שיחה ג

13שיחה ג

בראשית ג

א כבר דובר כ"פי, שדרכו של רש"י ליישב בפירושו את כל דבר הקשה בפי' הפשוט של הכתובים. ובמקום שמתעוררת איזו קושיא ב" פשטות הבנתם של הכתובים ואין הוא עומד עלי' לפרשה וליישבה -- ה"ז גופא הוכחה שלדעתו של רש"י אין זו קושיא כלל:, עד שאין צורך להעיר עלי' ולפרשה, בי הענין מובן ומתפרש מעצמו.

עפ"ז צלה"ב : מהו טעמו של רש"י במה שאינו מעיר מאומה ביישובה של קושיא פשוטה, לכאורה, המתעוררת בלימוד הפסוקים דפרשתנו: וכדלהלן.

ממ"ש * שויאמר הנחש וגו' * (ופע מיים) ואין רש"י מפרש כלום מה טיבה של אמירה זו של הנחש (דלא ככו"כ מפרשים * ), מוכח שפירושה של תיבת .ויאמר"* הוא בפשטות -- בזמן ההוא הי' הנחש בטבעו* מדבר, כמו בנ"א (אף שלא מצינו כזאת בשום

1) ראה גם לקמן ע' 129. לקו"ש חי"ג עי 105 חי"ד ע' 94

6) כי כשאין תירוץ ע"ד הפשט - כותב רש"י ,איני יודע* (תולדות כת, ה) וכיו"ב.

68 ג אלה

4) ראה תורה שלימה כאן. וש"נ.

5) דהרי אין לומר שהקב"ה עשה נס מיוחד בכדי שיוכל הנחש לדבר עם חוה אז (ראה חזקוני עה"פ. ועוד) כי: א) כשאתונו של בלעם דיברה, היפך הטבע, מפורש בכתוב (בלק כב, כח) ,ויפתח ה' את שי האתון" בכדי לתרץ איך אפשר שאתון תדבר*, וא"כ גם כאן הי' צריך לפרש. ב) ועיקר: וכי

בע"ח אחר); והיות שהנחשים עכשיו (שהם ,;זרעך"' של אותו נחש) אין להם כשרון הדיבור, הרי בע"כ צ'ל שלאחר זמן נלקח ממנו כשרון זה, ומסתבר לומר שזה אירע בנחשי הד קדמוני : בהקללות שנתקלל בהן הנחש עבור חטאוי, היתה גם הקללה שלא יוכל לדבר עוד. אלא דא"כ אי"מ: למה לא פיר₪ הכתוב שנתקלל הנחש גם בזה שנסתם פיו מלדבר! קושיא בפשטות הבנת הכתוב, ואיננו מוצאים תירוץ עלי' בפרש"י.

ואין לתרץ, שמטעם זה גופא (מכיון שממין הנחשים בזה"ז מוכח ש,נסתם פיו" של אותו נחש הקדמוני בסיבת הקללה על חטאו) אין הכתוב צריך לפרשו; ומחמת גודל פשיטות הענין רש"י אין צריך להסביר מדוע לא נתפרש בכתוב,

- כי בזה מתורץ רק הא דהכתוב (ופרש"י) אין צריך להודיענו דבר המובן מעצמו; אבל בנדו"ד הרי הד קושיא היא: למה לא נזכר זה בדברי ,ה' אלקים אל הנחש" במה יהי' עונשו 1

ב. והנה לכאורה אפשר הי' לתרץ שעונש זה נכלל במ"ש ,ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה", דמכיון שנאמר ,ארור אתה מכל הבהמה ומכל

יעשה הקב"ה נס מיוחד, למעלה מגדרי הטבע, בכדי לנסות את חוה וכ"ש - בכדי להחטיא אותה וכו"

7 יחידי -- ובדרך ממילא הי" כך בכל זרעו.

