שיחה א

129שיחה א

א דובר כמה פעמים: שדרכו של רש"י בפירושו עה"ת לפרש כל דבר הקשה ובלתי מובן בפשוטו של מקרא. והענינים הדורשים לכאורה ביאור (בפי' הפשוט של הכתובים) ואין רש"י מפרשם, הרי זה גופא הוכחה שלדעתו של רש'י מובנים הם בפשטות ועד כ"כ שאין צורך לפרשם :, או שמובנים הם ע"פ מה שפירש רש"י לפניז

עפ'ז צ"ל תמי' גדולה המתעורר\ת בלימוד פשוטן של כתובים בפרשתנו, וכמה ממפרשי התורה עמדו (ללי':, ודוקא רש"י ראש הפשטנים אינו מעיר ע"ז, והוא: יוסף הרי ידע גודל אהבת אביו אליו, ובמילא -- הבין גודל צער אביו ואבלו עליו, ומדוע לא הודיע לו שעודנו חי?!

ותמי' זו היא בנוגע להזמן אודותו מדובר בפרשתנו דוקא: בפ' וישב מסופר שהביאו את יוסף למצרים ומכרוהו לעבד ואח"כ נתנוהו בבית הסהר. ומובן שלא הי' באפשריות שלו להודיע לאביו שהוא חי+. אמנם בזמן

1) ראה לעיל ע' 13 ובהנסמן בהערה 1 שםי

2) כשאין תירוץ (ע"ד הפשט) כותב רש"י ,איני יודע" (תולדות כח, ה. ועוד בכו"כ מקומות, ראה לקו"ש ח"ה ע' 1 הערה 2)

3) ראה רמב"ן פרשתנו מב, .ט. רבותינו בעה"ת מב, א. עקידה פרשתנו (שער כט קרוב לסופו). אוה'"יח ויגש (מה, כו). ועוד.

6 ברבותינו בעה"ת שם (וראה גם בעקידה שם), ד,כשהי' עבד לא רצה להגיד לו כי יותר הי' מצערו וכן כשהי' בבית הסהר",. אבל בפשש*מ אין זה מספיק, כי

דפרשתנו שנעשה משנה למלך, והרשות בידו לעשות ככל אשר ירצה, א"מ למה יניח את אביו בצער ואבילות ולא הודיעו ע"י שיירות ההולכות לכנען (או ע"י שליח)י שהוא חי, ויחי' את נפש אביו*

עי"ז שיודיע לו הרי עכ'"פ לא יהי ,מתאבלי עליו עוד אף שעליין יהי' לו צער (וראה פרש"י (וישב לז, לה) סימן זה הי' מסור בידי כו' אם לא ימות כו' מובטח אגי שאיני רואה גיהנם). ובפשטות צ"ל כבפנים, שבהיותו עבד ובבית הסהר לא היי ברשות עצמו כלל להודיע את יעקב (ובפרט שעיייז יתעורר חשש תביעה לשחרורו וכטענת יוסף : כי גונב גונבתי מארץ העברים (וישב מ, טו)). בשאר התירוצים שברבותיגו בעה"ת ראה לקמן הערות 6, 14.

65 ובפרט ש,קרוב הוא" (רי"פ בשלח). -- מצרים קרוב לחברון כמהלך ד' או ה' ימים (רבותינו בעה"ת שם), כבששה ימים (רמביין שם).

66 ברבותינו בעה"ת שם: ,וגם כשהי" מלך לא יאמין לו כי אפילו לבסוף כשספרו לו אחיו לא האמין". אבל מובן שע"פ פשש"מ אין זה טעם מספיק שיוסף לא יודיע לאביו, ההרי סו"ס האמין יעקב ע"י הסימן שמסר להם (פרש"י ויגש מה, כז) עדיו הי" אפשר למסור איזה סימן ע"י שליח ושיירא וכו

ברמבי"ן שם : ,וע'יכ לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם ולאמר מהרו ועלו אל אבי כו' כאשר עשה עמהם בפעם השנ" כי ה" אביו בא מיד בלא ספק כו" אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שהי' כונתו לצערם אבל חשב שאולי יש להם שנאה בבנימין בר ", עייייש,

והטעם שרשיי לא תירץ כן, ייל ד(נוסף ע"ז שהנייל מתרץ רק זה שלא הודיעו אחרי שכבר באו אליו אחיו, אבל עדיין קשה 13010 לקוטי

ב. לכאורה הי' אפשר לומר שתמיהה זו מתורצת ע"פ מה שפרש"י לפני זה בפ' וישב *. דהטעם שיעקב התאבל על בנו ימים רבים ,כ"ב שנה משפרש ממנו עד שירד למצרים כו' כנגד כ"ב שגה שלא קיים יעקב בבוד אב ואם כן'".

