שיחה א

19שיחה א

8 עה"פי ,צהר תעשה לתבה", מפרש רש"י: ,צהר -- י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם".

בפשטות כוונת רש"י היא -- שמפרש * ,צהר" כמו ,צהריים":י, אור. ופי' הכתוב הוא, שהקב"ה ציווה לנח לעשות דבר שע"י יהי' אור בהתיבה, ומביא רש"י ב' פירושים מה הי': ,י"א חלון" -- שעל ידו יכנס אור בהתיבה, ולכן נקרא החלון כאן בשם ,צהר"; ,וי"א אבן טובה (ולמה נקראת כאן ,צהר" + מוסיף רש"י) המד אירה להם".

וצלה"ב :

א) בקרא כתיב <צהר", בלשון יחיד (ועד"יז פרש"י+ בל' יחיד: .חלון"י

.אבן טובה") -- ואיך הספיק האור שנכנס ע"י חלון אחד או אבן טובה אחת -- לכל התיבה. שהי' שלש מאות אמה ארכה, חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה:!!

ב) וביותר יקשה: כתוב ,קנים תעשה את התבה** ופרש"י: ;מדורים מדורים לכל בהמה וחי'" ו,תחתיים שניים ושלישים". וא"כ, אפילו אם נדחוק אשר החלון שעשה נח הי" גדול ביותר, מכל מקום, איך יתכן שחלון אחד' יאיר <מדורים מדוריש וכו' *1

ג) ידוע, שרש"י מפרש ב' פירו* שים בענין אחד באם כל אחד מהפיד רושים לבדו אין בו כדי ליישב הבתוב לפי פשוטו בכל הפרטים; ומה שקשה לפי' האחד, אין להקשות לפי' השנין והפי' הראשון הוא הקרוב יותר לפשו" טו של מקרא. ועפ"ז בנדו"ד: מה

חלונות (בל' רבים), ולא לסמוך על מה שמפרש לקמן בפ' וישלח שם, הרי] מזה שרש"י משנה מלשון הש"ס וכו' וכ' ,.אבן טובה" בל' יחיד, מוכח שמפרש תיבת ,.צהר" בלי יחיר.

*) משא"כ בסנהדרין (שם): קבע בת וכו'.

2020 לקוטי

הם הקושיים בשני פירושים אלו שבשבילם הוזקק רש"י להביא שניהם'? ובמה קרוב יותר הפי' הראשון לפשוטו של מקרא מהפי' השני ?

ד) עפ"י הכלל האמור (דבכל אחד מפירושיו מיישב רש"י מה שקשה לפירוש השני) מובן, דכאשר יש קושיא לשני הפירושים, ויש פירוש שלישי המיישב קושיא זו, יביא רשי גם את הפירוש השלישי [אף אם גם בפי' זה ישנו דבר הקשה -- ועוד קשה יותר מהקושיים שבב' פירושים הראשונים, שלכן יבוא פי' זה ברש"י כפירוש שלישי] י.

ועפ"ז בנדו"ד ; כיון שלב' הפירושים קשה כנ"ל, דאיך האירו חלון א' ואבן טובה א' את כל התיבה -- מדוע לא פרש"י (כפירוש החזקוני ד),צהר* מלשון ,יצהר? -- שמן: וכוונת הכתוב היא, שנח יביא שמן לתיבה. בכדי שיוכל להדליק בה נרות להאירה :י1

ב א

ואף את"ל שדוחק לפרש ,צהר" מלד שון ,יצהר"; וגם קשה לשון הכתוב ,צהר תעשה לתבה" -- אבל לאידך, הרי דוקא לפירוש זה תתיישב התמיי האמורה. ועכ"פ, הו"ל לרש"י להביאו כפירוש שלישי!+

ב. לקמן עה"פיי ,ויום ולילה לא ישבותו" פרש"י: ,מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה". ועפ"ז תמוה ביותר -- כמו שהקשה הרא"ם *י, ,מה תועלת חלון התיבה אם לא הי' אור בכל יום מימי המבול!!*

והנה, מפרשי רש"י:י תירצו, דכד וונת ,לא שמשו המזלות" היא לתנועת הגלגלים, היינו שכל ימות המבול נתבטל היקפם וסיבובם, אבל הי' קצת אור בעולם.

