שיחה ב

128שיחה ב

אחרי

א. "ויעש כאשר צוה ה' את משה"

לאחר שמספרת התורה בפרשתנו את כל הפרטים אשר ציוה הקדוש־ברוך־הוא למשה למסור לאהרן אודות סדר העבודה ביום הכפורים, נאמר¹: "ויעש כאשר צוה ה' את משה".

רש"י מצטט את המלים "ויעש " כאשר צוה ה'...", ומפרש: "כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן² לגדולתו, אלא כמקיים גזירת מלך".

המפרשים מסבירים³, שרש"י מתכוון ליישב בכך שני קשיים שונים: במלים "כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה" הוא מבאר, שהנאמר "ויעש כאשר צוה..." לא התרחש מיד " לאחר שאהרן נצטווה על כך ("אחרי מות שני בני אהרן") – כלומר, בראש חודש ניסן או, לפחות, מיד⁴ לאחריו, שהרי ביצוע הציוויים לא התאפשר לפני יום הכפורים. ובדבריו "ולהגיד

ב שבחו..." מסביר רש"י מה מחדש לנו הפסוק ב"ויעש..."⁵.

אך לפי זה אין מובן⁶:

א) בדרך כלל⁷, כאשר רש"י מפרש באותו פסוק שני ענינים שונים, הוא מחלק את פירושו לשני קטעים (שני

דיבורים המתחילים"), על ידי ציטוט לשון הפסוק שנית לפני הענין השני. אם כך, מדוע מחבר רש"י שני ענינים שונים אלו – לגבי הזמן של "ויעש" ולגבי החידוש של "ויעש" – באותו דיבור המתחיל, ברצף אחד?

ב) יותר מכך: הענין הראשון (זמן 129ההתרחשות) קשור למלה "ויעש", ואילו הענין השני (החידוש) קשור לכל סיום הפסוק, ובודאי צריך היה לכתוב זאת בשני "דיבורים המתחילים" שונים.

ג) לפני כן מדגישה התורה במפורש לגבי כל הנאמר בפרשה זו, שיש לבצע זאת "בחדש השביעי בעשור לחדש"⁸. ומובן מאליו, שאהרן עשה זאת ביום הכפורים. ומה מחדש רש"י " בפירושו "כשהגיע יום הכפורים"?

ד) לפי האמור לעיל, שבתחילת פירושו מפרש רש"י רק את זמן הביצוע, הוא היה צריך לומר רק "כשהגיע יום הכפורים". מדוע הוא מוסיף את המלים "עשה כסדר הזה"?

הכרחי לומר, שגם במלים אלו הוא מבאר את החידוש שב"ויעש", כי גם העובדה ש"עשה כסדר הזה" היא חידוש.

אך דבר זה טעון ביאור: מדוע נחשוב שאהרן פעל בסדר אחר של עבודה, בשונה מ"כאשר צוה ה' את משה", אשר משום כך צריכה התורה לחדש ש"עשה כסדר הזה"⁹?

ועוד: כיון שרש"י סובר, שעצם העובדה ש"עשה כסדר הזה" היא חידוש, הוא יכול לפרש, שכל החידוש בפסוק הוא רק בכך ש"עשה כסדר הזה". מה מוסיף רש"י, ומנין הוא לומד, שכוונת הפסוק היא גם "להגיד שבחו... שלא היה לובשן לגדולתו..."?

וכך אפשר לשאול גם מצד שני: כיון שרש"י מסביר שכוונת הפסוק

ויעש..." היא "להגיד שבחו...", מדוע הוא צריך לומר, ומנין ההוכחה לכך, ש"עשה כסדר הזה"?

ב. המשמעות של "ויעש" – כפשוטה

ההסבר לכך הוא:

הפרשה כולה, מתחילתה, כולל תחילת הפסוק שלנו "והיתה זאת לכם לחקת עולם..." – נאמרה (כדלעיל בסעיף א'), בסמוך לראש חודש ניסן.