ולכן לא שלח יוסף להודיע לאביו שעודנו חי קודם שיעברו כ"ב שנה, כי עונש דיעקב הי' צ"ל כ"ב שנה כנגד כ"ב שנה שלא קיים כבוד אב ואם.

אבל א'"א לתרץ כן הנהגתו של יוסף: כל

א) מנין ידע יוסף שעל יעקב לקבל עונש כ"ב שנה * ע"ז שלא קיים כבוד או"א י. וגם את"ל שידע עד'ז, הרי:

מדוע לא הוזיע לאביו במשך שבע השנים קודם שבאו אחיו למצרים, הנה) גם בנוגע לזמן זה אין מסתבר בפשש"מ דיניח יוסף את אנביו בצער ובאבילות כדי שיתקיימו החלומות (וכמו שהקשה בעקידה (שער כט, סוף פרשה וישב מקץ) ובחת"ס עהיית שם). ועדיז קשה במה שמסיים (שם) .והי' מקוה להיות שם במצרים כי בראותו הצלחתו הגדולה שם וכ"ש אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבואו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו".

המאסף (בסוף ההשמטות למס' ברכות דירושלמי וילנא, תרפ"ב. ניו יארק, תשי"ט) מתרץ דיוסף קס"ד זבודאי אביו ציווה לענשו על שמתגדל כו' ולמוכרו לעבד ולכן לא הודיעו שעלה לגדולה שלא יתהאה כמתגרה בו כו/, ומסים : כנ"ל הובר פשוט () -- אבל מפורש בקרא : לן נא ראה גו' (לז/ יד).

ד) לז, לד. והוא ממגילה יז, א.

68 ראה עד"ז בגו"א (הובא לקמן הערה 0) בנוגע לשבטים.

09 ובפרט שידע שיצחק ורבקה שלחו אותו פדנה ארם ליקח אשה מבנות לבן (תולדות כח, ב).

ב) הי' יכול להודיעו שהוא חי ולא יודיע לו מקום מושבו עד שיעברו הכ"ב שנה, ויענש בפרידתו כנגד כ"ב שנה שפירש מיצחק *י.

ג) ועיקר: ענין הנ"ל אינו מיישב בלל הנהגתו של יוסף, כי גם אם נגזר על יעקב עונש מן השמים על שלא נהג כבוד או"א כ"ב שנה, הרי פשוט שאין זה נותן רשות ליוסף להעניש את אביו ע"י שלא יודיעו% שהוא חי:י, ודוגמא לזה: אין מקום לומר שהשבטים היו מותרים או גם מחוייבים למכור את יוסף -- בשביל שיתקיימו חלומותיו ויתקיים עונש יעקב! .

ג. וביאור ענין זה יובן בהקדים דברי רש"י בפ' וישב:י הדורשים ביאור: הטעם למה לא גילה הקב"ה ליעקב שיוסף חי, פרש"י: ,לפי שהחרימו (השבטים) וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (וממשיך) אבל יצחק הי' יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות. לו" :3

*9) ראה לקמן בפנים ס"ה ובהערה 32.

0) מובן שאין לכ"ז שייכות להשקויט האם ב"נ מחויבים בכיבוד או*א (ראה פרש"י (ס"פ גח). וראה לקו"ש ח"ה פע" 7, 153 ואילך ובהנסמן שם), והאם הוד דעה כזו נכללת בכבוד או"א (להעיר ממכתב אדה"ז (נדפס במאה שערים ד, א)), דהרל בכל אופן פשיטא דלא ה" יוסף מצער את מי שהוא במשך כו"כ שנים ובפרט צער גדול כזה וביחוד את אביו יעקב !

