שיחה כג

1294שיחה כג

והנה ע"פ דעת רז"ל דבניסן נבה"ע, יום ב' ניסן זה מכל** שאר ימי עולם שלא עמו אפילה (מדרש תהלים פצ"ב. וראה ג" ב. ועוד) משא"כ בכל שאר הימים שאחר שנאמר גם בהם ויהי ערב ויהי בוקר – (ועייג"כ פדר"א פי"ח). יום ב' ניסן היינו שבת הראשון. ומחולק

הי' בו לילה כלל וכמרז"ל שלא שימשה

כ ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו. ב"ר פי"א,

החטא, ואפילו ימים שקודם חטא עה"ד

עד לעת"ל שעז"נ ולילה כיום יאיר

ענין

ואולי י"ל בדרך אפשר שזהו ג"כ נקראת אילנא דחיי (כמו שנתבאר באגה" עוסקת ביחוד לתקן מה שנגרם ע"י חטא אילנא דחיי (כמשנ"ת בקונרס עץ החיים מלמעלמ"ט ולא ע"י התלבשות (שזהו ג"כ תורת המוסר).

פנימיות התורה בכלל, שהיא דוקא ק סכ"ו) ותורת החסידות בפרט, שהיא עה"ד, ובכ"ז היא היא פנימיות התורה לבעל ההילולא) כי עיקר בירורה בדרך

אחד מהחילוקים העיקריים שבינה ובין

ביתר

והפצת המעינות של תורה זו חוצה שאת ויתר עוז הוא ע"י כ"ק מו"ח

ניסן,

אדמו"ר הכ"מ, הנשיא שנכתר ביום ב'

ויה"ר אשר ביום מסוגל זה יהי' כל השפעות נשיאנו הכ"מ בגו"ר. ובניסן זה בניסן עתידים להגאל ע"י מ"צ בב"א.

ואכמ"ל. אחד ואחת מאתנו כלי להמשיך ולקבל

ממש יקויים יעוד רז"ל¹ בניסן נגאלו

ויקרא מקומות

... בודאי ידוע לו מהמובא בכמה בחסידות, עפ"י מארז"ל אין ושחט

השחיטה

אלא ומשך, שכמו בגשמיות, הנה ע"י ממצבם באופן שיוכשרו להיות דם ובשר

כשרה מושכים את הבהמה והעוף כבשר האדם, הנה כן הוא גם ברוחניות,

הבהמית

אשר צריך להמשיך את גופו ונפשו שיוכשרו להפך לנפש האלקית נפש (וכמ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר

לעליון

האדם, שנקראת כן על שם אדמה אכ"ח חלק ב' סימן ל"ג בשל"ה דף ש"א ע" היינו באם נפיש חיות של הנפש הבהמית לתאוות אכילה ושתי' (ברכות לב א') והן ספ"ו) היינו קנה וושט, ואם זוטר חיותי' ב ובכמה מקומות), ע"י שחיטה כשרה,

ע"י שחיטת שני סימנים, הן בהנוגע

בהנוגע לשאיפת אויר הסביבה (תניא – עכ"פ בשחיטת אחד הסימנים באותו 1294(להוציא

שמושקע יותר, והזהירות בוורידין יהודא (נק' כן – ע"ש אודה את הוי') הדם וההתלהבות מעניני בהמה) כר'

הודאה

אע"פ שאינו מבין לעת עתה, והשי"ת

ובסביבתו

יצליח אותו לפעול כזה בעצמו הדעת. עתה מתוך בריאות הנכונה והרחבת

ב

... דין שחיטה: בהמה מחוייבת לכ"ע שחיטה – דגים א"צ שחיטה ובאסיפה סגי

והענין מיוסד על המבואר בכ"מ בדא" אין ושחט אלא ומשך – חולין ל, ב –

(ממכתב כ"ה מ"ח תשי"ד) מה"ת – בעוף יש פלוגתא, והלכה דצריך

– חולין כז, ב. ושם. –

ח ובא ברמז גם בנגלה ענין השחיטה, שמעתיקו למ"א לגמרי והוא ע"י נטילת

ממקום

נשמתו – עיין שבת עה, א – וחיותו ובשר באדם ולהוסיף בו כח לעבודת ד'

בהמה נבראת מן העפר ואינה יכולה מי שהוא יגביהנה. ובעבודה: הגוף ונה" י"ב) ויצר לב האדם רע מנעוריו משעה פ"ג, ה"ה) ולכן לכ"ע צריך שחיטה – הנשמה למטה. שא"צ תיקון לעצמה כ"א

שהי' ע"ע, שאז יכול ליהפך לדם עי"ז ולא לגרום נפילה ח"ו. להגבי' א"ע כלל מן הארץ, אם לא אשר ב, אשר עיר פרא אדם יולד (איוב י"א,

שננער ויוצא לעולם (ירושלמי ברכות שענינה כנ"ל – כי זהו כל ענין ירידת

לתקן הגוף (סש"ב פל"ז).

ופורח

עוף נברא מן הרקק – מים ועפר – באויר מזמן לזמן, אלא שצריך לנוח

(ועי'

בארץ כי נעשה עיף ויגע ע"י עפיפותו מט, א).

ובעבודה: נפש השכלית שהיא ממוצע השני, ונתבאר ענינה בארוכה במאמרי בעניני אלקות אף שמהותו שכל אנושי ע

ולכן יש פלוגתא אם צריך שחיטה אבל

דגים נמצאים תמיד במקום חיותם ומיד

ובעבודה: נפש האלקית שגם בשעת החיים חיי האדם אלא שהוא ממשל המלך

ב"ר פל"ט הובא בתוד"ה כנפי' שבת בין נה"ב ונה"א (לקו"ת ד"ה אם בחקתי

חג השבועות תש"ב) ויכולה להשיג "י שנפש האלקית מתלבש בו.

הפס"ד דצריך שחיטה.

שפורשים מתים (ברכות סא, ב). החטא היתה באמנה אתו ית' עם מקור

וכו' (סש"ב ספכ"ד).

במקום

ולכן שחיטה אין צריך כי נמצא התלבשות בגוף ועבודת הבירורים הנפש ולקבצם,

חיותו אבל צריך אסיפה, כי ע"י וכוחותי' בעניני עוה"ז וצריך לאספם 1295פנימיים,

– ובדקות יותר י"ל: עוף – נר"נ

ויה"ר אשר ע"י שחיטת היצד עתה ע להיעוד (סוכה נב, א) לע"ל מביאו הקב"ה

דג – חי' יחידה, מקיפים, ואכמ"ל – "פ מרז"ל (סנה' מג, ב) נזכה במהרה

להיצה"ר ושוחטו. "י משיח צדקנו בקרוב ממש...

ב

... על יסוד מרז"ל דדברי תורה הם עוי"ל – בקיצור – ענין המליקה בעבודת

מליקה היא מן העורף, היינו שמתחיל מן העורף ורק אח"כ בא לסימנין.

(ממכתב כ"ה תשרי תשג"ה) כפטיש יפוצץ סלע וכמה פנים לתורה האדם, וע"פ המבואר בתורת החסידות.

בהפרדת הראש מן הגוף ובפרט הלב,

עבודה

בעבודה חילוק דפנים ועורף: פנים ע"פ הוראת המוח שבראש. שע"פ טו"ד, שהלב ובמדותיו מתנהג

בענין

עורף, קשה עורף שצריך להשתמש שתהי' הנהגתו כדבעי למהווי. קב"ע וכפי' בעל כרחו של הלב כדי

ורשעים,

עוף ובהמה בעבודה שזהו בינונים בכ"מ, אשר באדם גופא ג' בחי' צדיקים והגוף ונה"ב ..) והנה נתבאר בתניא (פי"ב

(דגים הם בחי' צדיקים כמ"ש בינונים רשעים, זהו נפה"א נפש השכלית

י"ג ועוד) אמיתית תואר בינוני ורשע,

והרע

שאף הבינוני לא עבר עבירה מימיו תאותו מכח אל הפועל מפני שמוח שליט

שבחלל השמאלי אינו יכול להוציא אצלו על הלב מ"מ הרע הוא בתקפו

במשך

וגבורתו אצלו ואדרבה נתחזק יותר מדותיו מבלי הכנס בטענות שכליות עם שלפעמים ועתים רבים יש להם טמטום והעצה לזה הם רק ביטושים ולהרעים בבהמה, רשע שהרע יש לו אחיזה גם שזקוק לקב"ע דומם שבעבודה, ואם טרם – הבהמה טרפה (עי' חולין יט, ב) והנה בביהמ"ק, ששם היו הנשמות מתבטלות אחר כלל שזהו ענין השתחוואה פנימית, צ ג"כ בבחי' פנים בשלמות לפי מדרגתו ולכן מולק מצד העורף ונשאר רק פנים,

