירוכין ,הוא ענין קשירה" (פיי יונתן).

וראה אוה"ת בראשית (ח"ה ע' תתקא) דפויכן מל' קצירה, ולפי"ז מוכרח דקאי על תבואה. אבל לפ"ז אין הכרח דקאי על עמרים כי יש לפרש ,מאלמים אלומים" קוצרין שבלים. ראה משכיל לדוד כאן.

11818 לקוטי

ולכן מביא רש"י דוגמאות ש,אלומים" פי' עמרין:'.

ולכן כשמביא רש"י הכתוב ד" ,אלומותיו" לראי' דאלומים קאי על שבלים, מעתיק גם התיבה ;נושא (אלומותיו)", שמזה מוכח שאלומה קאי עַל שבלים, שהרי אין לומר ,נושא קשרים".

ואין רש"י מסתפק בדוגמא זו, כי יש לדחוק ולפרש שם, ש,אלומות" הם קשרים סתם, והכוונה (גם) על שקים קשורים שמכילים הזרעונים לאחרי הדישה, ולא שאלומות היינו עומרין דשבלים **.

1) וכ"ה לפי' התרגום -- וראה בתרגום רות ב, ז שתרגם ,ואספתי בעמרים" ואכניש שובלין באלומיא, ושם ב, טו על .בין ה" עְּמרים -- ביני אלומיא". והטעם שתרגם כאן אלומים ,אסרין* (-- סתם ולא אלומיא וגם לא עמרין -- ע"ד ת"א תצא כד, יט) ייל כי תיבת אלומים תיבה וגילה היא בכתוב שידוע פירושה (להתרגום) שהיא עמרין.

[ואף שבתוב כאן אלומים -- בל' זכרו משא"כ ,אלומותיו* שבתהלים שכתוב בלי נקבה, מ"מ הרי בפסוק זה עצמו כתוב אלומתי -- בל' נקבה, ומזה מוכח שהיא אותה התיבה שבתהלים -- וראה גם ראב"ע כאן, (וע*ד המבואר לעיל בפרש"י (וישלח לב, ט) שישנן תיבות (שאותה תיבה עצמה) משמשת לשון זכר ולשון נקבה)]

ופי' התיבה ,מאלמים" למדנו ממנה (כב" ראב"ע שבהערה הקודמת), כי מאלמים מגזד רת אלומים היא, ומזה ידעגו פירושה דקאי על עשיית האלומות -- קשירת שבלים -- (ובל' התרגום) ,מאסרין", ולכן תירגם גם תיבת ,אלומים* (בהמשך ל;מאסרין") +אס רי".

2) ראה גם משכיל לדוד כאן. אבל מש"ש : דהוצרך רש"י להביא גם לשון הד משנה דאל"כ ,דלמא מאלמים אלומים ר"ל קוצרין שבלין" דוחק הוא שהרי כבר הקד זים רש"י והכריח פי' מאלמים כתרגומו.

\ישב א

ולכן מוסיף רש"י עוד דוגמא מלשון המשנה : ,והאלומות נוטל ומכריז" -- דמפני כובדן נשארות במקומן ואינן מתגלגלות ממקום למקום, ומכיון דמקום הוי סימן לכן הדין דנוטל ומכריז יי. ומלשון זה הוכחה שהאלומות היינו עומרין שבלים שהם דבר כבד שאינו מתגלגל *::, ומכיון שתיבה זו היא לשון המשנה (וכדיוק לשון רש"י) -- הלכות פסוקות -- בודאי שבלימוד ההלכות מדייק התנא ללמד בסגנון ברור (שהרי בתושבע"פ - ההלכה מפורשת וברורה יותר מבד תושב"כ), הרי מובן שכשאומר ;אלומותיו" ה"ז תיבה שתוכנה ברור (להלומד ההלכה):: וע"ד הרגיל, קשר שהוא כבד, הוא אלומה של שבלים *:.

אלא שאין רש"י מסתפק בראי' זו, בי י"ל ד,לשון תורה לעצמה ולשון

3 כ"ה לפי האוקימתא דרבא (ב"מ כב, ב) שכך הלכתא. אבל גם לפי האוד קימתא דרבה דמיירי ביש בו סימן והטעם .כיון דגביהן לא מדרסא" (שם כג א) ג"כ מוכח כבפנים.

*23) משא"כ בשקים קשורים שכו"כ סימנים ישנם : אופן הקשירה, צורת השקים זכו'.

4 ועפיז יובן ג"כ מה שרש"י הביא הראי'י מתוספתא דסדר נזיקין (ב"מ) ולא מתוספתא הקודמת לה, מסדר ורעים (מעשרות פ"ב מי"ח) : והאלומות וכו" אסורות משום גזל (ראה שבת לא, ב: והי' אמונת עתיך גו' אמונת זרעים, ישועות גזיקין).