144 לקוטי

חית השדה", גרוע מכל הבע"ח, הרי מובן שייסתם פיו מלדבר (כמו שהוא בנוגע לזה שהי' ,ערום מכל וגו"* ולאחרי הקללה ניטלה ממנו הערמת), דאל"כ אין הוא .ארור* מכל גו', כ"א ואדרבא חשוב מכולם ביתרון דחוש הדבור -- ולכן לא הי' הקב"ה צריך לפרטו בפני עצמו.

אבל עפ"ז אי"מ: למה פירט העונש דעל גחונך תלך"! הלא גם עונש זה נכלל ב;ארור אתה מכל גף"* דכולל ג"כ ;כל חי' הרומשת" שאין לה רגלים * -- ובמילא מובן שנכלל בזה שגם העונש ד,קציצת הרגלים", שלא תהי' עדיפות בנחש לגבי הד רמשים.

ובשלמא אם הי' בא ענין זה בתור סיפור התורה לנו, מן ההכרח הי" לפרש העונש ,דקציצת הרגלים", כי לולא זאת לא היינו יודעים דמעיקרא היו לו רגלים ונענש ונקצצו. אבל בהאמירה להנחש (שזה הוא מה שנכתב בכתוב) ,ארור אתה מכל* שכולל גם העונש ד,על גחונך תלך" כב"ל, א"כ הרי מיותר מש"כ אחר זה ,על גחונך תלך*?

ומזה מוכח לכאורה ש,ארור אתה מכל וגו' * נאמר כהקדמה כללית להעונשים המפורטים להלן יי, ולא הייתה הכוונה בתיבות אלו עצמן להעונשים הפרטיים -- ושוב הדרא קושיא לד דוכתא : למה לא פורש בהאמירה שיוקח ממנו כשרון הדבור!

ג. אמנם באמת י"ל שהפירוש בזת הוא כנ"ל (ש,ארור אתה מכל וגו'*

0 שהוי גם קודם החטא היו חיות כאלו (ראה פרשתנו א, כר (ובפרש"י שם) א כה).

0) כהפ" השני בחזקוני עה"פ.

בראשית ג

היינו הקללה שיסתם פיו) -- ובהקדים מה שאמר הקב"ה להנחש בתחלת דבריו: ,כי עשית זאת (ארור אתת מכל וגו" -- דלכאורה תיבות אלו מיותרות הןיי, דהרי מהמשך הסיפור מובן ופשוט שהעונש הוא עבור החטא*י? וי"ל כי הכוונה בזה להסבירו במה הוא ארור מכל ולמה בזה דוקא -- היינו שבאותו דבר ש;עשית זאת", בזה (במדה כנגד מדה *י ) יהי' ,ארור*.

והנה הדבר העיקרי שעל ידו הי" אפשר להיות כללות פעולתו של הנחש להחטיא את חוה (שבאה באופן מסוים ע"י שהי' ערום, וכדלקמן) הי' כח הדיבור שלו, כי בלעדו לא הי" יכול לבוא בדברי הסתה לחוה*, ולכן עִ"פ הנ"ל במילא מובן שהעונש 15לכי עשית זאת ארור אתה מכל וגו *, מכוון בעיקר יי לכח הדבור שלו (וגם להערמה שלו): והיינו שהנחש יהי גרוע (;ארור") בענין זה מכל הבהמות והחיות -- היינו שלא זו בלבד שלא יעלה עליהם ביתרון דכח הדבור, אלא שגם עוד תחסר לו התכונה שישנה בהם -- להשמיע קולות שונות : נהימה, שאגה וכו', מה שאינה עוד בה" נחש, כי נסתם פיו לגמרי*

ועפ"ז מובן שהקללה ד,על גחונך תלך*, היות וההליכה ברגל לא היי גרם לחטא ההסתה, אינה נכנסת בכלל <כי עשית זאת ארור אתה וגו' ", ולכן מן הצורך לפרטו, כמו שצריך לפרט שאר הקללות (;ועפר תאכל וגו' ואיבה

לחוה *, ולעומת זה נתקלל ב,ואיבה אשית וגו -

כי : א) לא האהבה לחוה עצמה גרמה לזת, כמובן (וכדיוק לשון רש"י (ג, א): ,ראה אותם וכו' *), ובמילא לא הי' מובן מעצמו שנכלל ,ואיבה אשית וגו" בהקללה [עד שבכלל הוצרך רש"י לפרש הטעם על קללה זו].