אולם כבר נתבאר כמ"פ שרש"י כתב פירושו בסגנון ברור, באופן שגם בן חמש (למקרא) לא יטעה בכוונתו. ובנדו"ד: פירוש הפשוט של דבריו ,מכלל ששבתו . . . שלא שמשו המזד לות" הוא, שלא עשו שימושם ותפקידם -- ,להאיר על הארץ":י, ולא רק שנתבטלה תנועת הגלגלים.

לכאורה יש מקום לתרץ קושיית הרא"ם, ולפרש שנכוונת רש"י (ע"ד

1 פרשתנו ח, כב.

בטור הארוך תירץ דלמ"ד חלון ,הוצורן לחלון לכמה דברים וכן מצינו לבסוף שהוצרך לו בשליחות העורב כןו'" -- אבל לכאו? מזה שהציווי הי' ,צהר תעשה" מוכח שבעיקר הי' בשביל אור (ראה לקמן סיג).

3 שפ"ח ומשכיל לדוד שם.

4 בראשית א, טוה 21הפעט *') במ"ש ,(ששבתו) כל ימות המבול", היא רק להמ' יום שהי' המד בול וכמש"נ*י ,ויהי המבול ארבעים יום על הארץ"'':

ולאחרי מ' יום אלו, כבר שמשו המזלות והיתה תועלת בהחלון שנעשה ל,צהר" -- להאיר את התיבה *'.

אבל עדיין נשארה התמי'; להיש אומרים ך,צהר" הוא ,חלון" -- מה האיר את התיבה במשך כל המ' ימים שלא שמשו המזלות :י+!

5) משא'"כ עד הדרש -- ראה ירושלמי פסחים (שם): ,לא שמשו המולות בשנת המבול". וכן בב"ר (פרשתנו לד, יא וש"ג) : ,לא שמשו כו' י*"ב חודש", ולהעיר מפי? הרויק פרשתנו ח, כב,

6 פרשתנו :, ין.

7) או עך לאחר ק"ג יום שאז (ח, ב): וסכרו . . ארובות השמים וִיכלא הגשם מִןְ השמים -- הינו שכל התלול בהשמים (שָהמזלות בכללם) -- חזרו לסדרם.

8) ראה מדֶרש אגדה (באבער) כאן.

וְע*פ המבואה בפנים יתורצו שאר קושיות הרא"ם -- שכולֶם מהפסוקים שלאחרי מַ' ימִי המבול, עיי*ש,

9) בפני מַשה לירושלמי פסחים (שם) כ' רהמ"ד שָהי' אבן טובה ס"ל כהמ"ד שָלא שמשו המזלות. ומשמע, דהמ"ד דִס"ל .חלון* ס"ל כַהמַ"ך שלא שבתו המזלות בימי המבול.

אבל אא"ל? שמה שפרש"י ,לא שמשו המזלות" הוא רק לפי פירושו ,אבֶן טובה" (כמו שמצינו כמ"ף שרשיי מפרש פסוק רק לְפִי א' מִפִירושיו במקום אחר), אבל להמ"ך ,חלון" שמשו המזלות גם בימי המבול

- כי [נוסף לֶזה, שהמ' יום שירדו הגש" מים לא פתח נח החלון מפגי הגשמים, כמובן (ראה מדרש אגדה (באבער) כאן *), הרי]

*) אלא ששם איתא שמשום זה היו שניהם (חלון ואבן טובה) בהתיבה (וכ*ה בחזקוני כאן), משא"כ בפרש*י שמפורש שהן בי דיעות.

