שיחה יא

278שיחה יא

מזה מובן, אשר ההשתדלות בחיזוק וביסוס השכונות שבהם דרים אחב"י, בכדי שישבו בהם לבטח

-- נוסף על החיוב בזה ע"פ ד -- היא מקרבת וממהרת את היעוד ,וישבתם לבטח בארצכם גו' ושכבתם ואין מחריד".

ועוד נקודה בזה: בתי כנסיות ובתי מדרשות הם ה,מקדש מעט", שבהם שוכן הקב"ה -- ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ועד"ז הוא בנוגע לבתי בנ"י בכלל, שהרי בהם לומדים תורה ומקיימים מצות -- והרי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון -- שבתים אלו הם ד' אמותיו של הקב"ה בעולמו.

ובמילא, כאשר יהודים בורחים ח"ו ממקומות מושבותיהם ומוסרים אותם לאינם יהודים, להבדיל -- ועאכו"כ, כשהבריחה מביאה ח'ו גם למכירת או סגירת כו"כ בתי כנסיות וכתי מדרשות -- הרי עִי*ז מגרשים כביכול את הקב"ה מנחלתו. ולאידך גיסא: ע'י הרחבת השכונות של בנ"י, ,כובשיםי עוד שטח בעולם לבעלותו ושלטונו של הקב"ה.

ומזה מובן גודל האחריות והזכות בביסוס השכונות -- ואין הדבר תלוי אלא בהשתדלות של כאו"א. וכמו שראו במוחש, שכל אלו שהשתדלו בזה במרץ הדרוש, הצליחו בזה במאד, ועד -- באופן דלמעלה מן הטבע.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט'א): על כל אחד ואחד לעשות חשבון צדק בנפשו אם עשה בזה עד עכשיו כפי הדרוש -- וחרי ידע אינש בנפשי', אשר ע'כ צריך לתקן ולהשלים גם מה שהחסיר עד עכשיו -- ובנוגע לתשובה הרי אמרו:י שצריכה להיות באופן ד,כפלים לתושי' *.

(משיחת אחש*פ תשל*ב) 2793) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1165.

4) סה"ש תש"ב ע' 29.

5) שיפ שמני, מבה"ח וער"ח אייר, תשליא.

6) כלים פ"א מ"ו, וראה במדב"ר פ"ז, ח. רש"י סנהדרין יא, ב. ד"ה על שתים. אבל ראה ר"ן נדרים כב, א: עבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר. ועד"ז בפשוטו של מקרא -- ראה פרש"י במדבר ל( ב: לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ

ואין נוהגות בח"ל . . . לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות עוהגות. כייל שבהוספת התיבות ,ואין נוהגות בח"ל*. כוונתו בזה לשלול עבר הירדן. ואכמיל.

280(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

281(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

282ב"ה, ליג בעומר ה'תשכ"ג -- שנת המאה וחמשים להסתלקות הילולא דרבנו הזקן בעל התניא -- ברוקלין, 1. י.

שלום וברכה !

בנועם קבלתי הידיעה אשר בימים הקרובים מסיימים ספר תניא קדישא חלק ראשון.

ובודאי ע"פ סגנון הידוע ,מתכיפין התחלה להשלמה", יתחילו תיכף חלק שני, הוא שער היחוד והאמונה (והקדמתו).

וכתוכן סיום חלק הראשון : כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא וכמ"ש במ"א.

