שיחה יב

297שיחה יב

שמיני

ב"ה, ערב פסת, תש'"ד.

. . . ות"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית. ומבואר בדא"ח (דרושי פורים) שעי"ז פועל שאין יניקה לרשעים.

ומדי דברי בזה אזכיר מה שצע"ק לי ולדכוותי' שבדרושים הנ"ל מפרש אליבי' דמ"ד שצ"ל שמינית שבח', והרי הלכה כמ"ד (סוטה ה, א) דלא מינה ולא מקצתי' וכמ"ש הרמב"ם בהל' דעות פ"ב ה'ג וכ"פ רבינו הזקן בשו"ע או"ח סקנ"ה וסקנ"ו ס'ג --

ואסיים במה דסיים כת"ר בענין הגאולה דשמעתי אומרים פתגם שגור בפי חסידי פולין : שמיני שמונה שמנה (פי' שהשנה שקורין ח"פ פ' שמיני - וכמו שנה זו -- תהי שמנה), ואולי אפ"ל דיש לזה יסוד ע"פ המבואר בדא'"ח במעלת מספר ח' דכנור דלע"ל יהי' בן ח' נימין וכמ"ש בלקו"ת דייה למנצח על השמינית. וח"פ ויהי ביום השמיני הוא בדוגמת מ"ש בדא"ת בענין המשכת הבינה בכל הגבולין (ד"ה להבין כו' יויט שר"ה ס"ה) ב' בחי' דשער הנו"ן (ד"ה מעט תוס' ביאור על ענין וספרתם) ובכללות הוא מה. שבבינה גופא הוא ג"ר -- ולא ז"ת -- שכללותם הוא ספי' הבינה וכידוע בענין ותבואי בעדי עדים וקה"ק (ד"ה אלה פקודי). ותחילה צריך להביא ראי' מן התורה שכן צ"ל -- עדמ"ש לענין פסוקי דמלכיות כו' (ד"ה להבין הנ"ל ובהמשך רס"ו) וזהו שכשקוראין ח"פ שמיני אזי השנה שמנה וכמו שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א בשם הה"מ נ"ע דפי' ביום השמיני עצרת : שמיני וגם שמן ושמן דמעלת שמע"צ הוא פר אחד כו' ואין לזרים אתך דזה יהי' בבוא הגאולה שלמה ב"ב ע"י משיח צדקנו.

בברכת חג הפסח כשר ושמחי לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה,

ב"ה, ערב ש"ק פרשת ויהי ביום השמיני, וש"ק מברכים חדש זיה ה'תשכ"ד. ברוקלין, גי

.+ . וע'פ מאמר רז"ל בספרא בראשית פרשת שבוע זה: ויאמר משה - אמר להם משה לישראל . . כשם שהוא (הקב"ה) יחידי בעולמו כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו . . עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה'.

298וידוע פירוש הבעש"ט בזה: זה הכלל גדול שיהי' לאדם תמיד רק מחשבה אחת בעבודת הבורא ית' . . ויחשוב שכל דבר שיש בעולם הכל מלא מהבורא ית' . . וידבק עצמו בכבודו ית' מאהבה גמורה . . ותמיד יהי' מחשבתו דבוקה . . וזהו פירוש הפסוק ברמז, ומן המקדש לא יצא, וכשצריך לדבר מעניני עולם הזה יהי' . . כמו האדם שהולך מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף. ובעת ההליכה חושב מתי יחזור לביתו . . ביתו העיקרי הבורא ית'.

יהי רצון שיקיים כאו"א את כל האמור לעיל מתוך שמחה אמיתית, כמו שהי' ביום השמיני אז,

וירא כל העם וירונו, מילוי ההבטחה הנ"ל, עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה'. בברכת

מהענינים ד,יינה של תורה" שבפרש"י פרשתנו: ,אהרן אחי כדא' וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם":

מההפרש שבין משה לאהרן, שמשה (שושבינא דמלכא) המשיך אלקות מלמעלמ"ט, ולכן על ידו ניתנה (מלמעלמ"ט) תורה. משא"כ עבודתו של אהרן (שושבינא דמטרוניתא) היתה להעלות את כנס"י מלמטלמ"ע (בהעלותך את הנרות) -- ,אוהב את הבריות ומקרבן לתורה":.