ב א

ג. והביאור בכ"ז :

בציווי הקב"ה לנח על עשיית התיבה, לא נאמרו בל פרטי הענינים שהיו בעשייתה. לדוגמא: מפורש בקרא ,ויסר נח את מכסה התבה", ולא מציד נו שהקב"ה יצווה את נח לעשות המכסה. כן להפי' צוהר אבן טובה -- לא מצינו שנצטווה לעשות החלון שנזכר אח"ב. וכן לא מצינו שהקב"ה יצווה את נח לעשות פתח לתיבה (רק ציווהו על מקום הפתח -- +ופתח התבה בצדה תשים").

והטעם: בפשוטו של מקרא מובן שכאשר ציווה הקב"ה לנַח לעשות תיבה, לא הי' צורך לצוותו על כל הפ" רטים המוכרחים להיות בבנינה, כי מובנים הם מעצמם; ורק פרטים אלו שנח לא הי' יודע מעצמו, ציווהו הקב"ה עליהם.

ולכן לא הי' צורך לצוותו על מכסה התיבה ופתח התיבה:י וכו', שהרי פשוט שמהענינים העיקריים בבנין התיבה הם המכסה והפתח וכו'.

ועפ'ז מובן גם בנוגע להאיר את התיבה, שבעצם לא הוזקק נח לצווי מפורש מהקב"ה ע"ז, כי פשוט שצריך לעשות דבר שיאיר את התיבה. ובפרט שבתיבה הי' ;כל החי' למינה וכל בהמה וגו' ", שמזונותיהם היו מוטלים 222 לקוטי

על נח. ועוד שכאו"א הי' במדור בפ"עי כנ"ל -- ובודאי הכין נח מעצמו גרות ושמן וכדומה להאיר את התיבה, גם בלי ציווי הקב"ה 9"ז:ג.

אלא שעפ"ז מתעוררת השאלה: מדוע ציווה הקב"ה את נח ,צהר תעד שה לתבה" -- הרי בלא"ה בודאי הי' נח מכין במה להאיר את התיבה ?

ובהכרח לומר, שיש בזה ציוי מיוחד -- היינו, שהקב"ה ציווה אותו לעשות ,צהר" (-- ענין של ,אור") נוסף להאור שהכין מדעתו -- בכדי להוסיף אור בתיבה.

וב,צהר? נוסף זה מפרש רש"י ב' פירושים : ,י"א חלון" -- שע"י החד לוןיי הי' אור נוסף בהתיבה (אחרי

2) ואה בפ' הוד"ק כאן. ולקמן ז, כר.

3) כי למ"ד ,חלון"*, הרי - לולי ציווי הקב"ה -- אולי לא ה" נח עושה חלון(ות) להאיר את התיבה, כיון שבלאיה

בד א

המ' יום שלא שמשו המזלות); ואף שע'י חלון א' לא נתוסף הרבה אור בהתיבה -- הרי שימש החלון גם שמושים אחרים': (כגון להכניס ולהוציא, לאוויר וכיו"ב).

אלא שפירוש זה איגו מרווח כל כך, כי מזה ששינה הכתוב מלשון הרגיל (- ,לון") וכתב ,צהר", בהכרת לומר שתפקידו העיקרי בתיבה הי" בשביל (תוספת) אוך *:. והרי : א) חלון אחד אינו יכול להאיר רק חלק קטן של התיבה (כנ"ל ס'א), ב) לא נכנס אור בהתיבה ע"י החלון עד לאחרי מ' ימי המבול (כנ"ל סייב) 35,

ולכן מביא רש"י עוד פירוש: ;וי"א אבן טובה המאירה להם" -- שלפירוש זה, הרי יכולים להוליך את ה,צהר* (האבן טובה) לכל חלקי התיבה, להאירם בעת הצורך; וגם הי' משמש כ" ,צהר" כל הזמן שהיו בהתיבה.

