שיחה א

49שיחה א

א ארז"לי שספר בראשית נקרא בשם ,ספר הישר", לפי ש,זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים". אמנם, אף שהספר (בראשית) בכללותו נקרא על שם כל שלשת האבות, דהיינו שכל כולו של ספר ,הישר" משתייך (בפנימיותו) לג' ה,ישרים" כולם :, הרי בפרטיות יש בו פרשיות שהמדובר העיקרי (הגלוי) בהן הוא באחד משלושת האבות ביחוד.

והנה, הפרשיות שכל תוכנן מתייחס לאברהם במיוחד -- הן פ' לך-לך ופ' וירא 5

ומזה שנחלקו לב' פרשיות. עם היות ששתיהן ענינם אחד: אברהם אבינו, הרי מוכרח שבהן מתבטאות שתי ,פרשיות" וסוגים בענינו ומעלתו של א'א*; ומכיון שמעלתו של

1 ע"ז כה,

א. וראה תויח לך (פה, 41

2) כדמוכח מהלשון ,זה ספר אברהם יצחק ויעקב" -- שהספר משתייך לכל הגי אבות.

3) ואף שגם בפ' חיי שרה מדובר אודות אברהם -- הרי שם גם עניני יצחק הם מהענינים העקריים שבסדרה (וכ"ש שכן הוא בהנוגע פ' נח -- אף שבסופה מדובר אודות אברהם).

4 ע"ד המובן במרז"ל (תענית כז, ב. מגילה כב, א) ,כל פסוקא דלא פסקה משה אנן לא פסקינן לי"", שמכיון שלא גפסקו בתורה הרי זה מורה שכל ענעני פסוק אחך שייכים ביחז. ועד"ז להיפך שאותם הפסוקים שנפסקו בתורה ה"ז לפי שהם ב' עגעים נפרדים -- עֶר"ז בפיסוק הפרשיות (ראה זח"ב רו, 3), שמאחר שנפסקו לב' פרשיות ה"ז מורה שהם בי ענינים נפרדים (ולכן גם קריאתם והלימוד למעשה מתוכנם -- כפתגם אךה"ז

א'א היא עבודתו להוי', הרי ב' הפרשיות הן שתי מדריגות בעבודתו הנעלית של א"א. ומזה, שההפרש שבין שתי המדריגות (שתי הפרשיות) של אברהם אבינו יש להבין משני השמות של פרשיות אלו:, דהרי שמה של הפרשה מרמז ומוכיח על תוכנה, כמבואר כמה פעמים*.

והנה החילוק העיקרי (בתוכן מעלתו של אברהם) בין פ' לך לך ופי וירא: בפ' לך לך המדובר הוא במדריגת א"א כמו שהי' קודם היכנסו בברית-המילה (ורק בסופה מסופר איך שנצטווה מאת ה' למול א"ע ואת ב'יב, ושכן עשה י); ובפ' וירא מדובר בא"א לאח"ז שכבר קיים מצות מילה -

הידוע * -- בזמנים נפרדים). ובנדו"ד שעיקר פרשיות אלו הוא אודות אברהם, ה"ז מורה שהם ב' ענינים שונים באברהם עצמו.

5) ובפרט ששמות ב' פרשיות אלו הם אודות אברהם: ,לך לך" הוא הציוי לאברהם לילך כו':; ,וירא" הוא ילוי הקב"ה לאברהם.

66 ראה לקו"ש ח"ה ע' 58.

7 וגם זה -- עד יום ג' למילתו (רי"פ וירא) שעדיין לא נתרפא ממילתו, שאי"ז עדיין תכלית ענין המילה -- דהרי ענינה של מצות מילה הוא ברית עולם בבשר הגוף הגשמי (כמבואר לעיל ע' 45 ואילך. וראה להלן ס"ג, וכל זמן שלא נתרפא (ושיודעים שיצא מהסכנה -- והרי בשלישי למילה מחללין עליו את השבת (שבת קלד, ב. וראה לקו"ש ח"ה ע' 77 ואילך בארוכה)) - אין בירור כ"כ שהברית עולם הוא בר קיימא בגשמיות.

500 לקוטי

והפרש זה נרמז גם בשמותיהן, ,לך לך", ;וירא".