הזמן, ולכן צ"ל העורף, הכח דכפית

הרע בשלמות ומן המוכן אצלו, ובפרט הלב ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כ"כ על היצה"ר (עיי"ש פכ"ט), ואצ"ל אשר

באותיות דמחדו"מ שלו דומם שבנפש

ששחט הבהמה פסק אצלו כח הקב"ע בד"א בחוץ אבל כשמקריב העוף לקרבן

כנר בפני האבוקה, שאין לו רצון וחפץ

"ל אתעדל"ת מעין אתעדל"ע, עבודתו (משא"כ בבהמה כי לפום גמלא שיחנא)

ואז מסיים בסימנין, והוא דוקא בעצמו 1296של כהן ולא ע"י שכהני שלוחי דרחמנא בבחי' פנים נעשה יחוד פב"פ – ובזה יובן – ומשחרב ביהמ"ק יש מעין זה בשעת מקדש מעט.

ביאור ויסוד לכהנ"ל יובן ממ"ש בסש בשעת ק"ש ותפלה שהיא שעת מוחין

נינהו, ששלוחו כמותו, כי ע"י עבודה

מה ששחיטה כשרה בזר משא"כ מליקה התפלה ות"ת שביהכ"נ וביהמ"ד נקראו

"ב פי"ב: "כ"א בעתים מזומנים כמו דגדלות" ובפי"ג ובתורת ה' חפצו כו'

מוכח

כבשעת ק"ש ותפלה ושם בסוף הפרק מעין עבודת הצדיקים לקו"ת ד"ה דאהבת הבינונים בשעת התפלה היא

מזמור

ועוד... שיר חנוכת הא' ס"ג דרושי עמלק

פסח

... ידוע אשר ענין דחג הפסח הוא ענין הבטחון של בני ישראל בהקב"ה כמ"ש

במדבר

זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי וגו' וכמו שבימים ההם בזמן הזה

גדולה

שהראו ישראל בטחונם במדה היותר הרי ראו גם בעיני בשר, המן בארה

מעליך,

של מרים אשר שמלתך לא בלתה ענינים הנ"ל ותוקף מדת הבטחון ממשיך ג

הרי בכל שנה בזמן הזה מתעוררים "כ ישועה כללית ופרטית בכל המצטרך

הזקן

בגו"ר, וע"פ המבואר בלקו"ת לרבנו בביתו בסביבתו גם בימי השנה. בפ' ברכה דצ"ח ע"ב הנה יומשך זה

הוא

והנה שם (בלקו"ת הנ"ל) המדובר ובמילא א"צ להמשיך אלא עד הרגל הבא

בבחי' ביטול שישנו בכל המועדים אחריו, משא"כ בענינים המיוחדים לכל

כולה

מועד ומועד שנמשכים על כל השנה אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשיחת מאירה בכל יום והארת חג הפסח נמשכת

ויש להסביר הדברים בקיצור עכ"פ

ובפרט לחג הפסח וכפתגם כ"ק מו"ח חג הפסח תש"ג הארת כל המועדים תמיד.

אשר

בכללות שבועות הוא ענין התורה זמן

וכללותה

מ"ת, סוכות הוא בכללות ענין המצות פרק ה') וכמ"ש ואשים דברי בפיך ובצל האמונה וכלשון הזהר דמצה היא מיכלא ומצות התלוים בזמן ובמקום, משא"כ התורה ומצוה.

מצות הצדקה מקיפים (עיין תניא ידי כסיתיך, ופסח זמן חרותנו הוא ענין

דמהימנותא. והנה ישנם עניני התורה האמונה שהיא מצוה תמידית ויסוד כל

ב