996
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המציין כל יום נוסף, בנפרד: יום שני, יום שלישי וכו' – שכן בכל יום, עם כל ספירה, מתוספת המשכה של שער נוסף: ביום הראשון שער אחד, ביום השני – יש שני שערים, ביום השלישי – שלשה וכן הלאה), אבל את שער הנו"ן, אי אפשר להמשיך על ידי עבודה, כיון שהיא בחינה כזו שאין עבודת הנבראים מגיעה לשם, מכל מקום, לאחר שממשיכים את מ"ט השערים על ידי ספירת ארבעים ותשעה יום, על ידי זה ניתן מלמעלה ביום החמישים שער הנו"ן, בדרך אתערותא דלעילא. וזהו פירוש "תספרו חמשים יום", גם את שער הנו"ן – הוא ניתן אמנם מלמעלה אבל רק לאחר הספירה של "שבע שבתות תמימות"8.
ג. אף ששער הנו"ן, הנמשך ביום החמשים לעומר, קשור במתן תורה, פוסק אדמו"ר הזקן בשו"ע9 להלכה, שמה שאנו אומרים בשבועות "זמן מתן תורתינו", הוא משום שלפי חשבוננו עתה בקביעות החדשים, חל לעולם שבועות בששה בסיון, ובשישי בסיון היה מתן תורה10. אבל כאשר בית דין היו מקדשים את החודש על פי הראיה על ידי עדים, היה יכול חג השבועות – יום החמישים לעומר – לחול גם בחמישי בסיון (כאשר על פי הראיה היו החדשים ניסן ואייר שניהם מלאים) או בשביעי בסיון (כשחדשי ניסן ואייר היו חסרים)11. ואז, הרי אף שחג השבועות נקבע ביום החמישים לעומר (כי, כפי שנאמר בפרשה, אין יום טוב של שבועות תלוי ביום של מתן תורה רק ביום החמישים לעומר), אבל מאחר שאינו בששה בסיון, אין אומרים "זמן מתן תורתינו"12.
הערות
- 8. עוד יש לפרש (ועפי"ז תומתק פשטות לשון הכתוב תספרו חמשים יום, שמשמעותו שעבודת הספירה קאי גם על שער החמישים) – כי כמה בחינות בשער החמישים ואותה הבחינה שהיא למעלה מהשגת אדם זה ואצלו היא בחי' שער החמישים, לגבי אדם נעלה יותר, היא בכלל המ"ט שערים, ושער הנו"ן שלו היא בחינה נעלית יותר. ובהיות שהאדם צריך תמיד להעלות בעבודתו, נצטוינו "תספרו חמישים יום", שגמר ספירת המ"ט שערים שבערכו יפעול עליו שיתחיל לספור מ"ט שערים נעלים יותר, אותה הבחינה שהיתה אצלו בגדר שער הנו"ן שלמעלה מהשגה, עכשיו תהי' אצלו בגדר ספירה. (משיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב, ע"פ תורת הבעש"ט – בתולדות פ' דברים).
- 9. סתצ"ד, ס"א.
- 10. דהלכה כרבנן. ודלא כמ"ש בדברי נחמי' שם. (ומה שהוכיח שם ממ"ש בסימן ת"ל שישראל יצאו ממצרים בה' בשבת, הרי רבינו הזקן בסימן תצד כתב להדיא, שגם לדעת רבנן היתה יצי"מ בה' בשבת, וניסן ואייר דשנה ההיא היו שניהם מלאים. (ועיין במחה"ש (סימן תצד) שהוכיח מלשון הש"ס: "הא מני ר"י היא" (ולא אמר אלא), שהברייתא שיצי"מ הי' בה' בשבת אתיא גם לרבנן)).
- 11. ר"ה ו, ב.
- 12. ודלא כמ"ש בדברי נחמי' שם, שגם כשחל עצרת בה' בסיון אומרים "זמן מ"ת" מצד המשכת שעה"נ. ומה שביאר שם דאף שמ"ת בפעם הראשונה הי' ביום הנ"א לעומר מ"מ הזמן דמ"ת בכל שנה הוא ביום הנ' דוקא, לפי שגם אז ראוי' היתה לינתן ביום הנ' אלא שמצד איזה טעם ניתנה בפועל ביום הנ"א – צע"ק, שהרי כל הענינים חוזרים וניעורים בכל שנה, וא"כ, בכל שנה מתעוררים ב' הענינים, ראוי לינתן התורה ומ"ת בפועל, כל אחד, באותו הזמן שהי' בפעם הראשונה.
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ד ‹ חג השבועות ‹ שיחה א ‹ 1030 לקו"ש ח"ג ע' 996
תורת מנחם 4
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ג ע' 996
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. משיחות יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ג ע' 996
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ג ע' 996
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ג ע' 996
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.