לפיכך היה מקום לומר, שגם הנאמר "ויעש...", המופיעות באותו פסוק של "והיתה זאת... אחת בשנה", התרחש מיד לאחר הציווי על כך, ולא ביום הכפורים – חצי שנה מאוחר יותר. ובמיוחד כאשר גם הענינים הכתובים לאחר מכן, "וידבר... איש איש...", עד תחילת חומש במדבר, נאמרו באותה תקופה, עד ל"באחד 130בחודש השני" – זמן רב לפני יום הכפורים.

אמנם, לא ייתכן לומר שאהרן ביצע " ציווי זה למעשה לפני יום הכפורים, אך אפשר להסביר, שב"ויעש" הכוונה היא שאהרן קיבל על עצמו לעשות זאת, בדומה לנאמר בפרשת בא¹⁰, "וילכו ויעשו" – וזה אכן היה מיד בשומעו את הציווי,

לכן מפרש רש"י "כשהגיע יום הכפורים", ובכך הוא מחדש, שהמשמעות של "ויעש" היא כפשוטה, ולא כבפרשת בא.

ההכרח של רש"י לבאר כך, למרות שלפי זה יוצא שבאותו פסוק מדובר על שני פרקי זמן שונים, מובן בפשטות: בפרשת בא¹⁰ מחדשת התורה במלה "ויעשו" – "מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". אך לאחר שהתורה ציינה זאת בפרשת בא, כבר מובן מאליו שאף אהרן – כיון שקיבל על עצמו, כאילו עשה. ומדוע יש להדגיש זאת בפסוקנו¹¹? לכן מסביר רש"י "כשהגיע יום הכפורים", שהמשמעות של "ויעש" כאן היא כפשוטה^*.

אך התלמיד שואל: גם לפי הפירוש שהמשמעות של "ויעש" היא כפשוטה, קשה: מהו החידוש בכך שאהרן עשה

כאשר צוה ה'..."¹²? משום כך ממשיך רש"י ואומר "עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו...", שלפי פירוש זה אכן מובן החידוש, כי הפסוק מתכוון לחדש כאן שני דברים: (א) "עשה כסדר הזה", (ב) "להגיד שבחו..., שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת מלך". וההסבר לכך יפורט להלן.

ג. "כסדר הזה" – "כמקיים גזירת מלך"

על הפסוק "ובא אהרן אל אהל מועד"¹³, אומר רש"י "אמרו רבותינו, שאין זה מקומו של מקרא זה... כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מביאה זו...".

ואכן את זאת מחדשת התורה כאן במלים "ויעש כאשר צוה ה'... – עשה כסדר הזה", שאהרן פעל בהתאם לסדר הזה, הסדר שאותו הסביר רש"י לפני כן בפירושו – למרות שמשה רבינו 131מסר לו¹⁴ את הציוויים בסדר שונה, כמופיע בתורה.

אך בכך אין רש"י יכול לסיים את פירושו, כי זהו, לכאורה, ההיפך מפשוטו של מקרא: לפי זה, החידוש ב"עשה כסדר הזה" הוא, שאהרן לא עשה כסדר אשר הקדוש־ברוך־הוא אמר למשה. וכיצד ייתכן לומר על כך "ויעש כאשר צוה ה' את משה"¹⁵?

לפיכך אומר רש"י "ולהגיד שבחו... " כמקיים גזירת מלך", שכאשר התורה אומרת לגבי "ויעש" – שהחידוש בכך " הוא ש"עשה כסדר הזה" – את הביטוי "כאשר צוה ה'...", הרי הדגש העיקרי אינו על "כאשר" אלא על "צוה", ובכך מתכוונת התורה להדגיש, שאהרן עשה זאת רק מפני שכך "צוה ה'" – "כמקיים גזירת מלך".

ד. העיקר – עשיית הציוויים לפי הסדר

אך רש"י אינו רוצה להסביר שב"ויעש..." מתכוונת התורה לציין רק "שלא היה לובשן לגדולתו...", כי, לשיטת רש"י¹⁶, מתאים לומר שבח זה רק לגבי לבישת הבגדים – כדברי רש"י "שלא היה לובשן לגדולתו" – משום שבגדי הכהונה הם "לכבוד ולתפארת"¹⁷, אך לא על הציוויים האחרים שבפרשה. וכיון שב"ויעש" הכוונה היא הרי לכל הציוויים¹⁸ שבפרשה, לכן מסביר רש"י, שהפירוש העיקרי של "ויעש" הוא –

עשה (את כל הציוויים) כסדר הזה"¹⁹. אלא שהביטוי "כאשר צוה" בא

להגיד²⁰ שבחו... כמקיים גזירת מלך".