-- ואולי י"ל שהכוונה בזה לד"ה כי ביום הזה יכפר (לקוטי תורה ר"פ אחרי) --

אשר המשל דאש אוכלה הוא, שכמו שהאש אינו נתפס להקרא בשם אור ואש כלל ואינו מאיר למטה כי אם עַ"י שנאחז בדבר גשמי וגם ,אוכל" ומכלה אותו -- וכן הוא ג"כ בנוגע לה' (שנעשה) אלקיך (כחך וחיותך), אשר מאיר ומתגלה למטה ע"י תרי"ג מצות דוקא, כמבואר בקצרה ג"כ בסיום פרק ג"ן הוא סיום חלק הראשוןי

והרי זה ג"כ תוכן ענין ספירת העומר, עומר שעורים מאכל בהמה, היא נפש הבהמית אודותה מדובר בסיום חלק הראשון, אשר על ידי הספירה (שענינה -- כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל, היינו) התהפכות נפש הבהמית 283ועד שנעשית במדריגת אדם, אתם קרוים אדם ע"ש אדמה לעליון. היא נפש האלקית, חלק אלקה ממעל ממש,

וכמו שהי' בספירה זו בפעם הראשונה, בצאת בנ"י ממצרים, שהוציא נשמותינו מהס"א ר"ל וקרבנו ודבקנו בשמו ממש והוא ושמו אחד (עיין תחלת חב דתניא)

שזהו שבגמר עבודת ספירת עומר שעורים -- מקריבים מנחה חדשה מחטים דוקא, מאכל אדם (כמבואר הענין בכ"מ),

יהי רצון אשר הלימוד האמור גם יביא לידי מעשה, אשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו.

זאת עבודת ה' במילי דשמיא, ובמילי דעלמא ישתכח יתיר בברכת ה', וכל הקרוב קרוב -- קודם לברכה. בכבוד ובברכה

ב"ה, ד' אייר תשי"ז 284. . . והרי נמצאים אנו בחדש ניסן, הוא חדש הגאולה, כולל גם גאולה מכל ענינים המבלבלים לעבודת השם בשמחה וטוב לבב.

ובימי הספירה, שאופן הספירה הוא לא מספר סדורי (ראשון, שני) כי אם אחד שנים, היינו שעולים מדרגא לדרגא נוסף על וגם כולל הדרגות שבעבר, הוספה בשערי קדושה. כמבואר בספרי חכמת האמת, ענין ימי הספירה לעלות למ"ט שערי קדושה ועד לתכלית לשער הנו"ן וכמ"ש תספרו חמשים יום,

הנה כן גם תהי' עלי' והטבה גם בנוגע לבריאות הגוף דהנ"ל בתוככי כלל ישראל, כידוע גודל מעלת גוף הישראלי, ובלשון רבנו הזקן: ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי (עיין ספר תניא קדישא פרק מט) ...

בכבוד ובברכת שבתא טבא ולבשו"ט

ב"ה, ימי הספירה, ה'תשכ"ח 285. . ובנדון שאלתו -- מה שבמשך נסיעתו דלגו יום אחד, ושואל לסיבת הדבר, ואיך היתה צ"ל ההנהגה בענין ספה"ע בפרט.

סיבת הדבר: א) בהיות הארץ כדור עגול ולא שטוחה -- אין זריחת השמש, לדוגמא, נראית בבת אחת בכל חלקי הארץ. ב) כיון שמהלך השמש הוא ממזרח למערב -- הרי במקום הנמצא למזרח יותר תוקדם שם ראית השמש בזריחתו, ובהנמצא למערב יותר תתאחר שם ראית זריחת השמש. וכמרז'"ל בר"ה (כ, ב, ובמאור שם) שבירושלים הי' מתאחר לגבי בבל שש שעות. ובזוהר (ח"ג י, א) שמקומות שונים בארץ, ובשעה שכאן יום במק"א הוא לילה. וראה ג"כ שער הכולל בתחילתו.