ב) ועיקר: אין זה זבר שעל ידו החטיאה, כ"א זוהי סיבה להחטא.

5) אבל מובן שאין זה כל כונתו -- וכלולה בזה גם הקדמה כללית, וכדלעיל. וגם מרמז לעוד ענין כפרש"י על התיבות ,מכל הבהמה ומכל חית השרה".

6) ועפ"ז יומתק פרש"י עה"פ (פרשתגו שם, טו) .ואתה תשופנו עקב" : ,ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעי מ, כר) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה כו' כתב לשון נשיפה בשניהם" -- שכונתו בוה, שאצל שאר בהמות וחיות ישנם עכ"יפ קולות וכו', משא"כ בנחש רק ,כמין שריקה".

בראשית ג

אשית וגו' *) מפני שלא נכללו בארור אתה.

ד אולם יש להקשות בעצם הענין: למה הי' צריך לקללו שיהי' גם גרוע (בחוסר השמעת קול) מכל החיות1 לכאורה הי' די לענשו בנטילת כת דיבורו (הדבר שהביאו לידי חטא) וישאר בדומה לכל הבהמה וגו'1

אמנם קושיא זו מיושבת בדרך ממילא במה שכבר כתבה התורה ב" הקדמה לפרשה זו: עה"פ ;והנחש הי' ערום מכל חית השדה אשר עשה ת' אלקים" ופרש"י : ,ערום מכל -- לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל ארור מכל", דבפשטות כוונת רש"י היא

[לא לפרש כוונת כל הכתוב ,והנחש הי' ערום וגו' * זג

דא"כ: א) הו"ל להעתיק מן הכתוב גם תיבות ;והנחש (ולהוסיף) וגו'* (ועכ"פ להעתיק *: -- +הי' ערום וגו'*) ובזה יהי' מובן שבא לתת טעם למה נכתב כל הענין הלזה. ב) לפי"ז מספיק אם הי' כתוב בקרא ,והנחש הי' ערום מכל חית השדה" מבלי להוסיף ,אשר עשה ה"א". ג) ועיקר: כוונת הכתוב, במה שאמר ,והנחש הי' ערום וגו'* מובנת בפשטות: היות ותמוה הדבר איך הי' יכול הנחש להטעות את חוה שהיתה במעלה גדולה בהיותה יצירת ,כפיו" של הקב"ה (כמ"ש *: <ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבן ה"א וגו לאשה") יי, לוזה מקדים הכתוב שה" 166 לקוטי

,בחש הי' ערום", ולא ערום סתם, נ'א ,מכל חית השדה אשר עשה ה"א* יי, ולכן הי' ביכלתו להטעותה *י ; אלא שכוונתו לפרש]

-- מהו הטעם להדגשת קרא ,והנחש הי' ערום מכל וגף""*" - ולא נאמר בקיצור ,והנחש הי' ערום", או ,ערום מאד*", ומשו"ז הי' ביכלתו להטעות את חוה+:1

לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה" -- כי בלא"ה אינו מוסבר עדיין כל צרכו איך הי' יכול להטעותה, ולכן צ'יל שהראה לה שבפועל אינה מתה (ואף ש,הוסיפה על הציוי" באמירתה ,ולא תגעו בו" (פרש"י שם) -- כבר עמדו ע"ז ה" מפרשים).