132ה. השבח הוא דוקא לגבי בגדי הלבן של יום הכפורים

כדי להבין סיבה נוספת לכך שאי אפשר להסביר שב"ויעש..." הכוונה היא רק "להגיד שבחו...", יש להקדים ולבאר:

כאשר רש"י מפרש אודות שבחו של אהרן, שלא לבש את הבגדים לגדולתו, הוא אומר "שלא היה לובשן לגדולתו", ולא, כנאמר בתורת כהנים – "שלא היה לובש בגדים"²¹. כלומר, הכוונה היא שאת הבגדים הללו, המפורטים בפרשה²², הוא לא לבש לגדולתו. ובכך הכוונה לציין, שבעובדה שאת שמונת הבגדים (אשר: א) הוא לבש כל השנה, ב) כוללים גם את בגדי הזהב) הוא לא לבש לגדולתו – אין כל חידוש, ולא זהו שבחו של אהרן. אלא זהו שבחו של אהרן, שבגדי לבן אלו של יום הכפורים, הוא לא לבש לגדולתו.

יש להבין: לכאורה, בגדי זהב חשובים יותר מבגדי לבן, בגדי בד²³, כפי שרואים, שבציווי על בגדי הכהונה "לכבוד ולתפארת" מפרטת התורה²⁴ את בגדי הזהב לפני בגדי הבד (שש). ומדוע החידוש והשבח "שלא היה לובשן לגדולתו" הוא דוקא לגבי בגדי הלבן, יותר מלגבי בגדי הזהב²⁵? ומדוע רק בגדי הלבן של יום הכפורים?

ההסבר לכך הוא:

לגבי בגדי הזהב, אין מלכתחילה מחשבה שאהרן ילבשם לגדולתו שלו ולא לגדולת הכהונה הגדולה בכלל – לכבוד ולתפארת, כי אותם הבגדים 133יכול ללבוש אחר כך הוא עצמו בהיותו בדרגה אחרת, או הכהן הגדול שלאחריו, למרות היותו בדרגה נמוכה יותר. ולכן ברור, שאין זה לגדולתו, של אהרן. וכך גם – לגבי בגדי הלבן של השנה כולה.

לעומת זאת, בגדי הלבן שלבש ביום הכפורים, הרי, כפירוש רש"י לפני כן²⁶ – לא השתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר", ולכן הוא עלול לחשוב: אם בגדים אלו קשורים לכהונה הגדולה בכלל, או לעבודת יום " הכפורים בכלל וכדומה – מדוע אסור לו ללבוש בשנה הבאה אותם הבגדים?

מכך ניתן להסיק, לכאורה, שבגדים " אלו הם לגדולתו, וכיון שהאדם משתנה עם הזמן, משנה לשנה, הוא זקוק בכל שנה לבגדי בד אחרים ביום הכפורים²⁷ – ועל כך מספרת התורה את שבחו של אהרן, שגם את בגדי הלבן, אשר היה מחליפם משנה לשנה – "לא היה לובשן לגדולתו...".

ו. "ויעש" – ביום הכפורים הראשון

לפי כל האמור לעיל מובן בפשטות מדוע רש"י אינו מסביר שב"ויעש" מתכוונת התורה רק לחידוש "שלא היה לובשן לגדולתו":

השבח "שלא היה לובשן..." הוא בעיקר לגבי יום הכפורים השני, כאשר יראו²⁸ שהוא לובש בגדים חדשים. אך הפירוש הפשוט של "ויעש..." הוא, שהיה זה (עם כל הפרטים שבכך),

כשהגיע יום הכפורים" – מיד ביום הכפורים הראשון. לכן מסביר רש"י, שהפירוש העיקרי של "ויעש" הוא

כשהגיע יום הכפורים (הראשון) עשה כסדר הזה". ורק הביטוי "כאשר צוה ה'..." הוא "להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך".