שיחה ג

92שיחה ג

תזריע

א. "וכבס שנית" – טבילה

בסוף הפרשה מדובר על בגד שהיה בו נגע, והסגירו אותו למשך שבעה ימים, וכשראו ביום השביעי שהנגע לא התפשט, כבסו את הבגד, ושוב הסגירו אותו למשך שבעה ימים. וכך נאמר שם: "והבגד... אשר תכבס וסר מהם " הנגע, וכבס שנית וטהר" – כלומר, אם " רואים לאחר ההסגר השני, שעל ידי הכיבוס הקודם הוסר הנגע, יש לכבס את הבגד שנית, ואז הוא טהור.

רש"י מצטט את המלים "וכבס שנית", ומפרש: "לשון טבילה" – כלומר, שאין הכוונה שצריך לכבס את הבגד שוב, אלא שצריך לטובלו. רש"י מביא לכך הוכחה מן התרגום: "תרגום של כבוסין שבפרשה זו לשון ליבון – ויתחוור, חוץ מזה שאינו ללבון, אלא לטבול, לכך תרגומו ויצטבע". כלומר, כיון שבכל מקום בפרשה זו¹ מתורגם הפועל "כיבוס" ל"ויתחוור", שמשמעותו "ליבון", ואילו המלה "וכבס (שנית)" שבפסוקנו מתורגמת ל"ויצטבע", מוכח, שב"וכבס" אין הכוונה לכיבוס כפשוטו, אלא לטבילה. ומוסיף רש"י "וכן כל כבוסי בגדים שהן

ג לטבילה, מתורגמין ויצטבע"², שמשמעותו טבילה³, ולא כיבוס.

ב. השאלות על פירוש רש"י

מכך שרש"י אינו מציין בקצרה

כתרגומו ויצטבע", אלא מאריך ואומר

תרגום של כבוסין... וכן כל כבוסי בגדים..." ניכר, שרש"י רוצה להבהיר שבמלה "ויצטבע" מתכוון התרגום לטבילה, ולא לכביסה. ועל כך מביא רש"י הוכחה כפולה: א) שמשמעות המלה "ויצטבע" אינה כיבוס, שהרי הפועל "כיבוס" מתורגם בכל מקום ל"ויתחוור", ולא ל"ויצטבע". ב) שמשמעות המלה "ויצטבע" היא טבילה, כי בכל מקום שמופיע ענין הכיבוס, כשמשמעותו טבילה, לגבי בגדים, הוא מתורגם ל"ויצטבע".

יש להבין:

א) מדוע זקוק רש"י לשתי הוכחות: לכאורה, מכך שהמלה "וכבס" 92מתורגמת כאן אחרת מהתרגום של הפועל כיבוס, כשמשמעותו היא ליבון, ברור, שבמלה "וכבס" שבפסוקנו אין הכוונה לכיבוס, וממילא מובן שהכוונה היא לטבילה, כי המלה "כיבוס" מתפרשת בשתי משמעויות אלו בלבד. על־אחת־כמה־וכמה, מספיקה ההוכחה השניה, שאנו מוצאים במפורש, שטבילה מתורגמת ל"ויצטבע". ומדוע צריך רש"י את שתי ההוכחות? "

ב) כדי לדעת ש"ויצטבע" היא טבילה, אין צורך לדעת באיזו מילה מופיעה הטבילה בפסוק: בלשון כיבוס או במינוח אחר, ורש"י צריך היה לומר " בקצרה: "וכן כל טבילה דבגדים מתורגם ויצטבע". מדוע הוא צריך לפרט "וכן כל כבוסי בגדים שהן לטבילה", ש"ויצטבע" הוא התרגום של הפועל כיבוס העוסק בטבילת בגדים?

ההסבר לכך הוא:

מכך שבתרגום מופיעה המילה "יצטבע" כאשר מדובר על טבילה, אין הוכחה לכך שמשמעות המילה "יצטבע" היא טבילה בלבד, ולא כביסה, כי ייתכן לומר שהפועל "יצטבע" הוא כללי, כפועל "כיבוס" בתורה, ונושא את שתי המשמעויות: הן כביסה והן טבילה. לכן זקוק רש"י להוכחה הראשונה "תרגום של כבוסין שבפרשה זו לשון ליבון, ויתחוור, חוץ מזה..." – שמכך שהתרגום משנה מהניסוח שבו הוא משתמש בפרשה זו לגבי כיבוס במשמעות של ליבון, ברור, שהוא מתכוון כאן לענין אחר.

אך גם הוכחה זו אינה מספקת. כי ייתכן, שהוא משנה לצורך יופי המליצה, כפי שאנו מוצאים במספר מקומות, שכשמזכירים אותו ענין מספר פעמים רצופות, משנים את הניסוח ליופי המליצה.

לכן מוסיף רש"י ואומר "וכן כל כבוסי בגדים שהן לטבילה מתורגמין ויצטבע", שהתרגום משתמש במושג

ויצטבע" בכל פעם שכוונתו לפרש את המושג כיבוס לגבי בגדים, ולא סתם טבילה. וכיון שבפסוקנו משתמש התרגום במילה זו כדי לפרש את הפועל

וכובס" המופיע כאן לגבי בגד, אין לומר, ששינוי הניסוח מ"ויתחוור", שבו משתמש התרגום בפרשה זו לגבי ליבון, ל"ויצטבע", נעשה ליופי המליצה בלבד, שהרי ייתכן לומר שהשינוי נעשה כי הכוונה כאן היא לטבילה, וברור, שלצורך יופי המליצה בלבד אין משתמשים בביטוי שעלול להטעות. מכך מובן, שב"ויצטבע" הכוונה היא, אכן, לטבילה.

ג. מדוע מבאר רש"י "וכבס שנית – לשון

טבילה"?

כל זאת לגבי ההוכחות של רש"י לכך שבתרגום "ויצטבע" הכוונה היא לטבילה. אך אין מובן:

א) כיון שנאמר בפסוק "וכבס שנית", אין לומר, לכאורה, שבמילה "וכבס" הכוונה היא לטבילה, שהרי בפעם הראשונה כבסו את הבגד, וכיון 93שכביסה וטבילה הן שתי פעולות שונות, אין מתאים, לכאורה, להתבטא על כך במילה "שנית", רק מפני שהפעולות מכונות באותו מונח – כיבוס. וכיון שבפסוק נאמר "וכבס " שנית", יש לבאר, לפי הפשט, שגם בפעם השניה הכוונה היא לליבון. מדוע, אפוא, מפרש רש"י "וכובס – לשון טבילה"?

השאלה קשה יותר: מעצם העובדה שרש"י נזקק להוכחה מהתרגום לפירושו את "וכבס" מלשון טבילה, מובן שרש"י עצמו אינו מקבל פירוש זה בפשטות, ולפי הפשט צריך היה להסביר את המילה "וכבס" בפסוקנו במשמעות של ליבון,

(ומובן שאין לומר, שרש"י זקוק "" להוכחה מן התרגום רק כדי להוכיח שלמילה כיבוס יש גם משמעות של טבילה, שהרי אם כך, היה רש"י צריך " לפרש זאת, ולהביא את ההוכחה מן התרגום "ויצטבע" בפעם הראשונה שבה המילה כיבוס מופיעה במשמעות " של טבילה),

ואם כך, מדוע אכן סובר רש"י " שמשמעות המילה "וכבס" כאן היא טבילה? והרי רש"י אינו חייב לפרש כתרגום!

ב) רש"י מצטט את המלים "וכבס שנית". ולכאורה, רש"י מפרש רק את המילה "וכבס", ומדוע הוא מצטט גם את המילה "שנית", שאותה אין הוא מפרש?

ד. "שנית" – ההכרח

לפירוש רש"י?

במבט ראשון ניתן ליישב את שתי השאלות זו על ידי זו: כיון שנאמר

וכבס שנית", הרי מובן, שהבגד כבר כובס, והוא נקי. אם כך, מהי מטרת כיבוסו, כאשר לפי הפשט נדרש כיבוס כאשר יש כתם וכדומה, ואילו טבילה היא ענין של טהרה, כפי שכבר ידוע מפסוקים רבים לפני כן? לפיכך מבאר רש"י שהמשמעות של "וכבס שנית" היא טבילה, ולא כביסה⁴.