1) אבל לא שה" ערום גם ממנה* (כמי"יש הרא"ם והגו"א) -- כי א"כ העיקר חסר מן הספר ודוקא בהטפל מאריך .מכל הבהמה ומכל חית השדה*! אלא הכונה שהי' ערום בכלל (ולא ממנה) -- ובמילא מובנת האפשריות להטעותה (אף שבר"כ היתה היא ערומה ממנו). וראה לקמן הערה 24

2) ואין להקשות דגם זה מובן מעצמו, ממ"ש אח"כ ,אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" שפירושו .הרבה עלי' דב" וים וכו'* (פרש"י שם) שזוהי ערמה -- כי זה עצמו, שכ"ה הפ" שם, מובן רק ע"יי שהקדים ,והנחש היי ערום", כי בלאיה ייל שבאמת חשב הנחש שהקב"ה אמר להם שלא לאכול מכל עץ הגן.

3 אף שמוכח מכתוב זה עצמו ש" לפועל ה" ,ערום מכל וגו" -- מ"מ מה זה נוגץ לידע (ובפרט כהקדמה) בהפ' רילן 1

4) ע-ד 5" הרא"ם וגו"א. אבל אין לומר שהקושיא היא ממש כמו שכתכו ,וכי אם לא הי' ערום מכולם, אע"פ שה" ערום

בראשית ג

ע'ז פרש"י שהכתוב (עַ"י הוספת תיבת ,(ערום) מכל* בא לתרץ הד קושיא הנ"ל (שבתחלת הסעיף) - למה היתה מפלתו גדולה כ"כ, שיהיי גרוע מכל החיות! -- וע"ז הוא ה" תירוץ:; ,לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו", ולכן מוסיף הכתוב שה <ערום מכל", להודיענו שלעומת זה נענש אח"כ להיות <ארור מכל".

ה. והנה עפ"י הנ"ל יובן ג"כ מ"ש רש"י כפי' על תיבת ,ערום* -- ,ערמתו וגדולתו" -- דלכאורה : מהו הפי' של אוגדולתו"? דאין לומר שפירושה גדלות בגשמיות, או בכת גשמי וכיו"ב, דא"כ מה ענינה כאן בהקדמה זו שבאה לבאר איך יכול להטעות את חוה וכו'1

ואין לומר ש,וגדולתו" הוא פירוש לתיבת ,ערמתו", דא"כ למה לכתוב מעיקרא ,ערמתו" (שזוהי לשון הכתוב עצמו ,ערום"), ולפרשו -- הו"ל לכתוב רק תיבת ;גדולתו" בלבד יי והי' מובן מעצמו שבאה לפרש תיבת ערום"1

וגם: מנ"ל לרש"י -- בפי' הפשוט של הכתובים -- שבתיבת ,ערום* מרומז עוד ענין+

אמנם עפ"י הנ"ל ה"ז מובן: מכיון שכוונת פסוק זה היא להסביר במה הי' כחו ויכלתו של הנחש להחטיא את חוה, הרי בהכרח לומר שבנוסף ע"ז שהי' ערום*י היתה לו עוד

ממנה, לא ה" יכול לפתותה* (נוסף על הנ"ל בהקרה 21) -- כי אין מסתבר כלל בפשש"מ שכמה חיות תהיינה ערומות מן הנחש, ואעפ"כ יהי' ערום מן האשה !

6 וכפרש"י אח"כ ,הרבה עלי' דברים כזי שתשיבנו ויבוא לדבר באותו העץ".

17תכונה שבה ועל ידה הי' יכול לבטא ערמתו -- והיינו שהי' לו כח הד דיבור; וה"ז מרומז בתיבת ;ערום" - ערום בכל פרטי תואר זה, בכח ובפועל. ולזה מכוין רש"י בפירושו, לפרט הדברים שהביאוהו וסייעו בידו להחטיא את חוה: ,ערמתו (עוד) גדולתו", היינו ,גדולה" (מעלה ב,ערום" -- שמגלה ומפעילה את הערמה) שבה הי' ניכר והצטיין מכל בעלי-החיים -- ומעצמו מובן שהכוונה לכח הדבור': שהי' לו5.