1 וע"ד משנ"ת באגה"ק (ס" כה) שאף שעל הניזק נגזר עליו מן השמים, מ"מ הרבה שלוחים למקום והוא נענש על רוע בחירתו.

2) שם, לב

3 בדפוס שני של רש"י (ואדי אלחג'ארה, רל"ו) : אבל יצתק שלא הי' שם 131וצלה"ב, מי נתפס ועל מי חל חרם וקללה זו: אין לפרש ,שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ליעקב" -- היינו שהחרם חל על כאו"א בעולם שיגלה ליעקב יי, דא"כ א"מ (א) המשך דברי רש'י ,אבל יצחק הי' יודע . . אמר האיך אגלה כו'", דכיון שהחרם חל עַל כאו"א, הרי גם יצחק בכלל זה שלא לגלות, (ב) למה הוצרכו לשתף את הקב"ה עמהם, הרי כביכול גם הקב"ה אא לו לגלות מטעם זה *.

וברבותינו בעה"ת בפ' מקץ כתב: אלא שהטילו חרם ביניהם וגם שתפו להקב"ה וליוסף נמי השביעו שלא לגלות והכתוב מוכיח דכתיב (ויגש מה, א) הוצ'או כל איש מעלי שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה. וכ"כ בפענת רזא (ויגש שם): שגם הוא הי' בכלל החרם והשבועה שלת לגלות שמכרוהו. אבל בפשוטו של מקרא קשה לומר שביחד עם מכרם את יוסף אף שראו ,צרת נפשו בהתחננו" (מב, כא) שתפו את יוסף בכלל החרם (או גם השביעו אותו) בע"כ (ושחרם זה חל אף שאפשר שע"י שיגלה קיעקב -- יגאלנו ממצרים 6. ועוד לומר שכ"ז פשוט עד כ"כ -- שאין רש"י צריך קרמזו אפילו, ואפילו לבן חמש !

ועכצ'ל דהחרם חל רק על אלה שהשתתפו בהחרם וב;כל מי שיגלת" הכוונה לכל אחד מאלו הנמצאים באותו מעמד ומשתתפים בהחרם, ולכן הוצרכו לשתף את הקב"ה עמהם -- אבל עפי"ז עדיין צלח"ב :

א) לשונו של רש"י בהמשך דבריו ,אבל יצחק. . אמר האיך אגלה והקב'"יה אינו רוצה לגלות לו". ולכאורה הול"ל הקב"ה מועשבע שלא לגלות *:, ומכאן --

ב) למה נמנע יצחק מלגלות ליעקב (מטעם שהקב"ה אינו מגלה לו) הרי הקב"ה כביכול א"א לו לגלות, מכיון ששתפו אותו בהחרם, אבל אין זה מונע כלל את יצחק לגלות ליעקב, כי הרי לא הי' משותף בהחרם''.

ג) חרם זה למה! -- הרי מספיק שיתדברו ביניהם שכל אלה הנמצאים במעמד זה לא יגלו ליעקב. ועד'ז בנוגע להקב"ה -- להתפלל ולבקש שלא יגלה יי, ומה צורך בחרם?

ד) לא מצינו בפשש"מ (ובפרש"י) יי

6 כמו שהקשה בוא"ם, ע'ד תירוצו -- ראה לקמן סיה ובהערה 25.

7 במשכלל לדוד : ,דכיון דהקב'יה הסכים בהחרם לא יוכל שום אדם לעבור והימה למאי דקיימ"ל מנודה לרב מנודה לתלמיד כו' וזייש יצחק האיך אגלה והקב"ה כו' ממילא גם אני ככלל האיסורי, אבל בפשש"מ אין הכרח לאמר דכיון והסכים הקב"ה לבקשתס שישתתף עמהם -- חל איסור על כל אדם לגלות, נוסף ע"ז: מל? רש"י ,אמר האיך אגלה כו'* משמע שלא הי' בכלל האיסור שלא לגלות.

8 ואין לומר שע"י תפלה לא יה" אצלם בודאות שהקב"ה לא יגלה ולכן הוצרכו לשתפו, שהרי גם כששתפוהו, איך ודאות שהקב"ה מסכים להשתתף עמהם, כנ"ל, 13212 לקוטי שהשבטים התירו את החרם קודם שהודיעו ליעקב שיוסף חי?

