997

נראה מזה, שבמתן תורה ישנם שני ענינים: ענין אחד במתן תורה קשור עם יום החמישים לעומר, שביום זה נמשך שער הנו"ן, וענין שני במתן תורה קשור ביום ששה בסיון¹³, ודוקא משום ענין זה אומרים "זמן מתן תורתינו".

ההבדל בין שני ענינים אלו בעבודת ה' הוא: הענין במתן תורה הקשור ביום החמישים לעומר בא לאחר ההקדמה של עבודת האדם, אין אמנם די בעבודתו כדי להמשיך את ההמשכה של שער החמישים, והיא באה מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא, אבל היא נמשכת רק דוקא לאחר שלימות עבודת האדם¹⁴, לאחר שסיים את עבודת מ"ט ימי הספירה הוא נעשה כלי להמשכת מתן תורה. אך הענין במתן תורה שקשור ביום הששה בסיון, אינו תלוי כלל באדם ובעבודתו. זוהי נתינה שיש לה קשר רק עם תורה, ומצד תורה זמנה הוא ביום הששי – בששה בסיון¹⁵.

ד. שני הענינים במתן תורה – של יום החמישים לעומר ושל יום הששי בסיון – יכולים לחול בזמנים שונים. לא רק בזמן שהיו מקדשים החודש על־פי הראיה, שאז היה חג השבועות (יום החמישים לעומר) יכול לחול בחמישי בסיון או בשביעי בסיון, אלא אפילו עתה¹⁶, כשניסן לעולם מלא ואייר חסר, יתכן מצב שאצל היחיד יקרה ששני הענינים יהיו נמשכים בשני זמנים שונים:

ידוע שבגלל היות הארץ עגולה ככדור^*, והשמש (שלפי מהלכה נקבעים הימים) סובבת את כדור הארץ, חייב להיות קו מסויים על פני הארץ ("קו התאריך"), ששם מתחלקים הימים, והמקום שבצדו האחד של הקו מרוחק בזמן של מעת־לעת (מצומצם) מהמקום שבצדו השני של הקו. במילא כאשר אדם עובר את קו זה, הוא ידלג "יום" (אחרי ראשון יבוא שלישי והדומה), יחסר לו מעת לעת – אם הולך ממזרח למערב, או יתווסף לו מעת־לעת (ליום ראשון בשבוע לאחר יום ראשון בשבוע) – אם הולך ממערב למזרח, אל מול הילוך השמש.