שיחה ב

122שיחה ב

12 לקוטי

וישב גב

א. בפירושו על הפסוק ,ויגד לתמר וגו'*י מעתיק רש"י התיבות ,עולה תמנתה" ומפרש: ,ובשמשון הוא אומר * וירד שמשון וגו" תמנתה - בשפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן*.

וצריך להבין

א) הלא סתירה זו מ;וירד שמשון וכו" " (שרש"י מיישבה בפירושו) מת" עוררת וישנה כבר על ל' הפסוק שלפני זה -- שגם שם נאמר ,ויעל וגו" תמנתה" * -- וא"כ הי' לו לרש"י להקדים את פירושו זה על הפסוק ההוא + ?

ב) מכיון שדרכו של רש"י לפרש לפי ,פשוטו של מקרא" * ובאופן שיתאים ל,בן חמש למקרא", הרי מובן שכוונתו של רש"י לבאר רק את הענינים שהתלמיד, בלמדו פסוק זה, יתקשה בהם; אבל אין דרכו ליישב בפסוק הנלמד (שפירושו כשלעצמו אתי שפיר, אלא שיש ב) קושיות

) ראה לקו"ש ח"ה בתחלתו בארוכה.

וסתירות מפסוקים אחרים שטרם למדם התלמיד.

ומעתה, בנדו"ד, הואיל ובפסוק זה עצמו אין שום ענין הקשה לתלמיד, אלא שאפשר להקשות עליו מפסוק שהתלמיד עתיד ללמדו (בשופטים) -- א"כ מהו טעמו של רש'"י בזה שמיישב את הסתירה בפרשה זו, בעוד שמקומו של יישוב זה הוא לכאורה בשופטים (לאחר שהתלמיד למד את ב' הכתובים ויודע להשוותם)?

ג) למה לו לרש"י להאריך בלשונו (שהיא בתכלית הדיוק לכל פרטיי, כידוע) ולומר ,ובשמשון הוא אומר"1 דלכאורה, אי"ז אלא שפת יתר': מאחר שרש"י בעצמו מביא לשון הכתוב ,וירד שמשון וגו'", ובזה הרי ידוע לנו במי (ואיפה) נאמר לשון ירידה זו/, הי' מספיק לשון קצרה, כמו: ,וכתיב וירד שמשון" וכיו"ב 1

ב. והנה על קושיא זו (שלשונות הכתובים בשייכות לתמנה סתרי אד

ד משא"ב להלן בפרש"י (לח, כז) מובן מ"ש ,וברבקה הוא אומר הימלאן ימה ללדת" ששם לא נזכר בפסוק שרש"י מעתיקו במי מדבר.

123הדדי) מצינו בגמרא *י ג' תירוצים :

א) ,שמשון שנתגנה בה [ופירש"י: .שנשא מבנות פלשתים האסורות לו"] כתיב בי' ירידה, יהודה שנתעלה בה [ופירש"י ; ,שמשם גולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים וגביאים בישראל"] כתיב בי' עלי' ".

ב) ,שתי תמנאות הין< חדא בד ירידה וחדא בעלי'".

ג) ,חדא תמנה הואי, דאתי מהאי גיסא ירידה, ודאתי מהאי גיסא עליי ".

לפי"ז יש להקשות עוד על פירוש רש"י הנ"ל :

מדוע בחר רש"י בתירוץ השלישי (שבגמרא) ובמה הוא עדיף משני התירוצים הקודמים לו, מאחר שגם הם מוסברים לכאורה ע"ד הפשט*?

\ישב ג

(ובפרט דמזה שהם מוקדמים בסדר התירוצים שבגמרא, משמע שהם קרוד בים למשמעות הכתובים יותר מתירוץ השלישי "' -- וא"כ עוד יותר תמוה: דוקא רש"י, המפרש לפי ,פשוטו של מקרא", מביא ומעדיף את התירוץ האחרון ':).

ג. והביאור בכ"ז:

בפירושו של רש"י עה"פ שלפנינו אין המכוון (העיקרי) בו ליישב את הסתירה לל' ,עולה" הנאמר גבי יהודה (מל' ,וירד" בשמשון -- מכיון שאין התלמיד יודע עדיין מסתירה זו), אלא לתרץ מה שיש להקשות ולתמוה על לשון זו עצמה: לאיזה טעם הוצרך הכתוב לתאר את הליכתו של יהודת לתמנה בל' עלי' דוקא! כלומר: למה מדייק הכתוב שהוגד לתמר כי חמי' ,עולה תמנתה" -- וכי יש איזה נפ- 124124 לקוטי קותא לתוכן הסיפור (אף אם הדבר כן הוא), בזה שתדע שהילוכו הוא באופן של עלי' דוקא ולא בדרך ירידה או באורח מישור ?