ג) עפ"י הנ"ל הנה כאשר בירושלים הוא רגע חצות היום דיום א' למשל, היינו שהחמה עומדת בראש כל אדם, הרי בקצה בבל הנמצאת למזרחה הוא כבר שש שעות אחר חצות יום א'. וממזרח קצה סיביר שהיא ממזרח לבבל כמרחק בבל מירושלים הוא חצות ליל יום שני, אבל אם תחשוב מירושלים למערב הרי בבואך למזרח אמריקה, שהיא לערך כמרחק בבל וירושלים, הנה ברגע חצות יום א' בירושלים שם הוא ברגע זה ממש שש שעות מקודם לזה, היינו בוקר יום א'. ובמקום הנמצא למערב מזה כפי מרחק הנ"ל לערך. היינו ממזרח לקצה סיביר הנ"ל הוא שש שעות קודם לזה, היינו חצות ליל יום א'. נמצא במקום אחד ממש הנה כשיבואו לשם ממזרח למערב יאמרו שהוא יום א', ובביאה ממערב למזרח -- שהוא יום שנ.

וכדי לצאת מן הספק צריך למצוא המקום שממנו מתחיל מנין הימים.

וכאן הוא פנימיות המבוכה: דלהיות השמים והארץ עגולים, ובעיגול אין שייך ראש וסוף, הנה, מצ"ע, הרי על כל נקודה שבהם שייך לומר שהיא ההתחלה.

והנה שקו"ט בשאלה זו בעלי תריסין (שו"ת בני ציון. היומם להרב טוקאצינסקי, ועוד). וג' דעות במקום התחלת הימים: א) צ' מעלות ממזרח ירושלים. ב) קמ"ה מעלות ממז"י. ג) ק"פ מעלות ממז'"י.

ובנוגע לאוסטראליא -- הרי לשתי דעות האחרונות הנ"ל מקומה, לחשבון הימים הנ"ל, למזרח ירושלים, מתאים למנין הימים של אויה הדרים שם. וכן עליו לנהוג מכאן ולהבא, וכמנהג היהודים הדרים שם. (ואפשר גם לדעת היחיד המחזיק בדעה הא', כיון שקו המחלק עובר באמצע אוסטראליא. ואין להאריך כיון שבלאה"כ הוא דעת יחיד).

והנה בד"א -- בדינים התלויים במנין ימי השבוע או ימי החודש, אבל דין ספה"ע ה"ז תלוי במשך הזמן, וא"כ, לכאורה, אינו שייך לשקו"ט הנ"ל. והשאלה היא: מי שעבר קו התאריך, היינו המקום שבו מדלגין או מוסיפין יוםי באמצע ימי ספה"ע, ובמילא אם ינהג כמנהג המקום שבא לשם, יהיו במספרו רק מ"ח ימי ספה"ע או נ' ימי ספה"ע. וא"כ מה דינו לענין ספה"ע ולענין חה"ש התלוי בספה"ע ולא בימי החדש.

286והנה לע"ע לא מצאתי מי שידבר בדיץ ספה"ע בהנ"ל. ובמילא כל נה שבא לקמן -- אינוג אלא לפלפולא בעלמא. והוא :

א) כיון דבספה"ע כל המ"ט ימים שייכים זל"ז, המשך אחד וענין אחד בכמה פרטים, הרי כשספר יום א', ה"ז, נוסף על ספירת יום זה, ג"כ התחלת מנין מ"ח ימים שלאחריו, ובחובת גברא (ולא חובת מקום). ובמילא: צריך למנות אח"ז עוד מ"ח .ימים/ ולא מ"ז או מ"ט, דשבע שבתות תמימות כתיב לא חסר ולא יתיר (משא"כ בימי השבוע או החודש. והבף.

ב) לאידך גיסא: ספה"ע קשור בימי החודש (בהבאת העומר אילו הי' ביהמ"ק קיים) וכיון שע"פ דין, כנ"ל, במקומו עתה הוא ל' ניסן, לדוגמא, ולא ₪ כ"ט ניסן צריך לספור ט"ו לעומר ולא י"ד.

עוד יש להסביר ב' המנינים: בתר אדם הסופר או בת4 המקום אזלינן. גם את"ל בתר סופר אזלינן בתר ספירתו אזלינן וע"ע לא הי' יכול לספור אלא י"ג פעמים, או בתר מנין ימי החודש שלו אזלינן וכנ"ל.

