שיחה ב

55שיחה ב

ויראג

א עה'פי ,ויגש אברהם ויאמר האף תספה גו'" מפרש רש"י: ,ויגש אברהם -- מצינו הגשה למלחמה ויגש יואב וגו'י, הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה י הגשה לתפלה ויגש אליהו הנביא י, ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה".

והנה לכאורה כוונת רש"י: מכיד ון שמצינו בכתובים שלאח"ז שאברהם אבינו דיבר קשות (+האף תספה צדיק עם רשע") ודברי פיוס (,חלילה לך מעשות כדבר הזה" וכפרש"י: .חולין הוא לך*י), והתפלל (;הנה נא הואלתי לדבר גו' ואנכי עפר ואפר אולי יחסרון גו'"'), לכן מפרש דכ"ז

נכלל במה שאמר קרא איגש" כי מצינו הגשה כו

וצלה"ב :

א) תיבה הרגילה בתג"ך ופשוטה ,ויגש" -- למה בכלל זקוקה לפירוש ? וברוב המקומות לא נמצא פרש"י לתיבה זו

ב) למה מעתיק רש"י (גם) תיבת ,אברהם" 1

ג) מהו ההוספה והחידוש בסיום פירושו של רש"י ,ולכל אלה נכנס אברהם" -- הרי דבר זה מובן מפשטות משמעות הכתובים, כנ"ל 1

ד) רש"י מקדים הוכחה דלכל אלה נכנס כו' מזה ש,מצינו הגשה למלחמה כו' לפיוס כו' לתפלה כו'", והלא מפורש כן בהכתובים עצמם דלהלן על אתר, כנ"ל. והו"ל להתחיל מיד: ,לג' דברים נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה* 1

- וע"ד שפירש רש"י לקמן: בפי וישלח * בנוגע ליעקב אבינו: ,התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה".

ואף את"ל שמצד איזה טעם הוצרך

תפלת אברהם מ,הנה נא הואלתי וגו'", כבפנים (אבל לא מ,אולי יש חמשים וגור'" -- כבפי' מהרז"ו שם, שהר" בפשטות אי"ז ענין של תפלה, וכמפורש שם תמי" .האף תספה וגו'" (אלא שמסיים (גם) בדברי פיוס ,הלילה לךְ -- חולין הוא לן" לעשות ,בדבר הזה"): ועוד : לפ"ו לא הביא רש"י ג' הענעים (מלחמה פיוס ותפלה) כפי הסדר שאמרם אברהם אביגו, והו"ל להקדים תפלה לפיוס). 6 לב, טל 5666 לקוטי

רש"י להוכיח ד;ויגש"* שייך בג' דבוים אלו -- הו"ל להביא ראי" זו נהוספה לבסוף?

ה) ומאידך, סתם רש"י ולא פירש במקום שהי' לו לכאו' לפרש ולבאר ', והיינו להביא' את הכתובים שלאח"ז בנדו"ד : חלילה לך גו' הנה נא ג" ני משם מוכח שאברהם נכנס ,לכל אלה" +

- ועד שמצינו בפירושו בפ' וישלח הנ"ל, שהוא מפרש: ,לדורון -- ותעבור המנחה על פניו, לתפלה -- אלקי אבי אברהם, למלחמה -- והי' המחנה הנשאר לפליטה".

ו) קושיית השפ"ח: איך כתב רש"י כאן ד,ויגש אליו יהודה" הי' לפיוס, הלא לקמן בר"פ ויגש כתב רש"י: .ואל יחר אפך -- מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות"י1

) ובפרט שאין ברור כ"כ בכתום כל הג' ענינים -- ראה לעיל הערות 6, 7

0) בש"ח ומשכיל לדוד כאן גורסים ברש"י (כבב"ר שם) ,ועשו בני יהודה (אל יהושע)" -- מיהושע יך, .

