1030
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הטעם הפנימי בדבר: יום טוב שני של שבועות ושביעי בסיון ענין אחד להם – העלאה מלמטה למעלה – ולכן, כיון שענין של ז' סיון הוא ודאי (בין לרבנן ובין לר' יוסי, כנ"ל שני הטעמים של המגיד) הוא "ממשיך" תוקף של ודאי, גם בענינו של יום טוב שני שבו. (כשהקביעות היא על פי החשבון. ואפילו כשהיא על פי הראיה – הרי ברוב השנים הקביעות דומה27, ובפרט על פי הידוע28, שבעת חקירת עדי הראיה היו משווים שיהיה כפי שצריך להיות על פי החשבון).
יא. חביבותו של יום שני של שבועות אצל הבעש"ט, התבטאה גם בענין הסתלקותו – בשנת תק"כ: הוא נסתלק ביום ראשון של שבועות29, שאז – על פי דין*29 – זמן הקבורה הוא ביום שני של שבועות30 – וענין זה הרי היה חביב אצל הבעש"ט, כפי שידוע31 שהבעש"ט אמר, כי בכוחו לעלות בסערה השמימה כמו אלי', אלא שרצונו לעבור את "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
גם המעלה של "ואל עפר תשוב" לגבי עליה בסערה היא בדוגמת מעלת של יום השני של שבועות; הסתלקות
הערות
- 27. והתורה על הרוב תדבר. וכמו שמצינו (וגדולה מזו) דרז"ל על הכתוב דעצרת יום שניתנה בו תורה (ראה לקו"ש ח"ג ע' 996 הערה 7).
- 28. רמב"ם הל' קדה"ח פ"ב ה"ד. וראה תויו"ט לר"ה פ"ב מ"ו.
- 29. כמאמר רבינו הזקן נ"ע (בענין הסתלקות הבעש"ט): "ביום הרביעי נטלו (בטי"ת) המאורות", שכוונתו ליום הראשון דחגה"ש דשנת תק"כ שחל ביום הרביעי (ויום השני דשבועות א"א להיות חל ביום הרביעי). וראה לקו"ד ח"א ע' לב וע' מב.
- *. הדין (בשו"ע אדה"ז סתקכ"ו ס"ב) דאסור להשהות ומקברין אותו מיד (ביו"ט א') ע"י גוי – אין שייך לנדו"ד, כיון שהבעש"ט ציווה בבוקר יום חגה"ש ל"אנשי ח"ק" "שיתעסקו בקבורתו ולמד אותם כו'" [שבחי הבעש"ט בסופו], ומשהין את המת (עד הלילה, עכ"פ) בשביל לקיים דבריו (ראה שו"ע אדה"ז שם סי"ח). – ולהעיר דדין הנ"ל (סתקכ"ו ס"ב): א) שייך רק ביש גוי במקום. ב) כששהות ביום לקברו. ג) במחלוקת שנוי (ראה מג"א ר"ס תקכ"ו) – אלא שאדה"ז לא הביא דעת החולק.
- 30. איך שהי' בפועל – לא מצאתי, לע"ע, ברשימות וכיו"ב. וי"א אשר אדנ"ע אמר עד"ז פעם בשיחותיו: ולא ידע איש את קבורתו. והוא בשיחת יום ב' דחגה"ש תרצ"ט (מרשימת השומעים ואינה מוגה): שאל אחד מתי הי' הקבורה, ביום א' או ביום ב' ואיך. והשיב כי זו השאלה האט מען געקלערט אין ליובאוויטש שוין לאנג... און עס איז געבליבן אז עס איז ניטא אין דעם קיין קבלה. ובסוף הדיבור אמר אאמו"ר, עס איז ולא ידע איש את קבורתו. ובתוך הדברים אמר בדרך סברא אז מען האט געווארט מיט דער קבורה ביז נאך יו"ט. עכ"ל הרשימה. וצ"ע: א) להתאים להדין. ב) להתאים לההתחלה, שהספק רק בנוגע ליום א' או ב'. ואולי צ"ל "ביז נאך יו"ט ראשון". [בדוחק אפ"ל שהלינו עד לאחרי יו"ט "כדי שיבואו קרובים או להשמיע עיירות" (שו"ע יו"ד ר"ס שנ"ז)].
- 31. שיחת י"ט כסלו תרס"ד (בספר תורת שלום ע' 46). ושם נתבאר העילוי דעפר גו'. בהמשך בששה"ק תער"ב (בחלק שלא נאמר – קרוב לתחילתו) נתבאר מה שהי' יכול לעלות השמימה. (ענין ונחיצות הסערה – ראה זח"ב קצז, א. וראה לקוטי שיחות ח"ב (המתורגם) ע' 207) – ולכאורה כ"ז סותר המסופר בשבחי הבעש"ט (קרוב לסופו) שנצטער הבעש"ט ע"ז.
- . רבינו הזקן בסידורו. וראה הערות במכתב מי"ב סיון תשכ"א (נדפס לקמן ע' 295).
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין. וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם כיצד ראיתם אותה בצפון או בדרום. להיכן היו קרניה נוטות. כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה. אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם.
משנה ראש השנה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון. בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו. אמור כיצד ראית את הלבנה. לפני החמה. או לאחר החמה. לצפונה. או לדרומה. כמה היה גבוה. ולאין היה נוטה. וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה. לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות. שואלין אותם ראשי דברים. לא שהיו צריכין להן אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש. בשביל שיהו רגילים לבא:
שולחן ערוך, יורה דעה שנ״ז - הטקסט מספריא
אָסוּר לְהָלִין הַמֵּת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵלִינוּ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אוֹ מְקוֹנְנוֹת, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ קְרוֹבִים אוֹ לְהַשְׁמִיעַ עֲיָרוֹת.
כָּל הַמֵּתִים, הַמְמַהֵר לְהוֹצִיא מִטָּתוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִים עַל מִטָּתוֹ.
מצוטט ב־8 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 244 לקו"ש ח"ד ע' 1030
תורת מנחם 4
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. משיחת* יום ב' דחג השבועות ה'שי"ת לקו"ש ח"ד ע' 1030
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ד ע' 1030
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. לקו"ש ח"ד ע' 1030
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב. לקו"ש ח"ד ע' 1030
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) ‹ תצד סדר תפלת חג השבועות לקוטי שיחות ח"ד ע' 1030
שיעורי הלכה למעשה אוצר החסידים 1
- הלכות חג השבועות לקו"ש ח"ד עמ' 1030
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