או יאמר: ספה"ע ענין אחד הוא לכל בנ"י כמו שהעומר אינו אלא אחד, או ענין דכל או"א בפרט הוא, דכל או"א עליו לספור. או יאמר : באמרו היום ט"ו ימים לעומר די ומספיק שכיוון להיום, היינו שיום זה הוא סיום טיו ימים לעומר או שצ"ל גם בספירתו הסכום דט"ו ימים.

וכיון דיש סברות לכאן ולכאן סופר שתיהם, ובמילא -- בלי ברכה. ובפרט לפ"ד שו"ת דבר אברהם ח"א סל"ד דגדר ספירה הוא ידיעה בהחלט ולא ספירת ספק (אף דאין כן דעת המאור סוף פסחים דמתרץ למה אין סופרין ב' ספירות משום ספיקא דיומא -- באו"א).

וממילא אתינן לשאלה שני': איך יתנהג בחה"ש. ונלפענ'יד, אף שהוא חידוש קצת: כיון דחה"ש תלוי אך ורק בספה"ע, כידוע, הרי על פי סברא אי הנ"ל, צריך הוא לחוג את חה"ש ביו"ט שני של יהודי אוסטראליא, והוא אצלו יו"ט ראשון מספק (ולא משום מנהג אבותיהם) -- שמא סברא הא' גכונה. וחג גם יו"ט הא' שלהם מספק, (אולי הדין כסברא הב). ולא בודאי. ובמילא סופר ספירה המ"ט ומניח תפלין ביו"ט א' (עדמ"ש בשו"ע או"ח סליא), אינו עולה לתורה בשני הימים וכו'.

[שוב נמלכתי, דיש עוד אפשריות שלישית: שתי הסברות בספה"ע נכונות, היינו דביום החמשים למנין הא' צ"ל חה"ש, וכן גם ביום הנו"ן למנין השני, כי שקולים הם ויבואו שניהם, ועפ"ז, הוו שני ימים חה"ש, ובקדושה אחת ונולד בזה אסור בזה, לשהחיגו צריך לקחת (ולכל הדעות גם להמקילים בליל ב' דר"ה) פרי חדש וכו'. ומונה לדעה זו ספה"ע בברכה, כי אין בוה 287ספק אצלו כ"א ברור שזהו י"ד ימים למנין הא' וט"ו למנין הב', ועל שני המנינים נצטווה, ובכ"ז מספקת ברכה אחת לשתיהם, אף ששתי ספירות הן, כי שם המצוה אחד הוא -- וכמו בתש"י. ותש"ר. ולכתחילה יקדים אמירת מספר המועט, וע"'פ משנ"ת לענין אמירת רצה ויעלה ויבא במוצי"ט שחל בש"ק. ובדיעבד יוצא גם להיפך כיון דשתי ספירות נפרדות הן].

ואין להקשות דיש כאן איסור דלא תתגודדו (וי"א דהוא דאורייתא ראה שד"ח כלל לא תתגודדו) וגם זלזולא דיו"ט -- דמכיון דאינו אלא באקראי בעלמא ובצנעא לא חיישינן לזה ולא גרע וכש"כ מבן א"י הנמצא בחו"ל מניחי תפלין בחוה"מ וכיו"ב.

ולכאורה י"ל דיחוג גם יום שלישי: דאולי הדין ע"פ סברא הא', וא"כ יו"ט שני של גליות שלו הוא באסרו של חג של יהודי אוסטרליא.

אבל אינו -- וכמובן בקל. דהנה יו"ט שני, אצלנו דבקיאין בקביעא דירחא, הוא לא משום ספקא דיומא, אלא משום אל תשנו מנהג אבותיכם. וכיוז שגם אבותינו. אם היו דרים באוסטראליא. לא היו נוהגין אלא שני .ימים הראשונים, כמובן -- גם הוא אינו נוהג ביום ג'. וכמובא סברא כזו לענין הרוצה לצום יוהכ"פ שני ימים (טושו"ע או"ח סתרכ"ד ועוד).