ב. אי' בזוהר י, דעד שלא נימול אברהם היתה דרגת נבואתו בבת" ,הי' דבר ה' אל אברם במחזה"': משא"כ בזמן שלאחרי הימולו, כתיב ,וירא אליו ה'* יי, שהיא דרגא נעד לית יותר יי. והטעם ע"ז מבואר שם: לפי שמלאכי השרת אינם נזקקים בלשון תרגום :י, ולכן עד שנימול הי' הגילוי אליו בבחי' .מחזה", שהוא לשון תרגום, כדי שלא יהי' פתחון פה למלאכי השרת שהקב"ה מתגלה לאדם שאינו מהול ; אבל לאחר שמל, שאין להם עוד פתחון פה, נתגלה אליו בבחי' ,וירא", בלה"ק, המורה על מדריגה עליונה יותר:

ויש להקשות : ממה נפשך -- אם א'"א מצ"ע הי' ראוי גם קודם לכן לגילוי הנעלה -- למה יגרע חלקו של אברהם אבינו (המגיע לו) משום חשש של קטרוג המלאכים? והרי הרבה דרכים למקום שבהן וע'י אפ" שר למנוע את פתחון הפה של המלאכים גם אם הי' הגילוי באופן המגיע לא"א, אופן הנעלה ;

ואם מצד מהותו ומעלתו של א"א לא הי' ראוי עדיין לגילוי נבואה באופן נעלה, מה צורך בטעם שלא יהי' פתחון פה למלאכי השרת. מכיון שבלא"ה לא הי' ראוי אז לגילוי זה?

\ירא א

ג. ויובן זה בהקדים המבואר בתו"איי שההפרש בין לשון הקודש ללשון תרגום +(ארמית -- ושאר הלשונות) הוא בדוגמת ההפרש שבין אבנים ללבנים : אבן היא בריאה בידי שמים ולבינה נעשית בידי אדם, ועד"ז הוא החילוק בין הלשונות הנ"ל. גם בין אותיותיהן שמהן הן ,בנויות"' : אותיות התורה נקראות ,אבנים", כי התורה היא מן השמים; אבל האוד תיות של לשונות האומות נק' ,לבנים", (שהן מוסכמות ע"י בנ"א לבד) [ותכלית הכוונה במציאותן של לשו" נות (אותיות) האומות, שגם הם ית" בררו ויתעלו לקדושה ע"י שישתמשו בהן לעבודת הוי].

ועַ"פ הנ"ל בזהר י"ל שההפרש בין מעלת אברהם אבינו קודם המילה ולאח"ז, הוא בדוגמת החילוק הנ"ל שבין אבן ללבינה:

מבואר בכ"מיי שאף ש,קיים א"א כל התורה כולה עד שלא ניתנה"** מ"מ הגיע אז בעבודתו במעלות הקודש רק עד שרש הנבראים; לפי שכל עבודתו ופעולתו הי' בכח עצמו, בלי ציווי (שזהו גם נתינת כח) מלמעלה (ואין בכחו של נברא להגיע למעלה ממקורו, שורש הנבראים).

אמנם כל זה הי' עד שקיים מצות מילה (שאופן קיומו של כל התורה הוא ,עד שלא ניתנה", עד שלא נצד טווה בציווי מיוחד 'י) משא%כ כש- 51נצטְווּה במצות מילה מהקב"ה, שבציווי זה הרי ניתן לו כח מיוחד מלמעלה להתעלות לדרגת ביטול והתאחדות עם הבורא, מצוְה המצוה, באופן נַעלה יותר -- לכן בבְחו אז להגיע גם למעלֶה משרש הנבראים *'.

יתירה מקו: לא זן בלבד שע"י מצות מילה נתעלה בעבודתו לדרגא שָהיא נעלית באין עהוך לגבי מדרִיגתו הקודמת, אלא עוד זאֶת, שע"י מצוה זו נתבטלה מציאותו לגמרי ונתאחד עם הבורא התאחדות גמורה כזו שאין כמוה ודְוגמתה במצוה אחרת. כי הלא זוהי תכונתה המיוחדת של מצות מילה : ,והיתה בריתי בבָשרכם" יי, היינו שגם בבשר הגשמי נה" גש ביטולו לה', והתאחדותו בן, מה שלא מצינו במצוה אחרת 55

ניתנה עיייז האפשריות להגיע למעלה משרש הנבראים. =

8 להכיר מלי"ת להאריויל (רי לך) וביאורוא בְאוה"ת פח"ש ד"ה והי ברך - האם המשיך א"א הימוּד עליון שעיקרו הי" במיית:

