995
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. כבר דובר פעמים רבות1, שספירת העומר היא הכנה למתן תורה. שלכן מיד בסיום הארבעים ותשעה יום של ספירת העומר בא חג השבועות – מתן תורה.
השייכות בין ספירת העומר לבין מתן תורה מתבטאת גם בכך, ששניהם, ספירה ומתן תורה, קשורים עם כל אדם כפרט: על ספירת העומר אומרת הגמרא2 שתהא ספירה לכל אחד ואחד (שכל אדם צריך לספור ספירה לעצמו. שבכך שונה ספירת העומר מספירת שמיטין ויובלות: ספירת שמיטין ויובלות היא דוקא על ידי בית דין – זוהי ספירה אחת לכל בני ישראל, אבל ספירת העומר מונה כל אדם לחוד, לעצמו); וכך גם מתן תורה הוא לא רק עבור כלל ישראל, אלא שהקב"ה אומר לכל אדם לחוד3 "אנכי הוי' אלקיך" (לשון יחיד), הקב"ה נותן את התורה לכל אדם בפני עצמו, הוא מצוה לכל אחד לחוד שילמד ויקיים את כל תרי"ג המצוות4 ונותן לו ביחוד כוח (אלקיך)5 לכך.
ב. לאור האמור מבאר אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה6 את לשון הפסוק: "תספרו חמישים יום", אף שסופרים רק ארבעים ותשעה יום, כי על ידי זה שסופרים ארבעים ותשעה יום – שעל ידם ממשיכים את מ"ט שערי הבינה – נמשך ביום החמישים, שער החמישים – ענין מתן תורה7.
מ"ט שערי הבינה נמשכים על ידי עבודת ספירת העומר – בכל ספירה נמשך שער (לכן לשון ספירת העומר הוא: יום אחד, שני ימים, שלשה ימים וכו' – מספר שכולל בקרבו גם את הימים הקודמים, ולא במספר סידורי
הערות
- 1. ראה גם לעיל ע' 235 ובהמצויין שם.
- 2. מנחות סה, ב. שו"ע אדמוה"ז ר"ס תפט. עיי"ש. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 1.
- 3. ראה רמב"ן שמות כ, ב. פסיקתא רבתי פכ"א, ו.
- 4. ראה אגה"ק סכ"ט. קו"א ד"ה להבין פרטי ההלכות. ועוד.
- 5. ראה שו"ע או"ח ס"ה.
- 6. במדבר י, ד. שה"ש לה, ג.
- 7. כי ע"י שעה"נ נמשך בחי' אנכי (מי שאנכי) כמבואר בלקו"ת שם. שייכות יום החמישים לעומר למ"ת (אף שעצרת פעמים בה' כו' (ר"ה ו, ב)), מרומז (ככל הענינים שבפנימיות התורה) גם בגליא דתורה: עצרת יום שניתנה בו תורה (פסחים סח, ב. ועד"ז בירוש' ר"ה פ"ד ה"ח). וכמו שהוכיח בדברי נחמי' השלמת שו"ע אדמוה"ז סי' תקפא בקו"א. (אלא שבאיזה פרטים מוכח בשו"ע אדמוה"ז דלא כהדברי נחמי', כדלהלן בהערה 12 ,10).
