שיחה א

1שיחה א

ויקרא

א. "ומעלה מעל בה'"

מן הפסוק "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד..."¹, מצטט רש"י את המלים "נפש כי תחטא", ומפרש: "אמר רבי עקיבא² מה³ תלמוד לומר ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלווה והנושא והנותן, אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חבירו ואינו⁴ רוצה שתדע בו – נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם".

ההסבר הפשוט של פירוש זה הוא⁵: דוקא המכחיש פקדון, ולא המכחיש הלואה נקרא "ומעלה מעל בה'", למרות שגם בהלואה, בדיוק כבפקדון, הרי הקדוש־ברוך־הוא יודע שהוא לווה כסף –

כי כאשר אדם מפקיד אצל זולתו פקדון למשמרת באופן ש"אינו רוצה שתדע בו נשמה", ללא עדות וללא שטר, הרי הערובה היחידה היא שהמפקיד והשומר סומכים על ידיעתו של הקדוש־ברוך־הוא על כך, ומחשיבים אותו, כביכול, כעד לפקדון, כפי שכבר למד התלמיד בספר בראשית⁶, שלבן אמר ליעקב: "אין איש עמנו, ראה אלקים עד ביני ובינך"

וממילא הכחשת הפקדון היא הכחשת ה"עד" היחיד שביניהם – הקדוש־ברוך־הוא.

בכך מובן⁷ מדוע מתבטא רש"י בביטוי מיוחד – "שלישי שביניהם", ואינו אומר בלשון ברורה: "הקדוש־ברוך־הוא", או "ה'", כלשון הפסוק – כי ברצונו להדגיש בכך, שמי ש"כחש... בפקדון" נקרא "מעל בה'", מפני שהמפקיד והשומר החשיבו כביכול את הקדוש־ברוך־הוא כ"שלישי ביניהם", עד, ולכן זוהי הכחשת העד לפקדון – "מעל בה'".

אך לפי זה קשה:

כאשר מבארת התורה למי הכוונה ב"נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'" אין היא מציינת רק את "וכחש בעמיתו 2בפקדון", אלא מיד לאחר מכן נאמר גם "או – בתשומת יד", שמשמעותו, כפירוש רש"י, "ששם בידו ממון להתעסק או במלוה". כיצד מתאים הסבר זה לדברי רש"י, שבמקרה של "המלוה והלווה והנושא והנותן" אין זו הכחשה בקדוש־ברוך־הוא, אלא "בעדים ובשטר"⁸? "

ומסבירים המפרשים⁹, שהמלים "או בתשומת יד" אינן קשורות ל"ומעלה מעל בה'", אלא מופיעות כפרט נוסף, וכהמשך רק למלים "וכחש בעמיתו".

אך קשה להסביר כך, כי מפשוטם של הפסוקים נראה, כדלעיל, שעצם הכלל "וכחש בעמיתו" – לכל פרטיו: הן "פקדון" והן "תשומת יד" וכן "גזל" וכו' – הוא ביאור של "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'".

ב. השאלות על דברי רש"י

בנוסף לשאלה שלעיל (כיצד מתאים " פירושו של רש"י, ש"ומעלה מעל בה'" הוא רק לגבי "וכחש בפקדון", לפשוטם של הפסוקים), מתעוררות מספר תמיהות על דברי רש"י:

א) רש"י אינו מתכוון לפרש כאן את המלים "נפש כי תחטא", אלא, כדבריו:

מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'", ואם כך, אין מובן¹⁰: מדוע הוא מצטט מהפסוק דוקא את המלים "נפש כי תחטא", ואילו את המלים "ומעלה מעל בה'" אינו מצטט כלל, ואף אינו רומז להן על ידי הוספת "וגו'"?

ב) ידוע, שרש"י אינו מזכיר בפירושיו, המבוססים על מאמרי חז"ל, את שמו של בעל המאמר, אלא אם כן נוסף על ידי כך ביאור לפירוש המובא. ויש להבין: מה מוסיפה הידיעה שדברים אלו נאמרו על ידי רבי עקיבא להבנת הפירוש "מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'"?

ג) כדי להבין מדוע מעשה זה הוא

מעל בה'" די היה להסביר, ש"המפקיד אצל חבירו... מכחש בשלישי שביניהם". מדוע, אפוא, צריך רש"י להרחיב ולהבהיר זאת על ידי ההשוואה ל"כל המלוה... מכחש בעדים ובשטר"?

ד) כאשר שני אנשים מנהלים משא ומתן ביניהם, והם קובעים אדם נוסף לעד, לקיום ולוודאות המעשה, אין מתאים להגדיר אדם זה כ"שלישי" 3ביניהם: הוא נקבע רק כמברר וכמוודא לגבי המשא ומתן שביניהם, אך אי " אפשר להחשיבו כשותף עמם, כ"שלישי", שהרי אין הוא נוטל שום חלק במשא ומתן עצמו.

לפיכך יש להבין, מדוע מציין רש"י את הקדוש־ברוך־הוא כ"שלישי שביניהם", ולא "אחד" או "זה": אמנם, המפקיד והשומר סמכו על הקדוש־ברוך־הוא שיהיה עד ביניהם, אך לא שתפוהו כשלישי לגבי הפקדון עצמו, ומדוע הוא נקרא "שלישי"?

ג. מעילה = שינוי

בנוסף לשאלות שפורטו לעיל המתעוררות על פירוש רש"י כאן, ישנו קושי גם לפי פירוש קודם של רש"י:

על הפסוק "נפש כי תמעול מעל... מקדשי ה'"¹¹ אומר רש"י: "אין מעילה בכל מקום אלא שינוי". יש להבין: מהו השינוי ב"וכחש בעמיתו", אשר משום כך נאמר על כך בתורה "ומעלה מעל בה'"¹²?

המפרשים מסבירים¹³, שעצם ההכחשה, רצונו של האדם ליטול לעצמו דבר השייך לזולתו – כרוך

אך אין מובן: הרי בפסוק נאמר

ומעלה מעל בה'". כלומר, המעילה, שלפי פירוש רש"י מהותה בכל מקום הוא שינוי, צריכה להתפרש כשינוי בבעלות של הקדוש־ברוך־הוא, כפי שב"כי תמעול מעל... מקדשי ה'", מעבירים דבר מרשות הקודש לרשות החולין. ואילו לפי המפרשים שלעיל, ה"מעל" הוא שינוי רק מרשותו של אדם אחד לרשות זולתו?

ד. שני ביטויים בהתאם לשני פרטים

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

השאלה העיקרית המתעוררת לפי רש"י לגבי "ומעלה מעל בה'" אינה מתעוררת מפני מלים אלו עצמן, אלא מפני המלים "נפש כי תחטא" המופיעות לפני כן:

אילו היה נאמר רק "ומעלה מעל בה'", ניתן היה להסביר, ולפחות בדוחק^*, שהתורה מכנה "מעל בה'" כל עבירה על רצון ה', ובמיוחד שבועת שקר בשמו של הקדוש־ברוך־הוא (ואין מעילה... אלא שינוי), כי בכך מראה האדם שהוא מחליף את הקדוש־ברוך־הוא, להבדיל, בדבר חולין. כלומר, אין 4הוא מתחשב בחשיבות שלו, אלא מתייחס במעשהו כאילו היה זה, להבדיל, דבר חולין.

אך כיון שכבר נאמר לפני כן בפסוק " "נפש כי תחטא" מתעורר הקושי: מדוע נאמר בפסוק זה הן "תחטא" והן "ומעלה מעל בה'", והרי לפי האמור לעיל, משמעות שני ביטויים אלו זהה? "

לפיכך אין רש"י מצטט את המלים " "ומעלה מעל בה'" עצמן, אלא את " המלים "נפש כי תחטא", ושואל: "מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'" – כיון שכבר נאמר "נפש כי תחטא", לכן "מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'"¹⁴, " מדוע^* מופיעים בפסוק שני הביטויים¹⁵.

