שיחה יג

300שיחה יג

חודש אייר הוא הממוצע בין חודש ניסן -- שנקודתו התיכונית היא יצי"מ -- לחודש סיון, שנקודתו התיכונית היא מ"ת. ובהיות שביצי"מ היי .בי ברח העם", +מפני שהרע שבנפשות ישראל הי' עדיין בתקפו כו'" :, ובשעת מ"ית נתחדש היחוד דישראל והקב"ה, שע"י ,אורייתא" הנה ,ישראל וקוב"ה כולא חד"

[ויחוד זה של ישראל והקב"ה פעל שגם ישראל עצמם היו מיוחדים זה עם זה. ועד שגם בר"ח סיון -- אף שהי' לפני מי"ת עדיין, מ"מ, מכיון שהי' כבר ההקדמה וההכנה למ"ת. וכפירוש הרשב"'ם עה'פ ויחן גו' גגד ההר* ,נגד ההר הנזכר למעלה תעבדון את האלקים על ההר הזה". לכן גם אז -- ,ויחן (לשון יחיד) שם ישראל -- כאיש אחד בלב אחד" ],

הנה מכיון שכל ענין צ"ל בסדר והדרגה, הרי מובן שלהגיע לבחיי היחוד דמ"ת (שמתחיל מר"ח סיון, כנ"ל), אחרי העבודה ד,כי ברח העם", 301צריכה להיות בנתיים העבודה ד,מרכבה", דאף שהוא עדיין .מציאות" שאינו מיוחד, מ"מ, יהי בטל לגמרי כביטול המרכבה אל הרוכב. ועי"ז יוכל אח'"כ להגיע לבחי' היחוד דמ"ת..

וזהו מה שאייר הוא ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל -- שהם ד' רגלי המרכבה, והעבודה דאייר היא* ,מרכבה שלימה".

ב. והנה בנוגע לרגל הרביעית של המרכבה, לפעמים מבואר שרחל היא רגל הרביעית', ולפעמים' -- שדוד הוא רגל הרביעית.

מהחילוקים שבין רחל לדוד הוא, שהתחלת תיבת רחל היא ברי"ש (ועפמש"נ' כרחל לפני גוחזי' נאלמה) והתחלת תיבת דוד היא בדל"ת (ועפמש"נ יי דלותי כו'). וע"פ המבואר בכ"מ -- וגם בהמשך ההילולא גי -- שרי"ש מורה על עניות יתרה מזו של דל"ת, מובן מזה, שההפרש בעבודת האדם שבין הביטול (מרכבה) דבחי' רחל להביטול דבחי' דוד הוא, שהביטול דבחי' רחל הוא (בעיקר) מצד ההתבוננות בשפלות האדם, והביטול דבחי' דוד הוא מצד קבלת עול מלכות שמים. וזהו ענין היו"ד שמאחורי הד' שהיו"ד מורה על גילוי אור אלקי, אלא שגילוי זה אינו באופן שהוא מיוחד עמו ורק שבטל אליו (עול מלכות שמים), שלכן דוד בענינו כאן הוא מד' רגלי המרכבה -- שענין ה,מרכבה" הוא למטה מבחי' היחוד, כנ"ל סעיף א'.

ג והנה ב' אותיות אלו -- רי"ש ודל"ת -- שוים הם (בכללות) בתמונתם, שבשניהם ישנם רק ב' קוין. משא'כ באות ה"א ישנם ג' קויף וידוע יי, שג' הקוין דה' מורים על מחשבה דיבור ומעשה, משא"כ בד' ור', שבהם ישנם רק ב' קוין, הו*"ע מחשבה ודיבור לבד.

ועפ"ז מובן, שהמעלה דחודש סיון על חודש אייר היא דוגמת מעלת אות ה' על אות ד' (ור'). כי לפני מ"ת (בחי' חודש אייר) היתה ההמשכה רק בעולמות הרוחניים, בחי' מחשבה ודיבור -- ר' וד'; ובמ'"ת נתחדש שההמשכה תהי' גם בעשי' -- אות ה

ד והנה ה,גירות" דבני ישראל והכנסתם תחת כנפי השכינה, הותחלה בעת יציימ ונגמרה בעת מ"ת *י. ולכאורה, למה הטריח אותם הקב"ה משך 302זמן כזה ולא גייר אותם ברגע אחד! ובפרט דיצי"מ ,לקחת לו גוי מקרב גוי* היתה ,במסות באותות ובמופתים* +:.