9 לך ריב

0) וראה שו"ע יו"ד ריש הלי מילה (סיי ר"ס) : ,וגְדולה מצוה זו משאר מצות עשה"י, ואף שהטְעם עָ"ז הוא ,לפי שיש בה צד כרת" (ש"ך שם) -- הרי גם זה שייך להענין הנתבאר בפנים -- כי הטעם עְיז שדוקא במצות מילה ישגו חיוב כרת * ייל : מכיון שענין מצות מילה הוא ברית הגוף עם הקב"ה, הרי מובן שהעדר קיומה

\ירא א

נמצא שדוגת עבודתו של אברהם קודם שקיים מצות מילה, שהגיע בה רק עד שרש הנבראים, היתה בדוגמת ענין ,לבינה": בכל גודל מעלת עבודתו, אף שעשה חיל ונתעלה בביטולו לה' למעלה מעלה, מ"מ לא יצא עדיין מגדר ,מעשה ידי אדם", מתחום הנבראים ושרשם. משא'"כ לאחר שנימול, נתעלה בעבודתו לדרגא שחיא בדוגמת ,אבן"!' -- מעשה ידי שמים, כי ע"י קיום מצוה זו יצא מגדרןו הנ"ל, עד שנתבטל ונתאחד לגמרי עם הבורא -- אז עבודתו היא בעין מעשה ידי שמים, ובכוחה ל;הגיע" למעלה משרש הנבראים.

ובזה יתבאר מה שמובא לעיל, שקודם שנימול הי' מדריגתו של א"א רק בבחי' ,במחזה", שהוא (בלשון) תרגום, כי היא בדוגמת ,לבינה", שבידי אדם כנ"ל:; אבל ע"י מצות מילה הגיע לבְחי' ,וירא'", שהוא בלה"ק, בדוגמת האבן שהיא בידי שמים.

ד. וענין זה, מה שקודם הימולו הגיע אברהם לבחי' ,במחזה" ואח"כ לבחי' ,וירא", אינו רק מפני שב' אופני הגילוּי וההפרש ביניהם מת" אימים לב' דרגותיו בעבודה מפאת דוגמתם ל,לביגה" ו,אבן", אלא שגם תוכנן הפנימי של ב' דרגות אלו 522 לקוטי

בנבואה עולה בקנה אחד עם ב' המדריגות בעבודת אברהם.

דהנה אמרז'ל *יי כל הנביאים נתנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה. והחילוק ביניהם מבואר: ,זה" מורה על ראיית המהות, וכמרז"ל ** ,מראה באצבעו שנאמר כו" זה", והו"ע שראה באספקלריא המאירה "; משא"כ בחי' ,כה" הוא בח" אספקלריא שאינה מאירה, ואי"ז ראיית המהות:

ועד" יובן ההפרש בין גילוי הבא .במחזה", ובין הגילוי ד,וירא" : וירא ענינה ראי' -- היינו באופן שרואה את הוי' הנראה אליו, ראיית המהות. משא"כ ,במחזה", אף שגם חזיון ענ" ינו ראי, אבל אי"ז ראיית המהות כ"א תרגומו, כמו שהאלקות נראה ע"י התלבשות בלבוש המעלים על מהותו (וכנ*ל ש,מחזה" הוא בלשון תרגום, היינו שלשון הקודש (אלקות) תורגמה (מובנת ע"י שנתלבשה) בלשונות אחרות) **5.

לכן קודם שנימול, כשלא הגיע אברהם אבינו עדיין לברית עולם בבשרכם -- עם אלקות -- במילא לא זכה ג'כ לראיית המהות והעצם דאלקות, והיינו שראה רק בחי' +מחזה"; משא"כ לאחרי זה, שאז נתבטל מציאותו לגמרי ונתאחד ביחוד שלם': -- נתעלה

\ירא צ

אז למדריגה נעלית שהוי' נראה אליו בבחי' ,וירא" *, ראיית העצם ד" אלקות **.

ה מעלה גבוהה זו של ראיית הד מהות, שאלי' מגיעים ע"י ברית מילה, אפשרית רק בבג"י, כי להם דוקא ניתן הכח להתעלות לדרגא זו ע"י העבודה דתורה ומצות בכלל, ומצות מילה בפרט. אשר לכן להם דוקא ניתנה התורה, למרות טענת המלאכים ,תנה הודך על השמים"" -- כי דוקא משום ש,יצר הרע יש בכם" וירידתם ל,מצרים", למצרים וגבולים, שכ"ז מתברר ומזדכך ומתעלה ע'"י עבודתם בתורה ומצות, לכן ביכלתם לעלות ולהגיע למדריגה הנ"ל.