ובהשקפה ראשונה י"ל, דבכל ספקות והנהגות הנ"ל יהי' ג"כ במי שעובר קו התאריך. בחוהמ"פ' או בחוהמ"ס -- לענין חגיגת שש"פ או שמע"צ, כי גם הם תלוים ביום ראשון של חהמ"צ או חה"ס, ולא בימי החודש.

ויש לחלק, דשש"פ אהדרי? קרא וקבעו גם בימי החודש וכמש"נ (שמות יב, יח) עד יום האחד ועשרימ לחודש בערב: והעיקר דהן בחהמ"צ והן בחה"ס לא כתיב תמימות, וכיון שבמקום זה הוא שש"פ ושמע"צ' לא איכפת לן מה שנדלג יום א' או נתוסף יום א'. וכמו שלא איכפת לן מה שבין שבת א' לחברו נדלג יום א' או נתוסף יום א'. 0%

ועדיין צ"ע בכל הנ"ל.

וזאת למודעי: הדעות הניל שצריך לדלג או להוסיף יום אחד כשעוברין קו התאריך דכל שיטה, ועושין עפ"ז שבת ויו"ט -- הוא בנוגע לקביעת ימי השבוע והחודש במקומות ישוב. אבל דין הנמצאים בספינה ההולכת ממקום למקום ועוברת את הקו -- לא נתברר כ"כ בשקו"ט הנ"ל. ומשעה שעברה את הקו עד שתגיע לישוב נוהגין לחומרא. בשני הימים.

288כן לא נתברר דין יושבי מדינת אלאסקא שקו התאריך עובר באמצע הישוב ואי אפשר לומר שבצד הרחוב המזרחי יהי' יום ש"ק ובצד המערבי -- יום הראשון דהוי כחוכא ואטלולא (ראה ערובין עו, א ס"פ הדר) . ..

(ממכתב ט"ז סיון תש"ס) 289(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

290(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

291(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

292(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

293(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

294(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

295לפלא הכי גדול -- שכנראה הר"י לא ,תפס הענין" *: זוהי שאלה שא"א לומר בה נלך לחומרא, נצא לכל הדעות וכיו"ב -- והצעתו שלא יהי' פס"ד ,מוזר" היינו שלא יספור לעצמו (היפך הש"ס) -- צריכה בירור בפוסקים : איך זה ידלג לילה א' ולא יספור כלל (או יספור ב' פעמים) שזהו לא רק ,מוזר", כ"א היפך המושג ;תמימות" (לא חסר ולא יתיר).

ולהוסיף: ההסברה שלי יש לאמרה גם בסגנון אחר (לא ספירה לעצמו - אף שזהו היסוד -- כ"א) שעושה כמקום שיצא משם. בנוגע לספה"ע

ובמילא גם בנוגע לחה"ש. (ממכתב ח' תשרי תש"ל)

*) דלקו"ש הנ"ל. המו"ל. 67 . . . הערתו אינה ברורה כל צרכה. וכנראה שצירף שני אופנים שונים

בהחלט -- בנוגע להשינוי במנין הימים שאפ"ל בין 1) הנמצא בצד אחד של קו התאריך 2) העוברו ממזרח למערב 3) העוברו ממערב למזרח.