רמב"ן על שמות כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַדִּבּוּר הַזֶּה מִצְוַת עֲשֵׂה, אָמַר אָנֹכִי ה', יוֹרֶה וִיצַוֶּה אוֹתָם שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ כִּי יֵשׁ ה', וְהוּא אֱלֹהִים לָהֶם, כְּלוֹמַר הוֹוֶה, קַדְמוֹן, מֵאִתּוֹ הָיָה הַכֹּל בְּחֵפֶץ וִיכֹלֶת, וְהוּא אֱלֹהִים לָהֶם, שֶׁחַיָּבִים לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וְאָמַר אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי הוֹצָאָתָם מִשָּׁם תּוֹרֶה עַל הַמְּצִיאוּת וְעַל הַחֵפֶץ, כִּי בִּידִיעָה וּבְהַשְׁגָּחָה מִמֶּנּוּ יָצָאנוּ מִשָּׁם, וְגַם תּוֹרֶה עַל הַחִדּוּשׁ, כִּי עִם קַדְמוּת הָעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנֶּה דָּבָר מִטִּבְעוֹ, וְתוֹרֶה עַל הַיְּכֹלֶת, וְהַיְּכֹלֶת תּוֹרֶה עַל הַיִּחוּד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ט':י"ד) "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ". וְזֶה טַעַם "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ", כִּי הֵם הַיּוֹדְעִים וְעֵדִים בְּכָל אֵלֶּה:
וְטַעַם מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּמִצְרַיִם בְּבֵית עֲבָדִים, שְׁבוּיִים לְפַרְעֹה, וְאָמַר לָהֶם זֶה שֶׁהֵם חַיָּבִין שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה לָהֶם לֵאלֹהִים, שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, כִּי הוּא פָּדָה אוֹתָם מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם, כְּטַעַם "עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה נה). וּכְבָר רָמַזְתִּי עוֹד לְמַעְלָה (יט כ) טַעַם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת: וְזוֹ הַמִּצְוָה תִּקָּרֵא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ברכות יג:) קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי הַמִּלּוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי הֵם בַּמֶּלֶךְ כְּנֶגֶד הָעָם. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (שמות כ':ג') "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו גְּזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת, אָמַר לָהֶם לָאו, כְּשֶׁתְּקַבְּלוּ מַלְכוּתִי אֶגְזֹר עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת, שֶׁאִם מַלְכוּתִי אֵינְכֶם מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתַי הַאֵיךְ אַתֶּם מְקַיְּמִין. כָּךְ אָמַר הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" "לֹא יִהְיֶה לְךָ", אֲנִי הוּא שֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם בְּמִצְרַיִם, אָמְרוּ לוֹ הֵן, כְּשֶׁקִּבַּלְתֶּם מַלְכוּתִי קַבְּלוּ גְּזֵרוֹתַי, כְּלוֹמַר אַחַר שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים עֲלֵיכֶם וּמוֹדִים שֶׁאֲנִי ה' וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם קִבְּלוּ כָּל מִצְוֹתַי:
וְנֶאֶמְרוּ כָּל הַדִּבְּרוֹת כֻּלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, "ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ", וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לָהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם וְגוֹ', אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ (לעיל יט ד ה), לְהַזְהִיר כִּי כָּל יָחִיד מֵהֶם יֵעָנֵשׁ עַל הַמִּצְוֹת, כִּי עִם כָּל אֶחָד יְדַבֵּר, וּלְכָל אֶחָד יְצַוֶּה שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ כִּי אַחַר הָרֹב יֵלֵךְ וְהַיָּחִיד יִנָּצֵל עִמָּהֶם. וִיבָאֵר לָהֶם מֹשֶׁה זֹאת הַכַּוָּנָה בְּסוֹף הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים (דברים כט יז):
תניא, קונטרס אחרון ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְהָבִין פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּלָא שְׁכִיחֵי כְּלָל, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ לֶעָתִיד לָבֹא, כְּמוֹ פְּרָטֵי דִּינֵי פִּיגּוּל וּכְהַאי גַוְנָא.
הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, שֶׁכָּל אִיסּוּר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר חַיִּים בַּקְּלִיפּוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְצִיאוּת בָּעוֹלָם בִּלְתִּי הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה. וַאֲפִילוּ הַמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ וּכְהַאי גַּוְנָא, מְקַבֵּל חַיּוּתוֹ בְּרֶגַע זוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר. וְהִלְכָּךְ, גַּם פְּרָטֵי הָאִיסּוּרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, מִכָּל מָקוֹם שָׁרְשֵׁי חַיּוּתָם הֵן בִּמְצִיאוּת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת.