על כך משיב רש"י^*: "לפי שכל המלוה... אבל המפקיד...", ששני ביטויים אלו – "כי תחטא" ו"ומעלה מעל בה'" – אמורים לגבי שני הפרטים השונים המוזכרים בהמשך:

הביטוי "כי תחטא" מתייחס אל

וכחש בתשומת יד...", כאשר מדובר על כסף בתורת עסק או מלוה – וכיון שבמקרה כזה הוא רק "מכחש בעדים ובשטר", זהו "חטא", אך לא מעשה של

מעל בה'". לעומת זאת, הביטוי

ומעלה מעל בה'" מופיע לגבי "וכחש בפקדון", כי מי שמכחיש פקדון,

מכחש בשלישי שביניהם".

לפי זה מובן מדוע רש"י מרחיב בדבריו ומזכיר גם את הפרט של

המלוה...", כי בכך הוא מפרש את המלים "נפש כי תחטא"^*.

ה. פקדון קשור לשני הביטויים

אך לפי זה מתעוררת השאלה: הביטוי "כי תחטא" מופיע לפני "ומעלה 5מעל בה'", ומדוע, אפוא, מופיעים הביאורים של ביטויים אלו בסדר הפוך – תחילה נאמר "בפקדון" (כהמשך ל"ומעלה מעל בה'"), ולאחר מכן נאמר "בתשומת יד..." (– פירוט של "נפש כי תחטא")?

לשאלה זו משיב רש"י על ידי אות אחת: ב"ספרא" נאמר "המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה", ואילו רש"י אומר¹⁶ "ואינו רוצה...": "

על ידי הוספת האות וא"ו מדגיש רש"י בצורה ברורה, שגם לגבי פקדון " ייתכן לפעמים שהוא יינתן בעדים ובשטר, ולכן¹⁷ מופיע ענין הפקדון לפני המלוה, כי ב"וכחש בפקדון" כלול גם מקרה הקשור ל"נפש כי תחטא", וכיון ש"פקדון" קשור לשני הביטויים (גם "ומעלה מעל בה'"), לפיכך הוא מופיע לפני "וכחש בתשומת...", לפני ו ההלואה, שנעשית בדרך כלל "בשטר ובעדים".

ו. הקדוש־ברוך־הוא – בעלים על הפקדון

את הסבר לשון הפסוק "ומעלה מעל בה'" – שממנו מובן, כדלעיל בסעיף ג', שעל ידי הכחשת הפקדון משנים ומוציאים את הפקדון מרשותו של הקדוש־ברוך־הוא – מבטא רש"י על ידי הניסוח "שלישי שביניהם":

על ידי הקביעה שהקדוש־ברוך־הוא הוא "שלישי" למפקיד ולשומר, מבהיר רש"י, שאין מדובר כאן רק במקרה שבו קבעו המפקיד והשומר את הקדוש־ברוך־הוא לעד על ההפקדה, שהרי, כאמור לעיל בסוף סעיף ב', מי שהוא עד לעסק עדיין אינו נחשב

שלישי"; אלא מדובר כאן על מקרה שבו הקדוש־ברוך־הוא הוא גם בעל הבית על הפקדון, ולכן הוא נקרא

שלישי".

ה"בעל־הבית" הראשון הוא המפקיד, שהפקדון שייך לו; "בעל הבית" השני הוא השומר^*, כי הפקדון נמצא ברשותו, ובמיוחד כאשר "וכחש", הרי שלמעשה הוא הבעלים על הפקדון; "בעל הבית" השלישי הוא הקדוש־ברוך־הוא – הוא הבעלים האמיתי של הפקדון, שהרי "לה'¹⁸ הארץ ומלואה".