(אבן־עזרא מפרש כאן "וכבס" במשמעות של כביסה. ולגבי הקושי על מטרת כיבוס הבגד בשנית, לאחר שכבר כובס והוא נקי, הוא מציין:

מצוה לכבסו פעמיים". כלומר, זוהי

מצוה", שאין ידוע טעמה. אך רש"י אינו מקבל בדרך הפשט שזוהי גזירת הכתוב, ולכן הוא מפרש את המילה

וכבס" במשמעות של טבילה).

לפיכך מצטט רש"י גם את המילה

שנית" למרות שאין הוא מפרשה, כי מילה זו מחייבת את פירושו על

וכבס".

94אך לאמיתו של דבר אין להסביר כך, כי ההוכחה לכך שב"וכבס" אין הכונה לרחיצת הבגד שוב אינה נלמדת מהמילה "שנית", אלא מן הנאמר לפני כן בפסוק "והבגד... אשר תכבס וסר מהם הנגע" – שהבגד כבר כובס, והוסר ממנו הנגע, וכפי שרש"י אף מוסיף: "סר ממנו הנגע לגמרי". ואף אם רש"י לא היה מצטט את המילה "שנית" הכתובה לאחר "וכובס" כבר היה ידוע הקושי של פירוש המילה "וכובס" במשמעות של ליבון. ואם כך, רש"י אינו צריך להדגיש את ההכרח לפירושו "וכובס – לשון טבילה" מהמילה " המאוחרת יותר "שנית", כאשר ההכרח לפירושו כבר נובע ממלים המופיעות לפני כן. "

ה. רש"י מצטט את המלים כדי להדגיש את פירושו

כבר הוסבר, שכאשר רש"י מצטט ב"דיבור המתחיל" מספר מלים, אך מפרש רק חלק מהן, הרי יש להבין זאת בשתי אפשרויות: או שהמלים המצוטטות הן ההוכחה וההכרח לפירושו, או שממלים אלו מתעורר הקושי על פירושו, ורש"י מצטטן כדי להבהיר, שלמרות זאת הוא מפרש כדבריו.

לפי זה אפשר היה לומר, שרש"י אינו מצטט כאן גם את המילה "שנית" מפני שהיא מהווה הוכחה לפירושו, אלא, להיפך, מפני שמהניסוח "וכבס שנית" יוצא, לכאורה, שבכיבוס השני הכוונה היא לליבון, כבפעם הראשונה. ורש"י מצטט את המלים "וכבס שנית" כדי להבהיר, שלמרות שמניסוח זה נראה שהכוונה היא למשמעות של ליבון, בכל זאת הוא מפרש מלים אלו במשמעות של טבילה, כי קשה לומר שהתורה תצווה לכבס בגד לאחר ש"וסר מהם הנגע".

ו. השאלות על שני הפירושים

אך לפי זה עדיין קשה: לפי הפירוש

וכובס לשון ליבון" אין מובן רק הטעם לדין זה, והרי ישנם דינים רבים, במיוחד בפרשת נגעים, שטעמם אינו ידוע לנו. לעומת זאת, לפי הפירוש

וכובס לשון טבילה" אין מובנת משמעות המילה "שנית". כיצד, אפוא, מסביר רש"י פירוש הנוגד למשמעות הפשוטה של לשון הפסוק רק משום שאין הסבר לצורך בכיבוס בגד נקי שנית?

השאלה אף קשה יותר: בפסוק קודם⁵ נאמר, שאם במשך שבעת הימים של ההסגר השני כהה הנגע, יש לקרוע ולשרוף את מקום הנגע. מכך מובן, שעל ידי קריעת מקום הנגע בלבד נותר שאר הבגד טהור⁶.

95ומתעוררת השאלה: אם כאשר הכיבוס לא הסיר את הנגע, והוא כהה, שאר – הבגד טהור, הרי קל־וחומר שכאשר "סר מהם הנגע", וכפי שמדגיש רש"י "לגמרי", בודאי צריך הבגד להיות טהור מיד, ומדוע מצווה התורה "וכבס שנית"?

