שיחה ב

136שיחה ב

56 לקוטי

מקץ ג

א ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו . ופי' רש"י (לאחרי שמפרש תחילת הפסוק: ,ותרעב כל ארץ מצרים", מעתיק סיפא דקרא ,אשר יאמר לכם תעשו" ומפרש): ,לפי שהי' יוסף אומר להם שימולו וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו אמר להם כו"* (כדלקמן ס"ג).

וצריך להבין: הלא בהפסוק כתיב -ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה גו' לכו אל יוסף" שהוא ע"פ אמירת פרעה ליוסף לפני זה: ,ועל פיך ישק כל עמי" -- וא"כ מענה פרעה מובן בפשטות, ומה צורך בפי-

רוש בְכַלֶל? אפִילו אֶת"ל שיש הכךח לפירוש - הרי רש"י הודיע יסָוִד פירושו

(וחוְזֶר עליו כמה פַּעָמִים) שלא ,באתי אלא לְפשוְטו של מקרא ולאגדה הִד מיישָבַתּ דְבְרִי המקרא דבר דבוה על אופנין* * -- ומנ"ל לֶרשַ"י בפשוטו של מקרא שָמקודם לזֶה היו אצל יוסף, ושיוסף אמר להם שימולו ושאח"ב הלְכו אל פרעה ?

גַם קשה; אֶדרבָא,. מלי הכתוב (שז פּרעָה אמר להם) ,אשר יאמר (לְשון עָתִיךָ) לכם תעשו" (ולָא ,אשך אמר" -- לשון עִבַה), משמע שעדיץן לא אָמֶר להם יוסף דבר בַענין זה,

1) פָרשַתנו מא, נָה.

2) מָא, מ. וראה ג"כ מַאָ, מד,

3) בךאשית ג ח, ועד"ז שם ג, כד, ובכ"מ.

ב. והנה יש מפרשיםי אשר ארי" כות לשונו של פרעה מכריחה לומר שלפני צעקת המצריים אל פרעה הי להם מו"מ עם יוסף: אם נאמר שתחילה באו המצריים בצעקתם אל פרעה והוא שלחם אח"כ ליוסף, הי' לו לומר: ,לכו אל יוסף" ותו לא; ומזה שהוסיף בדבורו: ,אשר יאמר לכם תעשו" מובן שהם כבר היו אצל יוסף ושהוא אמר להם דבר שלא רצו לעשות -- וע"ז בא מענה פרעת אשר יאמר לכם תעשו,;

אבל קשה לפרש כן כי:

[נוסף לזה שגם לפי פירוש זה, אינו מובן מנ"ל לרש"י שיוסף אמר להם שימולו דוקא]

ב בָאם ראייתו של הש"י ,שהיי יוְסַף אומַר להם כו' * היא מז שפרעה הי' צריך לצוות שיעשו כאִמִירת יוסף, אף שמכבר נתון ;אותו על פָּל ארץ מצרים" * -- הי' בַותב זה בסגגון של פירוש ל,אשר יאמַך לכם תעשו*: .מִכאן שהי' יוסף אומר לָהם כו"* וְכיו"ב*י; מלשון רְשַ"י ,פיי שה" יוסָף אומר כו" " מוכח, שזה שיוסף אמר לָהם שימָולו אינו ענין הנלמד מתיבות אֶלו* אלא שהוא דבך הידוע

6 משכיל לדוד עְה"פַי

*)) מא, מג

66 ועפ"ז מובן שא"א לפרש שהוכחתו של רש"י שאמר להם שימולו היא מלי 137כבר ומובא כאן בתור הקדמה שעל פי' יובן שהתיבות .אשר יאמר לכם תעשו" פירושן ש,אמר להם כו'".

ג. להלן, בהמשך פי' רש"י זה, אומר : ,וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו אמר להם למה לא צברתם בר והלא הכריז לכם ששני הרעב באים אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו הרי גזר על התבואה והרקיבה ** מה אם יגזור עלינו ונמות".