זוהי המשמעות של "מכחש בשלישי שביניהם": החפץ שייך למפקיד משום שהקדוש־ברוך־הוא, בעל הבית האמיתי של העולם כולו, נתן לו זאת¹⁹; וכאשר השומר מכחיש את ההפקדה, ורוצה ליטול ממנו חפץ זה, הרי הוא מכחיש את בעלותו של 6הקדוש־ברוך־הוא עליו – "מכחש בשלישי שביניהם",

ולכן נאמר על כך "ומעלה מעל בה'" – על ידי ההכחשה יוצא, שהמכחיש מוציא, כביכול, את הפקדון מרשותו של הקדוש־ברוך־הוא.

אמנם, לפי זה יוצא, שגם בהכחשת הלואה יש מעין "מכחש" בבעלותו של הקדוש־ברוך־הוא על הממון, שהרי הקדוש־ברוך־הוא נתנו למלוה, אך בכל זאת אין הדברים דומים:

בהלואה, כאשר "כל המלוה... אינו עושה אלא בעדים ובשטר", הרי אין מקשרים את ההלואה באופן מיוחד עם בעלותו של הקדוש־ברוך־הוא; לעומת זאת בפקדון, כאשר "אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם", הרי היתה פה הסתמכות מיוחדת על ה"שלישי שביניהם". כלומר, המפקיד האמין בשומר רק משום שחשב שהלה לא יפעל כנגד בעלותו של הקדוש־ברוך־הוא, ומשום כך, המכחיש את הפקדון הרי הוא "מכחש בשלישי שביניהם", ו"מועל בה'". "

ז. הקדוש־ברוך־הוא "קונה כדי להקנות"

לאחר כל זאת עדיין נדרש ביאור: כאשר אדם מכחיש פקדון שהפקיד אצלו זולתו, הוא אמנם פועל בניגוד לרצון ה', אך בכל זאת נותר החפץ – אף לאחר ההכחשה – ברשותו של הקדוש־ברוך־הוא. מדוע, אפוא, נחשב הדבר ל"מעל בה'", לשינוי בבעלותו של הקדוש־ברוך־הוא על הפקדון?

אמנם, אין זו שאלה קשה, שהרי, כאמור, המכחיש פועל בניגוד לבעלותו של הקדוש־ברוך־הוא, והרי זה כאילו הוא מוציא את הדבר מרשותו של הקדוש־ברוך־הוא – אך עדיין אין הדבר ברור.

לפיכך אכן מבהיר זאת רש"י, אך רק ברמז – על ידי ציון שמו של בעל המאמר, רבי עקיבא:

(רבי יהודה משום) רבי עקיבא אומר, שהסיבה לכך שהלויים נהגו לומר בבית המקדש ביום הראשון את המזמור "לה' הארץ ומלואה" היא "על שם שקנה והקנה"²⁰. ורש"י מפרש על כך: "כלומר, קונה כדי להקנות". וכיון שלדברי רבי עקיבא, הקדוש־ברוך־הוא "קונה" את העולם רק "כדי להקנות" – בעלותו של הקדוש־ברוך־הוא על החפץ תלויה, כביכול, בנתינתו לאדם מסויים, יוצא מכך, לדברי רבי עקיבא, שכאשר אדם אינו מאפשר

להקנות", הוא גורע, כביכול, גם בהיותו של הקדוש־ברוך־הוא "קונה".

ח. גם "חסרון פעוט" הוא מעילה

הוסבר לפני כן (בסוף סעיף ו), שהענין של "וכחש בעמיתו" מחולק בפסוק לשני אופנים: "נפש כי תחטא" 7ו"ומעלה מעל בה'" – למרות שבכל אחד מהאופנים זוהי "מעילה" בקדוש־ברוך־הוא (נטילת חפץ ממי שהקדוש־ברוך־הוא נתנו לו מהווה שינוי, כביכול, בבעלותו של הקדוש־ברוך־הוא, כדלעיל) – מפני שכאשר סומכים מלכתחילה על עדים ועל שטר, אין "מכחשים" בגלוי ב"שלישי שביניהם" (כפי שמתרחש במקרה של "וכחש בפקדון", שבו סומכים מלכתחילה על ה"שלישי שביניהם", ולכן זוהי הכחשה גלויה של בעלות הקדוש־ברוך־הוא), ולכן יש בכך בגלוי רק ענין של "כי תחטא", ולא "ומעלה מעל בה'".

מכך מובן, שההבדל בין "נפש כי תחטא" לבין "ומעלה מעל בה'" הוא רק בענין הגילוי. כלומר, במקרה של "נפש כי תחטא", אין המעילה בה' ניכרת כל כך בגלוי, אך בפנימיות קיימת המעילה גם ב"כי תחטא".

וזאת בכל חטא, אף כאשר זהו רק " "חטא" מלשון חסרון²¹, כאשר יהודי אינו עובר עבירה, אלא מחסיר משהו בעבודתו הרוחנית, ואף כאשר המחסור הוא "פעוט" בלבד, בדומה ל"נפש כי תחטא" כפשוטו, שאמור גם לגבי הכחשת שווה פרוטה בלבד.

כלומר, למרות שהמעשה נראה חטא קטן, ולא ענין של כפירה ר"ל וכו' – הרי בפנימיותו הוא כ"מכחש בשלישי שביניהם", בדומה לכפירה ר"ל²². ויותר מכך: יש בכך גם מעילה בה', שעל ידי כך משנים, כביכול, את בעלותו של הקדוש־ברוך־הוא. על ידי אי־ביצוע התפקיד המוטל עליו, להפוך את חלקו בעולם לדירה לה' יתברך, מוציא היהודי, כביכול, חלק זה מרשותו של הקדוש־ברוך־הוא.

ט. מעילה בה' – גם בענינים שבין אדם לחבירו

התורה קבעה את ההוראה "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'", ולפי ההסבר שלעיל, דוקא בענין של "וכחש בעמיתו", כדי להבהיר, שכך הוא גם בענינים שבין אדם לחבירו, ולא רק בענינים שבין אדם למקום:

אל לנו לטעות ולחשוב, שבענינים שבין אדם למקום מובן שכל פרט

פוגע" בבעלותו של הקדוש־ברוך־הוא, ואילו בענינים שבין אדם לחבירו, הרי למרות שהציוויים עליהם הם אכן מהקדוש־ברוך־הוא – הרי הם כדי להגן על "חבירו", ולכן אף כאשר הוא חוטא כלפיו, הרי הוא פוגע בעיקר באדם, אך לא בקדוש־ברוך־הוא –

משום כך מדגישה התורה, ש"נפש כי תחטא", שלמרות שהדבר נעשה 8באופן שקשור בחיצוניותו רק ל"עמיתו" (ולא לקדוש־ברוך־הוא ח"ו), בכל זאת נאמר על כך "ומעלה מעל בה'"²³. ואף כאשר האדם רק "החסיר" ("חטא – לשון חסרון") עשיית טובה לחבירו, וכדומה, הרי בפנימיות הוא " כבר "מעל בה'", כדלעיל. "

י. "וכפר עליו... ונסלח לו"

אך הרי "אין לך דבר העומד בפני התשובה"²⁴,

ולפיכך מסתיימת פרשה זו בענין של

וכפר עליו... ונסלח לו"²⁵. בלי להתחשב בכך שהוא היה במצב של

נפש כי תחטא", אשר, כאמור לעיל, יש בכך "מעל בה'", ואף כאשר היה אצלו בגלוי מצב של "ומעלה מעל בה'", הרי בו ברגע שהוא חוזר בתשובה, הרי "וכפר... ונסלח לו",

וכך גם בכללות: מפני "ונפש כי תחטא" נגרם הענין של ("מפני חטאינו)

גלינו", וישראל עושים תשובה ומיד הן נגאלין²⁶, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן²⁷.