משא"כ המלאכים, אף שיש להם ביטול גמור לה', ועבודתם היא בדרגא נעלית וכו', מ"מ אין בכוחם לעלות למעלה משרש הנבראים 5*.

ועפ"ז מובנת השייכות של ,הושיט .. ושרפן" לטענתם ,מה אנוש כי תזכרנו" 53ועפי"ז יש לבאר הטעם שהגילוי באופן ד,וירא" לאברהם לא הי' יכול לבוא לפני קיומו מצות מילה מצד טענת המלאכים :

אין הכוונה בזה שחשש קטרוג של המלאכים היתה סיבה צדדית שעיכבה הגילוי הזה, אלא שקטרוג המלאכים עצמו הוא המכריע שאין אברהם (עדיי) ראוי לזה: מאחר שקודם הימולו, על אף כל עבודתו ועילויו בקודש והתבטלותו לאלקות וכו', לא יצא מגדר נברא -- א"כ דרגתו היא בדוגמת דרגת המלאכים, שאינו יכול להגיע למעלה משרש הנבראים ':, וכמוהם איא לו לקבל גילוי אלקות זה שהוא בבחי' ,וירא".

וה עפ'י כל הנ"ל יובן מה שב'י הפרשיות חלוקות, ומה שאחת נק'

\ירא צ

בשם ,לך לך", והשנית בשם ,וירא", ואיןך שבזה מרומז ב' הדרגות של

א'א הג"ל :

<לך לך" ענינו שהוא הולך ויוצא מגדרו הקדום, ובכל הפרטים ואופנים, כמפורש בכתוב ,מארצך וממולדתך ומבית אביך", שכוללים כל הפרטים בענין היציאה מההגבלות ועליותיו למעלה בדרגת ביטולו לה'", אמנם כל המדריגות כולן הן עדיין בח הליכה" מסודרת מלמטה למעלה (וכמפורט בכתוב ש,מארצך וממולדתך וגו'" היא לך-לך לשרשך" כ" הליכה ועלי' שאינה למעלה מכל גדרו הוא) -- שלא הגיע אז לפני הימולו, למעלה משרש הנבראים,

משא"כ ,וירא", שהוא מורה, כנ"ל, על ראיית המהות דאלקות, הבאה ע"י התאחדותו עם הבורא ביחוד שלם, ולמעלתו זו הגיע ע"י שקיים מצות מילה.

,מעשה אבות סימן לבנים" : -- הרי מובן שישנה הוראה בכל הנ"ל לכל או"א [ובפרט כשהמדובר אודות ענין מילה שע"ז כותב הרמב"ם שכאו"א ,נמול כמו שמל אאע'"ה"]:

כמו אברהם, שבכל הליכותיו ועליותיו עדיין לא הגיע לשלימות העבודה, 54% לקוטי ויר

עד שקיים מצות מִילה ואז ניתן לו מלמעלה הגילוי באופן ד,וירא", עד"ז צריך כאו"א לידעיי שאין להסתפק בעבודתו גם אם היא באופן היותר גַעַלה, כ"א צריך לעלות תמיד מעלה מעלה עד שיגיע לביטול אמיתי ושלם ; בי גם כשמגיץ לדרגת ראי' באלקותי הרי אפ"ל שזה רק בח" ,במחזה", ואין זה תכלית השלימות עדיין, ולכֶן צריך להוסיף תִמִיד בעבודתו,

ולאידך גיסא -- ישנה ההבטחה שכשיעבוד עבודתו. עד מקום שידו מגעת, יתנו לו מלמעלה גם הגילויים הנעלים, עד לתכלית השלימות -- ,וירא" ראי באלקות, אספקלריא הז מַאירה ?5

(משיחת ש?פ וירא, תשָ"ל)

5 דאף רק מרעיה רְאֶה באספה"מ -- זוגמת חילוק דאספה*מ ושאינה מאירה בנבואה ישנו גם בעבודת והפעולה באדם שפייז : תורה או תפלה, יחו"ץ או יחו"ת וכוּי (ראה לקו"ת שהיש כתו ב. וש*ב אוה"ת במַדּבר קלא. שם ר"פ מטות. ובכ"מ)