ד. והנה יש מפרשים ** כונת רש"י ע''ד המדרש תנחומא'" -- מקור פרש"י -- דאי' שם: אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו אמר להם יהודא ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה מה עשו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם . . ואף הקב"ה .. לא הגיד מפני החרם".

-- ומבארים, ששתפו להקב"ה בעשיית וחלות החרם עליהם, שאינו מתקיים אלא בעשרה, ואינו ענין כלל לזה שהקב"ה לא יגלה את הדבר5. והקב"ה לא גילה, מכיון שאינו מקיל בחרם שלהם.

ועפ"ז מבואר למה שתפו להקב"ה בהחרם, ומבואר גם סיומו של רש"י ,והקב"יה אינו רוצה לגלות לו" (ולא מושבע שלא לגלות) כי הקב"ה עצמו לא הי' מן הנאסרים בהחרם (כנ"ל), ומה שלא גילה ליעקב הוא רק מפני ,לא רצה לגלות לו", ולכן גם יצחק אמר +האיך אגלה".

אמנם א"א פרש"י בי

[נוסף ע"ז שבפרש"י לא נתפרש מתי עשו החרם, ואדרבא -- מסתבר לומר שעשוהו דוקא לאחר שחזר אליהם ראובן (שהיו עשרה) בכדי שגם עליו יחול, דאם לאו, הולל"פ ברש"י למה לא גילה ראובן]

בפשש"מ ובפרש"י אין כל רמז שאין החרם מתקיים אלא בעשרה, והו"ל לרש"י לפרשו. ומוכרח לכאורה לפרש (כנ"ל) שכונת רש"י ב;שתפו להקב"ה עמהם" היינו שגם הקב"ה כביכול נאסר עי"ז. וכל הקושיות (הנ"ל) בתוקפןי

לפרש כן בפשטות

ה. והנה במפרשי רש"י:י הקשו עוד: מנין להשבטים שהקב'ה מסכים להחרם -- והרי גם בו"ד א"א לשתף אם לא שיסכים לזה, ואיך שתפו להקב"ה מבלי שידעו הסכמתו **. וביארו כמה טעמים דידעו השבטים שלא ירצה הקב"ה לגלות ליעקב ושיסכים הקב"ה לחרם שלהם:

א) בכדי שתתקיים ברית בין הבתרים וירד יעקב ובניו למצרים **. ב) 133כדי שיענש יעקב נגד כ"ב שנה שלא קיים כבוד אב ואם". ג) כדי שלא יקלל יעקב את בניו *י ,ונמצאו ישראל התלויים בזרעו של יעקב בטלים ח"ו מן העולם" *י.

אבל יי [נוסף על הקושי שישנו בכל פירוש בפ"ע *] אין לפרש כן כוונת רש"י:

ראי' מזה ד,כשראו שבשליחות יוסף לאביו לרדת למצרים מתקיימת בה גזירת בין הבתרים גלו הסוד ליעקב אביהם בלתי שיתירו החרם". אבל אינו מובן ראייתו דהרי בתנחומא (שממנו הוא יסוד פירושו) מפורש ,והתירו את החרם" (כנ"ל הערה 9).

66 מהרי"ק שרש לז, הובא בגו"א. וכן כתב בלבוש האורה הטעם על מה שהקב"ה הסכים בחרם שלא לגלות. אמנם הטעם שהשבטים תשבו שהקב"ה יסכים כתב שםו כיון שהי' מקובל מאבותיהם שעתידים שירדו עי מכירת אחד מהשבטים, כבראים.

7 גו"אה

8) רבינו בחי

9) וגם: הלא מפורש ברש"י ,ולמה לא גלה הקב"ה לפי שהחרימו וקללו ושתפו להקב*ה עמהם", ולא מטעם אחר. אבל ראה מהרי"ק שם וגו"א שתירצו שהחרם הל מועיל שלא יוכל יעָקב (ויצחק) לבטל הד גזירה בתפילתו.