וגם בזה קשה להבין:

,יאמר" שמצינו ל' אמירה על מילה כמ"ש (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך גו' (ש"ח כאן וראה מת"כ לב"ר ס"פ צ'. מושב זקנים עה"ת) כי

[נוסף לזה שבפשוטו של מקרא אין שום רמז שאמירה קאי על המילה, ואם לזה היתה כוונתו של רש'"י, הו"ל לפרש שנלמד בגזירה שוה משם]

מל' רש"י לפי שהי' יוסף אומר להם שימולו מוכח שאינו נלמד מתיבות ,אשר יאמר (בעתיד) לכם תעשו" כבפנים.

ומזה מובן שא"א לפרש שנלמד מ,לכם" יתירה (כבמת"כ לב"ר פצ"א שם) או מד דכתיב תעשו שהוא ע"ד ,ואת הנפש אשר עשו" (צדה לדרך)

*6) ךא"א לפרש שהטעם למה הרקיבה תבואתם לפי שלא נתנו בו מעפר המקום וכו' (הובא במשכיל לדוד כאן*) משא"כ יוסף, כי כיון שיוסף הכריז ששנִי הרעב באים וצריכים לצבור בר, בודאי שפירסם גם אופן הצבירה. ועוד ועיקר; שמירת התבואה מרקבון ע"י עפר המקום ה"ז ענין טבעי (ראה רש"י מא, מח) וא"כ בודאי שהי! זֶה ידוע למצרים.

מקץגב

א) כדלעיל, מנא לי' להוכיח, ממשמעות הכתוב לפי פשוט את כל דברי השקו"ט שבין פרעה והמצריים -- שהרי אין כתוב בקרא אלא: ויצעק העם אל פרעה ללחם?

ב) לאחרי שאמרו המצריים (כפי פי' רש"י) ,אספנו הרבה (תבואה) והרקיבה" ועל זה השיב להם פרעה ,אם כן (היינו מכיון שאין להם מה לאכול, הרי אין לפניהם ברירה אחרת :, אלא) כל אשר יאמר לכם תעשו" -- מה חסר בהבנת פשוטו של מקרא שלכן מוסיף ,הרי גזר כו' מה אם יגזור עלינו ונמות" ?

ג) רש"י מוסיף על לשון הכתוב .כ" אשר יאמר?

גם אאפ"ל שזה ש,ותרעב כל ארץ מצרים" הוא לפי שכלתה כל התבואה שאצרו, ובפרט שותחזק הרעב בארץ מצרים (ראה פירוש הרד"ק עה"פ **) כי אין כלל מקום לומר, שהתבואה שאצרו עבור שבע שנים כלתה בשנה הא'.

138138 לקוטי ד) ,עלינו* --- כולל עצמו ג"כ -- ולכאורה פרעה מה ענינו לגזירה ?

ה) מיתה -- מאן דכר שמי'?

הן אמת, שפירוש הזה בכללותו (פי: רש"י שלפנינו) מקורו במדרש : -- אבל הלא ידוע הכלל שכלל רש"י בפירושו -- שמביא דרשת רז"ל רק באם מוכרח הוא ליישב דברי המקרא על אופגיו, כנ"ל.

ד עוד צריך להבין בתוכן וענין פירוש רש"י (והמדרש):

א) מה הי' טעמו של יוסף בדרי" שתו מהמצרים שימולו (ובפרט היפך רצונם) * -- איזו תועלת תגיע מזה ** ?

ב) עה"פ יי ,ואך את דמכם לנפשו" תיכם אדרוש" פירש"י שדמכם היינו ,השופך דם עצמו"; ז א. שע"פ דרך הפשט אסרה תורה לשפוך דם עצמו (אף שלא יבוא עי"ז לחולי או למיתה. וכאיסור של ,דמו לא תאכלו" :', שבפסוק הקודם, שהוא כמפורש ברש"י ,דם מן החי").

