1294

שיחה כג

והנה ע"פ דעת רז"ל דבניסן נבה"ע, יום ב' ניסן זה מכל** שאר ימי עולם שלא עמו אפילה (מדרש תהלים פצ"ב. וראה ג" ב. ועוד) משא"כ בכל שאר הימים שאחר שנאמר גם בהם ויהי ערב ויהי בוקר – (ועייג"כ פדר"א פי"ח). יום ב' ניסן היינו שבת הראשון. ומחולק

הי' בו לילה כלל וכמרז"ל שלא שימשה

כ ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו. ב"ר פי"א,

החטא, ואפילו ימים שקודם חטא עה"ד

עד לעת"ל שעז"נ ולילה כיום יאיר

ענין

ואולי י"ל בדרך אפשר שזהו ג"כ נקראת אילנא דחיי (כמו שנתבאר באגה" עוסקת ביחוד לתקן מה שנגרם ע"י חטא אילנא דחיי (כמשנ"ת בקונרס עץ החיים מלמעלמ"ט ולא ע"י התלבשות (שזהו ג"כ תורת המוסר).

פנימיות התורה בכלל, שהיא דוקא ק סכ"ו) ותורת החסידות בפרט, שהיא עה"ד, ובכ"ז היא היא פנימיות התורה לבעל ההילולא) כי עיקר בירורה בדרך

אחד מהחילוקים העיקריים שבינה ובין

ביתר

והפצת המעינות של תורה זו חוצה שאת ויתר עוז הוא ע"י כ"ק מו"ח

ניסן,

אדמו"ר הכ"מ, הנשיא שנכתר ביום ב'

ויה"ר אשר ביום מסוגל זה יהי' כל השפעות נשיאנו הכ"מ בגו"ר. ובניסן זה בניסן עתידים להגאל ע"י מ"צ בב"א.

ואכמ"ל. אחד ואחת מאתנו כלי להמשיך ולקבל

ממש יקויים יעוד רז"ל¹ בניסן נגאלו

ויקרא מקומות

... בודאי ידוע לו מהמובא בכמה בחסידות, עפ"י מארז"ל אין ושחט

השחיטה

אלא ומשך, שכמו בגשמיות, הנה ע"י ממצבם באופן שיוכשרו להיות דם ובשר

כשרה מושכים את הבהמה והעוף כבשר האדם, הנה כן הוא גם ברוחניות,

הבהמית

אשר צריך להמשיך את גופו ונפשו שיוכשרו להפך לנפש האלקית נפש (וכמ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר

לעליון

האדם, שנקראת כן על שם אדמה אכ"ח חלק ב' סימן ל"ג בשל"ה דף ש"א ע" היינו באם נפיש חיות של הנפש הבהמית לתאוות אכילה ושתי' (ברכות לב א') והן ספ"ו) היינו קנה וושט, ואם זוטר חיותי' ב ובכמה מקומות), ע"י שחיטה כשרה,

ע"י שחיטת שני סימנים, הן בהנוגע

בהנוגע לשאיפת אויר הסביבה (תניא – עכ"פ בשחיטת אחד הסימנים באותו