וְגַם הַפְּרָטִים שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא יִהְיוּ לְעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, כְּגוֹן טָעוּת וּשְׁגָגוֹת, שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי כוּ׳ וּכְהַאי גַּוְנָא, דְּלֹא שַׁיָּיךְ בְּמֵזִיד לִהְיוֹת קְלִיפָּה שׁוֹרָה עַל זֶה, וְיוּכַל לִהְיוֹת דִּכְהַאי גַּוְנָא אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת [הגהה מאדמו״ר בעל צמח צדק זכרונו לברכה נשמתו עדן: נִרְאֶה לִי, מַה שֶּׁכָּתַב ״וְיוּכַל לִהְיוֹת״, אַלְמָא – דְּלָא בְּרִירָא לֵיהּ, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁגָגוֹת בָּאוֹת מִנּוֹגַהּ, אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹמַר, דְּיֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּהֵיכָלוֹת דְּנוֹגַהּ]. מִכָּל מָקוֹם, עַל כָּל פָּנִים יֶשְׁנוֹ בִּמְצִיאוּת, לְהַבְדִּיל, בְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה בִּפְרָט זֶה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם בְּסִינַי, [כַּמַּאֲמָר: ״מַה] שֶׁכָּל תַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ כוּ׳״, וְכָל פְּרָטֵי הָאִבַּעְיוֹת דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וּ״כְרָכַתּוּ כוּ׳״ פֶּרֶק ד׳ דְּחוּלִּין.
כִּי הִתְפַּשְּׁטוּת חָכְמָה עִילָּאָה הִיא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וְכָל פְּרַט הֲלָכָה, הוּא שַׁעַר נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה עִילָּאָה, דְּ״יָסַד בְּרַתָּא״, וּמְלוּבָּשׁ בָּהּ, וּמִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ וּמִתְלַבֵּשׁ בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וְנוֹדָע, כִּי יְנִיקַת הַקְּלִיפּוֹת מֵאֲחוֹרַיִים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה, וּבִפְרָט מִלְּבוּשִׁים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וּבִפְרָט דִּיצִירָה וַעֲשִׂיָּה הַמְעוֹרָבִים בַּקְּלִיפּוֹת, כַּנּוֹדָע, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הַלְּבוּשִׁים.
וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַהֲלָכוֹת בְּדִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה מִתְפָּרְשִׁים וּמִתְפָּרְדִים מֵהַקְּדוּשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים וְרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״לְאַפְרָשָׁא [כוּ׳]״. וְהַיְינוּ – כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ: ״עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה״ כוּ׳, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹר־אֵין־סוֹף בְּחָכְמָה עִילָּאָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶן, וּ״בְחָכְמָה אִתְבְּרִירוּ״ – בְּאוֹר־אֵין־סוֹף שֶׁבָּהּ.
וְהַמְשָׁכָה זוֹ נַעֲשַׂה עַל־יְדֵי דְּיוֹקָן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאָדָם, הָעוֹסֵק גַּם כֵּן בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ לְמַעְלָה בְּשָׁרְשׁוֹ, בְּנוּקְבָא דִ״זְעֵיר אַנְפִּין״ דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וּבָזֶה יוּבַן חִיּוּב כָּל נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לְהַשְׁלִים כָּל הַתַּרְיַ״ג בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵן פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת, וּצְרִיכוֹת לָבֹא בְּגִלְגּוּל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד, כְּדֵי לְבָרֵר כָּל הַבֵּירוּרִין הַנּוֹגְעוֹת לָהֶם מִכָּל הָרַפַּ״ח, שֶׁהִיא קוֹמַת אָדָם שְׁלֵמָה, תַּרְיַ״ג בְּחִינוֹת כְּלָלִיּוֹת וּפְרָטִיּוֹת.
אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיּוּשְׁלַם הַבֵּירוּר, יִהְיֶה עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת ״עֲשֵׂה טוֹב״ לְבַד – לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה מַעְלָה מַּעְלָה עַד אֵין סוֹף, וְגַם בְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה בְּשָׁרְשָׁן לְמַעְלָה, שֶׁהֵן גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּלְהַמְתִּיקָן בַּחֲסָדִים בְּרַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּלְכָלְלָן יַחַד.