[ועפ"ז מובן בפשטות ענין ששקו"ט בו רבים למה לא מל א"א את עצמו

8) ב"ר פצ"א, ה. תגחומא מקץ ,

9) בגו"א כאן : והלא אין מכריחים להתגייר, והנה י"ל אשר (ע"פ פשוטו של מקרא) לא הי' ענין הגירות קודם מ"ת (ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך (ס"ג) ובהערות שם) ועפ"ז תוגדל הקושיא למה ציווה להם למול.

0) ראה טעמים ע"ז ע"ד הרמז וה" דרוש : כלי *קר עֶה"פ, יפ"ת לב"ר ס"פ צ', עץ יוסף לתנחומא שם (בשם היערות הבש), משכיל לדוד כאן,. אבל כולם איעם בווך הפשט, ואין שום רמז אפילו בפד רשיי לטעמים המובאים בהנ"ל.

1) נח ט, ה.

2) שם 9 44

קודם שנצטוה -- אף שגם אז קיים ,כל התורה כולה עד שלא ניתנה"*' --

כי הוא לפי שנצטווה לא לשפוך דמו. ופשוט שאין מקום ואין זה הידור לקיים מצוה עלא ניתנה -- כשנצטווה שלא לעשותו, משא"כ כשנצטווה על המילה, הרי ציווי מפורש זה דוחה ומבטל בנדו"ז האיסור של שפיכת דמים] *'.

ולפי"ז איגו מובן : איך הי' יוסף אומר להם (להמצרים) שימולו, והלא דבר זה הוא איסור של שפיכת דמיו שהם ככל ב"נ מ"הרים עלין: ?

ה. והביאור בזה:

עה"פיי ,אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" פרש"י: ,ישק יתזן יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך כו' * היינו שעל יוסף הוטל

סוף קדושין.

139לפרנס את כל צרכי המצרים במזון וכו'. ויוסף קיבל זה על עצמו, למלא תפקיד זה -- שהי' ידוע ומפורסם לכל המצרים -- כמו שמצינו בפסוקים שלאח"ז יי: ,ויצא יוסף וגו' ויעבור בכל ארץ מצרים...ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה גו'".

והנה עפ"ז כאשר ,ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם* אינו מובן כלל למה צעקו המצרים אל פרעה ללחם? והרי כל צרכי פרנסתם ומזונם הם ע"י יוסף? ועכצ"ל שקיצר הכתוב בדבר הפשוט יי שבודאי מתחילה באו אצל יוסף לבקש מזון כי הוא השליט בכל ארץ מצרים, ורק לאחרי שלא מילא את בקשתם באו לצעוק אל פרעה. ומה שיוסף לא מילא הבקשה הרי זהו תפקידו? -- עכצ"ל שיוסף ביקש מהם דבר מה (ע"ד שמצינו שקנו בכסף וכו'), שהם לא הסכימו לעשותו ולכן הלכו לצעוק אל פרעה מלכם. ומהו דבר זה שיוסף דרש מהמצרים ולא רצו לעשותו! -- מתוכן הפרשיות והפסוקים שלמדנו כבר מקודם (לפני התיבות ,אשר יאמר לכם תעשו") מובן ,שהי' יוסף אומר להם שימולו", כדלקמן.

ו וביאור הענין:

כשציווה הקב'"ה לאברהם למול את (עצמו ו)בני ביתו, אמר לו (בפ' לךלך יי) ,המול ימול יליד ביתך ומקנת

7) פסוק מו, מט,

8) ע"ד בפרשה שלפני זו (ע"פ פרש"י לח, ז) שקיצר הכתוב במיתתו של ער. ובפרש*י (בראשית ג, א) ,הרבה על" דברים". ובכ"מ.