אלא שפירוש זה (אבן טובה) איגו מתיישב בלשון הכתוב ,צהר תעשה לתיבה", והול"ל ,צהד תכניס לתיבה" וכיו"יבי. וגם: מדוע יצווה הקב"ה לעשות דבר בלתי רגיל לגמרי - להכין אבן טובה -- בשביל תוספות אור בהתיבה1

ומכיון שפירוש זה אינו מתיישב 23בלשון הכתוב, לכן מביאו רש"י רק

כפירוש שני, והראשון הוא פירוש הפיקרי. ועוד י"ל בזה (ועיקר) ובהקדם:

מדובר כמה פעמים שרש"י בפירושו מיישב כל דבר הקשה ע"פ פשוטו של מקרא -- ולכאורה בנדו"ד קושיא גדולה בלי תירוץ בפרש"י: כל הפרטים בציווי התיבה פרש"י טעם כאו"א. ומקדים ,ולמה" (היינו -- שד ציל טעם) -- ומהו הטעם ד,צהר"1+ ואי משום שילוח העורב כו' -- ה"ה יכול לשלחו דרך הפתח.

ולכן פרש"י ,חלון? -- כיון דמעצמו לא הי' נח עושה חלון, שהרי נאמר לו ,והנני משחיתם גו" דמסתבר דנאמרו לו פרטי העונש כולל שלא שמשו המזלות,

אבל בנוגע לפועל .הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה*יי לכן גם נצטווה לעשות חלון,

משא'"כ להפי' ;אבן טובה? -- ש" צ'ע טעם הציווי.

ד מ;יינה של תורה" שבפרש'י זה :

ההפרש בין האור שנכנס ע"ל חלון להאור שע"י אבן טובה הוא: <אור החלון הוא אור הבא מבחוץ, ואור אבן טובה מאיר מבפנים היינו מעצמותו ומהותן" *3.

וב' ענינים אלו, הם שני אופנים בעבודת ה': תכלית העבודה דתומ"צ היא לעשות ,צהר* לתיבה -- להכניס

ב א

ולגלות אור אלקי בעולם; וזה יכול להיות בב' אופנים:

הדרך הראשונה היא לעשות <חלון". והיינו, כי באמת ישנו אור האלקות בעולם, וכידוע י* שהבעלי עסקים יכולים לראות השגח"פ בעניני העולם שלהם, ועוד יותר מאלו הנמצאים כל ימיהם בד' אמות של תורה ותפלה. אלא שבכדי להגיע לזה, צריכים להסיר ההעלם והסתר שישנו על האור האלקי -- להסיר את לבוש ,הטבע', שהוא הסתר על אלקותו ית' שלמעלה מהטבע. וזוהי מדריגה הראשונה בעבודת האדם, לעשות ,חלון" בהמחיצה וההסתר ד,טבע", שיאיר בעולם אור האלקי שלמעלה מהטבע.

ואחר שכבר נעשה ה,חלון" במחיצה של ,הטבע", שמאיר בעולם האור שלמעלה מהטבע, הר"ז נתינת כח להאדם, להתעלות ולהגיע למדריגה ואופן נעלה יותר בעבודת ה': ,וי"א -- אלו שכבר עשו החלון -- אבן טובה המאירה להם" -- היינו לא רק שמסירים ההעלם והסתר דלבושי הטבע, אלא שמהפכים הטבע עד שנעשה הוא עצמו ענין של אור וגילוי יי -- ,אבן (עצמח -- נעשית אבן) טובה:י המאירה להם.

1 וע"ד ב' האופנים בבירור ה.חשך" : הסרת החש שלא יסתיר על האור, או שהתשך עצמו נהפך לאור (ראה בארוכה דיה צהר תעשה לתבה תרצ"ה).

2 שהו היוקר (לקו"ת נשא כב 2 ראה כז, ב. ועוד), ולהעיר מהפי' ב,מץשים טובים" (תו"א מג"א בתחלתו).