שאלה זו מתעוררת רק לפי הפירוש "וכבס – לשון טבילה": לפי הפירוש "וכבס – לשון ליבון" אין חומרה במקרה של "וסר מהם הנגע" יותר מכאשר "כהה הנגע", כי צריך לכבס רק את חלק הבגד "אשר בו הנגע"⁷. ולכן, הבגד בכללותו אינו זקוק לשום פעולה, והוא טהור בשני המקרים, ומקום הנגע אכן חמור יותר במקרה של "כהה" מאשר במקרה של "וסר": כאשר הנגע (רק) כהה, צריך לקרוע ולשרוף את מקום הנגע, וכאשר "וסר מהם הנגע" צריך רק לרחוץ מקום זה⁸. ואילו לפי הפירוש "וכבס לשון טבילה"

טבילת הבגד כולו⁹ (שהרי טבילה אינה חלה על חלק מדבר¹⁰), יוצא, ש"וסר מהם הנגע" חמור יותר מ"כהה הנגע".

וכיון שהדין "וכבס שנית" אינו מובן לפי שני הפירושים,

ואדרבה: השאלה על הפירוש "לשון טבילה" קשה יותר מהשאלה על הפירוש "לשון ליבון". כי השאלה לגבי מטרת כיבוס בגד נקי היא ענין הטעון הסבר בלבד, אך השאלה מדוע המקרה של "וסר" חמור יותר מ"כהה" היא ענין המנוגד להגיון,

ומן הניסוח "וכבס שנית" מוכח, שהכיבוס השני זהה לראשון, ואם כך, צריך היה רש"י להסביר שהמשמעות של "וכבס" היא רחיצת הבגד?

96אלא, שאכן, ההכרח לפירושו של רש"י הוא מהניסוח "וכבס שנית", " ורש"י מצטט גם את המילה "שנית" כדי להוכיח את פירושו, כפי שיתבאר להלן.

ז. כיבוס הבגד שנית – שני " טעמים

ניתן להסביר בשני אופנים את הטעם לכיבוס הבגד לאחר "וסר מהם הנגע":

א) בכיבוס הבגד אשר בו הנגע כרוכות הלכות מיוחדות. רק כאשר הרחיצה היא לפי דינים אלו, קובעת התורה, שהנגע הוסר מהבגד. כאשר מכבסים אותו באופן אחר, שלא לפי דיני התורה, למרות שלעיני האדם אין נראה הנגע, הרי לגבי דיני התורה בטומאת נגעים, הנגע עדיין קיים.

ולכן, בעניננו: כיון ש"וסר מהם הנגע" על ידי כיבוס לצורך ההסגר, כדי לראות מה יתרחש עמו במשך שבעת הימים¹¹, ולא כדי לטהרו, הרי, לפי דיני התורה, הנגע נשאר. לפיכך זקוק הבגד לכיבוס נוסף, שמטרתו לטהרו. ורק על ידי כיבוס זה קובעת התורה, שהנגע הוסר. ודוגמא לכך מטומאת נגעים: טומאתם וטהרתם תלויה בדבריו המפורשים של הכהן: טהור, טהור¹².

אפשר להסביר זאת על דברי הפסוק

וכבס שנית וטהר", שהמילה "וטהר" אינה מתייחסת רק לבגד, הנטהר על ידי הכיבוס, אלא גם לפועל "וכובס", שהכיבוס הוא לצורך הטהרה. התורה עצמה מבהירה את החידוש של הכיבוס השני לעומת הראשון – שמטרתו

וטהר"¹³.

ב) כיון שמקום הנגע הוא חלק מן הבגד, התפשטה הטומאה בבגד כולו. לפיכך, גם כאשר על פי התורה "וסר מהם הנגע", צריך לכבס את הבגד, כדי לטהרו מהטומאה שהתפשטה בו.

במקרה שבו "כהה הנגע" אין מכבסים את הבגד שנית, כי אז קורעים את מקום הנגע מן הבגד, והכהן עדיין לא אמר "טמא", ומעתה אין מקום הנגע קשור לבגד בכללותו.

ח. משמעות הפועל "וכבס" לפי הטעם לכיבוס השני

לשני הסברים אלו יש השלכה מעשית לגבי ההלכה למעשה:

לפי ההסבר הראשון, ש"וכבס" הוא כדי להסיר את הנגע מן הבגד, אפשר להסביר¹⁴ פעולה זו במשמעות של 97רחיצה. בדיוק כשם שהסרת נגע הנראה בעיניים נעשית על ידי רחיצה, כך הסרת נגע שאיננו רואים בעינינו נעשית על ידי רחיצה.