-- אבל בדפוס ראשון, שני וכל הדפו" סים שראיתי וברש"י כת"י הוא כבפגים. וכ"ה באגרת בראשית הובא בפי' מהרז"ו שם:

במשכיל לדוד הקשה ,דאילו קרא דוינש אליו יהודה . . איכא נמי התם תפלה ומלחמה ג"כ שדיבר אליו קשות ומ"ש דנקטי' לגבי פיוס",

-- אבל גם לפי גירסתו (,ויגשו בני יהודה") לא יתורץ מדוע לא הביא רש"י דמצינו הגשה למלחמה ופיוס ותפלה מהכתוב (ה" קודם) ,ויגש אליו יהודה" *! ובפרט ש-

*) ואולי י*ל בכוונת המשכיל לדוד (אלא שלא משמע כן מלשנו) -- דכיון ש.איכא נמי התם תפלה ומלחמה", הרי אין יודעים לאיזה ענין הי' ה,ויגש אלין יהודה*, ולכן אין להוכיח משם כלום.

\ירא ג

ז) ולאידך גיסא: מכיון שרש"י מפרש כאן שהגשת יהודה היתה לפיוס, מדוע לא פירש כן במקומו בר"פ ויד גש יי -- ובפרט דמצינו דנחית לפרש שם (כנ"ל) ש,דיבר אליו קשות"?

ח) מדוע משנה רש"י מלשון הכתוב ,ויגש אברהם" וכותב ,ולכל אלה נַכד נס:: אברהם" -- והול"ל ,ולכל אלה ניגש אברהם"?

ב. והביאור בכ"ז:

לפני ,ויגש אברהם" נאמר : +ואברהם עודנו עומד לפני הוי'". הרי מפורש שלא זז אברהם ממקומו ,לפני הוי'י -- ולפ"ז אין לפרש ,ויגש אברהם* שלאח"ז -- הגשה כפשוטה יי, העתקה ממקום למקום יי; אלא ע"כ צ"ל שמובנה ,הגשה" ותנועה רוחנית -- שיצא ממצב ומעמד נפשי מסוים \;נכנס" למצב חדש 45

וזוהי הדגשת רש"י ,ולכל אלה נכנס אברהם", היינו שעוד קודם שאמר את דבריו לפני הקב"ה, כבר ;גכנס אב"

יהודה לא עשה מלחמה ממש (כב,ויגש יואב וגו" -- ראה לעיל הערה 2), אלא ,דיבר קשות" זוגמת ענין מלחמה -- בויוק כבפרשתנו, ולהביאור בהשיתה -- ראה לקמן סוס"ד.

1 ובפרט שדרש זה (שהגשה הא למלחמה פיוס ותפלה) הובא בב"ר (צג, ו) גם על הפסוק ,ויגש אליו יהודה".

2) כ"ה ברוב הדפוסים. אבל בדפוס ראשון ושני וברש"י כת"י הגירסא : .נגש אברהם".

3 ראה גם בדבק טוב כאן.

4 גם לא במובנו. הרוחני -- הגשה לפני ה', שהרי כבר עמד אברהם לפני ה'-- משא"כ בבראשית ד, טז. וראה לקמן הערה 22.

5) ראה אבובנאל כאן. ביאור הרי"פ לב"ר (פמייט שם) בשם היפ"ת. ולהעיר מפה הרדק כאן.

57רהם" במצב חדש להיות מוכן ומזומן ,לדבר קשות ולפיוס ולתפלה". ולכן שינה מל' הגשה שבכתוב -- בכדי לפרש טיבה של הגשה זו

ומכיון שעיקר כוונתו להדגיש ש,לכל אלה נכנס אברהם", היינו, לא לבאר שדיבר -- בפועל -- קשות ופיוס ותפלה (דמאי קמ"ל?), אלא לחדש שמלכתחלה ;נכנס" בכוונה ומ טרה של דיבור באופנים אלה -- הרי מובן שאין ראי' מהכתובים דלק* מן, שכן אין בהם הוכחה ש,נכנס" בדעה לדבר בכל אופנים אלה (קשות פיוס ותפלה), כ"א רק מספרים (וזה מובן בפשטות וא"צ רש"י לפרשו*6 שככה דיבר בפועל *:.