וְעַל כֵּן, הַתּוֹרָה כוּלָּהּ נִצְחִית בִּכְלָלָהּ וּבִפְרָטָהּ, שֶׁגַּם פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, הֵן הֵן עֲנָפִים מֵהַכְּלָלוֹת, וְיֵשׁ לְכוּלָּם שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה בְּה׳ גְּבוּרוֹת דִּקְדוּשָּׁה, כְּמוֹ הַשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה עַצְמָן, שֶׁהֵן לְמַעְלָה בְּחִינַת הַדָּם הַמְחַיֶּה הָאֵבָרִים דְּכֵלִים דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״:
שולחן ערוך, אורח חיים ה׳ - הטקסט מספריא
יְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ קְרִיאָתוֹ בְּאַדְנוּת, שֶׁהוּא אֲדוֹן הַכֹּל וִיכַוֵּן בִּכְתִיבָתוֹ בְּיוֹ"ד הֵ " א שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה. וּבְהַזְכִּירוֹ אֱלֹהִים יְכַוֵּן שֶׁהוּא תַּקִּיף בַּעַל הַיְכֹלֶת, וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם:
תלמוד ירושלמי ראש השנה ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל הָרִאשׁוֹן מַקְרֶא אֶת הַהַלֵּל:
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. פַּעַם אַחַת תָּקְעוּ בָרִאשׁוֹנָה וְהָיוּ הַשּׂוֹנְאִים סְבוּרִין [שֶׁמָּא] עֲלֵיהֶן הֵם הוֹלְכִין וְעָמְדוּ עֲלֵיהֶן וְהֲרָגוּם. מִיגּוֹ דְּאִינּוּן חֲמֵי לוֹן קָרְאֵיי שְׁמַע וּמַצְלִיִין וְקוֹרְאִין בְּאוֹרַיְתָא וּמַצְלֵיי וְתָקְעִין. אִינּוּן אָמְרִין. בְּנִימוֹסוֹן אִינּוּן עֲסִיקִין.
וְאָמַר אַף בְּהַלֵּל כֵּן. לֵית כָּל עַמָּא תַּמָּן. וְאָמַר אַף בִּתְקִיעָה כֵּן. לֵית כָּל עַמָּא תַּמָּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּתִיב וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרוֹשׁוּן. זוֹ תְקִיעָה וַעֲרָבָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי בְשֵׁם רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שִׁמְעָה יְי צֶדֶק זוֹ קִרְיַת שְׁמַע. הַקְשִׁיבָה רִינָּתִי זוֹ רִינּוּן תּוֹרָה. הַאֲזִינָה תְפִילָּתִי זוֹ תְפִילָּה. בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה זוֹ מוּסָף. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר פָּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּמוּסָף. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיסָרִיָיא. קִרְיָיא אָמַר כֵּן. יוֹם תְּרוּעָה וַעֲשִׂיתֶם. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר קַצַּרְתָּא. בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כָּתוּב וְהִקְרַבְתֶּם וְכָאן כָּתוּב וַעֲשִׂיתֶם. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַסְתֶּם לְדִין לְפָנַיי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וִיצָאתֶם בְּשָׁלוֹם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ נִבְרָאתֶם בְּרִיָיה חֲדָשָׁה.
רִבִּי מְשַׁרְשִׁיָּא בְשֵׁם רִבִּי אִידִי. בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כָּתוּב חֵטְא וּבַעֲצֶרֶת אֵין כָּתוּב חֵטְא. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם עוֹל תוֹרָה מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ לֹא חָטָאתֶם מִימֵיכֶם.
מצוטט ב־5 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תשנט לקו"ש ח"ג ע' 995
לקוטי שיחות 2
- כרך לב ‹ הוספות ‹ ספירת העומר ‹ 226 לקו"ש ח"ג ע' 995
- כרך ז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 288 לקו"ש ח"ג ע' 995
תורת מנחם 2
- כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז. לקו"ש ח"ג ע' 995
- לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ג ע' 995
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.