אך לפי ההסבר השני, ש"וכבס" הוא כדי לטהר את הבגד מהטומאה " שהתפשטה מהנגע, הכרחי להסביר פעולה זו במשמעות של "טבילה". שהרי הנגע עצמו אינו קיים – "וסר", ומטרת "וכבס" היא לטהר את הבגד מטומאה, מובן, שהכוונה היא לטבילה, כפי שטהרת כל טומאה נעשית דוקא על ידי טבילה.

ט. "שנית" – המשכיות מהותית

לפי זה מובן מדוע מסיק רש"י מהניסוח "וכבס שנית", שהמשמעות של "וכבס" בפסוקנו היא טבילה:

הניסוח "וכבס שנית" מדגיש שגם הכיבוס הראשון גרם לטהרה מסויימת, והכיבוס הנוסף מהווה המשך לו. כלומר, מהות שניהם זהה. מטרת שניהם לטהר את הבגד. לכן, אין להסביר את "וכבס" במשמעות של ליבון, כי לפי פירוש זה יוצא, שהכיבוס הראשון לא הביא לשום טהרה בבגד, אלא נועד רק לצורך ההסגר, ואם כך, אין מתאים לכאן הביטוי "וכבס שנית", שהרי אין קשר בין שני הכיבוסים: הראשון הוא למטרת ההסגר, והאחר – לטהר.

אמנם, זוהי אותה פעולה (ואדרבה: לפי הפירוש "לשון ליבון" מתאים יותר מבחינה מעשית הביטוי "שנית" יותר מאשר לפי הפירוש "לשון טבילה", כי לפיו זוהי אותה פעולה),

אך אין נאמר "וכבס עוד פעם", אלא

וכבס שנית", וכיון שהכיבוס האחר אינו מהווה המשך לקודם, הוא אינו יכול להיקרא "שני", אלא מהותו שונה.

לפיכך הכרחי להסביר, שגם הכיבוס הראשון הביא לטהרה מסויימת, אך כיון שעדיין חסר משהו, יש לכבס שנית, כדי להשלים את הטהרה הראשונה: הכיבוס הראשון הסיר את הנגע מהבגד וטהרו על ידי כך מטומאת הנגע עצמו, ולאחר שהוסרה לחלוטין טומאת הנגע עצמו מהבגד על ידי הכיבוס הראשון¹⁵, נועד הכיבוס השני 98לטהרו גם מהטומאה שפשטה מהנגע¹⁶.

י. "כל ימיו" בתשובה עילאה

פירוש רש"י כולל גם "יינה של תורה"¹⁷, כדלהלן:

נגעים נגרמים בעיקר עקב חטא לשון הרע¹⁸. וכיון שזהו חטא כללי, כדברי הרמב"ם¹⁹, שלשון הרע גורמת לתוצאות גרועות ביותר, עד כדי "לדבר באלקים וכופרין בעיקר", מובן, שבדיני הטהרה מהנגעים נכללים דרכי ואופני התשובה על החטאים בכללות, ולא רק על חטא זה עצמו²⁰:

כשם שכאשר יש נגע בבגד, הרי גם לאחר שכיבסו והוסר הנגע, יש לכבסו שנית, כך גם כאשר יהודי חוטא, הרי גם לאחר שעשה תשובה ונמחל לו החטא לחלוטין, הוא זקוק עדיין לקרבן עולה, ובזמן הגלות – לתעניות, עד שיהא "מרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא"²¹.

וניתן לטעות ולחשוב, שכיון שעדיין יש צורך בתעניות, הרי מוכח מכך, שהחטא עדיין קיים בו – על כך מלמד רש"י, שגם על ידי הכיבוס הראשון

סר ממנו הנגע לגמרי", וכדברי אדמו"ר הזקן²¹ "שנמחל לו לגמרי", אך הוא עדיין אינו "מרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא" רק מפני שנשארה השפעה מסויימת שגרם החטא, אך החטא עצמו כבר הוסר.

לכן, יהודי צריך אמנם להיות "כל ימיו" בתשובה²², אך כיון שהחטא כבר הוסר על ידי תשובה תתאה, אין תשובתו צריכה להיעשות על ידי כיבוס החטא – כיבוס מלשון ליבון, אלא על ידי טבילה "במי הדעת 99הטהור"²³. כנאמר בתניא²⁴, שהתשובה שצריך יהודי לעשות "כל " ימיו" היא תשובה עילאה, שמהותה²⁵ –

דיתעסק באורייתא...".