המדובר בהשיחה הוא רק בהשינוי -- ע"י העברת הקו -- בהסדר דהימים בספה"ע, בשבוע וכו"

אפשרי עוד שינוי נוסף -- ע"י הליכתו ממזרח למערב או להיפך שעי"ז. מקצר או מאריך מדת המעל"ע, שזה דורש שקו"ט מיוחדת וקשה למצוא יסודות בש"ס וכו' -- ע"ד שבת (קיח, ב) ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בציפורי, אבל לא זהו ממש. וקל --

ועד שבימינו -- הרי אפשר שיסובב כדור הארץ כמה פעמים במעל"ע אחד ותזרח לו השמש כ"פ במעל"ע זה ופשיטא שלא יספור ספה"ע ע"פ שקה"ח אלו (או -- ימות השבוע) וראה ס' שצויינו בקצש"ע -- שערים

המצוינים בהלכה ריש הל' שבת, ועוד. (ממכתב ט' כסלו תש*ל)

1)* בנוגע להבא -- ישמע מאחר.

2) יספור ע"פ מה שהתחיל (שלדעתי זוהי העיקרית אצלו) וליתר שאת גם כפי שסופרים כאן, ובהפסק ביניהם ולא בסמיכות (דמחזי כשיקרא, וגם

₪ נכתב במענה לא' שנסע בימי הספירה -- מאוסטרלי' לארצוה"ב דרך קו התאריך, ובליל א' לבואו בירך וספר כמו שסופרים בארצה"ב (אעפ"י שכבר ספר ספירה זו) ואחרי הפסקה ספר ג"כ כמו שסופרים באוסטרל", ומליל ב' ואילך בירך וספר רק כמו שסופרים בארצה"ב, אם נכון לעשות כן. המו"ל.

296שזהו היפך לענין הספירה -- היינו בירור ולא ספק, שלכן צ"ע אם הי' יכול לברך אפילו אם כל הימים הי' סופר ב' ספירות).

יבקש הרבנים לפס"ד בהנוגע לחגה"ש, כי ע"פ הנ"ל חגה"יש (הנקבע

רק ע"י ספירת כאו"א ולא דב"ד) צ"ל אצלו מוקדם יום אחד (ש"ק ויום א)*

(ממכתב ימי הספירה תשי"ח)

*) ראה בארוכה לעיל ע' 283 ואילך. המו"ל.

. . . בהנוגע לברכת מי שמסתפק באיזה יום לספירה עומד . . סברת שו"ת דבר אברהם, שאין לברך על ספירת ספק, כיון שעצם ענין הספירה הוא - ידיעה ברורה דיומא, ואין מקום לברך באם ספק בידו, עד"ז מצאתי במכ"ע שערי ציון [כנראה שנת תרצ"ה (חסר השער -- בטופס זה שבידי)] נזכר בשם הרב רי"א ווינגרד, -- ואף שסברא שכלית היא, אבל נגוד לסברא זו בהחלט הוא, שאת'ל שכן הוא הדין, הרי בכ"מ שלא הגיעו השלוחים (בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי') -- לא קיימו מצות ספירת העומר (כדבעי) מעולם, ופשיטא שלא ברכו עלי', שהרי בששה עשר בניסן עדיין לא היתה ידיעה ברורה בידם, שהרי חגגו יו"ט שני מפני הספק, ובמילא לא יכלו לברך, ובעצם הספירה -- הרי לא היתה בידם ידיעה ברורה, ובמילא חסר גם בהתמימות של כל המ"ט ימים, ואיך זה אפשר שלא נזכר בש"ס ענין תמוה כזה ? אין הס' דבר אברהם ת'י, ואיני יודע אם עמד על נקודה זר...

. . . בשאלתו כשסופרים ספירה אחר עלינו, אם לאמר קדיש לאחר הספירה, הנה אי איישר חילא הייתי מנהיג, מתאים שלא להרבות בקדישים שלא לצורך, שיאמרו הקדיש רק לאחר ספירת העומר ולא בין עלינו להספירה, ואם בשו"א אין מסכימים ע"ז ורוצים לאמר קדיש יתום לאחר עלינו, הנה אפשר לאמר הקדיש גם לאחר הספירה -- אם מנהג המקום כן הוא +..

(ממכתב י"ג ניסן תשי"ב)