ובהיות שתכלית ההמשכה מלמעלה היא העלאת המטה [וכדאיתא במדרש ' ,ואני המתחיל שנאמר וירד ה' על הר סיני וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה'" -- ש,וירד ה' על הר סיני" היא התחלה (הקדמה) ל,ואל משה אמר עלה גו'":], לכן היתה השראת השכינה בדרגא הכי נעלית ע"י עבודתו של אהרן דוקא.

3 שמו"ר פי"םב, ג

66 ולכן מקדים במדרש שם ,התחתונים יעלו לעליונים" לפני ,והעליונים ירדו לתחתונים" -- אף ש,ויהד ה' על הר סי" הי' לפני ,עלה אל ה'" (כמפורש במדרש 299ומִכאן הוראה לכאו"א -- שבאם רוצה שתשרה. השכינה בו ובמעשה ידיו, צריך הוא לקיים הוראת חכמינו ז"ל (במס' אבות. בפרק דשבת ז) ,הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", כי עי"ז עושה הוא טובה לא רק לה,בריות" שמקרבן לתורה אלא גם לו לעצמו, שעייז

. . במה שהעיר באחד ממכתביו בעבר, שהוקשת לו אודות ענין דבהמות טמאות וכיו"ב שהם מג' קליפות הטמאות לגמרי, ולמה יגרע חלקם שאין להם תקומה וכו'י

הנה כמה נקודות בזה, והתיכונה שלכל ענין יש לו תפקידו בעולם, ז, א. אופן עלייתו למקורו ועד למקורו ושרשו היותר ראשון, וכמו שבבהמות טהורות הוא ע"י ענין האכילה וכיו"ב, הנה בבהמות טמאות הוא ע"י שנמנעים מאכילתם מפני ציווי התורה. וכן ע"י התשמיש בהם שלא באכו"ש, וכחמור למשא וכו', שאז הניצוץ האלקי אשר נמצא גם בהם כמובן ופשוט, שהרי אין עוד מלבדו, ואתה מחי' את כולם עולה למעלה ומתאחד עם שרשו ומקורו, ע"יי שנעשה בו מצוה בשני האופנים האמורים וראה ג"כ בזוה"ק המובא בתניא סוף פרק כ"ט (זח'יב קסג, א') -- שגם המפתה בא על שכרו הטוב, וראה ג"כ בדרוש אחרי ה' להצ'צ הנדפס בסו"ס דרך מצותיך, כן במ"ש אודות הענין דבחירה, הנה בחירה אמיתית, שהיא בחירה חפשית לגמרי, אפשרית רק בבני ישראל. על ידי שחלק הם מעצמותו ומהותו ית', שהוא ורק הוא חפשי באמת מכל הגדרות והגבלות, ועיין ג"כ לקויית פ' אמור לח' טור ב' ומבואר ג"כ במאמרי כ"ק אדמו"ר מוהרש'"ב נ"ע -- אלה שלא נדפסו

עדיין -- ע"פ הכתוב יבחר לנו את נחלתנו. (ממכתב י"א תמוז תשי"ז)

ב"ה, כ"א כסלו תשי"ט 300חודש אייר הוא הממוצע בין חודש ניסן -- שנקודתו התיכונית היא יצי"מ -- לחודש סיון, שנקודתו התיכונית היא מ"ת. ובהיות שביצי"מ היי .בי ברח העם", +מפני שהרע שבנפשות ישראל הי' עדיין בתקפו כו'" :, ובשעת מ"ית נתחדש היחוד דישראל והקב"ה, שע"י ,אורייתא" הנה ,ישראל וקוב"ה כולא חד"

[ויחוד זה של ישראל והקב"ה פעל שגם ישראל עצמם היו מיוחדים זה עם זה. ועד שגם בר"ח סיון -- אף שהי' לפני מי"ת עדיין, מ"מ, מכיון שהי' כבר ההקדמה וההכנה למ"ת. וכפירוש הרשב"'ם עה'פ ויחן גו' גגד ההר* ,נגד ההר הנזכר למעלה תעבדון את האלקים על ההר הזה". לכן גם אז -- ,ויחן (לשון יחיד) שם ישראל -- כאיש אחד בלב אחד" ],

הנה מכיון שכל ענין צ"ל בסדר והדרגה, הרי מובן שלהגיע לבחיי היחוד דמ"ת (שמתחיל מר"ח סיון, כנ"ל), אחרי העבודה ד,כי ברח העם",