1295

פנימיים,

– ובדקות יותר י"ל: עוף – נר"נ

ויה"ר אשר ע"י שחיטת היצד עתה ע להיעוד (סוכה נב, א) לע"ל מביאו הקב"ה

דג – חי' יחידה, מקיפים, ואכמ"ל – "פ מרז"ל (סנה' מג, ב) נזכה במהרה

להיצה"ר ושוחטו. "י משיח צדקנו בקרוב ממש...

ב

... על יסוד מרז"ל דדברי תורה הם עוי"ל – בקיצור – ענין המליקה בעבודת

מליקה היא מן העורף, היינו שמתחיל מן העורף ורק אח"כ בא לסימנין.

(ממכתב כ"ה תשרי תשג"ה) כפטיש יפוצץ סלע וכמה פנים לתורה האדם, וע"פ המבואר בתורת החסידות.

בהפרדת הראש מן הגוף ובפרט הלב,

עבודה

בעבודה חילוק דפנים ועורף: פנים ע"פ הוראת המוח שבראש. שע"פ טו"ד, שהלב ובמדותיו מתנהג

בענין

עורף, קשה עורף שצריך להשתמש שתהי' הנהגתו כדבעי למהווי. קב"ע וכפי' בעל כרחו של הלב כדי

ורשעים,

עוף ובהמה בעבודה שזהו בינונים בכ"מ, אשר באדם גופא ג' בחי' צדיקים והגוף ונה"ב ..) והנה נתבאר בתניא (פי"ב

(דגים הם בחי' צדיקים כמ"ש בינונים רשעים, זהו נפה"א נפש השכלית

י"ג ועוד) אמיתית תואר בינוני ורשע,

והרע

שאף הבינוני לא עבר עבירה מימיו תאותו מכח אל הפועל מפני שמוח שליט

שבחלל השמאלי אינו יכול להוציא אצלו על הלב מ"מ הרע הוא בתקפו

במשך

וגבורתו אצלו ואדרבה נתחזק יותר מדותיו מבלי הכנס בטענות שכליות עם שלפעמים ועתים רבים יש להם טמטום והעצה לזה הם רק ביטושים ולהרעים בבהמה, רשע שהרע יש לו אחיזה גם שזקוק לקב"ע דומם שבעבודה, ואם טרם – הבהמה טרפה (עי' חולין יט, ב) והנה בביהמ"ק, ששם היו הנשמות מתבטלות אחר כלל שזהו ענין השתחוואה פנימית, צ ג"כ בבחי' פנים בשלמות לפי מדרגתו ולכן מולק מצד העורף ונשאר רק פנים,

הזמן, ולכן צ"ל העורף, הכח דכפית

הרע בשלמות ומן המוכן אצלו, ובפרט הלב ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כ"כ על היצה"ר (עיי"ש פכ"ט), ואצ"ל אשר

באותיות דמחדו"מ שלו דומם שבנפש

ששחט הבהמה פסק אצלו כח הקב"ע בד"א בחוץ אבל כשמקריב העוף לקרבן

כנר בפני האבוקה, שאין לו רצון וחפץ

"ל אתעדל"ת מעין אתעדל"ע, עבודתו (משא"כ בבהמה כי לפום גמלא שיחנא)

ואז מסיים בסימנין, והוא דוקא בעצמו