ג. אמנם, מכיון שכן, שאין ראיל מהכתובים שלפנינו ש,לכל אלה נכנס", א"כ מהו המקור והראי' לפירושו זה ! הלא אפשר דלא ;נכנס* לדבר אלא על אופן אחד -- ,לדבר קשות", ומילתא דמסתברא היא*, כי הרי בסגנון זה התחיל אברהם את דבריו .האף תספה צדיק עם רשע* (אלא שאח"כ בהמשך הדיבור הוסיף דברי פיוס ותפלה)::1

ולכן מעתיק רש"י את התיבות ;וי"

6 ומה שבפ' וישלח הוצרך רש"ל להביא הפסוקים שיעקב ,התקין עצמו לג' דברים לוורון לתפלה ולמלחמה* (כנ"ל סיא), אף שלכאו" מפורש כן בהכתובים -- נתבאר בלקו"ש חט"ו ע' 268 ואילך.

7) וע"ד המבואר לקמן בפנים (סוס*ד) כבנוגע .,ויגש אליו יהודה*, שהתחיל בדברי פיוס, ואח*כ בהמשך דיבורו עבר לדבר קשות.

8) ואה לקמן הערה 4

9) ובפרט שבב"ר (שם) פליגי אם לכל אלה נכנס אברהם או רק לא' מהם.

וירא גב

גש אברהם" ומפרש: ,מצינו הגשה וכו" -- היינו מכיון שהתורה מוסיפה תיבות אלו (שאין פי' גישה ממקום למקום, ה"ז) להדגיש ש,נכנס" מל" כתחלה לדבר באופן מסוים, שלולא תיבות אלו לא היינו יודעים זה, וב" תיבת ,ויגש* (מדאפקי' בלשון זו דו" קא) מובן לאיזה אופן <נכנס לדבר"י

ולזה מתחיל רש"י פירושו ,מצינו הגשה למלחמה וכו' לפיוס וכו" ול" תפלה", היינו שבכתובים אלה אנו מוצאים שהתורה משתמשת בל' ;וי" גש" לתאר את גישתו והכנת האדם לדבר (או לעשות) הן דברי קשות הן דברי פיוס והן דברי תפלה -- ולכן -- בנדו"ד שלדבר קשות (האף תספה) היינו יודעין גם לולא הוספת ,ויגש אברהם" דבזה הרי מתחיל, עכצ"ל דמרבה שנכנס גם להמשך דיבוריו (דאברהם) בפועל 5

ד ועפ"ז יבואר ההפרש בין הפ" סוק דכאן והכתוב ;ויגש אליו יהוד דה":

,ויגש אליו יהודה". הרי פירושה של תיבת .ויגש" הוא במובנה הפשוט יי -- נעתק ממקום עמדו בצוותא עם אחיו, וניגש והתקרב אל יוסף בכדי לדבר עמו באופן פרטיי: <ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני"':

ומה שרש"י מביא כאן ראי' מזה שהגשת יהודה היתה לפיוס, אין כוו" נתו שדמו אהדדי בתוכנה של תיבת ,ויגש", היינו שגם הגשתו של יהודה ענינה תנועה נפשית (כמו ,ויגש אב" 5888 לקוטי

רהם"), אלא שהמטרה אחת היא -- שניגש והתקרב אל יוסף בכדי לפייסו. ובכ"ז מצי שפיר להוכיח ש,מצינו הגשה לפיוס" מ,ויגש אליו יהודה", מאחר שאנו מוצאים לשו שיגש" במטרה לפיוס, כי מאי נפק"מ אם ההגשה היא באופן גשמי או באופן אחר **.

ולא הוצרך רש"י לפרש ב:ויגש אליו יהודה" שהגשתו היתה לפיוס, שהרי דבר זה, שגישתו של יהודה אל יוסף היתה בכוונה לפייסו, מובן הוא בפשטות מראשית דבריו של יהודה - ,בי אדוני" י.

ומה שפי' רש"י שם בד"ה בפ"ע: .ואל יחר אפך -- מכאן אתה למד שדבר אליו קשות", אבל לא שמד לכתחלה ניגש בכוונה זו, ולא פי'": ויגש אליו יהודא, שנכנס לפיוס ולדבר קשות -- הוא בי להכנס בבת אחת לפיוס ולקשות חידוש הוא וצ"ל הוכחה ע"ז וכבפרשתנו דהוסיפה תורה .ויגש אברהם".