0) כנוגע לטעם הא' ראה הערה 25. וראה גם בגו"א דא*כ <בסוף כ"ב שנה כאשר וצה הקב"ה שירד יעקב למצרים הי' ראוי שיגיד לו הקב"ה". ובנוגע לטעם הבי (מפני עונש יעקב כיב שנה) ראה גו"א שם ,א"כ קשה מה עלה על דעת השבטים בודאי הם לא ידעו עונש יעקב ומאי ס"ד שיהי' הקב"ה מסכים עמהם"*.

זבטעם הג' שלא יקלל את בניו כו', ראה לבוש האורה בתחלתו.

רש"י ממשיך ,אבל יצחק הי' יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו" -- שהוא חי. והטעם למה אין הקב"ה רוצה לגלות מפורש ,לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם" ועכצ"ל שהחרם והקללה חלו (לא רק על מי שיגלה כל פרשת מכירת יוסף, אלא) גם על מי שיגלה שיוסף חי:'. וטעמים הנ"ל מכריחים רק שהקב"ה לא יגלה כל סיפור הדברים (שהשבטים מכרוהו לאורחת ישמעאלים והורידוהו למצרים כו'), אבל אפשר לגלות ליעקב שיוסף חי, ולא יודיע לו מקומו והקורות אותו עד לאחר כ"ב שנה

1 לכאו' אפשר לומר שכונת רשי היא שהחרימו וקללו רק את מי שיגלה שהם מכרו את יוסף, ולא את המגלה שהוא חי, וזהו מה שדייק רש"י ,אבל יצחק הל" יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו", היינו, שמכיון שה" חרם שבו שתפו הקב"ה הי' רק על זה שלא לגלות ליעקב שהם מכרוהו*, ובכ"ז אין הקב"ה מגלה ליעקב שהוא חי (אף שבזה לא הי' החרם) מובן שאין הקב"ה רוצה לגלות **, ולכן ,אמר האיך אגלה". אבל -- אין מטתבר כלל שעשו חרם רק ע"ז שלא לגלות ליעקב שהם מכרוהו ומותר לגלות שהוא חי, שהרי הם הביאו ליעקב כתנת יוסף טבולה בדם שפירושו ש,ח" רעה אכלתהו".

ומה שהוצרכו לזה (שיאמר יעקב שחה

רועה אכלתהו ובמילא -- לעשות החרם שלא לגלות ג'יז שהוא חי) כי מכיון שיעקב שלח את יוסף אליהם, ואיננו -- מקום

לחשד חזק שהם אשמים בזה כו" - ולכן השתדלו שיאמר שחיי רעה אכלתהו.

13414 לקוטי נאשר יהיו שני הרעב ויוסף יהי' משנה למלך ויוכרח יעקב לירד לד מצרים -- ותתקיים (א) ברית בין הבתרים וגם (ב) עונשו של יעקב כ"ב שנה על שלא קיים כבוד או"א : (ג) ולא הי' מקלל את בניו, כי למה יחשוד שהם מכרוהו*.

ו והביאור בכל הנ"ל יובן בהקדים תמיה נוספת : איך יתכן שאף אחד מבני יעקב לא יתעורר בתשובה על מכירתו של יוסף ויתודה ויספר ליעקב שמכרו את יוסף ועודנו חי. ובפרט שמצינו בפרשתנו יי שסו"ס כולם התד חרטו ע"ז .ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו

גוסל א

צרת נפשו בהתחננו אלינו גו" -- אלא שזאת הייתה כוונתם בעשיית החרם, היינו שמתחלה חששו שלאח"ז כאשר תשוך חמתם בודאי יתחרט מי מהם וירצה לגלות ליעקב (ויפגע עי"ז בהשאר), ולכן ,החרימו וקללו את כל מי שיגלה" היינו שאין לאחד מהם (או למקצתם) רשות לגלות את הדבר ליעקב (אבל בודאי שאין סברא לומר שהחרימו שאפילו באם כולם מעצמם יחליטו לגלות גם אז אסור להם לגלות) *3.

