שיחה א

הערות

עמוד 100

1. 1. בסידורו – קריאת התורה.
2. 2. בפירושו עה"ת תזריע יג, ח.
3. 3. ב"סדר תפלות" שלו בסופו*.
4. 4. טור ושו"ע או"ח סתכ"ח.
5. 5. שלכן נקראת בכמה ספרים פרשת "טהרה" [וראה לקו"ש [המתורגם – הוצאת תש"ס] ח"א ע' 227, שכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' משתמט בכלל מלהזכיר שם הפרשה הזו, וברוב הפעמים הי' מזכיר (בע"פ וכן בכתב) רק היום בחודש וכדומה]. וראה לקמן הערה 40.
6. 6. ובפרט שהתחלת הסדרה (אחרי הפתיחה וידבר גו' – ששוה בכו"כ סדרות) היא זאת תהי'.
7. 7. משא"כ ב"והובא אל הכהן" דפ' תזריע (יג, ב).
8. 8. כן הקשו: ש"ך (עה"ת), כלי יקר וצרור המור כאן. וכן הקשה בלקו"ת פרשתנו כה, סע"א. וראה גם רמב"ן כאן.
9. 9. כן הקשו: ש"ך וכי"ק כאן. וראה גם ראב"ע, רמב"ן ואוה"ח כאן.
10. 10. ספורנו וחזקוני כאן.
11. . בהל' תפלה פי"ג ה"ב: "זאת תהי' תורת המצורע". אבל י"ל, שהכוונה שם היא לתחלת הקריאה ולא לשם הסדרה. ובזה יובנו כו"כ שינויים מלשונו בהל' תפלה שם לגבי לשונו בסדר תפלות. וראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 58 הערה 1 – בשוה"ג.

עמוד 101

1. 11. ונוסף לזה: ענינה של פרשה זו הוא – זאת תהי' תורת המצורע. ולכן מסתבר לומר, שהדין "והובא אל הכהן" [ובפרט שהוא דין הראשון שנאמר מיד (ובאותו הפסוק) לאחרי ההקדמה ד"זאת תהי' גו'"] הוא דין שנוגע (לא לענין כבוד כהונה, כ"א) לתורת המצורע.
2. 12. יתרה מזו: כיון שבדד ישב מחוץ למחנה מושבו ענינו עונש (צער), בטח ישתדל למעט בהבדידות ע"י שיהי' מושבו בקירוב האפשרי.
3. 13. תזריע יג, מו. מערכין טז, ריש ע"ב.
4. *. כ"ה בדפוס וילנא תרנ"ב. בדפוס ראשון: נבדל. בכמה דפוסים: יבדל. (בהשמטת תיבת "יהא").
5. 14. ואף שרק מעיירות מוקפות חומה משלחין אותו (כלים פ"א, מ"ז) – הרי נבדל ונשתנה עי"ז משאר טמאים.
6. 15. להעיר מלקו"ת תזריע כג, ד ובאוה"ת שם (כרך ב') ע' תקל.
7. 16. ראה זח"ב סח, א. ובל"ת ובס' הלקוטים ר"פ יתרו (הובא במק"מ לזהר שם): מדין.. בקדושה הוא אהבה ובקליפה איבה ומריבה.
8. 17. ראה גם תניא פרק לב.
9. 18. לקו"ת מטות פה, ד. ד"ה החלצו תרנ"ט פ"ג ואילך. פי"ז. ד"ה איתא בזח"ג – נדפס בהוספה לד"ה החלצו הנ"ל (ובסה"מ תרנ"ט ע' ריא).
10. 19. במדבר ה, ב.
11. 20. פסחים סז, א. תו"כ (הובא בפרש"י) תזריע שם.

עמוד 102

1. 21. רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת.
2. *. השייכות להנ"ל – בפנים – שנשלח מחוץ כו' מפני שייכותו לקליפת מדין – מובנת עפמש"נ: נקמת ה' במדין, שמדין הוא ממש נגד בחי' שם הוי' (בהנסמן בהערה 18).
3. 22. סוף מנחות (לענין אוה"ע – והרי חיותם הוא מגקה"ט). ובתניא פכ"ד, שגם קליפת ע"ז עצמה "יודעת את רבונה כו'". עיי"ש.
4. 23. בתניא שם, שמטעם זה, "האדם העובר על רצונו ית' הוא גרוע ופחות מהס"א והקליפה הנקראת ע"ז" – העובר סתם [ושם ל, ריש ע"ב מפורש: אפי' עבירה קלה]. ומה ששילוח מחוץ לג'מחנות הוא במצורע דוקא – י"ל: בתניא שם גופא מבואר, שזה שאדם עובר עבירה הוא לפי שאינו מרגיש שהוא כפירה כו' ואדרבה נדמה לו שעודנו ביהדותו, ולכן, בסתם עבירה יכול להיות במחנה דקדושה; משא"כ במצורע שנידון ע"ש סופו "כופרין בעיקר" (עיין רמב"ם שם).
5. 24. הל' ת"ת פ"ד סה"ג.
6. 25. תניא ספל"ט.
7. 26. ש"ב יד, יד (בשינוי לשון).
8. 27. יחזקאל כ, לב.
9. 28. שם, לג.