ה. מהענינים דיינה של תורה" בפירש*י זה:

2) כביאוור הרי"פם שבהערה 15 ש,דקאמרינן בויגש יואב היינו שנתעוררו כלב אמיץ להמלחמה דאי שקובו עצמם לארם הרי היו כבר ביניהם וכן ועשו אל יהושע וכן ועש אליהו",

-- אבל מהמשך הכתוב ,ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם (ולכן) וינסו מפניו" מוכח שהפירוש של ,ויגש" שם הוא כפשוטו -- שקרבו עצמם לארם ולכן ,וינסו מפניו".

ועדיז יש לפרש הכתוב ,ויגש אליהו", שניגש ונקרב אליהו ,אל ה' להתפלל" (מצו"ד שם) -- ראה לעיל הערה 14, ולא (רק) הגשה בנפש ,שנתעורר בלב* להתפלל.

ובכ*ז מובן מה שרשי מוכית ש,מצעו

\ירא ב

ידוע, שמדתו של אברהם היא - אברהם אוהביי, ועפ'ז תמוה: איך יתכן שאברהם ידבר קשות, ובפרט

- להקב"ה?!

ויתירה מזו: מכל הג' דברים (מלחמה פיוס ותפלה) התחיל אברהם ב" ,לדבר קשות"; שמזה מובן, דאף ש,לכל אלה נכנס אברהם", בכ"ז עיקר הגשתו הי' ,לדבר קשות** -- ול" כאו' מצד האהבה שלו צריך ה" להתחיל בפיוס ותפלה1

אולם הביאור בזה:

זה שאברהם מדתו מדת האהבה והחסד לא בא לתאר (רק) את תכונת מדתו הטבעית, שהי' נוטה לחסד מ" צד הטבע שלו, ב"א (בעיקר) את זה שעבד את הקב"ה במדת החסד ,לקיים רצון ה'"*: ; ובכ"ז כשבא לידו ענין של הצלת נפשות ושכבר נגזרה גזרהו ועוד יותר, שהקב"ה כבר שלח הד מלאכים להפוך את סדום כו', וכמד ש"ניי .המכסה אני מאברהם אשר אני עושה" ובפרש"י ריש פרשתנו .אחד להפוך את סדום" ואין דרך אלא לתבוע מהקב"ה ו,לדבר קשות* בכדי לבטל גזרה זו" -- לא עשה

הגשה למלחמה כו' ולתפלה* מכתובים אלו, כמבואר בפנים.

3) ישעי' מא, ח. סוטה לא, א. פרש'י כאן יח, יז.

4 כ"ה גם ע"ד הפשט, וכדלקמן בפנים דמכיון שכבר הי' אחרי הגזירה והת" חלת העשי' לכן הוצרך אברהם להתחיל ,לדבר קשות*. והשאלה בפנים היא ב,יינה של תורה" שבפרשיי, דעדיין צריך ביאור, איןך מתאימה הנהגה זו עם מדת החסד של אברהם ?

5) "ה למען דעת תר"ץ פ"ה.

6) פרשתנו יח, יא

זג) ראה ד"ה אשר ברא תרפ"ט: ,העד 59אברהם אבינו שום ,חשבונות". ונכנס תיכף בכל תוקף במדה הדרושה באו" תה שעה אף שהיא היפך טבעו* (,לדבר קשות" אפי' כלפי הקב"ה) אולי יציל אנשי סדום ועמורה.

והובא כ"ז בתורה -- הוראה לכאו"א מבני אברהם:

כשבא לאדם ענין הנוגע להצלת נפש מישראל בגשמיות, או ברוחניות -- לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים -- אסור לו לחשוב ,חשבונות* וכו', אלא צריך להתעסק בזה בכל כחו וגם באופן שהוא היפך טבעו

\ירא ג

-- אף <לדבר קשות", ולהשתדל בכל האמצעים האפשריים -- למלחמה לפיוס ולתפלת *:.

ואם יטעון הטוען, הרי המעשה הוא העיקר*, ודי במה שמצילים הנפש בפועל, ומה איכפת אם ההתעסקות אינה בחיות ובתוקף רב+

לזה מדייק רש"י: ,ולכל אלה נכנס אברהם", שצריכים להכניס את עצמו בהתעסקות זו בכל מהותו ועצמותו, ואזי מובטח לו שיצליח בעבודתו.