ועוד י"ל הטעם -- כי מקור הדין שאל" במס' מעשרות הוא הזין שבתוספתא דב"מ, כי הטעם דאסורות משום גזל (הדין דמס' מעשרות) הוא מכיון דבאלומות הוי מקום סימן ומחוייב להכריז (הדין דמס' ב"מ),

5) ובפרט שהרי ממ"ש בפרשתינו ,מאלמים אלומים בתוך השדה" מוכח שהוא דבר שקושרים בשדה. וע"ד הרגיל קושוים שם שבלים כדלעיל הערה 415 119חכמים לעצמן" *, ולכן צריך להראיי מ,נושא אלומותיו", ואדרבה, משם הוא עיקר הראי', ולכן מביאה ראשונה.

ה. מיינה של תורה שבפרש"י :

מבואר בתו"א בפרשתנו יי שהעבודה ד,מאלמים אלומים" ברוחניות היא בירור ,הניצוצין שנפלו בבחי' פירוד בשבה"כ והיו מעלי' אותן . . להתכלל במל' דאצי' ועי"ז היו מתחברים שם יחד והיו לאחדים שהרי נכללו באחדות ה' . . וזהו מאלמים אלומים עד"מ כמו שקושרין העמרים שמקבצים כמה שבלים רבים מאד ומחברים אותן וקושרין אותן באגודה אחת כו'" *.

וענין זה של בירור הניצוצות ולהעלותם בבחי' אחדות ה' הוא גם בבחי' הנשמות -- כמבואר בתו"א *:.

והנה ענין .מאלמים אלומים" כפשוטו נעשה בשדה, וצריכים לזה התעסקות מיוחדת לצאת אל השדה מקום השבלים המפוזרות ולהתעסק בקשירתן.

ומכאן הוראה בעבודת הבירורים: נוסף על עבודת האדם לקבץ כל

6 חולין קלז, ב. ע"ז נה, ב.

וישב א

1:39 הניצוצות המפוזרים אצלו, ולהעלותם שיתאחדו ,באחדות הוי'" -- והוא ע"י עבודתו בתומ"צ לי

על האדם לצאת (ממקום מושבו) לתוך השדה ולהתעסק יי ₪ם בהעבודה ד,מאלמים אלומים" --- לקבץ הניצוצות המפוזרים בעולם.

וזוהי העבודה בהתעסקות עם הזולת : לצאת מד' אמותיו אל אלו הנמצאים (עדיין) ב,חוצה" להחזירם בתשובה :: לקרבם לעבודת ה' ולתורתו ואל ה" מאור שבה ** זוהי פנימיות התורה ** -- אילנא דחיי*.

[וחאת שהנהיגו רבותינו נשיאינו לשלוח שלוחים למקומות שונים (גם רחוקים יי ) בעולם. לקבץ הניצוצות

1 ראה סד"ה לולב וערבה תרס"ו,

2 וראה תו"א מו, א: הנה בירורח ותשובה הכל ענין א' שה" יורד ממקום גבוה וצריך לעלות לשם כו וראה ג"כ תו"ח סו, ג: ,שנתקשרו ונתייחדו כל הריבוי דנש"י כו' והייעו ע"י התשובה האמיתית במסינ'".

4 וראה לקוטי לוי יצחק הערות לד הר ח"ב פ' תשא ע' קנ: שבאיזה דבר יכולים לברר ולאסוף את הניצוצין הוא ע"י תורה דוקא כו' בכח הרזי תורה, 120120 לקוטי המפוזרים שם, ולהפיץ ולגלות שם את מעיינות החסידות *) ]

ומפרש רש"י ,מאלמים אלומים -- כתרגומו מאסרין אסרין". ומלמדנו, דהעבודה בבירור והעלאת הניצוצות צויכה להיות באופן של ,מאסרין אסרין" להעלותן שיהיו מקושרים לד מקורן (לא רק באופן של כריכה, כ"א) בקשר של קיימא ** -- היינו שפעולתו על הוולת תהי' שיהי' מקושר, שיתקשר לעבודת ה' בחוזק באופן שה,רוח שטות" וכל הרוחות המנשבות בעולם לא ינתקו אותו (ח"ו) מדרך התורה *3.

והעצה היעוצה לזה, מפרש רש"י בהמשך דבריו ,(מאסרין אסרין) עמרין*: שבכדי לפעול שה;אלומים" ש,מאלמים" יהיו באופן של קיימא, דרוש שיהי' הקשר של שבלים (,עמרין") דוקא, שביכולתם (ע"י זריעה) להצמיח פירות ופירי פירות. היינו שישתדל עם זולתו באופן שיהי' טופח ע"מ להטפיח יי -- שהוא עצמו יפעול על סביבתו לקרבם לעבודת ה', ואז יהי בטוח שעבודתו תהי' לה קיום '*.

) וראה ג"כ בארוכה לעיל שם סי"א.

8 וראה לקוטי לוי"צ שם ע' קמט, שפי' מאלמים אלומים . . שהיו קושרין קשרים כי פירוש אלם הוא קשר בחוזק . . שאלם הוא מל' חוזק.

9) וכ"ה בעבודת עצמו. ראה לקולוי"צ שם (ע' קנ) : ,וצריך לקשור את הרזי תורה שלא יסורו לעולם, שאז כמו"כ מה שבכוחם קושר את הניצוצין הוא ג"כ קשר של קיימא שלא יפלו ויתפזרו , . משא"כ אם התורה תשתכח ממנו ח"ו כו"".

0) ראה לקו"ש חלק ז' ע' 241.

1 וכ"ה בעבודת עצמו, שלימוד התורה שלו צ"ל באופן של ,עושה פוי" (-- בענין מבין דבר מתוך דבר) וכפי' הבעש"ט במשנה דאבות פייו מייג ,שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים כלבד כו" כי

וישב א

ולאחרי כ"ז מסיים בהפסוק ,והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי" -- שלימות העבודה :* בפעולתו על הזולת הוא כאשר יפעול להביאו לאלומתו של יוסף הצדיק הוא השליט בכל ארמ"צ -- נשיא הדור, לפעול שיהי' בו ההשתחויה והביטול להנשיא.

1 דובר כמ"פ, שיום השבת שייך לימי השבוע שלפניו (-- שהרי ;מי שמרח בע"ש יאכל בשבת"*) וכן לימי השבוע שלאחריו (שבת מיני מתברכין כולא יומין** ); שיום השבת מקשר ומאחד ימי השבוע שלפניו עם ימי השבוע שלאחריו.

והנה, בכו"כ שנים חלה פ' וישב בהשבת שבין יום הגאולה די"ט כסלו וימי חנוכה (כקביעות שנה זו). וע"פ הידוע, שפרשיות השבוע שייכים להזמן שבו קורין אותן*, מובן שההוראה הנ"ל שבפרשתנו שייכת לחג הגאולה די"ט כסלו, ולימי החנוכה * ; 121ועד"ז הוא בנדו"ד, אשר ההוראה הנ"ל ד,מאלמים אלומים" -- ההשתדלות לקבץ הניצוצות המפוזרים בה,חוצה" של כאו"א, ובפרט ההשתדלות עם ה"

,חוצה" כפשוטו, להחזירם בתשובה - היא נקודה המשותפת בי"ט כסלו וימי חנוכה.

והביאור: מהענינים העיקריים ** שבהם התעסק אדה"ז בהשתדלות מיוחדת, הי' עשיית בעלי תשובה, וכד ידוע* מה שאמר לבנו אדהאמ"צ (בקשר לחלומו) שבשמעו ממורו הה"מ ממעזריטש המשל ע"ד צדיקים ובעלי תשובהיי, נחקק אצלו שצריך לקרב כאו"א מישראל ; וה' שנים נסע ממקום למקום (בגלוי ובסתר) לעורר ולקרב בנ"י לתומ"צ וכו'.

והנה לאחרי הגאולה די"ט כסלו הותחלה * העבודה ד,יפוצו מעינותיך חוצה" -- לפעול בהחוצה באופן של ,יפוצו מעינותיך" --- בהתרחבות והתפשטות גדולה; ומזה מובן שהוראה הנ"ל ד,מאלמים אלומים בתוך השדה* (,חוצה") ה"ה ביתר שאת ויתר עז לאחרי הגאולה די"ט כסלו.

חל בשבעת הימים דיטיכ *. והאה ג"כ לקוי"ד ח"א ע' כא.

7 ראה לקו"ד ח"ד סוף ע' תשנה ואילך.

8) לקו"ד שם ע' 1512.

9) אור תורה להה"מ (הוצאת קה"ת) פִּי קה אי

0) תורת שלום ס"ע 112 ואילך.

וישב א

ועד"'ז היא ההוראה דנרות חנוכה:

מבואר בחסידות הטעם מה שהמצוה דנרות חנוכה יי היא ,להניחו על פתח ביתו מבחוץ", כי ענינם של הנרות הוא להאיר ולברר גם את ה;חוץ", (החשך) רה"ר, (גקה"ט) וטורי דפרו" דא" -- בירור הניצוצות דגקה"ט, שזוהי העבודה דתשובה.

וע"י עבודה זו ד,מאלמים אלומים'" -- קיבוץ הניצוצות הנמצאים בה" ,חוצה" ע"י קירוב לבן של ישראל לאביהם שבשמים, הרי כש,ישראל עושין תשובה (מיד הן) נגאליך :', בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

1 וראה תו"א (מקץ מא, א) ד"ה כי אתה נרי, שזהו ג"כ ענין ד,,וה' יגי' חשכי" -- החושך דדורותיגו עקבתא .דמשיחא, וב" ביאור על ד"ה הנ"ל (שם מא, 1): וה' יגי' גו' נמשך משם ה' כו" (וההמשכה) ממקום עליון כו' (היא) ע"י צדקה. -- והרי עבודה דהשתדלות עם הוולת הו"ע צדקה רוחניות.

3 סנהדרין צז, ב. רמב"ם הל' תשוד בה פ"ז ה"ה. אגה"ת פי"א,