9) יז יג. והציוי ה" לא רק לאברהם כמפורש בפסוקים הקודמים שם ;וזר" עך אחריך" גו

1-9 כספך גו' ", שבפשטות -- הטעם על ציווי זה הוא: יליד ביתו ומקנת כספו -- ברשותו הם וטפלים לו - ולכן מוטל עליו החיוב ש,המול ימולי כאו"א מהם.

עפ"ז -- כיון שיוסף הוא ,השליט על הארץ" יי, והי' נתון ,על כל ארץ מצרים" י: ובלעדו ,לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים":*, היינו שהיו נתונים תחת שלטנו 9 וברשותו כמקנת כסף, א"כ הסברא נותנת בפשוטו של מקרא שיש עליו חיוב להשתדל שיהיו נימולים *:.

ובזה יומתק דיוק ל' רש"י: ,לפי שהי? יוסף אומר להם שימולןו" * (לא ,לפי שיוסף אמר", אלא -- אומר בתמידות) ז. א. שלא פעם אחת אמר להם שימולו, אלא שהי' תובע מהם תמיד (וכמובן, ביתר שאת בעת שהחל הרעב י: ובאו אליו בתור ,השליט על הארץ").

יתן בעד 14010 לקוטי ויתירה מזו -- ע"פ הנ"ל שמחויב יוסף להשתדל שימולו, מוכרח לומר שכשחזק הרעב בארץ מצרים ומוכר" חים היו לפנות אל יוסף, מחוייב הי' יוסף לא למכור בכסף וכו' -- כ"א לומר להם בתור תנאי -- שימולו.

ז והנה כאשר ,ויצעק העם אל פרעה ללחם" שהוא המלך ויוסף הוא רק משנה למלך ופרעה אמר להם ,לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" -- היינו שהוא (פרעה) אינו מתערב בזה ולא יצווה את יוסף שיתן להם מזון (גם אם לא ימולו) -- מובן שה" צריך לומר טעם ונימוק ע"ז.

וטעם זה מפרש רש"י -- ,הרי גזר על התבואה והרקיבה", כלומר: באם הענין שאין להם .לחם" (וצועקים אליו (אל פרעה) ללחם) הוא מצד סיבה טבעית, אז מקום שיצוה את יוסף שיתן להם לחם.

אבל מכיון שהטעם שאין להם לחם הוא (בלתי טבעי) מצד גזירת יוסף *:, הרי:

לא תהי' תועלת אם יצוה את יוסף ליתן להם בר, שהרי גם כשיוסף יתן להם בר (עפ"י ציווי פרעה) יגזור שיורקב גם בר זה *,

זג) ועפ"ז מתורץ : מנ"ל לרש"י ש" פועה אמר להם ,למה לא צברתם בר כו" -- כי מסתבו, אשר כשאמר להם פרעה שאין ביכולתו לצות את יוסף (למרות אשר ,ויצעק העם אל פרעה ללחם") קשה זאת באופן שהמענה שלו יתקבל אצלם, ולכן מסתבר שבתחלת דבריו אמר להם ,למה לא צברתם בר כו'" בידעו אשר יענוהו (כפי האמת) ,אספנו הרבה והרקיבה*. ועי*ז יוכיח להם מדבריהם גופא שמוכרחים הם לעשות כל מה שיוסף יאמר להם ש,הרי גזר על התבואה והרקיבה כו' ".

כי מכיון שיוסף רצה להכריחם

מטץ ב

אבל אין טעם זה מספיק כלל, שהרי לשעה (עד שתרקב) בודאי תועיל, וגם אח"כ אולי לא יגזור וכו', ואפילו יגזור -- לא הפסידו דבר. ולכן עכצ"ל שיש בזה (בציוויו להכריח את יוסף) חשש להיזק והפסד לגבי מצבם בעת צעקתם ללחם -- מיתה במשך הזמן ברעב. ואין היזק גדול מזה -- אלא מיתה תיכף. וזהו שמוסיף רש"י בדברי פרעה (שאין לו שליטה על יוסף, לצוות עליו דבר שהוא נגד רצונו, ואדרבא, נהפוך הוא : כיוון שבכוחו של יוסף לגזור כו' ו),מה אם יגזור ונמות".