עמוד 103

1. 29. ראה עד"ז לקו"ת פרשתנו כה, ב: והובא אל הכהן היינו ענין התעוררות הרצוא.. ואח"כ ויצא הכהן היינו המשכת השוב להתלבש בכלים ואותיות.
2. 30. דכאשר "והובא אל הכהן" – אף שגם אז האדם הוא בעל תשובה, מכיון שהתשובה היא מצד הגילוי אור שמלמעלה, אין התשובה שייכת להזדונות עצמן כ"א להאדם שבו היו הזדונות. משא"כ התשובה ד"ויצא הכהן אל מחוץ למחנה גו'" – שייכת להזדונות גופא. וראה הערה 32.
3. 31. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
4. 32. שזה שייך דוקא כשהתשובה היא באופן "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". משא"כ בהאופן "והובא אל הכהן" – גם כאשר התשובה היא באופן ד"אתהפכא" (שלמעלה מ"אתכפיא"), היא רק באופן שמקום החשך נהפך לאור, אבל לא שהחשך עצמו נהפך (ראה המשך ר"ה תרצ"ה (בסה"מ קונטרסים ח"ב) פכ"ט, שישנם שני פירושים ב"אתהפכא חשוכא לנהורא").
5. 33. וכמ"ש (תהלים קלט, יב) "ולילה כיום יאיר", שהפירוש בזה הוא, דלע"ל "החשך עצמו יאיר" (אמ"ב ש' הציצית פט"ז. ש"א מג, ב. ועוד. וראה באתי לגני השי"ת פ"ה).
6. 34. משא"כ מצד בחי' אור, אפילו מצד אור הבלי גבול (אף שלהיותו בל"ג, בא הוא גם במקום החשך – אופן הא' דאתהפכא (ראה לעיל הערה
7. 35. ראה המשך הנ"ל פל"ד, שהכח להפוך את החשך לאור הוא רק מצד העצמות. כי האור והחשך כמו שהוא נושאם בעצמו – מה שביכלתו להאיר וביכלתו שלא – מה שהוא ית' כל יכול. וראה לעיל שם.
8. 32. , מ"מ) – מכיון שהוא מוגדר בגדר "אור" (ורק שבענין ה"אור" גופא הוא בל"ג), אין ביכלתו להפוך את החשך גופא. וראה לעיל ע' 46.

עמוד 104

1. 36. שהרי בכל יום ויום בת קול מכרזת אוי להם – לבריות מעלבונה של תורה (אבות פ"ו מ"ב) וג"פ [ בכל לילה הקב"ה שואג כארי ואומר אוי לבנים כו' (ברכות ג, א. שלכן יתפלל אז כו' – טושו"ע או"ח " ס"א. וצע"ק שהשמיט זה אדה"ז במהד"ת בשולחנו).
2. 37. להעיר ממנחות (נג, ב): זאת זו התורה. (משיחת ש"פ מצורע תשכ"ה)
3. 38. ראה "קול קורא" לכ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס "הקריאה והקדושה" סיון תש"א. אג"ק שלו ח"ה ע' שסז) דמפרש זה על משיח.
4. 39. ראה סנה' צח, סע"א: סובלי חלאים ובפרש"י שם.
5. 40. ועפ"ז י"ל טעם הנוהגים לקרוא לפ' זו טהרה", בבחרם בלשון נקי' (וע"ד: "סגי נהור") – אף דלכאורה טפי הו"ל לקרוא לה בשמה המפורש בסידור רס"ג ובסדר תפלות להרמב"ם "זאת תהי'" כי "זאת תהי'" אינו מורה לענין "מצורע" ואדרבה: תהי' – לשון עתיד, מדגיש שעכשיו לא נהפך כו', כנ"ל בפנים]. משא"כ כשקוראין לה מצורע", ורק שבוחרים בלשון נקי' (כפשטות הטעם. וי"ל שנרמז בשם זה שעתה כבר "יום טהרתו" – ע"ד המבואר בפנים).
6. 41. תהלים שם. וראה לעיל הערה 33.