וכמו שמצינו (שאין דרך הכתוב לתאר את אופן ההילוך במקום שאין צורך) לעיל בפ' העקידה (שכבר למ" דה התלמיד) שהקב"ה אמר לאברהם : ,והעלהו וגו' על אחד ההרים":י -- ובכ"ז נאמר אח"כ בכתוב 5 ,וילך (ולא ויעל) אל המקום גו' "; ,ויבואו אל המקום וגו' ", אף שהליכתם היתה באופן של עלי' +:. והטעם בזה פשוט : לפי שאין נפק"מ איך הגיע .אל המקום", ולא בא הכתוב לפרט דבר שאינו נוגע לענין המדובר. וה"ה

וישבנ

לכאורה, בנדו"ד: מאחר שאין טעם וצורך לפרש שיהודה ,עולה תמנתה" הול"ל בל' סתמית: ,הולך תמגתה" וכיו'"ב.

ד. אמנם בפסוק הקודם לזה, אף שגם בו נאמר ,ויעל וגו' תמנתה"י בכ"ז אין מקום לקושיא זו, לפי ששם אפשר לפרש שאין הכוונה עלי! גשמית, ממקום נמוך למקום גבוה, כ'"א עלי' רוחנית -- בחשיבות ומעלת הנפש וכו'. ולא הי' פי' זה יוצא מידי פשוטו של מקרא: דהרי בתחילת הד פרשה נאמר% ,וירד יהודה מאת אחיו", ופרש"י (בפשטות פירושו): ,שהורידוהו אחיו מגדולתו" יי (ירידה ברוחניות) -- והי' מסתבר לומר שבהמשך לזה נאמר בו אח"כ ,ויעלי ללמדנו שבהליכתו לתמנה (וע"י מעד שה תמר שנסתובב מזה) חזר ונתעלה (ברוחניות -- וכתירוץ הראשון שבד גמרא *: המובא לעיל).

אכן, זה יתכן רק במקום שנאמר ,ויעל", בל'י נסתר בדרך שלישי ה-

ולפי"יז אולי י"ל שכשיעקב רצה שיסבימו בניו ללכת למצרים לא הי" לו לומר ;רדו"י ולכן דייק רש"י: ,ולא אמר לכו" וכו'. וראה עד"ז בפי' מהרז"ו בב"ר עה"פ.

זזן) ומה שלא העתיק רש"י תיבת .וירד" בפירושו (אף שלכאורה מפ' תיבת ,וירדי) הוא: לפי שלא בא שם לפרש .וירדי, וגם ההוכחה לפ" אעה ממש"ג .וירד וגו'", אלא שלאתחר שאנו יודעים ,שהורידוהו אחיו מגדולתו" מובן מעצמו שזהו פי" ,וירד יהודה מאת אח'ו".

125מדבר -- היינו שהתורה היא המספרת את מאורעותיו של יהודא והיא היןדעת לרמז בל' ,ויעל" את עליתו הרוחנית שעתידה לבוא ע"י הליכתו לתמנה. משא"כ בפסוק שלפנינו, שנאמר בו ,חמיך עולה תמנתה" בלי נוכח, והיינו שזהו הנוסח שבו הוגד העגין לתמר ע"י מישהו מאנשי הד מקום -- הרי א"א לפרש שכונתו (של המגיד ההוא) לעלי' הרוחנית של יהודה בעתיד, כי דבר זה ודאי לא הי' ידוע לו, וכיון שכן, הלא הקושיא בכתוב זה -- למה נאמרה לי ,עולה" בהליכתו תמנתה -- במקומה עומדת *י.

ה. וקושיא זו מתרץ רש"י באמרו ,ובשמשון הוא אומר וירד שמשון וגו תמנתה", והיינו שע"י שמקדים ליישב סתירה זו שבין כתובים אלו, מתורצת הקושיא בפסוק זה בדרך ממילא: דמאחר שביהודא נאמר ל' ,עולה תמנתה" ובשמשון ,וירד . . תמנתה", הרי שבע"כ צ"ל ש,בשיפוע ההר היתה יושבת, עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן" :!