אבל עדיין מקום להשיב: כיון שיוסף צדיק הוא (שלכן גזירות שלו מתקיימות) אין חשש שיגזור מיתה על העם, שהרי אין הם מכריחים אותו ומצווים עליו -- ולכן עכצ"ל שאמר פרעה ,עלינו" -- שהוא המכריח. והם - שגרמו לכך.

ודבר זה, שפרעה אמר להם שבכחו של יוסף לגזור עליהם שימותו - מרומז הוא גם בלשון הכתוב ,אשר יאמר לכם תעשו" :

,אשר יאמר לכם (ל' עתיד) תעשו" משמע שכוונתו (לא רק לענין שכבר אמר להם (המילה), כ"א) שגם אם יאמר להם, בעתיד, דבר שלא אמרן *, עליהם לעשותו.

ואינו מובן: למה חשש פרעה ש- 141יוסף יצוה אותם דבר גוסף על מה שציווה אותם מכבר -- שימולו.

ולכן מפרש רש"י שבל' .אשר יאד מר לכם (בעתיד) תעשו* מרומז הד טעם שמוכרחים לעשות כמו שאמר להם יוסף ושאין ביכלתו (של פרעה) לצוות את יוסף שיתן להם בר (נגד רצונו), כי אפשר שיאמר בעתיד (גם) מה שלא אמר ע"ע, ולכן גם בנוגע לעונש ,מה אם יגזור (בעתיד) עלינו ונמות".

ח 4 ויש גם בפי' זה של רש"י מעניני ה,יינה של תורה"'':

מבואר בכ"מיי בההפרש שבין יוסף להשבטים, שיוסף להיותו מרכבה דאצי', לא היו אצלו עניני עוה"ז מציאות התופסת מקום ולא הטרידוהו כלל וכלל, אשר לכן הי' יכול להיות מלך מצרים, מקום שהוא תכלית הד שפלות, הירידה והטרדה שבעוה"ז, ועכ"ז הי בתכלית העליי והדביקות באלקות. משא"כ השבטים להיותם בחי' מרכבה דבריאה, הוצרכו להיות בהתבודדות מהעולם. ולכן בחרו לה" יות רועי צאן, בכדי שעניני עוה"ז לא יטרידו אותם מעבודת ה' וכו'.

ומפרש"י שלפנינו למדין עוד יתירה מזו, שלא זו בלבד שעניני עוה"ז לא הטרידו אותו מדביקותו ועבודתו לקונו, אלא שפעל והשפיע גם

מקֶץב

בהעולם שמחוץ הימנו; ולא עוד אלא שהכריח את אנשי מצרים, שהיא ערות הארץ, שימולו, ולהכניע בזה * את בחינתם (שהם ,שטופי זימה" :6 : ועד שגם פרעה בעצמו, מלך מצרים, - ציווה עליהם לשמוע אל יוסף ולמול את עצמם.

ומזה ההוראה לכאו"א :

ישראל נקראו בשם יוסף כמ"ש י: ,נוהג כצאן יוסף", ולכן בכחו של כאו"א לפעול בעצמו באיזה מקום שיהי' (גם כשאנשי המקום הם בד ירידה גדולה ברוחניות ורחוקים מאד מיהדות וכו'), ולכן לא רק שאין לו להתפעל מחומריות המקום ואל יפול ברוחו וכו', ועליו להתגבר בעצמו שיהי' שלם בתומ"צ, אלא שבכחו גם לפעול על העולם שמחוץ הימנו, על בל היהודים הנמצאים שם, ועד שע"י הנהגה באופן המתאים יהי' גם ;אור לגוים" וכו', שגם ב"נ יקיימו הןז' מצות שלהם :3 ועד שיתתקן ויתברר כל העולם כולו; נזכה לביאת משיח צדקנו ** ולקיום היעוד .כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".'י