אלא שמזה מוכח, שגם הקב"ה אינו יכול (כביכול) לעשות שינוי כזה מגוי ליהודי, שהוא שינוי מן הקצה אל הקצה, כ"א ע"י גיור כהלכה.

ואם בנוגע להקב"ה כן, ובנוגע לבנ"י שגם לפני יצי"מ חיו בני אברהם יצחק ויעקב -- בנוגע לבן אדם ובנוגע לנכרים שאינם מבני אברהם יצחק ויעקב -- על אחת כמה וכמה.

ומכאן תשובה לאלו הטוענים שצריך לעשות ,קולות" בגיור ושהדרישה לגיור כהלכה באה מצד אכזריות (ח"ו) -- שהרי מובן בפשטות. שזה מה שהגיור דבנ"י שהי' ע"י הקב"ה נגמר רק בעת מ"ת, הוא לא מצד אכזריות ח'"ו

-- נוסף למה שענין כזה לא שייך כלל אצל הקב"ה, שהוא עצם הטוב, הרי האופן ד,לקחת לו גוי מקרב גוי" הי' ,,במסות באותות ובמופתים גן'" + --

בי אם, לפי שאין אפשריות אחרת לשנות מנכרי ליהודי כ"א גיור בהלכה *. (משיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, תשליב)

4 ואתחנן ד, לד,

*) ב"ק אדמו"ר שליט"א דיבר באריכות ע"ד הגזירה האיהמה ד,מיהו יהוךיי ואמר שעל כל אחד ואחת מוטלת החובה (והזכות) להשתדל בכל המיני השתדלות להביא את ביטולה בקרוב ממש.

. . . ידוע גם בנגלה, דאייר הוא ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל (אהע'יז סקכיצ ב'יש סק"כ) שהן הן המרכבה, ומעלה וחסרון ישנם במרכבה, מרכבה היא דבר נפרד לגבי הרוכב ולא כגוף לנשמה וכה"ג אבל ביטולה הוא גדול ביותר, וזהו הוראה כללית, ענין חודש ניסן מל' נס, הוא ענינים שבאתעדל"ע נגלה עליהם, אבל אח"כ צ"ל עבודה וביטול דדבר הנפרד, אתעדל"ת, ורק אחרי שתי אלו מקבלים התורה ומצות בירחא תליתאי, הוא חדש סיון . . .

(ממכתב ג' אייר תש"ט) ו ב"ה, כ"ח ניסן, עש"ק מברכין החדש אייר ה'תשכ'א

בעמדנו בימים המחברים חודש הגאולה (ממצרים והעלמות) עם חדש זיו וכפירוש חז"ל, זיותני להאיר גם העולם (מלשון העלם והסתר כידוע), הוא חדש השני, 303יה"ר שכאו"א מאתנו יעשה המוטל עליו בהאמור ובאופן של חירות מכל ענינים המבלבלים, וההשתדלות והיגיעה (שדוקא ע"י יגעת -- אז -- ומצאת) תהיינה להעלות מטוב לטוב יותר, מקדש לקדש הקדשים.

304יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לשלום אמיתי ולאיחוד הרוחניות והגשמיות, מתחיל מהרוחניות וגשמיות שבעולם קטן, הוא האדם, הגוף והנפש, ועד לרוחניות וגשמיות בעולם כפשוטו,

וכדברי חז"ל: העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ומבואר באריכות ע"י רבנו הזקן בעל התניא (פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא) והשלחן ערוך (נגלה דתורה, גופי תורה).

והרי גם מענין פרשתא דאזלינן מינה, וכפירוש רזל בראש הפרשה:

א"ל משה לישראל . . כשם שהוא (המקום) יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, עייייש.

תהוריע ב"ה, כ"ח ניסן תש"כ

... ויהי רצון שתומשך ההתעוררות על כל השנה כולה ובאופן דאשה כי תזריע וילדה זכר (כשההתעוררות באה באתערותא דלתתא הרי היא בר קיימא. עיין לקו"ת ר"פ ויקרא), ובמילא יקוים מצות משה רבנו לישראל אותו יצה"ר תעבירו מלבכם ותהיו כולכם כו' ועשיתם כן וירא אליכם כבוד ה' (ספרא שמיני ט, ו). ויהי' זה מתוך שמחה וטוב לבב.

בברכה לבשו"ט בכל האמור גב ב.

המתבונן אפילו לשעה קלה בדברי ספרא האמור, שהוא החמור בספרים ספרי הלכה (תוס? ברכות חי, ב), הרי מוכרח להודות שאין לך פנימיות התורה יותר בחלק הלכות שבתורה כהנ"ל.