ומעתה, כיון ששתי דרכים מוליכות לתמנה -- בדרך ירידה מראש ההר ובעלי' מתחתיתו -- סרה הד תמיה בל' ,עולה תמנתה", כי זהו פרט הנוגע לסיפור הדברים: ע"י הדגשה זו ידעה תמר באיזה דרך הולך יהודה תמנתה, דהיינו בדרך העולה מתחתיתו של ההר.

ועפי"ז יובן למה לא נקט רש"י ש,שתי תמנאות היו" (כתירוץ הב'

וישבג

שבגמרא), שהרי אין כוונתו העיקרית לתרץ את הסתירה בלשונות הכתובים *יי (וכנ"ל, משום שאין זה קשה להתלמיד בלמדו פסוק זה) אלא את הדיוק בל' ,עולה" הנאמרה כאן -- ודבר זה לא יתיישב אלא באופן ש,עולין לה (תמנתה) מכאן ויורדין לה מכאן" (דאז יש צורך לרמז ולהודיע לתמר באיזו משתי הדרכים הולך יהודה תמנתה).

אבל לפי הסברא ש,שתי תמנאות היו" עדיין לא תתיישב קושיא זו: דא"א לומר של' ,עולה תמנתה" באה לרמז ולהודיע שדרך הליכתו של יהודה מכוונת לתמנה הנמצאת בראש ההר ולא לזו שבתחתית ההר -- כי:

א) לא באופן כזה מסמנים עיר וכיו"ב כ"א כמש"נ: בית חורון תחתון גו' בית חורון עליון *. ועוד.

ב) כיון שסתם המגיד בהשם *2 משמע שלא הי' מקום לספק (מפני שרק אחת הייתה בסמיכות או כיו"ב).

ג) הרי שתי התמנאות ודאי לא היו סמוכות אחת לחברתה, וא"כ אין צורך להודיע לאיזו מהן הכוונה עִ"י הדיוק של ,עולה תמנתה".

ו אמנם לאחרי כל הג"ל, אין הענין מיושב כל צרכו מצד הדוחק בעצם הפירוש -- שתמנה ,בשיפוע ההר היתה יושבת" -- לפי שדבר

*19) אלא שאף שלא זהו עיקר כונת רש"י כאן, הרי מ"מ הואיל והוצרך לתרץ הסתירה בשביל ישוב ל' עלי"י לא הוצרך כבר לתרצה בשופטים.

*20) ראה לעיל הערה 48 12616 לקוטי בלתי רגיל הוא לבנות עיר בשיפועו של הךר:3:

יש ובונים עיר בראש ההר - דהיינו עם היות שבנייתה של עיר כזו קשורה בקשיים שונים (טרחא רבה בהעלאת צרכי הבנין לראש ההר, תנאי העבודה שמה וכו) וגם יגרע חלקה בהתפתחות המסחר ובקשרי' השוגים עם עיירות אחרות וכו' (מצד קושי העלי' בשיפועו של ההר, הד ממעט את העוברים והשבים בעיר זו), עכ"ז לפעמים מוותרים על חסרוגות הנ"ל ובוחרים לבנות דוקא בראש ההךָ משום היתרון שבזה בענין הד הגנה: עיר היושבת בראש ההר ידה על העליונה במלחמה נגד אויב הלוחם בה כיון שהוא גמצא למטה 5.

לאידך, כמובן, יש שמעדיפים לבנות עִיר בתחתית ההר -- עם כי הגנתה אינה קלה -- מטעם שהמקום מוכשר יותר לבניית עִיר ולהצלחתה במו"מ וכדומה.

משא"כ בשיפועו של הר, שאין תועלת שלימה לבנות שם עיר -- הן בנוגע לבנינה והתפתחותה והן בנוגע להגנה מאויב -- ועוד שחלקי העיר הם זה ע"ג זה.

וא'כ יש להקשות *+:: הואיל ומציאות עיר בשיפועו של הר הוא דבר

2) ועפי"ז יש לבאר מה שמוסיף בגמרא לאחרי התירוץ (,דאתי מהאי גיסא ירירה ודאתי מהאי גיסא עליי") ,כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש", דלכאורה מאי קמ"ל, ולהמבואר בפנים אתי שפיר, שהואיל והוא דבר בלתי רגיל ומובן כלל -- לכן ההכרח להביא ראי' שישנן כאלו,

3) ראה קהלת ה, א.

4 ע"ד מה שהקשה מהרש"א בחדא"ג סוטה (שם), וע"ש מה שתירץ. אבל על המבואר כאן אי אפשר לומר כן, שהרי יש לנו הכרע כמבואר בכנים בארוכה.

\וישב ג

שאינו רגיל, יתכן יותר לומר שתמנה היתה יושבת בראש ההר ולפרש את ב/ הלשונות (עלי' וירידה שגבי תמנה) לצדדים, וכל חד לפי ענינו בכתוב : לי ,עולה" ביהודה פירושה עלי' כפשוטה, בגעמיות -- כי א"א לפרשה ברוחניות מטעם הנ"ל בס'ד - ולי ,וירד" בשמשון (הבאה בסיפור הכתוב בל' נסתר) פירושה ירידה בד חשיבות ובמעלה *5.

ובכדי לרמז את הטעם שהכריחו בכ"ז לפרש שתמנה ,יושבת בשיפוע ההר", הוסיף רש"י ,ובשמשון הוא אומר": היעו שלא רק בפסוק זה המובא בפירושו נאמר ל' ירידה שאז יתכן לפרשה במובן רוחני; אלא ש,בשמשון (בכללות סיפורו) הוא אומך, היינו שחוזר ואומר לשון זו כמח פעמים -- ואין סברא לפרש את כל אחד ואחד מהן לרמז ירידה בחשיבות *. ובע"כ צ"ל שמובנו כפשוטו:

127שמקום מגוריו של שמשון הי' בראש ההר ובכ"פ שהלך לתמנה הי' באופן של ירידה (גשמית) מההר . ונמצא שמוכרח לומר ש,בשפוע ההר היתה יושבת" על אף הדוחק שבדבר.

זה מהענינים ד,יינה של תורה" שבפרש"י שלפנינו, וההוראה מזה בעבודתו של כאו"א :

מבואר במ"א*י עה"פ ,מי יעלה בהר הוי' וגו""*: שעבודת האדם לקונו היא בדוגמא לעלי' בהר, וידוע דכאשר האדם מטפס ועולה ההרה, א"א לו להפסיק באמצע עלייתו ולעמוד זמן מה במקום שיפועו של ההר, כי כמעט מן הנמגע שלא יתמוטט ויפול למטה -- אלא עליו להמשיך

הדוגמא מסבירה למה יצאה מהרגיל ונבנתה בשיפוע הר -- כי הייתה בין שתי ערים ומובן שכל שעסקו עִם שתיהן וכן בכל העסקים שבין אחת מהן עם חברתה (שצ"ל טרדת ד,יורדין ועולין") גוח להפגש באמצע, ואם העסקים בקביעות בונים שם מקום קבוע (עיר).

וישבג

עלייתו בלא הפסק. וכן הענין בעליי ,בהר ה'", שהתמדת העלי' מוכרחת לא רק לתועלת העלי' עצמה, כ"א גם בכדי להבטיח שלילת הירידה. והיינו שאין לו להסתפק במעלתו שהגיע אלי' עד כה, כי הסתפקות זו במעלתו ואיזעלייתו מדרגא לדרגא במעלות הקודש, סופה שתביא לידי ירידה **.

ומודגש הענין במיוחד במצות גר חנוכה, ש,המהדרין מן המהדרין כו' יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך", לפי ש,מעלין בקודש ואין מורידין" יי, ואם לא הוסיף נר ביום ב' וכו', לא זו בלבד שבו ביום לא הוסיף ולא עלה בקודש לגבי היום שלפגיו, אלא שעוד החסיר בו (בזה שלא קיים בהידור) מדרגת עלייתו ביום שלפניו (שבו קיים מצוה זו בהידור) :י. ואם רוצה לקיים את המצוה באותו ההידור שקיימה ביום שלפניו מוכרח הוא להעלות בקדש וכנ'"ל 55

ביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע (ראה תניא פי"ד. קיצורים והערהת לתניא ע' סז: די בכך כו; וראה ג"כ זח"א רלג, ב 128158 לקוטי ומרומז ענין זה בדברי רש"י - שמה שנאמר ל' עלי' וירידה בתמנה הוא לפי ש,בשיפוע ההר היתה יושבת", כי בשיפוע ההר (שהוא ענין העבודה להתעלות ברוחניות) נמנעת העמידה וגם ההילוך הוא לא באופן רגיל, כ"א או עלי' או ירידה. וכשם שעלייתו של יהודה .בשיפוע ההר" הביאה לידי לידת ,פרץ זה משיח שנאמר : עלה הפורץ לפניהם"יי:

וישבג

כך ע"י עבודת כאו"א בעלי' ממדרי' למדרי' בהר ה' הפרטי של נזכה לקיום היעוד ,ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"* -- בביאת משיח צדקנו.

5 עובדי' א, כא.