[ואתי שפיר ג"כ מה שלא מצינו מפורש בל' הקללה שתסתלק הערמה ממנו -- כי גם עונש זה נכלל בזה שאמר ,כי עשית זאת, ארור אתה מכל וגו" -- בהיות כי הערמה היתה הגרם העיקרי לעשייתו זאת].

וזהו שמסיים רש"י ,ערום מכל ארור מכל", שכוונתו ב,ערום מכל" לב' הענינים שהביאוהו לחטוא: הערמה וכח הדבור, וכנגדם נתקלל ב,ארור

ז7) ולהעיר מהמבואר בלקו"ת (במדבר יב, ג ואילך, ובכ"מ בדאייח) בנוגע למארו"ל (זח"ב רלה, א ובכ"מ) ,אימתי נקרא גדול כשהוא בעיר אלקינו" -- .שבח" גדולה והתפשטות זו נק' בשם דיבור".

8) והא דאעו כותב ,ודיבורו", כי: א) בהסגנון שכותב רש"י ,לפי ערמתו כו" היתה מפלתו" אין מתאים הלשון ,ודיבורו", כי בסגנון זה הכונה (לא לעגין הדיבור כשלעצמו, כ"א) לענין הדיבור כמו שהוא מעלה -- וע"ז מתאים לומר שלפי מעלתו (זו) היתה מפלתו (משא"כ בהלשון ,ערמתו וגדולתו" מודגש שזוהי מעלה). ב) על ענין הדיבור אינו מתאים לומר ,מכל הבהמה גו'"י כי אינן בגדר ויבור לומר שהוא מדבר יותר מהן, משא"כ לומר שיש לו מעלה לגבן/ מתאים לומר, אף שבנדון דידן -- המעלה היא בדבר שאיגו בגדרן כלל.

בראשית ג

מכל", וכנ"ל, שגם בזה הכוונה לב' הדברים שגרמו ל,עשית זאת".

ו. ההוראה מפרש"י הנ"ל:

אמרז"ל יי ;מדה טובה מרובה מ" מדת פורענות", שמזה מובן שאם ט"י החטא נענש ונהפך מ,ערום מכל" ל.ארור מכל", הרי עאכו"כ בצד הטובי שע"י פעולה טובה אפשר ליהפך מן הקצה אל הקצה -- מדרגא פחותה ביותר, .ארור מכל", להתעלות להיות ,ערום (דקדושה) מכל".

ומרומזת הוראה זו דוקא בענין ה,נחש", כי בכגון דא מצינו בו (ב" מקום אחר): כשנשכו הנחשים את בנ"י במדבר* התרופה לנשיכתם היתה עשיית נחש הנחשת ע"י משה רבינו יי. ונתבאר יי דגם זה הי' ה" ענין של אתהפכא מן הקצה אל הקצה, שה,נחש" גופא, שענינו מיתה (דהרי גרם לחטא עה"ד, שגרם מיתה לעולם) נהפך -- להיות על ידו פעולת החיים *י.

ומכיון ש,הקב"ה מקדים רפואה ל" מכה" :י, לכן עוד בהחטא גופא, בעת שגרם הנחש לירידה גדולה, אז כבר מרומז ענין הנ"ל שאפשר להתהפך מן הקצה אל הקצה, להתעלות ממ" קום החטא והמיתה, ולהתקשר לבחיי 18עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' מקור כלפי מעלה בתשובה שלימה וכו'"". החיים, שמשם הכח ,להחיות את ה-

מתים"*'י -- והיינו ע"י שמסתכלים (משיחת ש"פ בראשית, תשלל"ג)