אבל עדיין יש חשש שאחד מהם (או רובם) ירצה להכריח את השאר לשמוע לקולו ולגלות ליעקב, ועד פרש"י** שאמרו אחיו ;אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" -- לכן שתפו הקב"ה עמהם בהחרם שעשו -- היינו שהחלטת הדבר אם (ומתי) יגלו ליעקב תלוי בהקב"ה -- ואף כולם יחד אינם רשאים לגלות ולעבור על החרם כי אם בצירופו והסכמתו של הקב"ה יי (אבל אין הכוונה שכללו את הקב"ה בהחרם ומוכרח שלא לגלות, שהרי אין ידוע להם אם הקב"ה מסכים לזה, בנ"ל *5).

ומה שהקב"ה לא גילה ,לפי שהחרימו . . ושתפו את הקב"ה כו'"* הד כוונה : מכיון שהם שתפו להקב"ה שהם לא יגלו ליעקב בלי הסכמתו

5 ראה גם בפרדר"א שם: ,אמון נחרים בינינו שאין אחד מהם יגיד הדבר ליעקב אבינו עד שיהי' ברשות כולגו".

6 לח, א.

7 ועפ"ז יומתק ל' רש"י ;ושתפו להקב"ה עמהם" ולא ,שתפו הקב"ה בהחרם".

8 ואה תשובת מהרי"ק שם: דמה ששתפו הקב"ה עמהם הי' על ספק שאולי יסכים הקב"ה עמהם כאשר הוברר הדבר למפרע שהסכים שהרי לא גלה ליעָקב אבינו, 135וצירופו, לכן (עם היות שבהחרם שעשו לא התכוונו שהקב"ה אסור

לגלות בלי הסכמתם) כביכול נשתתף הוא עצמו עמהם שביטול החרם וגילוי הדבר ליעקב יהי' דוקא בשיתוף כולס (הקב'"ה והשבטים) יחד.

ועפ"ז יובן מה שפרש"י ,(ולמה לא גילה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם), אבל יצחק הי' יודע שהו חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו"

בי הטעם שלא גילה הקב"ה ליעקב לא הי' מפני שמוכרח הי' לקיים את החרם שעשו השבטים, אלא מפני שלא רצה לגלות לו, וכנ"ל, ומזה למד יצחק ואמר ,האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לן".

ועפ'ז מובן גם טעמו של יוסף למה לא שלח להודיע ליעקב שהוא חי; דמכיון שידע שהקב"ה אינו רוצה לגלות ליעקב הרי זוהי הוראה שיעקב אינו צריך לדעת עדיין שהוא חי, ואמר (גם יוסף) ,האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו".

זה אמנם עדיין צ"ל: ע"י החרם -- אסור הי' להשבטים להודיע ליעקב שיוסף חי, וגם איך אמר להם יוסף להודיע ליעקב שהוא חי, כיון שהקב"ה אינו מגלה.

אך ג'"ז נתבאר ע"פ פרעו"י : בפרשתנו י*< עה"פ <וירא יעקב כי יש שבר

בוסץ א

במצרים" פרש"י .ומהו וירא ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים ולא היתה נבואה ממש להודיעו שזה יוסף". -- והשבטים שידעו שיוסף הוא במצרים מובן שהבינו שראי' זו באספקלריא של קודש - היינו שמודיע הקב"ה שמתחיל הזמן שיחקרו ויבקשו את יוסף ויגידו ליעקב - ולכן ,וירדו אחי יוסף -- שהיןו מתחרטין במכירתו ונתנו לבם להת* נהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם" "י.

ועד"ז הי' בהודעת יוסף, כאשר ראה שהם משתדלים למצוא אותו:* הבין שיש דברים בגו, אבל מכיון שלא ידע בודאות שבא הזמן, ועוד ועיקר -- באם יודיע ליעקב קודם להודעת ה" שבטים -- יפגע ביחס יעקב אליהם וכו' -- לכן לא הודיע בעצמו ליעקב ע"י שליח כו', כ"א אמר להשבטים ,אני יוסף אחיכם", והם שעשו את החרם בודאי ידעו כשירצה הקב"ה לגלות ליעקב, ויאמרו ליעקב: עוד יוסף חי.

ומה שלא הודיעו ליעקב מיד - כי בודאי לא הי' מאמין להם -- וכמו שה אח"כ, ולכן (ובלאה"כ מובן ש)מקודם רצו למצאו ולפדותו ולהביאו ליעקב.